בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ברכת החמה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

טובים מאורות

undefined

הרב דוד כהן 'הנזיר'

אדר תשס"ט
20 דק' קריאה
ברכת החמה, למחזור כ"ח של [מחזור] ר"ה
ברכת החמה - בכל כ"ח שנים
א. המקור, ברכות נט: בברייתא: "תנו רבנן, הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן, אומר, ברוך עושה בראשית". ובגמ': "ואימת הוי? אמר אביי, כל כ"ח שנין, והדר מחזור, ונפלה תקופת ניסן בשבתאי, באורתא דתלת נגהי ארבע".
וכן להלכה, רמב"ם הלכות ברכות פרק י, [יח]: "הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של כ"ח שנה שהתקופה בתחלת ליל רביעי, כשרואה אותה ביום רביעי בבקר, מברך עושה בראשית". וכן טור שולחן-ערוך אורח-חיים רכט, [ב].

ברכת החמה - על חמה בתוקפה
ב. אבל הרי"ף [מג:] לא הביא אלא לשון הברייתא, בלי הוספת הגמרא "ואימת הוי, אמר אביי כ"ח שנין".
ובסדור רס"ג, [עמ'] צ 1 : "על השמש ביום תקופת תמוז מברכים עושה בראשית", וזה מתקרב לפירוש אחר בזה, המובא בערוך 2 .
ג. בערוך, ערך "חמה" 3 , אחרי הפירוש בברייתא, הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופתא: "פירוש, בתחלת מחזור כ"ח", מובא, פירוש אחר: "חמה בתקופתה, בימות הגשמים בעת שהיו ג' ימים מעוננין ולא נראה חמה בהן ולא כוכבים, אותה העת צריכין לברך עליהן בעת שיתראו, וזולתי זאת העת לא".
וכנראה, שלפני הרי"ף לא היתה הגירסא בגמרא, "אמר אביי כ"ח שנין וכו'" 4 . וכן הגהות רע"א ברכות נט: וכן לפירוש אחר בערוך, שהוא מהגאונים, וכן לרס"ג לא היתה הגירסא כך 5 .
ופירוש הגאונים הוא לפי הירושלמי ברכות פרק ט הלכה ב: "הרואה את החמה בתקופתה" וכו', עד היכן? "אמר רב חונא, הדא דתימר בימות הגשמים בלבד, לאחר שלשה ימים" 6 .
וכן בויקרא רבה, פרשת אחרי, פרשה כג, [ח], על הכתוב: "ועתה לא ראו אור בהיר בשחקים" 7 , "תנא, הרואה חמה בתקופתה וכו' אומר, ברוך עושה מעשה בראשית. אמר ר' הונא, הדא דאת אמר בימות הגשמים ובלבד לאחר שלשה ימים".
ולפי ר' חנוך יהודה קאהוט ז"ל בערוך השלם שם 8 , ערך "חמה", במקום "פירוש אחר", ("פ"א"), צ"ל "פרשה אחרי", והכונה לויקרא רבה שם.
על כל פנים לפי זה, "בתקופתה" כמו, "בתקפה", כשהיא בתוקף בהירותה. ולרס"ג 9 היא, בתקופת תמוז.
ופירוש אחר זה מובא בהגהות מיימוניות לרמב"ם הלכות ברכות פרק י, [יח], ומשם לקחוהו הפוסקים והמפרשים 10 .

תקופת שמואל
ד. עיקר עניין המחזור מבואר בפירוש רש"י ברכות שם 11 . אבל ביחוד ובברור כך, בספר העבור לר' אברהם ב"ר חייא הנשיא, עמ' פא 12 .
המחזור הוא לכוון חשבון המותר מכל שנה, כי שנת חמה לדעת שמואל 13 , שס"ה יום ורביע יום שלם, ובארבע שנים ד' רבעיים הם יום שלם, וזה מחזור קטן, ובמחזור כ"ח, שהם שבעה מחזורים קטנים, משתוים המותרות מכל ד' תקופות השנה צ"א יום ושבע שעות ומחצה והעודף והמותרות של שעות 14 משתוים בשנת הכ"ח, אחרי ההקפות והצירופים, עין שם בארוכה, ואז מתחיל שוב היקף חדש, כסדר עד כ"ח שנה.
אלא שבסוף כ"ח גם חלה תקופת ניסן ביום ד', כביום שנבראו המאורות, במעשה בראשית, ותלו בזה עיקר הברכה, עושה מעשה בראשית.
אבל בעיקרו הוא החשבון המדויק והמכוון בלי כל מותר ועודף של מהלך החמה והלבנה.

