ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הברית עם הפלישתים - מוסריותה ותקפותה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית תולדות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תולדות תשס"א

הברית עם הפלישתים - מוסריותה ותקפותה

לפרשת תולדות



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה

אנו מוצאים שהאבות אברהם ויצחק, שניהם כרתו ברית עם הפלישתים, כיצד יש להתיחס לברית הזאת, האם כך היו צריכים לנהוג עם יושבי הארץ המובטחת לזרעם? והאם הברית הזאת מחייבת אותנו עד היום?

שאלה זו קשה במיוחד לפי הכלל שלמדונו חז"ל שמעשה אבות סימן לבנים, וכפי שהזכיר הרמב"ן במקומות רבים בספר בראשית, והראה כיצד מעשה האבות היו כנבואה למה שעתיד לקרות לבנים, והוסיף הרמב"ן לפרש מדוע האבות היו צריכים לעשות מעשים להוראת העתיד, כדי לחזק את קיום הנבואה בעתיד 1 . ואם כל מעשיהם כנבואה לעתיד, אעכו"כ שעלינו ללמוד ממעשיהם כיצד עלינו להתנהג עם האומות שבארץ.
והנה לברית שהאבות כרתו עם הפלישתים, חז"ל בקרו אותם על כך, ואמרו שבגלל זה לא יכולנו לנצח את הפלישתים במשך הדורות, ושמונה מלכים שלנו מתו על ידם, ונשבה ארון הברית שמונה חודשים ע"י הפלישתים, ולדעת הרשב"ם כל הנסיון של העקדה היה בגלל הברית הזאת 2 . האם לפי זה אפשר לומר, שהברית הזאת היתה חטא גמור, ואסור היה להם לכרות ברית עם הפלישתים, ואף אנו מצווים להימנע מהנהגה שכזאת עם יושבי הארץ?

אולם הרי ידוע שהאבות "הן הן מרכבה", וכל מעשיהם היו מכוונים לשם שמים, וכפי שהביאנו לעיל שמעשיהם סימן לבנים, ואיך אפשר לומר שחטאו חטא גס כל כך, לכן נראה שבעקרון הם נהגו כהוגן, אלא שהיה בברית הזאת חטא דק, ולפי גודל מעלתם של האבות, נחשב לחטא חמור, שאנו שילמנו ומשלמים עליו מחיר כבד.
מצאתי במשך חכמה חידוש, שממנו אפשר ללמוד מדוע האבות חשבו לנכון לכרות ברית עם יושב הארץ, המשך חכמה בפרשה עומד על השאלה מדוע יצחק לא הקים מזבח להודות על הבשורה שהקב"ה הבטיחו לתת לו את "כל הארצות האל", כפי שנהגו האבות להקים מזבח להודיה ולפרסום הנבואה, ורק כאשר אמר לו הקב"ה "וברכתיך" הקים מזבח? ומתרץ: א. מפני שיצחק לא עשה מלחמה מעולם, ולא רצה להתגרות ביושבי הארץ. ב. " ועוד, כי היה נגד דרכי המוסר אשר אנשי הארץ, שלמים הם אתו, יביט לנחול ארצם ".

ולכאורה דבריו בתירוץ השני אינם מובנים, הרי ה' הבטיח לו את הארץ, ואם כן היא שייכת לו ולזרעו בדין, שהארץ כולה של הקב"ה ברצונו נטלה מאתנו, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כפי שכתב רש"י בתחילת בראשית 3 . וא"כ מדוע חשב יצחק שאין זה מוסרי לנחול את הארץ מידם?
ונראה לחדש, ש"משפטי ה' אמת צדקו יחדו", ולכן אע"פ שיעוד הארץ שתהיה שייכת שלנו, זה לא יהיה על חשבון העמים היושבים בה. ולכן אע"פ שיצחק האמין בה' שלבסוף זרעו ינחול את הארץ, אבל כיון עתה עוד לא הגיעה השעה לכך, כיון שהם יושבים עמנו בשלום, ולכן לעת עתה אין זה מוסרי לנחול אותם, עד "עת לחננה כי בא מועד", וזו הסיבה שהוא כורת עמם ברית.

