ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

במעלות עבודת ה' | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית ויצא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (43 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (43 ד')

מוצש"ק פרשת ויצא תשס"ג

במעלות עבודת ה'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

הקושי בהליכה לחרן
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". יעקב יוצא מבית אביו, מארץ ישראל והולך למקום אחר. שם המקום עצמו, "חרן", מעורר על חירותו. נאמר גם "ויצא" וגם "וילך", ללמדך שהיו כאן שתי ירידות, גם היציאה מבית אביו, ממקום הקודש, מארץ ישראל, וגם ההליכה לחרן. ישנן שתי מדרגות מבדילות בין ארץ ישראל לחוץ לארץ - קדושת הארץ וטומאת ארץ העמים. יעקב עומד בפני פגישה עם דעות אחרות, עם סוג אחר של חיים, עם השקפות עולם אחרות, והוא יצטרך להתמודד איתם. ההתמודדות איננה קלה כיון שהעבודה הזרה מושכת. חז"ל הגדירו את המשיכה הזו בשם "יצרא דעבודה דזרה". יש יצרים אחרים של תאוות, כמו יצר העריות. יעקב צריך להתמודד עם האוירה השונה. אנחנו צריכים להכיר בקושי שהיה ליעקב ביציאה הזו. מלבד היציאה מהבית היה קושי להיכנס למקום הזר.

חז"ל אומרים על יצר הרע שהוא השטן והוא מלאך המוות. זהו אותו עניין. בהתחלה הוא בא ומפתה את האדם ומושך אותו למעשים שליליים. הוא אומר לו שכך הוא יהיה יותר משוחרר ויהיה לו יותר נוח ונעים, שכך הוא "יעשה חיים". יצר הרע פועל גם במישור הגשמי, ביחס לעריות, וגם במישור הרוחני, ביחס לעבודה זרה. אחרי הגירוי הוא בא ומלשין בפני בית דין של מעלה, ומספר שהנה האדם חטא. ולבסוף הוא גם השליח לבצע את העונש המגיע לאדם שחטא. יש ליצר הרע שני פנים - מצד אחד כביכול הוא רוצה את טובתו של האדם, אך מצד שני הוא זה שבא להלשין עליו. המשלנו זאת פעם בצורה חריפה לשב"כ, שהיה מפתה אנשים לעשות פעולות אסורות, לפגוע בערבים או להבדיל באנשי שמאל, ואף הקים תנועה שלמה של קיצוניים כביכול, ואחר כך אותם אנשים שגירו היו אלה שהלשינו על מבצעי העבירות. בינתיים השב"כ אמר שהוא עשה תשובה. יש לנו ספק בזה, אבל לא זה הנושא. עיקר העניין הוא שכשאדם יודע את העובדה הזו שהיצר הרע מרמה אותו, ההסתכלות על הפיתויים משתנה. יש הרבה דרכים של גירוי בעולם. צריך להכיר בכך שאותו כוח של גירוי הוא גם המלשין והוא גם השליח לתת את העונש.

חלום יעקב - "ויפגע במקום"
יעקב הולך למקום שהוא יודע שתהיה לו בו התמודדות גדולה ועל כן הוא מוטרד. והנה מראה לו ה' בחלום סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. הסולם מבטא את מהלכו של אדם בעולם, שעניינו לעלות מן הארץ עד לשמים, אך באותו סולם אפשר גם לרדת מטה מטה. וזה מעלה חששות, כיצד ניתן להבטיח את העליה ולא את הירידה. אז רבונו של עולם מתגלה אל יעקב ואומר לו - אל תדאג, אני איתך.