תקופת רב אדא
ה. והנה כל זה לדעת שמואל, תקופת שמואל, שהיא אינה מדויקת, לא מצומצמת כל כך 15 .
אבל יש תקופת רב אדא 16 , שהיא המדויקת 17 , וכמובא בכוזרי, מאמר שלישי 18 : תקופת רב אדא בצנעה, ותקופת שמואל בפרהסיא.
וכן אנו חשבוננו לפי תקופת שמואל, אבל לפי תקופת רב אדא יש חשבון אחר, והוא מחזור י"ט שנים, ולא כ"ח, ובמחזור כ"ח אינו מדויק ולא חל כבימי מעשה בראשית.
וכבר הקשו על זה בספר משאת בנימין, [סי'] קא 19 , דהוי ליה לברך בכל תקופת ניסן של מחזור י"ט, ולא של כ"ח. עיין שם, דמתרץ בעוד קושיא, והיא:
ו. עוד קושיא, כי זה לפי ר' יהושע 20 , דבניסן נברא העולם, ואנן קיימא לן כר' אליעזר בתקופות 21 , דבתשרי נברא העולם, והתירוץ במשאת בנימין דחוק מאוד, ולא תירוץ הוא. וקושיא זו הקשה לי ידידי הבחור מר זולברג נ"י 22 .

שיטות האחרונים באמירת הברכה וזמנה
ז. והנה הברכה, לפי שיורי כנסת הגדולה, אורח חיים רכט, [ב 23 ], לא נהגו לאומרה, והוא תמוה. וז"ל: "למה אין אנו נוהגים עכשיו ברכה זו שהיא תלמוד ערוך וכתבוהו כל הפוסקים, ורבינו בית יוסף בספר הקצר, ומהרי"ל בליקוטים", ומתרץ שהברכה היא לפי חשבון שמואל, ואנן קיימא לן כרב אדא, שהוא העיקר ועליו סמכינן האידנא, ולפי חשבון רב אדא, לא יחול לעולם ברביעי, ומביא גם המשאת בנימין 24 .
וכן בשו"ת חתם סופר, חלק אורח חיים [סי'] נו 25 , מביא קושית המשאת בנימין וכנסת הגדולה, והוא אומר שמשום זה פירשו הראשונים ברכה זו על הרואה חמה ולבנה אחר שלשה ימים. והחתם סופר רוצה להגיה (בירושלמי, ובויקרא רבה), "אחר שלשים ימים", שנתחלף "שלשה" ל"שלשים", ולסוף מקיים הגירסא "שלשה", אלא שהקושיא נשארת לרמב"ם, שהוא מביא כאביי, ובהלכות קדוש החודש מקיים תקופת רב אדא, ונשאר בצריך עיון.
ורמ"ע מפאנו, באלפסי זוטא, לברכות שם 26 : "רב אדא שיער תקופות החמה בדקדוק, אך מר שמואל לא דק, אלא סבר שמואל לתקן דבר שרוב בני אדם מכירים בו, ושבתי דינים יעמדו אחריו ויתקנו מזמן לזמן, וכיון שאין לנו בית דין חשוב אחריו, אין בנו כח לזוז מקביעתו של מר שמואל".
ח. והנה הברכה ביום מעונן שאין החמה נראית, בשו"ת פנים מאירות חלק ב [סי'] לח 27 , מברכין אף על פי שאינה נראית, כמו כי שמע תרנגול מברך 28 , ולא דוקא שמע, כן הרואה לא בדוקא, וכן הורה הלכה למעשה בניסן תפ"ט, לברך בלא שם ומלכות.
אבל החתם סופר, לעיל 29 , חולק על זה, דאם אין רושמה נראה כלל, לא יברך אפילו בלא שם ומלכות 30 .

