ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יום ירושלים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים יום ירושלים עניינו של יום Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשמ"ב

יום ירושלים


שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

נאום שנשא הרב בישיבת 'ניר' קרית ארבע, בנוכחות אלוף הפיקוד דאז אורי אור, כחודש לאחר פינוי חבל ימית.

חובת ההתבוננות במעשה ה'
תמיד מוטלת עלינו חובת ההתבוננות - 'ויתבוננו חסדי ה'' (תהלים קז) במשמעותו של כל מאורע שארע לעם ישראל, לשעתו, ולדורות, אך מעבר להתבוננות בגוף המאורע יש להתבונן גם בעיתויו, מפני שלכל חודש ולכל תאריך יש סגולה מיוחדת, ואם מאורע ארע בחודש מסוים הדבר מלמד שיש לו שייכות וזיקה פנימית לאותו חודש, ומהמאורעות שאירעו בעבר ניתן ללמוד על ייחודו של אותו חודש.

מאורעות חודש אייר בעבר
נעשה זינוק לאחור ונתבונן מה אירע בחודש אייר, ונראה שארעו כמה וכמה מאורעות גדולים שנתנו את אותותיהם על עיצובה של ההיסטוריה בעם ישראל.
המלחמה הראשונה שהיתה לעם ישראל כנגד עם זר הייתה בחודש אייר 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' (שמות יז), שבועות מספר לאחר יציאתם מעבדות מצרים. ועמלק לא בא להלחם משום שעם ישראל איים על השטח שלו, על הכלכלה שלו או על המעמד שלו, אלא נגד עצם הופעת אורם של ישראל, מלחמה נגד עצם קיומו של העם הזה שהולך לעלות על במותי ההסטוריה, על כל המטען הרוחני שהוא עתיד להאיר לעמי תבל.
אנחנו יודעים שזהו שורש המאבק בין עם ישראל לעמים, היותם מתנגדים לעצם קיומו של עם ישראל על כל המשאבים הרוחניים שהוא מגלם. וזאת הסיבה הפנימית של האנטישמיות בכל הדורות - כשם שאור וחושך אינם יכולים לשמש יחד, כך אומות העולם כל זמן שאינם מכירות בערכו הנעלה של עם ישראל הם לא השלימו אינם משלימות ולא ישלימו, עד שיעריכו את ערכו האמיתי של עם ישראל.
לאחר מכן, בשנה השנית לצאתם ממצרים, בחודש אייר, היה המסע הראשון של עם ישראל לעבר ארץ ישראל, 'בעשרים בחודש נעלה הענן' (במדבר י) אלא שלא זכינו להגיע מיד לארץ ישראל בגלל הירידה הרוחנית שארעה אז עם המרגלים והסתבכו הדברים ונגזרה גזירת הארבעים שנה במדבר, וכל הגלויות שנגזרו עקב כך משום שמאסו בארץ חמדה.
וכשנעשה זינוק קדימה כארבע מאות ושמונים שנה אח"כ, לתקופתו של שלמה המלך ע"ה נשים לב שהנחת היסודות לבניין המקדש נעשתה 'בחודש זיו' (מלכים א, ו) הוא חודש אייר (ר"ה יא, א בני יששכר - מאמרי חודש אייר).

מאורעות חודש אייר בדורנו

נזנק עוד יותר קדימה, עוד כמה אלפי שנים, בדורנו אנו, זכינו לשני מאורעות מרשימים בחודש אייר, מלחמת העצמאות - ההכרזה על תקומת מלכות ישראל, וכעבור תשע עשרה שנה, זכינו למלחמה המרשימה והמפליאה ביותר שהייתה לעם ישראל במשך כל ימי קיומו - מלחמת ששת הימים אשר גולת הכותרת שלה היא שחרורה של ירושלים ואיחודה של העיר 'כעיר שחוברה לה יחדיו' (תהלים קכב).
לשני מאורעות אלו שאירעו בחודש זה בדורנו, זיקה פנימית לאותם מאורעות שאירעו בעבר הרחוק בחודש זה - ההכנה, המסע לארץ ישראל, והמלחמה על קיומה של האומה - אלא שאז זו הייתה המלחמה הראשונה, ובדורנו אנחנו מאמינים שזו התקופה, בה מתנהלת המלחמה האחרונה על קיומה של האומה בארץ ישראל.