"ויפגע במקום". אומרים חז"ל - רבונו של עולם נקרא "מקום", שהוא מקומו של עולם. לא הקדוש ברוך הוא נמצא בעולם אלא כביכול העולם נמצא בקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מקיים את העולם, כמו מקום המחזיק ומקיים את הדברים הנמצאים בו. אם כן ה"מקום" שאותו פוגש יעקב אבינו הוא בעצם רבונו של עולם. עוד אומרים חז"ל שהמקום הוא הר המוריה, מקום בית המקדש, שהוא באמת "המקום" בה"א הידיעה, שכן שיא ההתגלות של רבונו של עולם בעולם היא במקום זה, בבית המקדש. על כן לא היתה צריכה התורה לפרט מהו המקום. "ויפגע במקום", זהו המקום המחזיק את כל המקומות. הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם דרך המקום הזה, שהוא שורש המציאות כולה. "אבן השתיה" - שממנה הושתת העולם. כמו שמביא הרמב"ן בהקדמתו לפרושו על התורה את דברי חז"ל - "אבן השתיה" - זהו הגרעין היסודי של העולם, שממנו התפשט העולם, כמו גרעין שמתפשט ומתפתח. שלמה המלך, החכם מכל האדם, שידע את הסוד הזה, ידע לראות מהיכן מגיעים הזרמים לכל ארץ וארץ, ולפי זה יכול היה לזרוע בארץ ישראל שתילים המתאימים לכל המקומות בעולם. כאן מקור הכל, וניתן למצוא את הקו שמוביל לסין ומה שמתאים שם מתאים גם כאן. כיון שארץ ישראל היא מקור המציאות יש בה משהו ניסי, היא יותר מסתם מקום, היא בין מקום לעל-מקום. חז"ל אומרים שמקום הארון לא היה מן המניין. כלומר, רוחבו של קודש הקודשים היה עשרים אמה, ובמרכזו עמד הארון, ובכל אופן מצד אחד של הארון היו עשר אמות ומצד שני היו גם כן עשר אמות. הארון לא תפס מקום. זהו מקום ולא מקום, משום שזהו מקור הבריאה, ועל כן הוא בגבול שבין מה שהיה קודם הבריאה שלא היה מקום לבין מה שהיה לאחר הבריאה, בין אינסוף לסוף. ללא ספק זהו המקום בה"א הידיעה. על כן גם באברהם נאמר "וירא את המקום מרחוק", מקום העקדה, מקום בית המקדש.

לאחר מכן אומר ה' ליעקב - "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך", ואומרים חז"ל שקיפל הקדוש ברוך הוא את כל ארץ ישראל תחתיו, כדי שתהיה קלה להיכבש על ידי בניו. אפשר להבין מדברי חכמים אלה, שבאופן רוחני בעצם תמצית עניינה של ארץ ישראל היא בית המקדש. הכל תלוי במקום הזה שיעקב שוכב עליו. כל קדושתה של ארץ ישראל טמונה במקום זה. ישנן עשר מדרגות של קדושה בארץ ישראל וזהו המקום שבו מופיע שיא הקדושה, המרַכז בתוכו את כל הקדושות כולן. גם היום, אנו יודעים שמקום זה הוא שיא המאבק והכל תלוי בו, זהו עיקרה של ארץ ישראל. המשטרה אומרת שאם נעלה לשם יכולה לפרוץ מלחמה עולמית. על כן אסור ליהודים לעלות להר הבית, וגם אם מותר לעלות חלילה לנו מלחשוב להתפלל שם... פעם סיפר לי הרב ליאור שהוא נכנס להר יחד עם הרב ישראל אריאל בתקופה שהיה מותר להיכנס, כמובן במקום המותר על פי ההלכה. הרב ישראל אריאל לא יכול היה להתאפק, נפל והשתחווה. מיד התנפלו עליו ואסרו עליו לעשות זאת. מה קרה? הוא מתנהג במקום כבמקום קדוש ומתפלל בו. למי זה יכול להפריע?! הרי הוא לא מבזה את המקום או מחלל אותו חס ושלום! אלא שאסור לעשות שום מעשה המבטא את זה שהמקום קדוש ליהודים. על זה המאבק. המאבק בארץ ישראל אינו מאבק על זכויות מגורים ושלטון וכו', אלא מאבק רוחני על דרך, על אמונות. כל המלחמה היא מלחמה השייכת למלחמת הדעות. ובעזרת ה' כמובן אנו נחזיר לעצמנו את המקום המקודש באופן מלא, לא רק על ידי שלטון מופשט, ערטילאי אלא גם על ידי הימצאות בפועל. נתפלל שזה יקרה בקרוב.