סדר הפסוקים לפני ואחרי הברכה
ט. סדר הפסוקים לפני ואחרי הברכה, בחתם סופר, שם, אורח חיים, [סי'] נו, ניסן תקע"ג: "קודם הברכה אמרנו, הללו את ה' מן השמים 31 , ואחר הברכה עושה מעשה בראשית, אמרנו פיוט אל אדון, ואחר כך השמים מספרים 32 , ואחר כך עלינו לשבח 33 וקדיש".
והפסוקים, בראשי תיבות השם 34 , נוספו על פי שדי חמד 35 , ועוד 36 .
וכך נהגנו אנחנו היום כ"ג ניסן [תשי"ג], עלינו על הגג, בדיוק עם הנץ החמה, (בשעה 5 ו-17 רגע) והיתה החמה מכוסה בענני טל, ולכן הקדמנו לשיר, אדון עולם, בצבור, וכשגמרנו לשיר, יצאה החמה ונראתה בתוקפה וזוהרה, וברכנו, קודם החזן 37 , וענינו אמן, ואחר כך כל הקהל בדיצה וחדוה: "ברוך עושה מעשה בראשית", ואז אמרנו הפסוקים, כסדר 38 .
יהי רצון שנזכה לברך במחזור ר"ו ברכה חדשה זו, בדיצה וחדוה 39 .
ואולי, ראוי להקדים התפלה ואחר כך ברכת החמה, כיש נוהגים 40 , אם כי מזה תצא תקלה, בחפזון, ומהירות התפלה, ודילוגה, וצריך ברור.

זמן ברכת החמה
י. זמן ברכת החמה, עם הנץ החמה. בספר דגול מרבבה, לבעל נודע ביהודה, לאורח חיים [סי'] רכט, [א]: "דכל היום זימנא הוא, ובוקר דקאמר הרמב"ם 41 משום זריזות הוא, על כל פנים עד חצות יברך בשם ומלכות". וכן עשה הלכה למעשה בשנת תקמ"ה, שלא זרחה השמש עד שעה קודם חצות וברך בשם ומלכות.
אבל במהרי"ל, סוף, ליקוטים מהר"י סג"ל [סי' סט]: "בשנת קפ"א, ותהי תקופת ניסן ליל ד' כ"ג בו, צוה להכריז, כל אדם כשרואה הנץ החמה אז יברך" וכו'.
ובסמ"ק, סוף יום שלישי, [מצווה קנא 42 ]: "כשרואה אותה ביום הרביעי בבקר יברך כו'".
וכן ברמב"ם 43 , ושולחן ערוך [סי'] רכט, [ב]: "כשרואה אותה ביום רביעי בבקר", ומגן אברהם שם, [ה]: "אם לא בירך עד אחר ג' שעות לא יברך", וכן באלפסי זוטא לרמ"ע מפאנו, סוף ברכות 44 : "לברך עם הנץ החמה".
ונראה, כיון שבאמת מהלך התקופה כרב אדא, ולא חלה ביום ד' בניסן, אלא רק הלכה כשמואל, ו"'אתם' 45 - אפילו שוגגין" 46 , אם כן אין לדייק בצמצום, שאף נרד לצמצם הרי אין זו תקופת ניסן כלל, שצריכה להיות על כל פנים לפני פסח, והשנה התקופה דשמואל אחר פסח 47 , והיו צריכים לעבר השנה, אלא נוהגים כמקובל מאבותינו רבותינו הראשונים ז"ל, אם כן אין לנו לצמצם בשעות כמו שגם הימים והשבועות אינם בצמצום ובדיוק כפי האמת.
בלבוש, [סי'] רכט: "לברך מכ"ח לכ"ח שנה, והיא כמו ג' שעות על היום. ויש אומרים 48 בימות הגשמים שיהיו ג' ימים רצופים מעוננים, גם כן, ולא ראיתי נוהגין כן".
הוא הא' כבבלי אמר אביי 49 , והב' כירושלמי אמר ר' הונא 50 . ותמה עליו באלי' זוטא 51 , על הלשון "גם כן". ואין תימה, כי מביא בשם יש אומרים, והלשון גם כן, לאו דוקא.
כדגול מרבבה, שזמנו כל היום, כן גם בשו"ת מהר"י אסאד, אורח חיים, [תשובה] ז 52 , באריכות. ולפי דעתו, הרואה דוקא, כחתם סופר, והעיקר תלוי בראיה, וימתין כל היום לזריחתה.