אמנם התהליך ארוך והקרבות נמשכים גם אחרי מלחמת ששת הימים, אבל יש להבחין בין קרב למלחמה, כפי שבאנגליה היו רגילים לומר: שאמנם הפסדנו בקרב אך אין זה אומר שהפסדנו את המלחמה כולה, כך גם אצלנו יש קרבות קטנים בלי סוף אך אין זו נסיגה מהמערכה הנמשכת עד שבע"ה נשלים אותה.
מ"מ שני קרבות אלו הם המרשימים ביותר, ובמיוחד הקרב של מלחמת ששת הימים המופלאה והמיוחדת בתולדות עם ישראל, כאשר תוך זמן כה קצר זכה עם ישראל לשחרור עיקרה ולבה של ארצנו, בעוד שאף בזמן יהושע בן-נון הדבר לקח שבע שנים, וגם אז לא כבשו את ירושלים עד זמנו של דוד. לעומת זאת בדורנו, תוך זמן קצר, ובהיסח הדעת, ללא תכנון מוקדם, כפי שכתב אלוף הפיקוד דאז, עוזי נרקיס, בספרו 'אחת ירושלים': ששחרורה של ירושלים ושל יהודה ושומרון היה 'אקט' צבאי טהור וההנהגה המדינית לא הייתה מוכנה, לא ידעו לעכל את הניצחון הגדול, ועד היום לא עכלו את זה, ומשום כך באה כל אותה מדיניות תבוסתנית שאנו עדים לה עד עצם היום הזה.

משמעות סדר המאורעות
נשוב ונתבונן במשמעות הסדר של המאורעות, כאשר קודם כל מלחמת השחרור - החזרת מלכות ישראל, ולאחר מכן מלחמת ששת הימים - שחרורה של ירושלים, יש להבין מדוע סדר הדברים היה כך. כמובן, שיש הסברים רציונלים, מדוע במלחמת השחרור עם ישראל לא זכה לשחרורה של ירושלים, הגיעה תגבורת לא הגיעה תגבורת לגדוד שפרץ וכו', אבל הם רק סיבות חיצוניות, מהי הסיבה הפנימית לכך שזכינו לשחרר את ירושלים רק לאחר מכן? להבנת הדברים עלינו להבין מהי המשמעות של ירושלים, ירושלים לגבינו, היא לא רק בירת ישראל, אלא מסמלת ומכילה בקרבה את כל המטען הרוחני, את כל הציפייה של כל יחיד ושל כלל ישראל במשך כל הדורות, למלכות, לקדושה, לנבואה, לכהונה ולכל הערכים הנעלים, כל זה מונח במילת הקסם 'ירושלים', מדריגה של כלל ישראל, וכיון שכן, אזי דבר ששייך לכלל ישראל לא יתכן שיחזור לכלל ישראל אא"כ מתגלית סגולת האחדות הטמונה והגלומה בנשמת כלל ישראל, וזה התגלה דווקא ערב מלחמת ששת הימים.

