שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • גוים והיחס אליהם

המתח הבין-דתי המתגבר

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

כ"ז תשרי תשע"ב
שאלה
לרב זלמן מלמד שליט"א, שנה טובה, אני תלמיד של הרב שרלו בישיבת פתח-תקוה. בימים האחרונים אנו עדים למתח בין-דתי איום המתחזק בארץ. הוצת מסגד בטובא-זנגריא, ומנגד נזרק בקבוק תבערה על בית כנסת ביפו. חוללו קברים בבית עלמין מוסלמי ביפו, ומנגד בישיבת עכו התפללו בחשש שינסו להצית את ישיבתם כפי שעשו לפני מספר שנים, ועוד אירועים על זה הדרך. יתכן מאד שחלק מן האירועים כלל לא בוצעו על ידי אנשים מהציבור שלנו (למשל קשה לי לדמיין אדם דתי מכל סוג שיחלל את יום הכיפורים בהשחתת קברים), אך יתכן שחלק מהאירועים כן בוצעו על ידי אנשים מהציבור שלנו. יותר מזה, ברור הוא שהחשד נופל על הציבור שלנו. הן בעיני קהילות ערביות בארץ, אך יותר מכך בעיני הציבור הכללי בארץ. בעיני ציבור גדול בארץ לא נשאר זכר לדברי הרמב"ם ש’גדול השלום שלא נתנה התורה אלא לעשות שלום בעולם’. הציבור שלנו נתפס כציבור אלים, המנצל את הדת לפגיעה בזולת. שאלתי היא, כיצד לא שומעים את קולו של הרב? מו"ר הרב שרלו משמיע בקול, לציבור, שאין זו דרכנו. בין אם אכן אנשים מהציבור שלנו הם אלה העושים את הפשעים הללו, ובין אם לאו, הוא מבהיר שלא זו דרכה של תורה. אך ידוע שבקרב החוגים שיתכן שמהם עלולים להיות שותפים למעשים המכונים ’תג מחיר’ אין לו כל השפעה. כך גם בעיני הציבור הכללי, נראה כבר שיש שתי תורות בישראל, שכן רבנים מזרם אחד מגנים, ואילו רבנים מזרם אחר שותקים, וממילא נראה בעיני הציבור הכללי שיתכן שיש אצלנו תורה שהיא תורה של אכזריות ח"ו. הרבנים שיתכן שיש להם השפעה, וגם אם לא, הציבור הכללי בארץ מחכה לשמוע אותם מבהירים שזו אינה דרכה של תורה, אינם נשמעים. להיכן נעלם הכלל ש’שתיקה כהודאה’? אני מניח שהרב איננו סובר שכל יחיד באומה רשאי לנקום את נקמת האומה באופן פרטי? גם אם הרב סובר שעל המדינה לנקום את הפגיעה ביהודים ביד קשה, הרי זה מוטל על הכלל ולא כל יחיד יחליט איפה, מתי ונגד מי יש לנקום?! יותר מכל אני חושש מחילול השם שנגרם פה. יש חשד כבד על הציבור הדתי בארץ, וחלק מרבותינו, שיודעים לגנות בריש גלי כאשר הם רואים בכך צורך שותקים עכשיו, ונראה שחילול השם מתעצם בזה. בבקשת מחילה על אורך הדברים, אסכם את שאלתי: א. האם הרב איננו מגנה את האירועים (על אותו צד שיתכן שיד מישהו בציבור שלנו אכן בדבר), כי הוא סובר שכל יחיד רשאי לנקום, ואין מה לגנות? ב. אם לא, מדוע הרב איננו מגנה את האירועים כדי למעט בחילול השם שנגרם, כאשר הציבור בארץ חושב שהתורה מורה לכל יהודי לנהוג באלימות כלפי שכניו בצורה פרטית? אני מתנצל שוב על אורך הדברים, ומקווה לתשובת הרב במהרה שתוציא אותי ממבוכתי. בברכת שנה טובה לרב וכל עם ישראל.
תשובה
אין דרכי לעסוק בגינויים על מעשים לא ראויים שנעשים על ידי אנשי צבור או רבנים או נערים. לדעתי הגינויים יותר מזיקים מאשר מועילים. צריך להרבות באחדות בישראל ובמיוחד בתוך הצבור הדתי ולראות כל אחד את מעלות חברו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il