סולם יעקב - הקשר בין שמים לארץ

"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". מבארים חז"ל (ילקוט שמעוני) את החלום, את התוכן הפנימי שרואה יעקב אבינו בסולם הזה. ודאי שהוא רואה כאן קשר בין השמים לארץ, קשר רוחני אל מלאכי אלוקים. על כן באים חכמים ואומרים -
תני בר קפרא: 'הנה סולם', זה הכבש. 'מוצב ארצה', זה מזבח, שכתוב 'מזבח אדמה תעשה לי'... 'וראשו מגיע השמימה', אלו הקרבנות שריחם עולה לשמים. 'והנה מלאכי אלוקים', אלו הכהנים. 'עולים ויורדים בו', שהיו עולים ויורדים בכבש. 'והנה ה' ניצב עליו', כמו שכתוב בפסוק 'ראיתי את ה' ניצב על המזבח'.

כלומר, יעקב אבינו רואה בחלומו חיבור בין השמים ובין הארץ. ומהו אותו חיבור? עבודת הקרבנות, עבודת ה'. התפילות נתקנו כנגד הקרבנות. כלומר הקרבנות מסמלים את הפנייה של האדם כלפי בוראו, את ההתמסרות של העולם אל מקורו, אל שורשו. עבודת הקרבנות מבטאת את ההבנה שהכל שייך לרבונו של עולם, הכל בטל לעומתו, ממנו הכל נובע ואליו הכל שב. זהו הרעיון של הסולם הניצב בקרקע וראשו מגיע השמימה, זהו עניין הקרבנות וזהו עניין התפילה.

מוסיפים חכמים שם -
'והנה סולם', זה סיני... 'מוצב ארצה', ויתייצבו בתחתית ההר. 'וראשו מגיע השמימה', וההר בוער באש עד לב השמים.

שוב אנו רואים כאן חיבור בין השמים והארץ. החיבור העיקרי, המרכזי, בין השמים והארץ הוא מתן תורה. הקדוש ברוך הוא יורד על הר סיני ונותן תורה לישראל, וכל ישראל מוארים באור האלוקי המופיע מן השמים. הסולם מוצב ארצה - זו התורה היורדת לארץ, וראשו מגיע השמימה - אלו הקרבנות העולים אל השמים. הסולם פונה לשני הכיוונים, ארצה והשמימה.

ובהמשך המדרש - "'והנה מלאכי אלוקים', זה משה ואהרון". גם הנביאים נקראו מלאכים, כמו שכתוב בפסוק 'ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם' (חגי א, יג). כלומר, יעקב רואה את החיבור הזה, בין השמים לארץ, מכל צדדיו, מצד התורה ומצד הקרבנות. על החיבור הזה עומד העולם, כפי שאמרו חז"ל - "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". זהו הקשר של העולם אל שורשו.

סולם יעקב - סולם היסטורי
באים חז"ל במדרש תנחומא ואומרים שיעקב אבינו לא רואה את הסולם רק באופן הרוחני, אלא את ההיסטוריה של העולם -
"והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". אמר רבי שמואל בר נחמן: אלו שרי אומות העולם".

יעקב רואה את אומות העולם מתקיימות במשך תקופה מסוימת עד לגמר הופעתן, כל אחת בזמנה.
"דאמר רבי שמואל בר נחמן: מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעין עוקים [שלבים] ויורד, ושל מדי חמשים ושנים ויורד, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה. באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר: שמא לזה אין לו ירידה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל'. כביכול אפילו אתה רואהו [רואה אותו] עולה אצלי [עד למעלה, אצל הקדוש ברוך הוא], משם אני מורידו, שנאמר 'אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קינך משם אורידך נאום ה''. [ועוד אומרים חז"ל -] אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו ורבי שמואל בן יוסינה: מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקדוש ברוך ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר: כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם אתה עולה אין לך ירידה. ולא האמין ולא עלה! רבי שמואל בן יוסינה היה דורש: 'בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו עלית והאמנת, לא היתה לך ירידה לעולם. אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ארבע מלכויות בעולם הזה במיסים ובארנוניות ובגולגליות. אמר לו יעקב: יכול לעולם? אמר לו: 'אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים', מארץ מגליא, מאספניא ומחברותיה".