בעוד שבמלחמת השחרור אנחנו יודעים שפעלו כמה צבאות, 'אלה צבאות ה'' ראשי תיבות: אצ"ל, לח"י והגנה, היה פירוד, ואילו נכבשה ירושלים, הלח"י היה טוען אנחנו כבשנו את ירושלים, והפלמ"ח היה טוען אנחנו כבשנו את ירושלים, לעומת זאת במלחמת ששת הימים, היה צה"ל אחד, הייתה התעלות של כל העם ואפילו בממשלה, ואנחנו יודעים שבשעה שעם ישראל מתעלה אזי זוכה הוא לדברים גדולים, כמו שבמעמד הר סיני כתוב 'ויחן שם ישראל נגד ההר' (שמות יט) כל המסעות היו במחלוקת 'ויסעו ויחנו' (במדבר ל) וזו הפעם היחידה שכתוב 'ויחן שם ישראל' (מכילתא במקום) אמר הקב"ה זאת היא העת שמן הראוי לתת בה תורה, כשיש אחדות - זוכים, ואכן הייתה שעת התרוממות עם ישראל התרומם אז, באותם שלושת השבועות של ההמתנה לפני המלחמה, בהם היה מתח, הייתה ציפייה וחרדה לקראת הבאות, אבל הייתה התרוממות רוח, עם ישראל לא נפל ביאוש, הייתה מוטיבציה גבוהה, כולם הכירו בסכנה הנשקפת לציבור היושב בציון, ומשום כך התעלו מעל לכל אותם חילוקי דעות קטנוניים ואפילו טיפשיים אפשר לומר, שהיו ושישנם עד עצם היום הזה, שהרי למעשה המחלוקות הם על דברי הבל, אין מחלוקת עקרונית אידיאולוגית, אמיתית בעלת ערך, בין המפלגות, אמנם קורים לעצמם מערך אך זה ללא כל ערכים, הייתה התעלות, ומתוך כך הייתה אחדות, ומשום כך זכה עם ישראל להחזרתה של אותה עיר שחוברה לה יחדיו.

סגולת האחדות
סגולת האחדות הפנימית - היא מעלה מיוחדת ומבואר בחכמה הפנימית 1 שהיא שייכת דווקא לעם ישראל בעולם הרחב לא שייך מושג של אחדות 'עלמא דפירודא' הם יכולים להתקשקש 'אומות מאוחדות' 'אחדות לאומית' הכל הבל, זהו עלמא דפירודא אחד אוכל את השני כמו אצל בע"ח, נמלים לדוגמא, לא איכפת להם אחד על השני, כך אצל אומות העולם, המושג אחדות אמיתית שייך רק בעם ישראל, אמנם בגלל חולשות חיצוניות זה לא מוצא תמיד את יישומו בשטח, אבל מבחינה פנימית זה שייך דווקא בעם ישראל. יהודי שחי פה ויהודי שחי בארגנטינה ובכל מקום - יש ביניהם מכנה משותף לב יהודי פועם, יהודי פה איכפת לו מה שקורה ליהודי שם ולהיפך, הערבים, לעומת זאת, אחד על יד השני לא איכפת לו כלל מה שקורה לשני, יתירה מזאת הוא עוד נהנה מזה שבני עמו עדיין מתגוררים בחורבות של מחנות הפליטים ומעוניין לשמר את זה ע"מ שיוכל לנגח את מדינת ישראל, אצל עם ישראל לא יעלה על הדעת שאם יש יהודים במצוקה שמשהו אחר לא ישתדל לעזור להם כמיטב יכולתו, זוהי סגולת האחדות הגנוזה בעם ישראל.
בסדר המאורעות ישנו עוד רעיון עמוק, כפי שאמרנו ירושלים מסמלת את המרכז הרוחני ממנה יוצאת הוראה לעולם וממנה יוצאת אורה לעולם (תענית טז, א), לכן קודם כל זכה עם ישראל להחזרת הבסיס של המלכות בשחרורה של חלק מארצינו, ולאחר מכן התקדמנו שלב נוסף וזכינו לשחרר את המקום ממנו תצא אורה לעולם.

