ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

על שן רע וחברה רעה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשרי תשס"ג

על שכן רע וחברה רעה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה

הרחק משכן רע
לחברים ושכנים השפעה רבה על האדם, אם הם טובים לטובה, ואם רעים חס ושלום לרעה. וכל כך חשובה השפעת החברים על האדם, עד שלדעת אחד מגדולי התנאים, רבי יהושע, הדרך הישרה שצריך האדם לידבק היא, שיחפש לעצמו חבר טוב; לעומת זאת הדרך הרעה שצריך להתרחק ממנה, הוא להתרחק מחבר רע (אבות ב, ט). וכן אמר נתאי הארבלי: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע" (אבות א, ו).
וכן מצינו שאברהם אבינו ביקש להפרד מקרובו, לוט, שהיו רועיו פרוצים בגזל. וזאת למרות אהבתו הגדולה של אברהם ללוט, שבאה לידי ביטוי אחר שנפרדו, בעת שלוט נפל בשבי, ואברהם אבינו מסר נפשו ונלחם בארבעת המלכים והצילו. ואע"פ כן, כשראה שהוא מתנהג ברשעות לא רצה לגור בשכנותו. בתחילה ניסו רועי אברהם להוכיח את רועי לוט על שהם מרעים את בהמתם בשדות אחרים, וכשלא קיבלו תוכחתם, וכפי הנראה גם לוט גיבה אותם. אמר אברהם ללוט: "הפרד נא מעלי".

השפעת השכן הרע לעיתים מודעת ולעיתים אינה מודעת. צא וראה עד כמה רעה השפעתו של שכן רע, שאפילו אברהם אבינו, עמוד העולם, כל זמן שלוט היה עימו, היה הדיבור האלוקי פורש ממנו. שנאמר: "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה" (בראשית יג, יד). (אגב יש בכך רמז, שההתרחקות משכנים רעים מקרבת את ירושת הארץ).

על כן צריך האדם להתחבר לחברים טובים. ועוד יותר מזה עליו להקדיש תשומת לב מרובה לבחירת מקום מגוריו, שככל שאווירתו תהיה מוסרית, תורנית ואידיאליסטית יותר, כך גדלים הסיכויים שהוא ובני משפחתו יתעלו בדרך הישר.

המשך, על חברה רעה ושליחות
שאלה: א) האם גם על יהודים חלות הדרכות חז"ל להתרחק מחברה רעה? ב) האם היוצאים לשליחות במקומות חלשים מבחינה רוחנית נוהגים שלא כשורה?
אין ספק שאזהרת חכמים להתרחק מחבר רע (אבות ב, ט), ומשכן רע ולא להתחבר לרשע (אבות א, ו), נאמרו כלפי יהודים. וכפי שאמר הנביא למלך יהודה יהושפט, שאחר שהתחבר עם אחזיהו מלך ישראל, שהיה רשע, "פרץ ה' את מעשיך" (דב"ה ב, כ, לז). ורבנו הקדוש צווה את בניו שלא ידורו בשכנציב, משום שהיו יושביה ליצנים וימשכום אחר ליצנותם (פסחים קיב, ב). וכן מסופר בפרק קניין תורה (אבות ו, ט) כשהציעו לרבי יוסי בן קסמא לעזוב עיר של חכמים וסופרים ולגור בין עמי הארץ שחפצו בקרבתו, ענה ואמר: "בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה", מפני שחשש שמא בהשפעתם יאבד ממעלתו בתורה ובמעשים טובים. ור' אלעזר בן ערך שלא נזהר בזה - אכן נכשל (שבת קמז, ב). 1 והמשילו חכמים את השפעת החברה הטובה לחנות של בשמים, שכל הנכנס לשם אף שלא קנה דבר, מתבשם מעט. וכשהחברה רעה - לרעה (פרדר"א כה; וכן בקידושין מא, א, וסנהדרין קיב, א). 2

על סמך כל זה ועוד, הורה הרמב"ם בהלכותיו (דעות ו, א): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם... וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה - ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים..." 3

ובאגרת השמד הוסיף וכתב: "ולא עוד, אלא אפילו שתי עיירות מישראל, אחת מהן יותר טובה במעשיה ובמנהגיה, ויותר מדקדקת ונכנעת למצוות מן האחרת - יחויב ירא ה' לצאת מאותה מדינה שמעשיה אינם כל כך טובים לאותה העיר הטובה. וכבר הזהירונו רבותינו ז"ל, שלא ידור אדם בעיר שאין בה עשרה צדיקים, ולמדו לזה מסדום, דכתיב (בראשית יח, לב): אולי ימצאון שם עשרה, ויאמר לא אשחית בעבור העשרה".

אין בדברים אלו הוראה שצריך לגור דווקא בישוב מבודד, אלא גם כשאדם חי בשכונה טובה, למרות שמסביב לה מתגוררים עוזבי תורה רבים, הוא עצמו מושפע בדרך כלל מתושבי שכונתו, שהם שכניו וחבריו.