כ"ג ניסן תשי"ג
מהות הברכה
בעמדי וצפיתי להנץ החמה, לברך ברכת החמה במחזור כ"ח, בצאתה מערפלי האופק, והאירה בזיוה והדרה, הכרתי לדעת החכמים, האומרים, כי האור הוא הנאצל הראשון מהמאציל ב"ה, היש מהאין, הנראה מהנעלם, הוא אור הכבוד, כבפירוש רס"ג לספר יצירה, המובא בפירוש ספר יצירה לר"י ברצלוני 53 .
ומבחינה כזאת עולה הברכה, עושה מעשה בראשית, באור שבעתיים, אור, אור, אור, הוא הדק, המשמח, המאיר, לארץ ולדרים עליה, ממקור הרחמים.

כ"ד ניסן תשי"ג
יישוב דברי הירושלמי עם הבבלי
עכשיו הביאו לי את [הספר] תקופת החמה וברכתה 54 להגרי"מ טיקצינסקי שליט"א [זצ"ל], וראיתי שמפרש הירושלמי, שם עמ' לו: "שרב הונא קאי על הרקיע בטיהרו, ולא על התקופות", ורק על הרקיע בטיהרו אמר בלבד לאחר שלשה ימים, ואין מחלוקת בין הירושלמי, והבבלי בברכת החמה.
אבל הירושלמי הזה מובא בויקרא רבה, פרשה כג, [ח], ושם לית "והרקיע בטיהרו", אלא: "מזלות כסדרן", כבבלי, ועל זה נאמר שם: "אמר ר' הונא הדא דאת אמר בימות הגשמים, ובלבד לאחר שלשה ימים".
אבל הרד"ל מגיה שם ומוסיף: "ואת הרקיע בטיהרו", ואומר שם, ועל זה הוא מפרש: "לאחר ג' ימים", והוא כפירוש הגרי"מ טיקצונסקי בירושלמי.

מתי מברך ברכת החמה 55
ועתה לא ראו אור 56 תנא, הרואה החמה בתקופתה לבנה בכדורה, כוכבים במסילותם מזלות כסדרן, אומר ברוך עושה מעשה בראשית. אמר ר' הונא הדא דאת אמר בימות הגשמים, ובלבד לאחר שלשה ימים" 57 .

וזה לא כבבלי, ברכות נט: "ואימת הוי אמר אביי לאחר כ"ח שנין בתקופת ניסן", ביום רביעי, והמדרש ויקרא רבה הוא כבירושלמי ברכות שם [ט, ב].
וכבר הביאו בערוך, ערך "חמה" 58 , בשם פירוש אחר, ור' חנוך יהודה קאהוט, שם 59 מגיה במקום "פי' אחר", צ"ל "פרשה אחרי", והכונה לויקרא רבה פ' אחרי כאן (ועין לעיל: ברכת החמה, באריכות).
והנה בחתם סופר [או"ח, סי'] נו, אולי הגירסא בירושלמי שלשים יום, כמו הרואה ים הגדול לפרקים לשלשים יום מברך 60 , ואף על פי שאין בו שינוי כלל, הכי נמי דכוותיה, כשכיסו העננים את החמה ולא נראית שלשים יום כשרואה אותה מברך.
והנה נפלא בויקרא רבה, שלפני יפה תאר 61 , כאן הגירסא: "אמר ר' הונא, הדא דאת אמר בימות הגשמים, ובלבד לאחר שלשים יום", וביפה תאר 62 : "שלשים יום דגריס הכא טעות סופר היא, דג' [ימים] גרסינן בירושלמי ובילקוט" 63 .
אבל היא כהגהת החתם סופר, שמגיה שם בירושלמי, "שלשים יום" 64 .