חולשה רוחנית בעם ישראל
אבל שחרורה של ירושלים כפי שאמרנו לא הסתיים, והוא הולך ונמשך, עם ישראל שחרר פיזית את ירושלים, הר הבית ויהודה ושומרון על המשמעות הרוחנית הגדולה הטמונה בהם. אבל עדיין חסרה המודעות בחלק גדול של עם ישראל (לא חס וחלילה בכולם) שחזרנו לנחלת אבותינו לארץ אשר ממנה גורשנו, והחולשה הזאת החלה לא מהיום אלא כבר מיום השחרור עצמו.
סיפר לנו מושל חברון לפני שלוש שנים, אלי, שהוא שימש אז כמפקד פלוגה אשר פרצה דרך שער האשפות כשנכנסנו לעיר העתיקה: חשבנו להשליט סדר כפי שצריך להשליט סדר, אבל רק שש שעות לאחר מכן, שר הביטחון דאז, הזמין את נציגי הוואקף ומסר להם את המפתחות על הר הבית - אתם הבעלי בתים עליו, והשליט אותם על מקום מקדשינו. והוא אמר: באותו רגע הפסדנו את המלחמה, כך אמר מ"פ אז, והוא ידע מה שהוא אמר במקום לקבוע עובדות בשטח, דבר ראשון להשליט ריבונות ישראלית על מקום מקדשינו שזהו המקום היחידי המקודש לעם ישראל (שקדושתו לעולם ואין לטמא להיכנס בו 2 ). לנו אין 'מקומות קדושים' לשון רבים רק מקום אחד והוא הר הבית, לערבים יש את מכה, ולכל היותר, בנתיים, אפשר היה להקצות להם מקום באל אקצה לכיוון דרום, ואת הר הבית היו צריכים לסגור, ולשמור על קדושתו של המקום. אלא כשחסרה מודעות ועם ישראל אינו מכיר בעובדה שהוא חוזר לארצו שלו, וכפי שהזכרנו, חזרנו בהיסח הדעת ללא הכנה ולא ידעו איך לעכל את זה אז ה'חכמים' שלנו עשו מה שעשו.

ולכן המצב המביש והמשפיל נמשך עד עצם היום הזה. פעם דברו 'הר הבית' בידינו כך הכריז המח"ט, היום לאט לאט בהשפעתה של העיתונות הבוגדנית והעוינת השמיטו את הביטויים הללו, מדברים על 'הכותל' כעניים בפתח שעומדים בצד עם קצת אזוב ועופרת, בבזיון, להמשיך את תקופת הגלות, 'הכותל', עם כל חשיבותו הוא רק כותל של הר הבית ואת הר הבית אנו רוצים.
גם אם יש מניעות הלכתיות אשר מונעות מאיתנו לבנות את ביהמ"ק זה לא צריך לשמש עילה שהרשעים האלה ינצלו את זה וידחקו את רגלי עם ישראל, ואנחנו במו ידינו ממשיכים את ההשפלה וההכנעה ואת ההתרפסות שמי יודע אם לא כל הצרות הקורות לעם ישראל היום אינם בגלל האדישות שאנחנו אדישים למקום בית מקדשינו 3 .

אותו דבר קרה גם ביחס לכל ארץ ישראל, במקום ללכת תכף אחר השחרור בתנופה עצומה של התיישבות יהודית, וגאולת אדמות ביהודה שומרון וחבל עזה, ואז הערבים היו מוכנים למכור קרקעות בזיל הזול, הלכו החכמים שלנו המכונים 'מנהיגים' וחוקקו חוקים נגד זה קנסות ובית סוהר, חוקי רשעות, חוקי הספר הלבן, כלומר שהמלחמה על ירושלים היתה ענין טכני, אבל מבחינת המודעות, מבחינת ההשקפה הרוחנית, והמוטיבציה הרעיונית, היא נמשכת עד היום, והיות שהיא נמשכת אנו עדים לתופעות של שמאלניות בוגדנית עויינת של תסכול ושל התנכרות למורשת בסיסית של העם לארצו.