מהו הרעיון שחכמים רצו שנתבונן בו במדרש זה? הקדוש ברוך הוא הראה ליעקב את כל ההיסטוריה, את הופעת האומות, וכולן עולות ויורדות. ורבונו של עולם אומר ליעקב גם לעלות, אך הוא מפחד שמא תהיה לו ירידה. מי שעומד על הרצפה לו יכול ליפול, אך מי שעולה גבוה ונופל יכול להתרסק. בכל עלייה יש סיכון, וככל שהמדרגה גבוהה יותר הסכנה חמורה יותר. יעקב הוא ענו ואינו מאמין בכוחו, בכוח האדם המוגבל. מנין שאצליח להחזיק מעמד ולא אאבד את זכויותי? לדברי חכמים היה צריך יעקב לסמוך על רבונו של עולם שהוא יחזיק ויקיים אותו. יעקב לא עולה לבד. יש לו סייעתא דשמיא. כאן היה קושי, שכנראה יעקב הבין שעבודת ה' צריכה להיות עצמית, בכוחות עצמו, וזה לא בטוח. יעקב רוצה להתקדם בקצב שלו.

דרך החסידות ומתנגדיה
מעין זה אנו רואים בדברי הרב. כשיעקב מתפלל לרבונו של עולם הוא אומר: "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי". יעקב מבקש דברים מינימליים, מסתפק במועט. לא עושר וכבוד כי אם לחם ובגדים. הוא לא רוצה להנות מאחרים אלא להתקדם בכוחות עצמו. כך אומר הרב גם לגבי ההשגות הרוחניות. הוא רק חולם - חלום זו המדרגה הנמוכה ביותר של הנבואה (המדרגה השביעית). מספרים על הגאון מוילנא שאמר לתלמידו, ר' זלמל'ה מוולוז'ין, אחיו של ר' חיים מוולוז'ין: בקרוב יכול להיות שיתגלה אליך מלאך שירצה ללמד אותך תורה. אל תסכים! משום שצריך ללמוד תורה, בכוחות עצמך. כשמלאך מלמד אפשר ללמוד הרבה יותר מהר ולדעת הרבה מאוד ברגעים מספר. זה סדר אחר של השגות. פתאום באה לאדם התגלות רוחנית, והוא קופץ הרבה מדרגות. הוא יכול לתפוס ברגע אחד מה שהיה עמל ללמוד הרבה מאוד שנים. אך עניינו של האדם בעולם להשיג את התורה בעצמו, לא לקבל מתנות. "שונא מתנות יחיה", גם מתנות רוחניות. מי לא רוצה לקבל השגה כזו בקפיצת הדרך, להתמלא בבת אחת בתורה, כמובן לשם שמים?! אבל זה לא טוב. הגאון הסביר לתלמידו סיבות נוספות, כגון שההשגות בחוץ לארץ מעורבות בכל מיני סיגים, ובמיוחד כעת בעקבות ירידת הדורות, אך הסיבה העיקרית היא שצריך לעמול על מנת לרכוש את התורה. זו "שיטת הגר"א", ולפי מה שבארנו כעת המקור לכך הוא ביעקב אבינו. על האדם להסתפק במה שיש לו, הן בענייני ממון גשמיים והן בעניינים רוחניים. זה רצונו של הקדוש ברוך הוא מהאדם.