שחרור משחיתות ושעבוד - כאור החמה
והנה באות אמת, כאן 65 : "ועתה לא ראו אור וכו', לא ידעתי מה שייך כאן", ובפירוש רזו"ו 66 האריך בטעמים דחוקים 67 .
ונראה כך, "כמעשה ארץ מצרים" 68 , הצרות והשחיתות, כמעשה לבנת הספיר 69 , הלבֶנה, עם העובר שנדרס בה, כמו גם בתרגום יונתן על הכתוב סוף משפטים 70 , היתה חקוקה למעלה, "עמו אנכי בצרה" 71 , ויחד עם השעבוד והצרות היו גם הרשעים, בחקוי למצרים, "אלו ואלו לובשי כלאים, מגדלי בלורית" 72 . אבל אחר כך חלפה תקופת השעבוד והצרות, ונעשה עצם השמים לטוהר, כמו שחלפה תקופת השנה, ובאה תקופה חדשה, ועתה - אור בהיר הוא בשחקים.
וזה שדורש, "כמעשה ארץ מצרים לא תעשו" 73 , כי זו היתה תקופת השעבוד והשחיתות, ועתה כעבור תקופה זו, והגיעה תקופת השחרור, והשמים נתבהרו, אל תשובו לכמעשה מצרים.
עם החרות מהשעבוד והלבנים, גם החרות ממעשיהם המקולקלים, והמושחתים, כמו שהולך ומפרש אחר כך 74 , שהיו שטופים בזנות, שכתבו גמוסיות (מלשון גם - אשה נשואה 75 ) כתובת נשואין, לזכר ולנקבה.
"כמעשה ארץ מצרים", הדא הוא דכתיב 76 : "עין נואף שמרה נשף" 77 .

