שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות פרטיות בסוגיות שונות

מכל מקצועות התורה

undefined

הרב יוסף אפריון

א סיון תשע"א
שאלה
ב"ה שלום וסילחה על השאלות הרבות: 1) המ"ב (וכן בפניני הלכה) פוסק שבשחרית לא יתחיל ישר מעמידה אלא אם אחר למניין יתחיל כרגיל כדי שיסמוך גאולה לתפילה.שאלתי היא האם אפשר בכל זאת להתחיל מעמידה אם תפילה במניין זה ה"אבוך במאי זהיר טפי" שלי (בלי נדר) ולא שווה לי לסמוך גאולה לתפילה אם בגלל זה אפספס מניין (וכן רוב הסיכויים שלא אגיע אפילו לזמן שהציבור עוסק בשירות ותשבחות.).לכאורה אפשר לומר שכן כמו שמצינו שמניין עדיף מיחיד בנץ. 2) מה זה "תקופה"? (למשל בסימן תנה בשולחן ערוך) 3) א.בשו"ת הרא"ש כלל ב’ פרט ח’ כתב לפירוש ר"ת שב"ש אוסרין טלית פשתן בציצית אפילו של פשתן עצמו,בגלל הטעם של תעשה ולא מן העשוי,שאם יקרע הטלית בתוך ג’ יבוא לתפור בחוט פשתן,וחוששים שישתמש בחוט הפשתן הזה לציצית ויהיה תעשה ולא מן העשוי ואח"כ אם יבוא להטיל תכלת יהיה כלאים שלא במקום מצווה.מדוע לא חוששים לזה שהוא לובש ציצית פסולה (כי בבית יוסף סימן י’ זה לא נזכר) אלא נראה כאילו הבעיה היא רק בכלאים פה. ב.הוא כותב בהמשך:"ולהכי נקט סדין בציצית דדוקא הני הוא דפסלי ב"ש אפילו במינו משום גזירה...אבל בטלית צמר מודו ב"ש דשרי להטיל בו שני חוטי לבן של פשתן,דדרשינן סמוכין ושרו כלאים בציצית." למה?הרי גם פה אפשר לומר שיש חשש שהטלית תקרע בתוך ג’ וישתמש בחוט הצמר שתפר לציצית ואז יהיה תעשה ולמה"ע ויהיה כלאים בחוטי הפשתן.כמו כן הוא סותר את רש"י במנחות מ. ובית יוסף סימן יח’:"...ועוד שהרי כתב דכסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזירה משום שמא יתכסה בה בלילה,ומשמע דמהאי טעמא גופיה אין עושין לטלית צמר חוטי לבן של פשתן." 4) קצת מעצבן אותי שהבית יוסף זצ"ל מנתב את ההלכה כמו שהוא רוצה,לדוגמא בסימן י’ יש מחלוקת מצד אחד רש"י, רא"ש, טור ורבינו ירוחם ומצד שני רמב"ם. באורח פלא בהלכה למעשה נעלמו טור ורי"ו, רש"י נחשב כפרשן בלבד, וברמב"ם ראש הוא החליט שהלכה כרמבם למרות שהלכה כבתראי.כמו כן,כמדומה לי שבסימן יח’ פסק כמו רמב"ם ורש"י למרות שרש"י פרשן ולמרות שמצד השני של המחלוקת עמדו ר"ת ר"ש משאנץ ור"א ממיץ.
תשובה
1. נלענ"ד שלא שייך לא לסמוך גאולה לתפילה כדי להרוויח תפילה במנין אע"ג שאתה מקפיד להתפלל במנין, וכמו שמשמע מפשטות לשונו של השו"ע (קיא ג), עליך לעשות מאמץ לקום בזמן ולהגיע לתפילה בתחילתה וזכות גדולה עד מאוד להיות מהעשרה הראשונים וזוכים ע"י כך לשכר כנגד כל המתפללים. אין הדבר דומה לתפילה במנין מול תפילה בנץ כיון ששתי האפשרויות האלו הם תפילה שלימה והשאלה היא מה להעדיף. מאידך בשאלה שלך בתפילה ללא סמיכת גאולה לתפילה יש חיסרון מהותי בתפילה, ותפילה במנין היא מעלה (חשובה מאוד, אולם עדיין רק מעלה) על גבי התפילה הבסיסית וא"א לזכות במעלה של מנין על חשבון הלכה יסודית בתפילה. [אמנם עיין סימן צט סעיף ח ששם פסק השו"ע להעדיף תפילה בעמידה לפני הנץ ללא סמיכת גאולה לתפילה מאשר תפילה בזמנה בדרך כשהוא מהלך וסומך גאולה לתפילה, אולם כאמור שם מדובר בשני דינים שאחד מהם אמור להידחות והשאלה היא מה לדחות וכבר כתב שם המגן אברהם שהעולם נוהג שלא כשו"ע ומעדיף לסמוך גאולה לתפילה]. 