החסידות לא הולכת בדרך זו. גדולי הצדיקים אומרים: מה אנחנו? מה כוחנו? מה שכלנו? מה השגתנו? מה גבורתנו? "הלא כל הגיבורים כאין לפניך". הכל תלוי בך, רבונו של עולם. אנחנו כשלעצמנו - מה אנחנו? על כן הדגישה החסידות את התפילה, לעומת דרכו של הגאון מוילנא שהדגישה את התורה לעומת התפילה. התפילה היא התבטלות ובקשה מרבונו של עולם להיתלות ברוב חסדו יתברך ולא בזכויותינו. חסידות מלשון "חסד". אנו נוהגים במידת החסידות על מנת למשוך עלינו חסד אלוקי, משום שהעולם לא יכול להתקיים במידת הדין על פי זכויותינו. איך ייראה העולם אם הכל יהיה תלוי בנו?! על כן אנו צריכים כל הזמן לשפוך שיחנו לפני רבונו של עולם, להעתיר לפניו, להתבטל כלפיו ולהמשיך את חסדו הגדול על העולם, ואז יופיע רבונו של עולם בכל טובו, בכל גודלו, בכל תפארת כבודו בכל העולם. כבוד ה' ימלא את כל העולם על ידי החסד האלוקי, ולא על ידי זכויותינו. אולי זה מה שאמר הקדוש ברוך ליעקב אבינו - "עלה!", סמוך עלי! אתה מפחד שלא יהיו לך מספיק זכויות? אני רוצה להעפיל למעלה מהזכויות שלך, על פי הרצון האלוקי החָפץ להשפיע עוד ועוד. אך יעקב לא האמין ולא עלה. "אילו היית עולה לא היתה ירידה". אם אדם נשען על החסד האלוקי ועל טובו ולא בוטח ביכולות שלו, אפילו הרוחניות הטובות, אזי הקדוש ברוך הוא אומר - "אם אתה בוטח בי אני מחויב כלפיך", "הבוטח בה' חסד יסובבנהו". אדם יכול להגיע להמשכה ולקבלה של חסדים כל כך עליונים, שהם למעלה מן הטבע, כמו שנאמר "בטחו בה' עדי עד כי בי-ה ה' צור עולמים". זאת משום שרבונו של עולם הוא זה שיצר את העולם, וכמו שהוא ברא את הטבע הוא יכול גם לשנותו.

כמובן ש"מיניה ומיניה יתקלס עילאיה". הצגנו את שתי העמדות הללו כדי ללמוד שרק על ידי שתיהן יחד באה השלמות לידי הופעתה המלאה. מחד גיסא צריך האדם לעשות מצידו כל מה שהוא יכול, ולא להישען רק על רבונו של עולם, ומאידך גיסא לא להסתפק במעשיו ולבקש מה' להשפיע עוד מחסדו. יש צורך בעמל התורה ויגיעתה, תיקון המידות והמעשים, ניצול כל כוחות הנפש כדי לעשות כמיטב היכולת, אך לאחר כל זה יש גם לבקש מרבונו של עולם שברוב חסדו יעתיר עלינו כהנה וכהנה, יותר ויותר. ואולי גם באופן רוחני, אחרי שאדם משיג כל מה שהוא יכול הוא יכול גם לקבל מתנות מלמעלה. בעל נפש החיים אמר על הגר"א שהיו לו השגות רוחניות עליונות, אך אצלו זה היה טבעי, לא במתנה. בשעת השינה היו לו השגות עליונות מאוד, אך זה היה המשך התורה שלו. זה לא היה משהו זר, מדרגה חדשה שהוא לא התאים לה. מכל מקום, כפי שאמרנו, "מיניה ומיניה יתקלס עילאיה".