למרות החידוש הגדול שבדברים הללו, יש לכך סמוכים בתורה, שכך נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית פרק טו) "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה". וכתב רש"י שם "כי לא שלם עון האמורי - להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה". וכן מצאנו שמשה שלח מרגלים לראות "אם יש בה עץ אם אין" ופירשו חז"ל (רש"י) "צדיק שיגן עליהם". נמצא, שכל זמן שמבחינתם של האומות שבארץ לא מגיע להם שנכרות אותם, "היא לא תצלח".

ולפי זה אפשר להסביר את המובא בגמרא (כתובות דף קיא עמוד א):
"ג' שבועות הללו למה? אחת, שלא יעלו ישראל בחומה; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי".

מה משמעות השבועות האלו? נראה שהם מלמדות על העיכוב משמים לכבוש את הארץ, בגלל גזירת הגלות. שבועות אלו הן מעין השבועה שנשבע ה' בזמן המרגלים "חי ה' וימלא כבודי את כל הארץ אם יראו איש מהאנשים האלו הדור הרע הזה את הארץ", ומשה מזהיר אותם שאם יעפילו לעלות "והיא לא תצלח", ואכן כאשר הם עברו על השבועה והעפילו לעלות ההרה, הוחרמו ע"י אויביהם. וזו היא גם כן משמעות השבועה שקשורה לכל הגלויות, שמעכבת אותנו מלעלות לארץ. ונראה על פי הנ"ל, שהעיכוב הזה מושפע לא רק מזה שאנו לא ראויים עדין להכנס לארץ, אלא גם ממה שלא שלם עוון העמים הנמצאים בה, לגרשם ממנה.

ואע"פ שבודאי השאלה אם שלם עוונם היא שאלה שאין אנו יכולים לדעתה, והיא בבחינת "כבשיה דרחמנא למה לי", ואין לנו לעשות חשבונות של מקום, אבל מצד שני, כל זמן שהם בשלום עמנו, אין זה נכון מבחינה מוסרית לפגוע בהם בלא צווי מפורש מאת ה', ואפילו בזמן שה' צווה את יהושע לרשת את הארץ, אנו מוצאים שהוא לא יצא להלחם בהם עד שקרא להם לשלום, ואלו היו מסכימים לשלום, לא היה נלחם בהם, ובודאי שלא היה מקיים בהם את המצווה "לא תחיה כל נשמה", שכל הדין הזה הוא רק לאחר שסירבו להשלים עמם 4 . וכך כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ו הלכה א):
"אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך".

משמע שאפילו אם עמלק אין עושים מלחמה עד שקוראים לו לשלום!

ויתרה מזאת, מצאנו שגם כאשר הקב"ה צווה את משה בפירוש להתגרות מלחמה בסיחון, אעפ"כ משה לא עשה כן והקדים וקרא לו לשלום, ואמרו חז"ל (במדבר רבה, יט):
"זה אחד מג' דברים שאמר משה לפני הקב"ה, ואמר לו למדתני !... כשאמר לו הקב"ה עשה מלחמה עם סיחון אפילו הוא אינו מבקש לעשות עמך את תתגר בו מלחמה שנאמר (דברים ב) קומו סעו ועברו את נחל ארנון ומשה לא עשה כן אלא מה כתיב למעלה ואשלח מלאכים א"ל הקב"ה חייך שאני מבטל דברי ומקיים דבריך שנאמר (דברים כ) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום".

חידוש גדול למדונו כאן חז"ל שהקב"ה מצפה מאתנו לרדוף שלום, ואף להבין שזהו פנימיות רצונו, ושמח על כך שמשה הבין זאת ואמר לו למדתני! 5 .

