ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לא רוצים לישון! רוצים לעשות שמח! ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קוממיות אדני הבית חינוך ילדים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר תשס"ט

לא רוצים לישון! רוצים לעשות שמח!


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אסתר בת גילה

שאלה:
כל ערב מתרחש בביתנו "טקס" הרדמה של הילדים. ארבעה ילדים כ"י, מגיל שנתיים עד שבע, וכולם רוצים יחס, סיפור, "אבא תשכב על ידי", "לשתות! אני צמא", ועוד. מידי פעם גם מריבות בין הילדים, כריות או שמיכות עפות ממיטה למיטה, בקיצור, מהומה. בנוסף, הצעיר בן שנתיים, שכל היום אוכל כל דבר. בלילה לא נרדם בלי לינוק. אם אשתי לא מניקה אותו הוא פשוט צורח כל הלילה. אנחנו ממש סחוטים מעייפות כל היום אח"כ, לא יודעים כיצד לפרוץ את מעגל הקסמים הזה.


תשובה:
היטבת לתאר את המתרחש בביתכם, אפשר ממש לחוש מתוך התיאור את האווירה הכללית. ובאמת, זה יסוד הכל. האווירה הכללית נוצרת כתוצאה מדרך מסוימת, קו חיים המוביל את המשפחה למצב שתיארת. מצב כזה קיים במשפחות רבות, כאשר יש אי בהירות בדרך. כוונתי היא לשאלה, מה תפקיד סמכות ההורים כלפי ילדיהם ומה מעמדם. האם תפקידם הוא לעבוד, לפרנס, להביא מספיק כסף כדי שיהיה ממה לקנות אוכל לילדים, לדאוג לכל צרכיהם וכו'. או שמא ההורים נדרשים לחנך את ילדיהם, להוביל אותם, לדאוג לעצמאותם, כדי שהילדים יוכלו להוציא את כוחותיהם אל הפועל. במצב הראשון שתיארתי, ההורים בעצם הופכים להיות עבדים של ילדיהם. הם חייבים לדאוג לכל צרכיהם, והילדים הם המכתיבים את סדר היום, וגם את "סדר ערב" בבית. ברור שזה מצב לא תקין, שצריך לשנותו מן השורש. כלומר: לא לשנות נקודה זו או אחרת, אלא שינוי קו, שינוי חשיבה.
צריך לראות את תפקיד ההורים כמובילים, מנהיגים, מחנכים. כמובן, מבלי לגרוע מחובתם לדאוג לצרכי הילדים, אבל לשים דגש על הצד הרעיוני. ולגופו של דבר: ילדים זקוקים ורוצים וגם זכאים ליחס חם של ההורים. הם ניזונים מזה, גדלים בבריאות נפשית כאשר הם יודעים שההורים אוהבים אותם ומתייחסים אליהם. אבל לא נכון לתת להם את השרביט, לקבוע מתי וכיצד יקבלו את היחס מההורים.
כמה שהדבר נשמע מוזר, אבל הורים נוטים לפחד מילדיהם. לא פן יכו אותם, אלא למשל, שמא לא יירדמו בלילה ויעשו "חגיגות". לכן הורים מוכנים להקריא סיפור, ועוד אחד, ועוד אחד, ללכת לשכב במיטה ליד הילדים וכד'. כל זה מהסתכלות שגויה. הורים מלמדים את ילדיהם, ולא פוחדים מהם. אין מצב שילדים לא יירדמו בלילה, מפני שהם עייפים דיים מכל היום, והגורם היחיד שיכול להשאירם ערניים הוא, אם ידעו שע"י כך יזכו לעוד ועוד תשומת לב של ההורים. אם כן שוב אנו צריכים להחליט, מי קובע את סדרי הבית - הילדים או ההורים.
למעשה: בערב הקרוב, צריך לבוא אל הילדים בתחושה, שאתם ההורים אוהבים אותם מאוד, ואתם המחליטים כמה יחס ואהבה להעניק להם. בלילה - ישנים! בלילה לא נותנים יחס! אפשר גם לומר זאת לילדים לפני השינה, אבל זה לא הכרחי, מפני שהעיקר הוא, החלטתכם כהורים. הילדים מן הסתם ירצו לבחון אתכם ויעשו הרבה רעש. התייחסו אליהם בביטחון, אפילו חייכו על המהומה. בקיצור, אל תספרו עוד ועוד סיפורים (אחד מותר...), אל תשכבו איתם או לידם. לאחר כמה ימים בהם ינסו לקבל יחס ולא יצליחו, הם יבינו שאין בכך טעם, ויתרגלו לישון ברגיעה ובשמחה.
ובשאלה הנוספת, הילד בן שנתיים שעדיין יונק. מבחינה הלכתית, אפשר להניק עד גיל עשרים וארבעה חודשים. אם ממשיכים ברציפות אפשר גם יותר חודשים. אולם, אם אשתך רוצה להפסיק את ההנקה, עליה לקבל החלטה נחושה בעניין. כל זמן שהיא לא החליטה, הילד תמיד ינסה להמשיך את היחס החם של ההנקה. בדיוק כשם שילדים דורשים יחס בלילה. אולם, אם האמא מחליטה שהיא "בעלת הבית" והיא קובעת עד איזה גיל להניק, צריך לומר זאת לילד, ופשוט להפסיק להניק אותו. בימים הראשונים יהיה לו קושי בגלל ההרגל, והוא ינסה "למחות" כנגד ההחלטה ע"י בכיות מרובות ועוד אמצעים. אם תהיו נחושים וברורים ולא תשאירו פתח נסיגה לאחור, כעבור מספר ימים הוא יירגע. בימים הראשונים אפשר "לפנק" אותו בגלל השינוי שהוא צריך לעבור, אבל לא מעבר לשלושה-ארבעה ימים.
בעז"ה, תזכו בקרוב ללילות שקטים וארוכים.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il