תמצית ההיסטוריה
כל הפרשה הזו מקפלת בתוכה את תמצית ההיסטוריה של עם ישראל. יעקב יוצא לגלות, ובסופה של הפרשה הוא כבר חוזר ממנה. בדרך הוא מתמודד עם הקשיים המסובכים שבין ישראל לעמים, יחסים מורכבים בין קרובי משפחה - מצד אחד "אנשים אחים אנחנו", אך מצד שני "אחיך במרמה". אין אלו זרויות מוחלטות אלא קרבה משפחתית מסובכת, עם עליות וירידות. מקורו של כל העושר שהיה ללבן היה יעקב, ולבסוף טען כלפי יעקב שגזל ממנו את כל העושר שהיה לאביהם. זה המצב שעם ישראל חי בו במשך כל הדורות, קנאה, הערצה. מצד אחד רואים את המעלות, את הגדולה הישראלית, וזה גורם לרצון להתקרב, אך מצד שני גם לקנאה, לשנאה. זה מרגיז אותם משום שהם לא מצליחים להשיג מה שיש לישראל. זה התהליך שצריך העולם לעבור. כך נבנית משפחת ישראל, ויעקב אבינו לא רק עובר את הגלות אלא חוזר מהגלות עם משפחה שלמה. הוא יוצא לבדו וחוזר עם משפחה שתהיה משפחת ישראל. זה קורה בתוך כל סיבוכי החיים. כך הוא סדרו של העולם. זו מין תקופה של עיבור. יעקב עוזב את הארץ וחוזר ברכוש גדול. אחר כך ישראל יוצאים למצרים וחוזרים ברכוש גדול, ושם ישראל הופכים לעם. וכך גם בגלות האחרונה - ישראל יוצאים לגלות והם כבר בשלבי חזרה למעמד חדש לגמרי שלא היה קודם לכן. זו ההופעה החדשה, הגדולה, העתידה של מלכות ה' על ידי הופעת מלך המשיח, על ידי הופעת עם ישראל בגודל חדש, בהופעה של תורה עליונה, תורתו של משיח, שחכמים ז"ל אמרו ש"התורה של העולם הזה היא הבל בפני תורתו של משיח". כלומר, גודל רוחני חדש, השגות רוחניות חדשות עליונות עתידות להופיע, וזה היה צריך להופיע דרך כל הגלות הארוכה. היה צריך לעבור את כל הגלויות, ולחזור ברכוש גדול, באופן רוחני ובאופן פיזי. להרוויח מכל מיני דברים שאפשר לקבל מארבע כנפות הארץ, ולחזור ולהתחדש בארץ. אנחנו נמצאים בתהליך המואץ של חבלי הלידה האחרונים, והצירים מאוד כואבים, אבל הם צירים של לידה. אנו עוברים ימים של כאב מר, אך יש לזכור שאלו הצירים האחרונים של הלידה. לאומה יש יותר צירים מאשר לאישה בודדה, אבל כולם הם שלבים לקראת ההופעה הגדולה. כך אנחנו צריכים לקבל את הקשיים שאנחנו מתמודדים איתם, את הכאבים ואת הייסורים שאנו נפגשים איתם בשנים האחרונות, בימים האחרונים. ובסוף הפרשה יעקב ולבן באים לידי הסכמה שאף אחד לא יזיק לשני. כך בסוף יגיע גם עם ישראל לשלום המיוחל. לא נראה לי שהשלום הזה יבוא לפני המשיח, אך אנו מקוים שהמשיח קרוב לבוא והשלום יבוא יחד איתו. עד שיבוא המשיח, עד סיומה של הופעתה של הגאולה השלמה זהו סדר הייסורים. אי אפשר לצפות מממשלה כזו או אחרת שתקדם את הגאולה. צריך הופעה עליונה, ואנו מתקדמים בצעדים עצומים. וגודל ההתקדמות הוא לפי גודל עניינה של הגאולה העתידה. וכיון שהגאולה העתידה היא כל כך גדולה ועצומה אזי בכל שעה שמתקדמים אליה יש גדלות עצומה, מפני שהיא מכילה בקרבה את התוכן העליון שעתיד להתגלות על ידי השלבים הללו של הגאולה. כל צעד לקראת הגאולה העליונה הוא צעד עצום, הוא מהלך גדול ועליון - ההתקבצות של עם ישראל לארץ ישראל, ההתחזקות של התורה, ההתיישבות בארץ ישראל, בניינה של ירושלים. כל אלה צעדים גדולים, ואנו נוכל להבחין בהם אם נסתכל בעומק ובגדולה של הגאולה העתידה.

יהי רצון שנזכה לה בקרוב ממש.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il