ולפי זה נבין מדוע האבות הקדושים כרתו ברית עם יושב הארץ הפלישתים, וחששו לפגוע בהם, כל זמן שלא עשו להם רעה, וזה לא היה עדין מעשי לרשת אותם.
אולם חז"ל למדונו, שהיה בזה נדנוד של חטא, מפני שכריתת ברית עמם היתה מחווה מוגזמת מצדם, וזה גרם לדורות הבאים להתעכב בכניסתם לארץ, מעבר למה שהיו צריכים להתעכב מצד עצמם בגזרת ברית בין הבתרים. והסיבה לכך היא לא רק כעונש על מעשה האבות, אלא בגלל הכלל שאמרו חז"ל "מעשה אבות סימן לבנים", שהבנים למדו מהאבות, והמסר שקבלו מהברית הזאת הביא לידי חולשה וחוסר יכולת להלחם בשעת הצורך ולרשת את ארצם.

וכך אנו מוצאים שהפלישתים, העמונים והמואבים, השתמשו בברית הזאת, לגרום לישראל יסורי מצפון שימנע מהם להלחם בהם ולנצחם. מובא במדרש (בראשית רבה, עד):
"בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים בקש לזנבן הוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב) רב לכם סוב את ההר..., פגע במואביים בקש לזנבן והוציאו לו אפיסטולי שלהם (דברים ב) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, באותה שעה שלח יואב אצל דוד א"ל פגעתי באדומיים ובקשתי לזנבן הוציאו לי אפיסטולי שלהם רב לכם, במואביים והוציאו לו אפיסטולי שלהם אל תצר את מואב".


כלומר, אותם עמים הראו את הברית שכרתו אתם האבות, ובכך הביכו את יואב, ונמנע מלעשות עמם מלחמה. ולכאורה מה יש לענות להם? מובא במדרש שם שדוד פתר את הבעיה הזאת:
"באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו אלא עמד והעביר פיפורין מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין אמר להם רבותי לא באתי לכאן אלא ללמד אם נותנים אתם לי רשות אני מלמד, שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה ופגע באדומיים והוציאו לו אפיסטולי שלהן רב לכם, והלא הם פרצו את הגדר תחלה".


כלומר דוד ידע לענות על השאלה שהתעוררה, שאלה שאף הסנהדרין לא ידעו את פתרונה, והתשובה היתה בתחלית הפשיטות, שכל הברית הזאת אין לה תוקף בגלל שהם הפרו אותה תחילה. היושר של הסנהדרין והמצפון העודף שלהם, מנע מהם מלהבין שאין הם בעלי בריתנו כלל, ויש לנהוג עמם לפי הכלל "אם חסיד תתחסד ועם עקש תתעקש..." 6 .

וכך מצאנו שהברית הזאת עכבה את ישראל מלכבוש את ירושלים. נאמר בשמואל ב ה, ו-ח:
"וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה. וילכד דוד את מצדת ציון היא עיר דוד. ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבסי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנאו שנאי נפש דוד על כן יאמרו עור ופסח לא יבוא אל הבית"


לפי הפשט העיוורים והפסחים הם אלילים שהכתוב מכנה אותם בלשון גנאי, אולם רש"י שם פרש "לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה. ולא יבוסים היו אלא חתיים היו, אלא על שם העיר ששמה יבוס [נקראים יבוסים]. כך מפורש בפרקי דרבי אליעזר. והוא שנאמר (שמואל ב' ה, ו): "כי אם הסירך העורים והפסחים, צלמים שכתבו עליהם את השבועה ". ודוד הסיר את טענת הברית והשבועה ע"י כך שהראה כיצד הם הפרו את הברית תחילה ואין אנו מחויבים להם כלל.

והנה במציאות שאנו מתמודדים בא היום עולות גם כן השאלות המוסריות של נישול עם שגר בארץ ישראל שנים רבות, ואע"פ שהערבים שגרים כאן בארנו שקראוה פלשתינה, לא היה להם ישות של עם אלא שבטים נודדים שנתקבצו כאן, וכן לא היה להם שלטון מדיני משלהם בארץ, ותמיד היו נשלטים ע"י אומה אחרת, ולכן במאבקנו עמם נתקיים בנו (דברים פרק לב) "ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם". ופירש רש"י שם "בלא עם - באומה שאין לה שם", עדין היה מקום לטעון שאין זה מוסרי לשלוט עליהם, אבל הם פטרו אותנו מספיקות אלו, הואיל והם לא הסכימו לתוכנית החלוקה בקום המדינה ויצאו כנגדנו במלחמה, וכן בכל מלחמות ישראל, הם יזמו את המלחמות האלו, ואז כבשנו את הארץ, וכן גם בימינו הם עברו על כל ההסכמים שחתמו עמנו, ולכן אנו פטורים מלדון על מוסריות המלחמה עמם. מובא בגמרא (כתובות דף קיא עמוד א) שהקב"ה השביעה שבועות הדדיות אותנו ואת האומות: "ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי", והואיל והם עברו על השבועה גם אנו פטורים מלקיים את חלקנו בה.