זקיפת קומתינו הלאומית
עלינו לתקן את המצב הזה, מהי הדרך לתיקון המצב?
אנחנו צריכים להבין לקראת מה אנחנו שואפים, מהי תכליתה של מדינת ישראל, בשביל מה אנחנו צריכים את ירושלים, ובשביל מה אנחנו שואפים לדברים גדולים יותר,
אנחנו מאמינים שעם ישראל שהחזיק אלפיים שנות גולה לא חזר לארצו אך ורק לכונן ממלכה שידברו בה עברית, בשביל זה לא היינו צריכים לסבול אלפיים שנות גולה, ואיננו צריכים עד היום להיות שנואים ונשטמים מכל האומות כולם, שיש להם רק תשוקה אחת 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד' (תהלים פג) וגם היום אנו מוקפים בים של אויבים שהמגמה הבסיסית שלהם היא להשמיד את העם הזה, בין אם אומרים את זה בפירוש ובין אם לא אומרים את זה בפירוש, מ"מ אנחנו יודעים שזוהי מגמתם וזוהי תשוקתם ולקראת זה הם פועלים, מה שהם לא מבצעים את זממם זה בגלל חסדי ה' שהם מפחדים מצבא ישראל, רק הפחד הזה מרתיע אותם, לא או"ם לא שמו"ם זה איכפת להם כקליפת השום, הם כבר ספגו שלוש מלחמות, יש מהם כאלה שזוכרים ומפחדים, ויש שהזכרון שלהם די חלש, אבל אין ספק שרק הפחד הוא זה שמרתיע אותם, לא שום דבר אחר, ובה במידה שעם ישראל יהיה יותר חזק ויזקוף את קומתו הלאומית, בזה הוא יבטיח את המשך שלומו לא ע"י התרפסות, לא ע"י שיבקש מפראי המדבר איזה שהוא שלום, לא ע"י זה נשיג את השלום, רק ע"י זקיפת הקומה שלנו, כמובן, עם הצדק והמוסריות שלנו, שהאמת תהיה נר לרגלינו, לא ח"ו כמו אצל עמים אחרים שהרשעות וההדברה או ההשפלה של הזולת עומדים בראש מעייניהם.
עם ישראל אין לו השקפות כאלה, אין לו דעות כאלה, ואין לו מגמות כאלה, אנחנו רוצים שיחזירו לנו את הגזילה שלנו את ארצנו אנו והמאבק על הדבר הזה נמשך כפי שאמרנו.

משמעותה של ירושלים
ירושלים מסמלת אצלנו את כל המטען הרוחני הכלול במילה זו, המדרש מבאר (ב"ר פרשה נו) את הרעיון הגלום בשם ירושלים. בפעם הראשונה שהיא מופיעה בתורה כתוב כך 'ומלכי צדק מלך שלם' (בראשית יד), וחז"ל בתלמוד (נדרים לב, א) דרשו דמלכי צדק היינו שם בן נח, והוא קרא לה בשם 'שלם'. ובפעם השניה לאחר עקידת יצחק, קרא אברהם אבינו למקום הזה 'בהר ה' יראה' (בראשית כב).
אם כן, שם כינה את המקום בשם שלם - תפקידו של שם בן נח היה חינוך המין האנושי בתחום שבין אדם לחברו, שיתנהגו טוב אחד עם השני, לא יגנבו, ולא יטרפו אחד את השני כמו גם שאילף וחינך את בעלי חיים בתיבה שלא יטרפו זה את זה, הוציא מהם את הרשעות, זהו תפקידו של שם בן נח.
אברהם אבינו קרא למקום 'בהר ה' יראה', אברהם אבינו עלה על במותי ההסטוריה בעוד שהעולם כולו היה שקוע בבערות, באלילות, בתועבות, והוא החל לפרסם את האמונה באל אחד. "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", אמונה בהשגחה, אמונה בשכר ועונש, אמונה בערכו של האדם, בהר ה' יראה - התגלות האלוקות תהיה בהר, אברהם הדגיש את התחום שבין אדם למקום.