אמנם ברור שיש לאדם אחריות לתיקונו של עולם. וכן נצטוונו "הוכח תוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט, יז), ושורש מצווה זו נובע מהמצווה שבפסוק הבא: "ואהבת לרעך כמוך". וכשם שיש מצווה לתת צדקה לעני, כך מצווה להשפיע תורה ומוסר לעניים בדעת. ולכן מצווה לצאת לשליחות חינוכית גם במקומות רחוקים מתורה, וזאת בשני תנאים: א) שיש שרוצים לשמוע ממנו תורה, ו"כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה, ב). ב) שהוא עצמו לא יושפע לרעה, שלא תהיה מצווה הבאה בעברה.
כללו של דבר, רק מי שהוא תקיף באמונתו, ומודע לכל חסרונותיהם של שכניו, ורואה לעצמו שליחות לפעול לתיקונם - טוב שיגור בקרבם כדי לתקנם.

וכן כשביקש אברהם אבינו רחמים על אנשי סדום, הוא מפני שסבר שיש סיכוי שסדום תחזור בתשובה, והצדיקים שבקרבה יתגברו וישפיעו על הרשעים ויתקנום. והסכים לזה הקב"ה, שנאמר: "ויאמר ה': אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר, ונשאתי לכל המקום בעבורם". ופירש הרב אבן עזרא: "וטעם בתוך העיר - שהם יראים את ה' בפרהסיא", שאז יש סיכוי שיתגברו על הרשעה. אבל אם הם חיים את חייהם הפרטיים הצדיקיים בתוך ביתם, אין סיכוי שיתקנו את הציבור. ולהפך, בישיבתם עימו בלא מחאה אף מחזקים את ידו, שהנה צדיק זה יושב בקרבנו ואינו אומר דבר, משמע מעשינו מקובלים. וזה הפסוק מירמיהו (ה, א) שהוסיף והזכיר האבן עזרא, "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו, ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט, מבקש אמונה - ואסלח לה", אבל לא היה בחוצות וברחובות איש מבקש אמונה ועושה משפט - ועל כן נחרבה ירושלים. 4

אבל מי שאינו יכול להשפיע על רחוקים בלא שיתקלקל בעצמו, עליו להתרחק מהחברה הרעה. ואמנם להיפרד בשנאה מאחינו בית ישראל - אסור. שהם בניו רחומיו של הקב"ה, וגנוזה בהם סגולה קדושה, שודאי תתגלה במשך הזמן. לכן גדולי ישראל התנגדו להפרדת הקהילות, ולהרחקת עוזבי תורה מתוך קהל ישראל. ובענייני הכלל עלינו לפעול ביחד למען המטרות החיוביות, כישוב הארץ, שירות בצה"ל, קליטת עלייה, פיתוח הכלכלה וכיוצא בזה. על ידי הקשר המתחייב מכך, נפתחת גם האפשרות לחזרתם בתשובה, ולקליטת ולימוד הצדדים הטובים שבהם. אבל לחיי החברה היום-יומיים צריכים לבחור את החברה הטובה. 5

***

ומכאן לאותם היוצאים לשליחות חינוכית-רוחנית, שכל זמן שהם מתקוממים כנגד החטאים והפגמים, ופועלים לתיקון המצב, יש סיכוי שיצליחו. וככל שתודעת השליחות יותר גדולה - מתמעטת הסכנה שמא יושפעו מאווירת המקום לרעה. שכן עיקר ההשפעה השלילית של המקום והשכנים מחלחלת בלא מודעות, כשהאדם באופן טבעי מנסה להשתלב בחברה ומסיר את מנגנוני ההגנה שלו. אבל כאשר אדם מודע מראש לכך שהמקום ויושביו אינם מתוקנים, ולשם כך בא לפעול לתיקונם ולחינוך ילדיהם, הרי הוא עומד על המשמר ואינו נפגע. וכן ידוע ששליחי חב"ד שיוצאים במסירות נפש למקומות נדחים להפיץ תורה ויהדות זוכים לראות נחת מילדיהם שהולכים בדרכם. גם יוצאי ישיבת מרכז שהלכו למקומות רחוקים מתוך מסירות לקרב רחוקים, הצליחו בחינוך ילדיהם.

אמנם לעיתים קורה שאבי המשפחה אכן נמצא בתודעת שליחות, אבל אשתו וילדיו אינם חשים כך, ומנסים לחיות שם חיים רגילים, ולהשתלב בחברה, והם מושפעים לרעה. והנכון הוא שמי שמקבל על עצמו שליחות חינוכית, שיחדיר את שליחותו לכל בני משפחתו. ואם אינו מצליח בכך, מוטב שיבחר למשפחתו סביבה טובה, והוא לבדו יתנדב ויחנך בסביבת מקום מגוריו. 6

(פורסם בעיתון "בשבע", על פרשת נח תשס"ג).


