בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקיךָ"

undefined

הרב יוסף כרמל

שבט תשס"ט
3 דק' קריאה
מעמד הסנה המופיע בפרשת שמות מסתיים בציודו של משה בשלשה אותות, אותם הוא יעשה לפני בני ישראל, בצירופו של אהרון למשה ובציווי:
"וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (שמות ד' טז-יז).
אכן התורה מספרת על בואו של משה לארץ מצרים, הצטרפותו של אהרון אליו וקיום הציווי:
"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שם כט-לא).

מיד אח"כ מתוארת הפגישה עם פרעה, ואמנם, אין בה שימוש במטה ואין אותות ומופתים:
"וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שם ה' א).

פרעה מסרב סירוב מוחלט ומכביד את העבודה. משה ואהרון אינם מנסים לשכנעו באמצעות אות או מופת ופרשת שמות מסתיימת במשבר קשה ביחסי משה ואהרון עם בני ישראל ובטרוניה קשה כלפי מעלה:
"וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שם כב-כג).

(על פשר העניין עיינו באריכות במאמר "אות ומופת בגאולת ישראל" נמצא בקובץ "חמדת הארץ" חלק ב' עמ' 181 באתר 'ארץ חמדה').
רק בפרשתנו, בפרק ז', מופיע שוב השימוש במטה ועשיית המופת לפני פרעה וביזמתו של פרעה:
"כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן" (שם ז' ט-יא).

חז"ל ובעקבותיהם הפרשנים לדורותיהם, הקשו על הלשון שהקב"ה מכניס בפי פרעה "תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת נאמר תנו לי מופת לא נאמר"?!
נביא כמה הסברים לשינוי זה. לפי התנחומא, המופת הוא אכן בשביל אהרון ומשה ללמדם כי "כשם שהנחש מתעקם, כך פרעה עתיד להתעקם עליכם" (פרשת וארא סימן יא)
הרמב"ן והאברבנאל טוענים שפרעה דרש ממשה ואהרון "כרטיס כניסה" ל"מועדון" וז"ל:
"ואמר להם פרעה תנו לכם מופת, ועשו כן, אז היו בעיניו כחרטומים ומכשפים וחכמים, ונהג בהם כבוד".
כיוון אחר לחלוטין, אנו לומדים, מדעה אחרת בתנחומא. לפי דעה זו פרעה הדגיש "לכם" כיון
ש"באותה שעה שחק פרעה עליהם, אמר להם משה ואהרן מה אתם סבורים שבאתם לשחק עלי, אלא איני מתיירא מן הדברים האלו, כל מצרים מלאה כשפים...".
לדעה זו ברור גם מדוע הוסיף הכתוב וריבה "וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים" "אמר ר' לוי שקרא לאשתו ואמר לה ראי היאך באו היהודים לשחק בי" (שם סימן יב). ובאותו כיוון וביתר חוזקה מצינו שם "אמר פרעה כך כחו של אלהיכם מכאן יוצאים כשפים לכל העולם, ויקרא גם פרעה, קרא לנערים ולתינוקות בני חמש בני ארבע שנים וישליכו איש מטהו לכך כתיב גם פרעה שלא קרא תחלה לחכמים ולמכשפים" (שם סימן ג).

מדרשים אלה מעלים לדיון את השאלה, מה מקומו של האי רציונלי ביסוד האמונה הישראלית? וביתר תוקף את שאלת מקומה של המגיה בעולמה של היהדות.
התורה הזהירה אותנו כמה וכמה פעמים להמנע ולהתרחק מכל עיסוק הקשור במגיה לסוגיה:
"לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים"

התורה מגדירה את העיסוק בתחום זה כתועבה:
"כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:... כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" (דברים י"ח י-יד).

כנראה שלדעה זו גם הנביא צריך להתרחק מהעיסוק במופתים. השימוש בהם הוא הכרח הנובע מחוסר אמונה של העם המשועבד במצרים, או מדרישה של פרעה השטוף בתועבה זו.
דרכו של עם ישראל היא הדרך של "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". (שם).

דווקא בימים אלה, בהם הקב"ה מראה לנו נפלאותיו בכל כך הרבה נסים "נסתרים"
הבה נתחזק בתמימות ושלמות אמונתנו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il