עוד מובא בתלמוד (פסחים פח, א) שאברהם אבינו כינה את מקום המקדש בשם הר, דהיינו מקום שאיננו מעובד, איננו מטופל ואיננו מיושב, ויצחק אבינו קראו בשם שדה - 'ויצא יצחק לשוח בשדה' (בראשית כד) - משמעתו חלקה מעובדת, חלקה מטופלת, כי אברהם ויצחק עשו חריש באנושות להשפיע את הידיעות הבסיסיות. ויעקב אבינו כבר זכה לקרא למקום בשם בית - 'אין זה כי אם בית אלוקים' (בראשית כח), לאחר ששלוש דורות כבר מפרסמים את הדברים האלה המקום נעשה בחינת בית, דהיינו מקום שאנשים גרים בו וחיים בו.
אם כן, שם קרא לה 'שלם' - תחום שבין אדם לחברו, ואברהם קראו 'יראה' - בתחום שבין אדם למקום. אמר הקב"ה לנביאי ישראל אני אשלב את שני השמות יחד ואקרא לה בשם ירושלים , דהיינו שמהמקום הזה תצאנה הדרכות הן בתחום החברתי והן בתחום הרעיוני - 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' (ישעיה ב), והר הבית נקרא הר המוריה על שום שממנו יוצאת אורה לעולם וממנו יוצאת הוראה לעולם.

ואמנם רואים אנחנו עד כמה העולם במצבו כיום זקוק לרוח שתרומם אותו, העולם הולך ומתדרדר בכל תחומי החיים, בתחום המוסר, בבין אדם לחברו, ראשי מדינות וחכי"ם יכולים לשקר בצורה גלויה ולא מתביישים בכלל, האמת נעדרת לגמרי מפני שחסר לעולם הבסיס של היושר והאמת, וזה כלול בירושלים. לכן מה שאנו שואפים לירושלים זה חסר לנו כאויר לנשימה, זה לא רק נוסטלגיה התרפקות על העבר, או ענין ארכיאולוגי אלא שיגלו בה כל אותם השאיפות לתיקון הדור שלנו ולתיקונה של החברה האנושית בכללה - 'לתקן עולם במלכות שד-י'.

מובא בתלמוד (סוכה נה, ב) שאם אומות העולם היו יודעות מה הם הפסידו בחורבן הבית, היו באות ומבקשות ומתחננות מאתנו, אתם היהודים בואו ותיבנו את בית המקדש ותביאו את הישועה לעולם. אלא שאין פלא שהן עדיין אינן מבינות זאת, אם חלק גדול בעם ישראל ישן ולא מבין מה חסר, אז מה יש לצפות מאחרים, מהגויים.

תפקידם של בני תורה
שחרור ירושלים על כל המשמעות העמוקה, עדיין איננו חדור בציבור הרחב, וזהו תפקידם של בני תורה, - חובשי בית המדרש, אלו שיונקים מתוך המעיין העתיק והחי, מים חיים, שמפכים את הזרם האמיתי, זרם החיים הבריאים של עם ישראל. ואין לנו ספק שעם ישראל נלאה לשתות את אותם תחליפים כל ה'איזמים' למיניהם, שמאל חדש, שמאל ישן, כל דברי ההבל והשטויות שמלעיטים בהם את הציבור, המכונה 'תרבות' המכונה 'חדשות', אנחנו יודעים שזה לא שווה כלום, זה קש, עם ישראל זקוק למזון בריא למזון איתן שיבריא אותו ויוציא אותו וירומם אותו, וישחרר אותו מכל העבדות החטאית שהוא שקוע בתוכה.
וזה יכול לבוא רק מתוך אמיתה של תורה, אלו שחשים את פעמי הגאולה, אשר יודעים את המשמעות העמוקה הגלומה בשם ירושלים, ומבינים את תהליך הגאולה ששחרורה של ירושלים התחולל אחרי שחרורה של ארץ ישראל, והקמת הבסיס של מלכות ישראל.