2. לוח השנה העברי מורכב משנת הלבנה שהם 12 חודשי השנה (כ 355 יום) ובמקביל משנת חמה (365 יום). בגלל ההפרש הזה אנו מעברים את השנה ומוסיפים חודש נוסף כל שנתיים שלוש. שנת החמה מחולקת ל4 תקופות כל תקופה נמשכת 91 יום ורבע: תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי ותקופת טבת. התורה ציוותה "שמור את חודש האביב" ופרושו שחג הפסח צריך לחול דווקא בתקופת תשרי. ובזמן שב"ד היו מעברים את השנה זו היתה אחת הסיבות לעיבור השנה. בסימן תנה הדיון הוא האם יש סכנה (הנובעת מעניינים נסתרים) בשימוש במים שלנו שנשאבו בזמן שהתחלפה התקופה. (התחילה תקופת ניסן) 3.שאלתך נכונה. א.שאלה זו היא לא שאלה על תשובת הרא"ש אלא על הגמרא עצמה (מנחות מ:) שבארה שאין להטיל ציצית בסדין פשתן שמא הציצית תעשה בצורה פסולה (תעשה ולא מן העשוי) ונמצא שהאדם הולך עם כלאים ולא חששה הגמרא לכך שהולך בארבע כנפות ללא ציצית כשרה. כנראה התשובה היא שכל מה שחכמים הפקיעו את מצוות ציצית (בשב ואל תעשה) היא רק במקרה שיש חשש שהאדם יעבור על לא תעשה (החמור) אולם במקרה שהחשש הוא שיעבור על ביטול עשה לא הפקיעו חז"ל את המצוה מחמת זה. [כך עולה מפירושי האחרונים -ברכת הזבח וצאן קדשים - על תוס' ד"ה שמא. אחרי החיפוש מצאתי בספר 'נתיבות הקודש' שכתב כן והביא ראיה לזה מתוספות מנחות סח. ד"ה והא] ב. לא חששו חז"ל לכלאים בבגד מצמר כיון שמראש אדם התופרו לא יתפור אותו בפשתן (משום איסור כלאים) אלא בצמר, ואף אם יקרע הבגד לא יבוא לידי איסור כלאים כיון שגם את הפתילים יעשה מצמר. משא"כ בבגד מפשתן, שגם תופרים אותו ע"י פשתן, יש חשש של כלאים כיון שחוטי התכלת חייבים להיות מצמר. 4. אעפ"י שיש מקום לשאלה שלך על שיטת הפסיקה של מרן הב"י, מ"מ אין כלל מקום לצורת התבטאות זו מול הב"י. יש לדעת שזכה מרן הב"י להיות ענק שבענקים בתורה, ותורתו התקבלה על כל ישראל בכל מקום שהם. בודדים ביותר מגדולי הדורות שלאחר חתימת התלמוד, זכו שדבריהם יתקבלו ויילמדו יום יום ע"י לומדי התורה, בהם אפשר למנות את הרי"ף, רש"י, הרמב"ם ומרן הב"י. בנוסף היה מרן הב"י גם קדוש עליון שזכה לגילוי קבוע של מגיד משמים שלימדו תורה, והדברים שלימדו מובאים בספר 'מגיד מישרים'. די לקרוא את דבריו המבהילים והמלהיבים של רבי יהונתן אייבשיץ על הב"י והרמ"א כדי לעמוד מעט על גדולתם. וכך כתב בספרו 'אורים ותומים' (סימן כה, קיצור תקפו כהן אות קכד) "חלילה לומר קים לי לזכות המוחזק בניגוד לפסקי מרן המחבר והרמ"א, כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם, ורוח ה' נוססה בקרבם להיות לשונם הזהב מכוון להלכה, אפילו בלא כוונת הכותב, וחפץ ה' בידם יצלח, רוח ה' דיבר בם ומילתו על לשונם". ובמילים פשוטות: רוח הקודש ליוותה את מרן הב"י והרמ"א בכותבם את השו"ע והיא סייעה בידם לכוון להלכה אפילו שהם עצמם לא התכוונו לכל המשמעויות היוצאות מדבריהם!! לעצם השאלה: אכן יש כאן מסורות של פסיקה שהיתה נהוגה בארצות ספרד מול מסורות אחרות שהיו נהוגות באשכנז. אני ממליץ לך ללמוד את הקדמת הב"י לספריו בית יוסף ושולחן ערוך, ובמקביל גם את הקדמותיו של הרמ"א לספרו דרכי משה ולהגהותיו על השו"ע. כדאי גם ללמוד את מאמרו של הרב עובדיה יוסף שליט"א בענין זה המודפס בסוף שו"ת יחווה דעת חלק ה. המשך להתקדם בלימוד התורה וביראת שמים בהצלחה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il