ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חנוכה - חכמה ולשון יוונית | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים חנוכה ישראל ויוון Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (71 ד') הורד mp3
שלח לחבר

כב כסליו ה'תש"ן

חנוכה - חכמה ולשון יוונית


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

יון קשורים לתורה
הגמרא במסכת מגילה דף ט' הגיעה למסקנה שמותר לכתוב ספר תורה בלשון יוונית בכתב אשורי. הלימוד הוא מהפסוק "יפת אלוקים ליפת וישכן באהלי שם" - יפיותו של יפת יהא באהלי שם, ויוונית היא הלשון היפה מכל בני יפת. גם הרמב"ם (הלכות תפילין פרק א) פסק שמותר לכתוב ס"ת בכתב יווני, אבל הוסיף שכתב זה כבר נשתכח מהעולם.
בפסיקתא רבתי על פרשת פרה פרשה ד כתוב: "פרה" - זו מצרים, "אדומה" - זו בבל, "תמימה" - זו מדי, "אשר אין בה מום" - זו יון. ובזוהר נוסף הסבר, שהם (היוונים) קרובים לדרך האמונה. המדרש ממשיך ומספר שאלכסנדר מוקדון תלה את כל נצחונותיו בזכותו של שמעון הצדיק.
אם כן אנחנו רואים קשר השקפתי כל שהוא בין תורת ישראל ויון מעבר לסיבה האסתטית שהתירה לכתוב את התורה ביוונית.

יון משכיחי התורה
מצד שני אנו רואים מאמרי חז"ל שמציגים את מלכות יון דוקא כמשכיחת התורה. בבראשית רבה פרשה ב' סימן ד' כתוב: "והארץ היתה תהו" - זו בבל, "ובהו" - זו מדי, "וחשך" - זו יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל.
הגמרא במסכת ראש השנה דף יח אומרת שמלכות יון גזרה שיבטלו שם שמים מהשטרות.
גם בתפילת "על הניסים" כתוב "להשכיחם תורתך", ובסידור עולת ראי"ה מסביר הרב קוק זצ"ל שמלכות יון פעלה להשכיח תורת ישראל יותר מכל המלכויות.
אם כך, איך אפשר לישב בין שני הכיוונים המנוגדים?

אומות העולם וישראל
בתחילת איגרת תימן מחלק הרמב"ם את מערכת היחסים בין ישראל ואומות העולם לשלוש תקופות: תקופה של כת אנסים, תקופה של כת טועני טענות, ותקופה של כת מתדמים.
לאחר שהתברר לאומות העולם שהן אינן יכולות להתגבר על עם ישראל ע"י מלחמה פיזית, כמו עמלק ודומיו, ולא ע"י מלחמה רוחנית כמו היוונים ודומיהם, הן בחרו להשתמש בדת ישראל עצמה כדי להתגבר על עם ישראל, כפי שעשו הנוצרים והמוסלמים, שניסו להתחבר לאמונתנו ולהציג את עצמם כממשיכי דרך האמונה באלוקים.
אנו יודעים שכל המאורעות באים לגלות תהילת ה'. ואם כך נצטרך להבין, איך תהילת ה' יוצאת דרך שלושת המכשולים הללו.

גניבת התורה
במסכת סופרים פרק א' מגיעים למסקנה בניגוד לגמרא במגילה, שאסור לכתוב את התורה ביוונית. שם גם מסופר על תרגום התורה ליוונית ע"י תלמי המלך.
תלמי המלך מלך במחוז המצרי של האימפריה היוונית. מלך זה טרח "לגנוב" אוצרות תרבות רבים ולתרגמם ליוונית, כדי להעשיר את התרבות היוונית. בניהם גם תורת ישראל. סיפור תרגום התורה במסכת סופרים מסתיים במילים "והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה".
מדרש תנחומא על פרשת "כי תשא" מסביר מדוע לא הותרה המשנה ליכתב, אלא נמסרה בע"פ. ושם מופיע "ולפי שצפה הקב"ה שאומות העולם עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין בה יוונית והם אומרים אנו ישראל". כלומר, המדרש תולה את תחילת פתחון הפה של כת המתדמים בתרגום התורה ליוונית.
אומות העולם מכירות בערכה של התורה, אבל הם לא מסוגלים להודות שהתורה היא תורת ישראל. ולכן הם מכניסים את התורה לתבנית שלהם.
לימוד התורה השתלב בתוכניתם של היוונים להשליט את תרבות יון על כל העולם. אם כך, פעולתו התרבותית של תלמי המצרי-יווני מקבילה לפעולתו המלחמתית של אנטיוכוס, מלך המחוז הסורי.