אנחנו נמצאים בשלבי התקדמות, כל הכוחות הבריאים בעם ישראל צריכים דווקא בתקופה זו, להתאזר ולהיאזר, ולצעוד קדימה ולא ליפול ח"ו ביאוש בגלל חולשות ההולכות ומתגלות בעם ישראל, הם הולכות ומתגלות בגלל שחסרה להם התשתית, אין להם ממה לינוק, לא יודעים מהו עם ישראל, לא יודעים מהו הקשר הפנימי בין עם ישראל לארצו, לקראת מה אנחנו צריכים לשאוף, מה רוצים מאיתנו, מה היא תכלית החיים הפרטיים והציבוריים של עם ישראל. את התשובות לכך יכולים לתת רק הכוחות הבריאים ומבחינה כמותית אנחנו מועטים, אבל כפי שאנחנו יודעים לא הכמות קובעת בדברים האלה, כמו שבמלחמת החשמונאים מעטים נצחו רבים, ועם ישראל תמיד הוא המעט מכל העמים נגד כל העמים, ואף פעם העניין הכמותי לא קבע כמו שידוע גם בצבא, צבא ישראל אף פעם לא השתווה לכל הצבאות שיש פה מסביב, אך מה נתן לנו את הכח, המוטיבציה, רוח הלחימה של חייל היודע עבור מה הוא נלחם, האיכות של צבא ישראל זה מה שהיה וזה מה שהווה וזה גם מה שיהיה, וכן אנו מוצאים בתחילת המרד הגדול של בר-כוכבא שמרדו ונלחמו נגד אימפריה, רומי אז הייתה כמו רוסיה הסובייטית ואמריקה גם יחד, האימפריה בעולם, ויהודה הייתה מדינה קטנה, ובכל זאת הם העזו להלחם ואלמלא החולשה הפנימית היו יכולים לעמוד נגד המעצמה.

התורה - מעיין החיים
מאיפה שואבים את הכוחות האלה, את זה לא שואבים מקריאת עיתון הארץ, ואפילו לא מידיעות אחרונות ואין צריך לומר מלראות כל יום את תוצאות הספורט בטלוויזיה, וכל מיני דברי הבל שסיפרו לי מה מראים שם, כל מיני תועבות שגניזתם היא תקנתם, מזה וודאי שלא שואבים כל כוח, כוחות שואבים מתוך המעיין העתיק כפי שהמשורר הלאומי כותב: "מבית היוצר של נשמת האומה" - מתוך כותלי בית המדרש, מתוך אלו שמתאבקים בהוויות דאביי ורבא, מתוך העלאת המוסר האישי של כל יחיד ויחיד, מתוך העלאת הקדושה והטהרה של כל אחד ואחד, מתוך המוטיבציה העמוקה שיש לכל אחד ואחד שיושב פה, אשר יודע בזמן שהוא משרת בצבא שהוא מגן על כבודו של עם ישראל, על כבודה של ארץ ישראל, על כבוד ה' אלוקי ישראל המתנשא המתנוסס על האומה הזאת, מי שחדור בהכרה הזאת לא יתעייף, לא יפול ביאוש, לא יפול בדיכאון למרות שהמצב קשה, הוא ימשיך כי יש לו המעיין, הסוללה החשמלית הזאת מייצרת אצלו אנרגיה ללא הפסקה, ולכוחות האלה אנחנו דרושים, בייחוד שאנו נמצאים ביום שחרורה של ירושלים, שזכינו בחסדי ה' לאחת המלחמות המופלאות ביותר שהייתה בתולדות עם ישראל שתוך זמן קצר ביותר צבא ישראל הכניע את כל הרשעים כולם, ואי אפשר לומר שהם לא היו מוכנים, המצרים היו מוכנים אלא שהטייסים שלנו תפסו אותם על חם בעודם אוכלים ארוחת בוקר וחיסלו את חיל האויר שלהם.