ענין תקופת שמואל ותקופת רב אדא וברכת החמה ביום המעונ
מביאו הכוזרי, מאמר רביעי, [סע'] כט 78 , ומפורש רמב"ם הלכות קדוש החדש, פרק ט, [א]: "שנת החמה יש מחכמי ישראל שאומרים שהיא שס"ה יום ורביע יום שהוא שש שעות, (זו תקופת שמואל) ויש מהן שאומר, שהוא פחות מרביע היום (זו תקופת רב אדא 79 ), וכן חכמי יון ופרס ויש ביניהן מחלוקת בדבר זה".
תקופת שמואל, לפי החשבון, שנת החמה שס"ה יום ורביע. הוא בפרקי ר' אליעזר פרק ו: "מחזור גדול של חמה כ"ח שנה. חשבון ימות החמה, שס"ה ימים ורביע יום".
ושמואל הוא ממחברי פרקי ר' אליעזר. ועל זה נאמר בכוזרי מאמר רביעי, [סע'] כט: "ספר הנקרא פרקי ר' אליעזר בו הורקינוס, והוא מחכמי ישראל המפורסמים ושמואל מחכמי הגמרא". כלומר, שהספר פרקי רבי אליעזר הוא מחכמי ישראל ומשמואל, כמו שמפרש, ר' צבי פיליפובסקי שם [ו]ר' נתן אדלר 80 , בהקדמה לספר העבור לר' אברהם הנשיא 81 .
ופרק י הלכה א 82 : "שנת החמה למי שהוא אומר, שהוא פחות מרביע, יש אומרים שס"ה יום וחמש שעות, ותתקצ"ז חלקים ומ"ח רגע, לפי זה לא תמצא תוספת במחזור של י"ט שנה כלל".
"תקופת ניסן לפי חשבון זה בכל שנה ראשונה של מחזור יט קודם המולד של ניסן" 83 .
לפי זה ברכת החמה בכ"ח שנה אחרי המולד ואחרי פסח, כמו השנה כ"ג ניסן, היא ברכה לבטלה, ושקר גמור, שאין כאן תקופה כלל, וכבר עבר עליה יותר מג' שבועות 84 .
וזהו כמו בשיורי כנסת הגדולה, אורח חיים רכט, [ב 85 ], שמשום זה לא נהגו לברך ברכת החמה, וכן דעת החתם סופר 86 . אך במשאת בנימין 87 אומר לקיים ברכה זו, אם כי הוא היה הראשון שגילה ברבים את תקופת רב אדא שלפיה אין מקום לברכת החמה, שאין תקופה ביום רביעי.
והאריך לבאר ולברר תקופת רב אדא, ר' חיים זעליג סלומניסקי, בספר יסודי העבור שלו, מאמר שני 88 , והתשובות שהשיבו עליו, פינליש, בדרכה של תורה 89 ועוד 90 , אין מערערות יסודי הדבר, שבירר, כי לפי תקופת רב אדא אין מקום לנהוג כפי תקופת שמואל.
רק על דעתו, שתקופת רב אחא נתקימה בימי מר חסאן הדין, לפי התוכן אלבתיני, ואין ברייתא דרב אדא, על זה השיבו וערערו, ואין כאן מקום להאריך 91 .
על כל פנים, מתוצאות כל הבירור הזה, הוא לספק, ביום המעונן אם לברך, כדעת פנים מאירות 92 ודגול מרבבה 93 .
ולעניות דעתי, כי בלי ראיה, רק בידיעה שלפי החשבון חלה התקופה בשעה זו, ודאי אין לברך, שהרי לפי הידיעה בחשבון אין כאן היום תקופה כלל, רק על הראיה את החמה, בהנץ החמה אפשר לברך, לפי הכלל "'אתם' 94 - אפילו שוגגין, אפילו מזידין" 95 , ואין לנו אלא מה שקבעו רז"ל, כמו במשאת בנימין [שם]. אבל בלי ראיה, הרי הידיעה היא לא כן, ואין לברך 96 .