וכך מצאנו גם אצל שמשון שלחם כנגד הפלישתים, שידע לטעון שהם עברו על השבועהולכן אנו איננו מחוייבים כלפיהם כלל 7 .

ואנו מצפים למשיח בן דוד, ולמי שידון עמו כאחד שבטי ישראל (שמשון), שיסיר את המסוה של השקר שבברית, כפי שעשה דוד המלך ע"ה וכך יביא את הגאולה לישראל.


^ 1 רמב"ן בראשית פרק יב פסוק ו:
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם - אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו:
ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל... (ירמיה נא סג סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב יג טז - יז), ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם. ונאמר שם (פסוק יט) ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם:
^ 2 רשב"ם בראשית פרק כב פסוק א:
אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הק' על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והק' ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים נסה את אברהם קינתרו וציערו כדכת' הנסה דבר אליך תלאה, על נסותם את י"י, מסה ומריבה, בחנני י"י ונסני. כלומר נתגאיתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך. וכן מצאתי אחרי כן במדרש של שמואל ויהי ארון י"י בארץ פלשתים שבעה חדשים. כת' את שבע כבשות הצאן תקח מידי. אמר לו הק' אתה נתתה לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. ד"א חייך שבניו הורגים שבע צדיקים מבניך ואילו הן שמשון חפני ופנחס שאול ושלשה בניו. ד"א חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואילו הן אוהל מועד וגלגל נוב ושילה [וגבעון] ובית עולמים [תרין]. ד"א שארון מחזיר בשדה פלשתים שבעה חדשים. נסה קונטרארי"אה:
^ 3 כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:
^ 4 ילקוט שמעוני תורה פרשת מצורע רמז תקסג:
א"ר שמואל בר נחמן שלש פרוזדגמאות שלח יהושע אצלם הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה, גרגשי עמד מאליו ופנה ולפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו הה"ד עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם זו אפריקי, גבעונים השלימו הה"ד וכי השלימו יושבי גבעון, שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו.
^ 5 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד א:
והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם… ואומר: +תהלים קי"ט+ עת לעשות לה' הפרו תורתך. רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה'. רש"י שם: ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך - פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה', אף זה, המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור.
^ 6 כעין זה מצאנו שאבימלך פחד שזה שהפר את הברית, שגם האבות לו מחויבים לו, עיין ברמב"ן בראשית פרק כו פסוק כט "וענין היראה הזאת אשר פחדו ממנו אינו נראה שירא מלך פלשתים שלא יבא עליו יצחק למלחמה, אבל הבטיחם אברהם לו ולנינו ולנכדו (לעיל כא כג), ועתה אמרו בלבם בעבור שהפרנו אנחנו את בריתנו עם יצחק ושלחנוהו מעלינו, גם הוא יפר את בריתו עמנו ויגרש זרעו את זרעינו מן הארץ, ולכן עשו עמו ברית חדשה, והתנצלו לאמר לו שלא הפרו הברית הראשונה, שלא עשו עמו רק טוב". וכיון שאנו יודעים שהם הפרו גם את הברית עם יצחק היא לא מחייבת אותנו.
^ 7 תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט עמוד ב "והוא יחל להושיע את ישראל - אמר רבי חמא ברבי חנינא: הוחל שבועתו של אבימלך, דכתיב: (בראשית כא) אם תשקר לי ולניני ולנכדי… וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים - מאי שנא שועלים? אמר רבי איבו בר נגדי א"ר חייא בר אבא, אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו, ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il