ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

"לא תעמוד על דם רעך" ;">

דף הבית בית מדרש הלכה ומנהג מצוה גדולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

יח אדר תשס"ט

"לא תעמוד על דם רעך"


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

מצות לא תעשה שלא למנוע מלהציל חברו מסכנה, שנאמר: "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא י"ט).

הכאב היה גדול מנשוא, כאב שהלך והצטבר עם השנים. מספר הרופאים אצלם ניסה למצוא מזור למחלתו, היה כמספר הרופאים שהיו בכל האזור המורחב בו התגורר, אך ללא הועיל - הרופאים לא ידעו להגדיר מהי מחלתו, ולא ידעו כיצד להקל עליו את הייסורים הנוראים מהם סבל. לכן כששמע על רופא מומחה שהגיע למספר ימים לווילנא, רופא שמבין בתחומי המחלות מהם סבל, לא התעצל ועשה את כל הדרך הארוכה והמפרכת עד לשם, בתקווה שיספיק להגיע לפני שהרופא עוזב. משהגיע לווילנא הפעיל את כל קשריו אצל עשירי העיר שיארגנו לו פגישה אצל הרופא המומחה. לאחר מאמץ רב, וממון רב עוד יותר, הגיע היהודי לבדיקה אצל הרופא. הרופא בדק את כל מסמכיו של החולה, ולאחר בדיקה גופנית קלה, אמר כי הוא יודע בוודאות מהי המחלה השוכנת בגופו. אולם, הוסיף בקול נוגה להחריד, אין לרפואה שום קצה חוט כיצד לטפל במחלה קשה זו...
האיש כמו חשכו עיניו. אם עד כה ציפה לאותו רופא שיאתר את המחלה ואז יוכל למצוא לה את התרופה המתאימה, כאן הבין כי כלתה אליו הרעה, עד שבקושי יכל לצאת מהרופא ברגליים רועדות. הוא התיישב מחוץ לדלת חדרו של הרופא, ופרץ בבכי סוער שנמשך שעה ארוכה. משנרגע, פנה אליו יהודי אחר ששהה במקום ושאלו לפשר בכיו. מששמע את הסיפור יעץ לו לנסוע לגדול הדור - החפץ חיים זצ"ל, ולהתברך ממנו. האיש התלבט אם לקבל את ההצעה, היות וכבר היה אצל החפץ חיים, שברכו בברכה רפה, כמי שאומר שאכן אין תרופה למחלתו, אולם הלה לא הרפה וטען כי אין מה להפסיד מלנסוע שוב להתברך, ומי יודע אם לא הגיעה כעת שעת כושר מתאימה. החולה שידע כי אין לו מה להפסיד וכי כלתה עליו הרעה, הסכים, ופנה לראדין לביתו של חפץ חיים.
משנכנס לחפץ חיים פרץ בבכי מרטיט, כפורק מעליו סבל של שנים רבות. החפץ חיים שמע בכאב את סיפורו של היהודי. משסיים, שקע הרב בהרהורים, ולבסוף אמר לו שילך לרב במקום מסויים ויתברך ממנו, וברכתו תועיל לו לרפואה. אולם אז הוסיף הרב ואמר - כי הברכה תועיל בתנאי בל יעבור כי אל לו לספר על העניין לאיש! היהודי נסע במהירות לאותו רב אליו הופנה, ואכן תוך מספר שבועות המחלה חלפה כלֹא הייתה.
עברו מספר שנים ואחותה של אשתו חלתה באותה המחלה בדיוק. בני משפחתה שידעו כי הוא חלה באותה מחלה ונרפא ממנה, שאלו אותו מהי התרופה בה השתמש. אולם האיש שזכר היטב את התנאי שהתנה עימו החפץ חיים לבל יספר לאיש אודות רפואתו, מילא פיו מים. מהר מאוד עלו הטונים וכמעט שהגיעו לכדי תגרת ידיים. אולם אז נזכרה אשתו באותו רופא אצלו היה בעלה לפני שהתרפא והבינה כי הוא נתן לבעלה את התרופה שהועילה לבסוף. לא היה קל לאתר את הרופא, אולם משהגיעו אליו, שמעו ממנו בדיוק את אותם הדברים אותם השמיע מספר שנים קודם לכן - אין תרופה למחלה! מששמעו זאת, הבינו האשה ואחותה כי לבעל היתה תרופה אחרת, וממילא רק רשעות היא מצידו שלא לחשוף אותה בפניהם. וכך החלו למרר את חייו של האיש, עד שנשבר וסיפר להם על ביקורו אצל החפץ חיים, והרב אליו נשלח.
למחרת כשהתעורר הרגיש האיש כאבים מוכרים... בהלה עצומה אחזה אותו, וכבר באותו יום שכר עגלה ונסע במהירות לחפץ חיים שעוד היה בחיים, בגיל מופלג, היות והבין שהמחלה הנוראית שבה אליו לאחר שסיפר כיצד התרפא. מששמע החפץ חיים את דבריו, התכסו עיניו בדמעות, ואמר כי לצערו אין ביכולתו לעזור לו: "פעם שעברה הרפואה הגיע לאחר שצמתי והתענתי עבורך שלושים יום!! אולם כעת משזקנתי לצערי אין ביכולתי לסייע לך שוב..." .
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il