יום ב' כ"ו תשרי ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש תנ"ך תכני התנ"ך ספר זכריה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר


זכריה פרק ד




מוקדש לעלוי נשמת
ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

(א) וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו: (ב) ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר (ואמר) ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה: (ג) ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה: (ד) ואען ואמר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני: (ה) ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני: (ו) ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר יהוה אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות: (ז) מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את האבן הראשה תשאות חן חן לה: (ח) ויהי דבר יהוה אלי לאמר: (ט) ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליכם: (י) כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ: (יא) ואען ואמר אליו מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאולה: (יב) ואען שנית ואמר אליו מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב: (יג) ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה אלה ואמר לא אדני: (יד) ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ:
חזרה למעלה