חלוקה לתקופות

הגמרא במסכת סוטה דף מ"ט מסבירה למה אסרו לאב ללמד את בנו חכמה יוונית. "כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להם תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית. לעז להם בחכמת יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה של המקדש אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר... אותה שעה אמרו... ארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית".
מכאן אנחנו לומדים שבתחילת הופעת מלכות יון חשבו שאפשר להתיר לימוד חכמה יונית, ורק לאחר שראו את הקלקולים שגורמת חכמת יון החליטו לאסור על לימודה.
את התוצאה הזאת ניתן לראות גם בדברי הרמב"ם מסבות הסטוריות שהובאו לעיל. מצד הדין מותר לכתוב ספר תורה בכתב יווני, אבל למעשה הדבר לא יכול לצאת לפועל בגלל שהכתב נשתכח.

התורה והאומות
השפעת התורה על העולם מתחילה במתן תורה. אז יצאה התורה אל הפועל בדיבור, ואפשר היה לבטא אותה ע"י תרגום ולהפיצה באומות. הראשון שנצטווה לתרגם את התורה ללשונות העמים היה יהושע. הוא נצטווה לכתוב את התורה בשבעים לשון על אבנים שיוצבו בהר עיבל.
בפרשת כי תבוא נכתב פעמיים הציווי לסוד את האבנים בסיד. ולכן אומר המדרש באופן מוזר שהיו שתי שכבות סיד: שכבה מתחת לכתב ושכבה גם מעל לכתב. וכל מלכי אומות העולם היו שולחים שליחים לקלף את הסיד כדי שיוכלו להעתיק את התורה המתורגמת.
התיאור הזה מבטא את המשפט "לא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה". התורה צריכה להופיע בעולם ולהשפיע עליו, אבל כל עוד העולם לא מוכן התורה מוצנעת תחת הסיד. כאשר אומות העולם מנסים בכל זאת לגרד את הסיד, הם מקבלים תורה מקוטעת ומשתמשים בה בצורה שלילית.
וזהו פשר תרגום התורה ליוונית. העולם התעדן, יש "יפיותו של יפת", ואז יש נסיון להפיץ את התורה בעולם. אבל לאחר מעשה מתברר שהעולם עדיין לא מוכן, וההכנה חיצונית בלבד. העולם לא רצה להכיר את הקב"ה דרך התורה. להפך. הוא רוצה להשתמש בתורה נגד עם ישראל.
ומה פשר הביטוי "כיום שנעשה העגל"? בספר אורות במאמר המלחמה אומר הרב קוק זצ"ל שחטא העגל גרם לאומות העולם לא להכיר ברוממתן של ישראל. ולכן מובן שכל המתח בין ישראל לאומות, שבגללו הפך תרגום התורה ליוונית לדבר שלילי, נבע מחטא העגל. שחשבו שגם ישראל נגועים בע"ז, ולכן לא התרוממו הגויים מבחינה רוחנית.

אור וחשך בערבוביה
כמו שאמרנו מלכות יון שייכת לכת השניה, כת טועני הטענות, שמנסה להחשיך עיניהם של ישראל. אבל ע"י תרגום התורה היא התקדמה לכיוון של כת המתדמים. אם כך, תרגום התורה שכלל את אמצעי מאבקם של שונאי ישראל בצורה משמעותית, ויום התרגום קשה כיום שנעשה בו העגל.
אבל, יש גם צד שני למטבע. בסידור עולת ראי"ה הרב קוק זצ"ל מבאר את דעת בית הלל, שהדלקת הנרות תהיה בדרך של "מוסיף והולך". הרב אומר, שבחנוכה נצחנו את תרבות יון שני נצחונות: הצלחנו למנוע את "התיוונות" המקדש והצלחנו להחדיר את התורה לתרבות היוונית. בזכות תרגום התורה, הפילוסופים היווניים חוללו מהפכה באימפריה היוונית והטיפו למוסר ותיקון מידות לכל העולם. הרב ממשיך ששני הנצחונות הללו מקרבים אותנו לאחרית הרוממה של "ומלאה הארץ דעה את ה'", ולכן הנס מוגדר "מוסיף והולך".

כך נסביר גם את תיאור שלוש הכתות של הרמב"ם. בנסיונותיהן של שלוש הכתות להתגבר על עם ישראל הן הולכות ומגלות את רוממתן של ישראל . הכת הראשונה תופסת את רוממות ישראל בצורה הכי גסה ופשוטה, ומנסה לחסל את עם ישראל בכח הזרוע. הכת השניה מבינה שיש כאן משהו רוחני, ומנסה לרתום אותו לעגלה של ע"ז (אין לכם חלק באלוקי ישראל). הכת השלישית מבינה שרק תורת ישראל היא האמיתית, ומנסה להכנס אליה ולשנותה מבפנים.
אם כך יש כאן אור וחשך שמשמשים בערבוביא, וזהו פשר היחס הדו משמעי שראינו בדברי חז"ל.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il