הערה אודות אמירת עלינו לשבח לאחר ברכת החמה:
נראה שטעם אמירת "עלינו לשבח", לאחר ברכת החמה בשונה משאר ברכות, אותן לא מסיימים ב"עלינו לשבח", הוא מפני חשש מטעות, שיש בברכת החמה שמץ עבודה זרה חלילה, ומפני חשש טעות זה אנו מסיימים ברכת החמה ב"עלינו לשבח", בו אנו משבחים חלקנו המאמינים באחדות הבורא, מול הזכרת טעות עובדי האלילים, כמו שמצינו בברכת הלבנה, בביאור הלכה, סימן תכו ד"ה ומברך מעומד: "ושמעתי מאחד דברי טעם במה שנהגו בכמה מקומות [לומר] אחר קידוש לבנה עלינו לשבח, היינו שלא יטעו חס ושלום במה שאנו יוצאין נגד הלבנה ושמחין נגדה, שיש שום חשש רעיון שאנו נותנין כבוד ללבנה, לכך אנו אומרין עלינו לשבח ומסיימין 'כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל' וגו' אין עוד'".
וכן אנו מסיימים את ברכת ברית המילה ב"עלינו לשבח", להראות שאין במצווה זו שמץ עבודה זרה חלילה, כדברי התוספות ד"ה בלבער, פסחים ז., המסבירים כי תקנו ברכת "להכניסו בבריתו" במילה כדי: "לגלות ולהודיע שזו המילה נעשה לשם יוצרנו ולא לשם ע"ג ולא לשם מורנא ולא לשם הר גרזים".
וכן כתב בספר פתח הדביר, לר' חיים בנימין פונטרימולי, איזמיר ה'תרל"ג, אורח חיים, כרך ד, עמ' שטז: "לכן עתה שאנו מברכים ברכת החמה שייך לומר נוסח זה לשבח ולפאר את יוצרינו ושאנחנו משתחוים לו ית' דוקא ואנו מדברים שם בגנות הע"ז ושרשי הקליפות, להורות דברכת החמה שברכנו אינו דרך אפיקורסות ח"ו, כי אין אנו משתחוים לחמה ואין מספרים בשבחה, רק בשבח אדון הכל, והשמש אינו אלא משרת אחד ממשרתיו הקדושים שהוא עושה שירותו של מקום כל היום, ובערב כורע ומשתחוה לאדונו... ובני שמואל הי"ו ההוא אמר דיש טעם לאמירת עלינו אחר ברכת החמה, דכיון דיהושע תיקן אמירת עלינו על מלחמת יריחו (ספר האשכול סי' ל)... וכיון שבריאת החמה היה בזכות יהושע שעתיד לצאת מרחל ולהעמיד השמש במלחמת יריחו, שייך שפיר לומר אחר ברכת החמה נוסח עלינו לשבח שתיקן יהושע במלחמת יריחו שבה העמיד השמש", עיין שם. וכן כתב בשו"ת דברי יציב, לר' יקותיאל יהודה הלברשטאם, ירושלים ה'תשנ"ז, סימן צו, ג, עמ' קפד, וראה בספר מורה באצבע, לגאון החיד"א, ירושלים ה'תשס"ז, סימן ו, קצ, עמ' קמה, ושערי הקודש לר' יהושע מוולאז'ין, אות יד שם.
אך בשו"ת מים חיים לר' ר' חיים כהן רפאפורט, זיטאמיר ה'תרי"ז, סימן כב, יג, עמ' יד, הסביר אחרת את אמירת "עלינו לשבח" בברכת החמה, וז"ל: "ואחר הברכה אמרנו אנא בכח, ומזמור למנצח בנגינות, ועלינו וק"י, כי אמרתי למה יגרע מברכת הלבנה שמברכים בכל חודש וחודש וזה בא לפרקים מכ"ח שנה לכ"ח שנה, בודאי יפה לנו להלל ולשבח לאדון הכל שהגיענו לזה ככה יגיענו לראות ולהראות בבית תפארתנו במהרה בימינו אמן".

