ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

26. בביאור מידת הפרישות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מידות ובין אדם לחברו פיתוח האישיות ותיקון המידות דרכים בפיתוח האישיות מותר ליהנות מהחיים? Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (5 ד') הורד mp3
שלח לחבר

שבט התשס"ב

26. בביאור מידת הפרישות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

הפרישות מהנאות מותרות, האם זו מידה טובה?
מצד אחד מוצאים אנו בדברי חכמים שאמרו: "לא דייך במה שאסרה תורה, שאתה בא לאסור עליך דברים אחרים?" ומאידך אמרו חכמים: "קדש עצמך במותר לך". מצד אחד אמרו חכמים שעתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול ממנו, אע"פ שהיה מותר לו והיה יכול, ואם מנע את עצמו הוא ייתן את הדין כי צריך להנות ועל מנת כן נבראו הדברים המהנים. ומאידך חכמינו סיפרו שרבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא בשעת מיתתו זקף עשר אצבעותיו ואמר: "גלוי וידוע לפניך שלא נהנתי מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה שלי". הווי אומר שרבי השתבח בזה שהיה פרוש מהנאות העולם ולא נהנה מהם כלל. הם אמרו: "היושב בתענית נקרא חוטא", והם אמרו: "היושב בתענית נקרא קדוש".

מדברי חכמים יש ללמוד שיש פרישות טובה ויש פרישות רעה. אם אדם פורש מדברים חיוניים שהוא זקוק להם - זו מידה רעה, אם אדם פורש מדברים מיותרים - זו מידה טובה. אדם שמרבה לשבת בתענית והוא נחלש מזה, מצב רוחו יורד, הוא נעשה מריר, ביקורתי ומתוח, עליו נאמר: "היושב בתענית נקרא חוטא". התענית רק מזיקה ואין לה כל ערך חיובי. אבל אדם חזק ובריא שהתענית לא מחלישה אותו, אלא מביאה אותה להרגשה של התרוממות, הוא מרגיש יותר זך, יותר רוחני, משוחרר מהתלות באוכל, עליו נאמר: "היושב בתענית נקרא קדוש". כי הפרישה מעסקי הגוף ביום התענית, אינה רק מרחיקה מהחומר אלא גם מרוממת אל הרוח, מוסיפה קדושה. ותענית שמוסיפה קדושה היא חיובית. המצמצם את אכילתו יותר מהראוי ומונע מעצמו את הדרוש לבריאות הגוף והנפש, זו פרישות רעה, ומאידך: המפריז באכילה ואוכל יותר ממה שהוא צריך, גם זה מזיק לגוף ולנפש. פרישה מדברים מיותרים ומופרזים היא מידה חיובית, ולא רק מפני שזה לא בריא מבחינה גופנית, אלא מפני שכל משיכה אחרי דברים מיותרים, היא מבוא לכישלון באיסורים כי כשאדם יש לו משיכות, אם אינו מוצא דרך למלא את מבוקשו באופן המותר, הוא נמשך לדבר האסור ועלול להיכשל בו. הדברים אמורים בין באכילה, ובין בדברים שבינו לבינה. אם אדם מפריז בדברים המותרים, המשיכה מתרבה ואח"כ יש קושי להתגבר ולשמור על הגבולות שבין האסור והמותר.

אבל לא רק בגלל הצורך להתרחק מנטיות שיכולות להביא לידי איסורים, יש מקום לרסן את הכוחות ולפרוש גם מדברים המותרים, לא רק בשל התוצאות האלה, אלא מפני שעצם נטיות הנפש, עצם המשיכה להנאות השונות מנמיכה ומצמצמת, ומשעבדת את האדם ליצריו, והפרישות הנכונה משחררת את האדם משעבודים אלו. הווי אומר, אין אדם רשאי לפרוש מכל דבר שמחזק את כוחותיו, שמוסיף לו שמחה, שמרחיב את דעתו, ואם הוא פורש מדברים כאלה הוא עתיד ליתן את הדין כי לכך נבראו הבריות הטובות, כדי להנות בהם בני אדם. אך יש לפרוש מהפרזה בהנאות גם שהן מותרות, כי הפרזה בהן אינה מוסיפה שמחה אלא גירוי, אינה מחזקת אלא מחלישה, אינה מרחיבה את הדעת אלא מחריבה את הדעת.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il