באמונה ובגבורה, קדימה!
אם כן, זכינו לישועה גדולה, הקב"ה החזיר לנו חבלי ארץ אשר מאז גלינו מארצנו טרם חזרו אלינו, ולצערינו, יש חלק גדול מהציבור שכלל אינו מודע לחובת ההודאה וההלל ביום הזה, אבל אנחנו צריכים להמשיך בפיתוח שחרורה של ירושלים במובן הרוחני, המאבק על ארץ ישראל נמשך, אמנם השריון איננו שועט והתותחים אינם רועמים, אבל הגויים לוחצים והתבוסתנים הבוגדנים מבפנים מסייעים להם, ומכרסמים ומגדלים את הסרטן התבוסתני בתוך עם ישראל, וכלי התקשורת מסייעים להם, חיפוי אוירי נותנים להם על הטפשות הזאת, לצערינו, זאת המציאות.

אנחנו צריכים למרות כל החולשות, למרות כל התבוסתנות, להמשיך בדרך, להמשיך את שחרורה של ירושלים על כל תוצאותיה והשלכותיה. דהיינו מבחינה רוחנית לתגבר את העוצמה הרוחנית של עם ישראל, ואנחנו בטוחים שבה במידה שאנחנו נגלה את הכוחות הרוחניים הקיימים בציבור הקדוש שיושב במקום הזה, ובעוד מקומות הדומים לו, עם כל אותם הכוחות הבריאים בעם ישראל העוסקים בכל התחומים המקודשים הקשורים בכלל ישראל, אם זה בכלכלה או בהגנה או בהתיישבות, כל מה שקשור לבניינה של האומה בכל תחום, מי שעושה את זה מתוך מוטיבציה מתוך הכרה על מנת לבנות את התשתית של בנין עם ישראל שתתגלה עליו הרוח, קדוש יאמר לו. אצלנו אין סתם חול גם צבא ישראל זה קודש, וזהו צו השעה לכל מי שיש לו את העוצמה הרוחנית להשפיע ולהקרין את כל הדברים האלו לעם כולו.

אם כן, כשאנחנו חוגגים ביום הזה בהודאה על מה שזכינו לפני חמש-עשרה שנה, דיינו להודות על זה אבל לא להסתפק במה שהיה אלא להמשיך קדימה, אנו בטוחים שיחד עם הכוחות הבריאם של עם ישראל אנחנו נצעד לשחרורה של ירושלים במובן המלא ולהשלטת ריבונות ישראלית על הר הבית לפחות כצעד ראשון, לאחר מכן להסביר לציבור הרחב מה חשיבותו של בנין המקדש, שזה לטובתו של הציבור, הציבור צריך את זה, לשחרר אותו מכל התרבות המנוולת והתועבתית מה שמביאים ממרתפי הוליווד וממחסני פריז - דברי הבל ושטויות, לשחרר את הציבור מהם, לשם כך אנו קרואים. ויום שחרור ירושלים צריך לשמש אצלנו בתור נקודת זינוק לקראת העתיד. אנחנו מקוים שהציבור הבריא שלנו עם כל הכוחות הבריאים באומה יתגברו על החולשות המתגלות בתקופתינו ונזכה באמת שיום שחרור ירושלים ימלא תוכן בכל הרעיונות הגדולים הגלומים ביום הזה.

כשם שזכינו לאותם הניסים הגלויים לפני חמש-עשרה שנה כן הקב"ה יראנו בשחרורה של ארצנו כולה, כולל נחלת בני גד ובני ראובן, וכולל נחלת נפתלי בצפון, והחזרת נחלת בני שמעון בדרום לפחות עד ואדי אל-עריש, נזכה לכל זה בקרוב בימינו אם רק נרצה, ונסיים כמו שהרצל אמר אם נרצה אין זו אגדה.


^ 1 רמח"ל.
^ 2 רמב"ם פ"ו מהלכות בית הבחירה.
^ 3 רמב"ן עה"ת פרשת קורח.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il