שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • גוים והיחס אליהם

האם המוסלמים נחשבים כעובדי המרקוליס?

undefined

הרב עזריה אריאל

ד כסלו תשע"ד
שאלה
המוסלמים גם בזמן הזה זורקים אבן למרקוליס בפולחן שלהם בעיר מכה, ועיין באבן עזרא לדניאל פרק יא פסוק ל, מדוע ראש האיסלם התיר להם. רבו של עובדיה הגר באמת סבר שיש לישמעאלים בזה"ז דין של עובדי עבודה זרה בגלל שהם זורקים אבן למרקוליס, אבל הרמב"ם, בשו"ת הרמב"ם תמ"ח,קבע שאף על פי שהם עושים את פולחן מרקוליס, בעיר מכה, יש לפטור אותם מדין עבודה זרה, שהרי לבם לשמים. הוא גם קבע "ואחרים מפקחיהם נותנים טעם ואומרים צלמים היו שם ואנו רוגמים במקום הצלמים כלומ’ שאין אנו מאמינים בצלמים שהיו שם ודרך בזיון להם אנו רוגמין אותן" עיין בתוספות יום טוב מסכת סנהדרין פרק ז משנה ו, ומנחת חינוך מצוה כ"ו, אות א, שלדעת רש"י ורמ"ך גם אם לא קבלו את מרקוליס כאלוה, וזרקו כדי לבזות, חייב מיתה. וממילא לא שייך טענת שוגג, כי לפי הרמב"ם הלכות מלכים פרק ט, "ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין." לפי כל הנ"ל, האם יש להבין שרש"י, רמ"ך, ומנחת חינוך סוברים כרבו של הרב עובדיה הגר או שמא יש לקחת בחשבון (שלכאורה אין אנשים שעובדים את המרקוליס היום במכה (מיכא) מצד איזה אמונה באליל, לכן יש צד לפטור אלו שזורקים שם אבנים, לשם בזיון?
תשובה
לשואל, שלום! טרם הדיון על מעמד המוסלמים כיום יש להקדים: ההשלכה למעשה מדיון זה היא על פרטים הלכתיים שונים כגון דין יינם, האם הוא אסור בשתיה בלבד או גם בהנאה, והפסיקה המקובלת היא שיינם מותר בהנאה (עיין שו"ע יו"ד סי' קכד ס"ו וט"ז סק"ד, ושו"ת יחווה דעת ח"ו סי' ס בהערה). אולם לגבי היחס אליהם כגרים תושבים יש שיקולים רבים נוספים שאין כאן מקומם (הרחבתי על כך במאמר 'לא תחנם בהיתר המכירה', ב'התורה והארץ' ח). לעניין היין וכיוצא בו, חושבני שגם לפי רש"י וסיעתו המוסלמים כיום אינם עובדי עבודה זרה. תמצית טענתך: לדעת כמה ראשונים, הזורק אבן למרקוליס על מנת לבזותו וללא קבלה כאלוה דינו כעובד עבודה זרה; ומאחר שבן נוח אפילו בשוגג דינו כמזיד - נמצא שהמוסלמים נחשבים כעובדי עבודה זרה. והרמב"ם, שקבע שאינם עובדי עבודה זרה, הוא על פי שיטתו המיוחדת בדין הזורק אבן למרקוליס, שללא קבלה באלוה אין בזה עבודה זרה. ברם, הסברה שכתבת בסוף דבריך להקל, שהיום אין עובדים את המרקוליס כלל, נראית מסתברת לענ"ד ודי מפורשת במנחת חינוך (מצוה כו), וזה לשונו: "אם יש איזה ע"ז הנעבדת, שהעובדים מחשבים אותה לצד אלהות והישראל עובד אותה ומפרש דעתו שאינו מקבלו עליו באלהי, ועושה לפניה ד' עבודות מכל מקום כך גזירת הכתוב דחייב, הואיל ויש עובדים אותה אסור לעשות לפניו העבדות, וכן כדרך עבודתה כך הוא גזה"כ, אם הוא ע"ז שעובדין אותה - אסור לעשות לפניה דרך עבודתה שהעובדין עובדין אותה בכך או ד' עבודות המכובדים... בדבר שאינו ע"ז כלל ואין עובדים אותה כלל, דעת הר"מ [=הרמב"ם] אם מקבל איזה דבר עליו באלהי ודאי חייב כי הוא ע"ז ממש לפי שטותו, אבל אם בפירוש אינו מקבל לשום אלהי וכל העולם אינן עובדין אותה כלל לשם אלהות, אין סברא כלל אם מטה ראשו לאבן או לעץ בדרך שחוק שיחייב על זה". אם כי יש מקום לחלק, שעבודה זרה שכבר נעבדה בעבר - עדיין עשיית עבודות לה תיחשב כעבודה זרה, למרות שכיום אף אחד לא מייחס לזה משמעות של קבלת אלוהות. אך גם אלמלא סברה זו, נראה לי שחשבונך אינו מדוקדק. הרמב"ם בתשובתו שהזכרת מדמה את מנהג המוסלמים בהשלכת אבן למי שמשתחווה לבית עבודה זרה וסבור שהוא בית כנסת, שמאחר שלבו לשמיים אינו בגדר 'שוגג' ופטור מקרבן (סנהדרין סא ע"ב). הדין שבן נוח שעבר על אחת ממצוותיו חייב אף בלא התראה נובע מכך ש"היה לו ללמוד ולא למד", ופשטות הדברים שזה מפני ששבע מצוות בני נוח הן דברים שניתן להבינם גם מסברת הלב. כך נראה מהגמ' בבבא קמא (צב ע"א) על אבימלך ושרה: "ועתה השב אשת האיש... אכסנאי שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו, או על עסקי אשתו שואלין אותו, אשתך היא? אחותך היא? מכאן לבן נח שנהרג, שהיה לו ללמוד ולא למד". וכן ברמב"ם בהל' מלכים פ"י ה"א: "בן נח ששגג באחת ממצותיו פטור מכלום... במה דברים אמורים? בשגג באחת ממצות ועבר בלא כוונה, כגון שבעל אשת חבירו ודמה שהיא אשתו או פנויה, אבל אם ידע שהוא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו, אלא עלה על לבו שדבר זה מותר לו, וכן אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג, הרי זה קרוב למזיד ונהרג, ולא תחשב זו להם שגגה מפני שהיה לו ללמוד ולא למד". מסתבר, אפוא, שגם טעות בדין, אם היא טעות סבירה מאוד (שמי שמתכוון לבזות אינו עובד עבודה זרה) - אינו נהרג; ויתכן מאוד שלרובם ככולם זוהי גם טעות בתפיסת המציאות, שאינם יודעים שזהו מרקוליס וזוהי דרך עבודתו של מרקוליס.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il