יום ה' ה' כסליו ה'תשע"ה
שבת "נישואין וזוגיות" בסוויטה בירושלים עם הרב שמואל אליהו, הרבנית צביה אליהו ועוד
דף הבית בית מדרש תנ"ך תכני התנ"ך ספר זכריה Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר


זכריה פרק ד




מוקדש לעלוי נשמת
ר' אשר בן ר' שלום הי"ד

(א) וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו: (ב) ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר (ואמר) ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה: (ג) ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה: (ד) ואען ואמר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני: (ה) ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני: (ו) ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר יהוה אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות: (ז) מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את האבן הראשה תשאות חן חן לה: (ח) ויהי דבר יהוה אלי לאמר: (ט) ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליכם: (י) כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ: (יא) ואען ואמר אליו מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמאולה: (יב) ואען שנית ואמר אליו מה שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב: (יג) ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה אלה ואמר לא אדני: (יד) ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ:
חזרה למעלה