^ 1. רבי אלעזר בן ערך, שהיה מגדולי תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, והכתירוהו בתואר "מעיין המתגבר", ואמר אבא שאול (אבות ב, ח): "אם יהיו כל חכמים ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שנייה, מכריע את כולם". ועליו ספרו (שבת קמז, ב) שהזדמן לפורגיתא ודיומסית, שהיו בהם מרחצאות טובות ויינות משובחים, ונמשך אחריהם עד שנעקר תלמודו ושכחו. וכשחזר קם וניסה לקרוא בתורה וטעה. בקשו חבריו עליו רחמים, וחזר לתלמודו. "והיינו דתנן ר' נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבא אחריך, שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען". ויש אומרים שם שלא ר' נהוראי שמו של בעל השמועה הזה, אלא ר' אלעזר בן ערך, שמתוך נסיונו אמרה. וכפירוש רש"י: "הוי גולה למקום תורה - אם ת"ח אתה אל תשב אלא במקום תלמידי חכמים חברך, ואל תאמר תלמידים הם יבואו אלי…"
^ 2. פרקי דר' אליעזר כה: "וכן הוא אומר הולך את חכמים חכם, למה הוא דומה? לאדם שהוא נכנס לבית המרקחים אף על פי שלא לקח ולא נתן - ריח טוב לקח ויצא. כך כל מי שהוא מהלך עם הצדיקים לוקח מדרכיהם וממעשיהם הטובים. לכך נאמר ורועה כסילים ירוע". וכבר דוד המלך שיבח את האיש אשר לא ישב במושב ליצים, ועל סמך זה אמרו חז"ל (קידושין מא, א): "כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ - נדור הנאה ממנו, שנאמר: ובמושב ליצים לא ישב". ופרש רש"י: "וזה שאינו באחד מאלה במה יתעסק אם לא בליצנות". וכן קנסה התורה את הצדיקים שהתגוררו בעיר הנדחת שכל ממונם שבאותה העיר נאבד, וכפי שאמר רבי שמעון: "מפני מה אמרה תורה: נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו, מי גרם להם שידורו בתוכה? ממונם, לפיכך ממונם אבד" (סנהדרין קיב, א). הרי שאין לאדם לגור בעיר של רשעים.
^ 3. "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע (משלי יג, כ), ואומר אשרי האיש וגו' (תהלים א, א), וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי - ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע - יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר: מי יתנני במדבר מלון אורחים (ירמיה ט, א)".
^ 4. ככלל יחסו של אברהם אבינו לגויים כיחסנו לישראל, שעד מתן תורה לא ירדה שנאה וחורבה לאומות העולם, על שלא קבלו התורה (שבת פט), ולא הועמדה מחיצה בין ישראל לאומות. ואע"פ כן כאשר לקרב גויים לאמונה בה', מצווה עלינו לקדש שם שמיים ולקרבם. וכפי שלמדנו מדין השבת אבדה, שאסור להשיב אבדה לגוי, אבל אם משיב כדי לקדש את ה' - הרי זה מצווה משובח (ירושלמי ב"מ ב, ה; שו"ע חו"מ רסו, א).
^ 5. חובה להעיר כי פעמים רבות מושגי הטוב והרע אינם נהירים. קל לאנשים לדרג את הטוב והרע לפי גודל הכיפה ואורך הזקן והציציות. אבל מושגי הטוב נקבעים על פי כלל התורה, המצוות שבין אדם למקום והמצוות שבין אדם לחבירו, כולל המצוות הגדולות: ישוב הארץ והגנת ישראל, ודרך ארץ הקודמת לתורה.ולזה התכוננו חז"ל (שבת סג, א): "אם עם הארץ הוא חסיד, אל תדור בשכונתו". כי מושגי הטוב והרע שלו עקומים, וכפירוש רש"י: "שאינו יודע בדקדוקי מצוות ואין חסידותו שלם וסופך ללמוד ממנו".
אהבת ישראל הגדולה אינה מבטלת את ערכי הטוב והרע, להפך דווקא מפני הכרתנו את ערכו של הטוב הננו אוהבים כל אחד ואחד מישראל, שגנוזה בתוכו סגולה לתיקון עולם.
6.לפיכך ראוי לכל שליח, לבחון מעת לעת את מצב משפחתו, שמא תוך שהוא משתדל להשפיע ולקרב ולרומם רחוקים, בני משפחתו יורדים ומתרחקים, ואזי יש לשקול היטב את שכר המצווה כנגד הפסדה. יתר על כן, כאשר משפחתו אינה שותפה פעילה לשליחותו, גם שליחותו נפגמת.
יש להוסיף שכאשר יוצרים גרעין של משפחות שתומכות זו בזו ויוצרות קהילה ערכית, חינוכית, אידיאליסטית, סכנת ההשפעה הרעה מתמעטת, וקל יותר מתוך גרעין כזה להפיץ אור של תורה.


חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il