הערה אודות אי-הדיוק האסטרונומי במועד ברכת החמה
בחזון איש, אורח חיים, ירושלים ה'תשנ"ד, סימן קלח, ד, עמ' רלג: "במה שהקשו על תקופת שמואל שאינה בדקדוק י"ל דמצינו כיוצא בזה בריבוע יותר על העיגול ובאלכסונא תרי חומשא [סוכה ח.], דזהו בכלל שיעורין, ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב, שלא ניתנו המצוות אלא לצרף הבריות ולדקדק בצואותיו ית' לקבלת מלכותו ית' וגם לקיום חכמת התורה הכלולה בכל דיני המצוה ולסוד הפנימיות, ולכל הני אינו מפסיד אם הקביעות של גבולי הצמצום יהיה בקירוב כדי שיוכלו לקיים מצות המעשיות אף חלושי הדעת...
ודע דתקופת שמואל היא מכלל התורה, וכן כ"ט י"ב תשצ"ג הנאמר בגמ' היא תורה, וכל תורה שבגמ' היא התגלות תורה שבעל פה שנתגלה ע"י חכמי הגמרא... ופעם היו דבריהם בקבלה ממש איש מפי איש ופעם שזכו ברוח קדשם בדקדוק התורה שבכתב והמשנה שבידם להחזיר הנשכחות... (ומה שכתב בספר עתים לבינה [לר' יוסף גינצבורג, ווארשא ה'תרמ"ז, עמ' 270] ששמואל לקח שיטה ישנה של התוכנים וכן כ"ט י"ב תשצ"ג לא נולד בבת אחת, הם מהכזבים שהיצר מחבבן, וכעין יצרא דעבודה זרה. ואם כי המחבר היה ירא אלוקים, אבל שגה וחשב שמותר לומר כן ועבד את המינות בשוגג)".
ובדומה לכך אנו רואים בדברי ר' יואל טייטלבוים מסאטמאר, בדרשתו אחר ברכת החמה בשנת ה'תשי"ג בברוקלין, מובא בספר ברכת החמה כהלכתה לר' מנחם מנדל גערליץ, עמ' ריג: "ונראה לפרש דאין קשה כלום על ספר משאת בנימין, דשפיר הביא ראיה מפלוגתת ר' אליעזר ור' יהושע ואם היינו בקיאין בדבר היינו רואים ששניהם, הן תקופת רב אדא הם אמת ואין פלוגתא ביניהם כמו שם בפלוגתת ר"א ור"י שפסקינן כתרוויהו, כמו שתירצו בתוספות [ראש השנה כז. ד"ה כמאן], דשניהם הם אמת, אחד במחשבה שעלה בדעתו ב"ה לבורא העולם בתשרי ואחד במעשה שנברא בניסן, על כל פנים שניהם אמת, כמו כן כאן, מאחר שחז"ל פסקו לתרוויהו מסתמא ידעו ששניהם אמת.
יש כח של מעלה שאין ידוע לכל, ואפילו לחכמי התכונה הגדולים אין יכולים לברר אותו... כמו שיש כח השמש הגשמיות כך יש למעלה כח רוחני שמש אחר... וכמו כן גם כאן שאין יכולים לברר חשבון זה, אבל באמת אפשר דהלכה כשניהם ואין קשה כלום". וראה בספר ישועות יעקב על שולחן ערוך, אורח חיים, לר' יעקב משולם אורינשטיין, זולקוא ה'תקס"ט, סוף סימן קיז, עמ' עט, בתשובה מנכד המחבר.
ור' יצחק לאמפרונטי, פחד יצחק, ויניציה ה'תקנ"ח, חלק ג, ערך חמה, עמ' לט: מקיים את ברכת החמה למרות אי הדיוק האסטרונומי, מטעם שבברכת השבח אין נכנסים בספק ברכה לבטלה: "אף על גב דהרמב"ם וכל תוכן חשב היות חשבון רב אדא יותר מדוקדק מחשבון שמואל, יען כי לחשבון שמואל יש עת קבוע וכל אדם יכול להבינו... חשבו יותר טוב לתקן ברכת הודאה זו כפי חשבון שמואל מלתקנה כפי חשבון רב אדא דלעולם משתנה והולך ומה גם כי המברך הברכה ההיא אפילו בלא עתה בתתו שבח אל ה' על מעשה בראשית לא תהיה ברכתו לבטלה בהיותה ברכת השבח הראויה בכל עת ובכל זמן ובכל רגע, ובהיות כי המלך הקדוש מקיים בהשגחתו ובשפע טובו את העולם הוי כאילו בוראו בכל רגע".


^ 1. מהדורת מקיצי נרדמים, ה'תש"א. דעה זו מובאת גם ברבנו בחיי, בראשית א, יד וראה הערת הרב שעוועל שם במהדורת מוסד הרב קוק, ירושלים ה'תשמ"ב, עמ' לב, ושו"ת מנחם משיב לר' מנחם מענדיל קירשבוים, לובלין ה'תרצ"ה, סימן לח, עמ' קנ, הכותבים כי לדעתם נפלה טעות סופר בדברי רבנו בחיי. אמנם כאמור דעה זו מופיעה בדברי רס"ג.
^ 2. כדלהלן.
^ 3. מהדורת ירושלים ה'תשל"ו, עמ' קלד.
^ 4. אך בחתם-סופר, אורח-חיים, סימן נו: "וגם הרי"ף מיייתי להא דאביי בפשיטות", ומביא קושיא זו שו"ת עמודי אש לר' ישראל אייזינשטיין, לעמבערג ה'תר"מ, סימן ב, כד, עמ' יד:
^ 5. כן לא מופיעה גירסא זו בבה"ג, מהדורת מקיצי נרדמים, ירושלים ה'תשל"ב, עמ' 148. וראה הערת ר' עזריאל הילדסהיימר שם, ובמהדורת מכון ירושלים ה'תשנ"ב, עמ' פט.
^ 6. כן בפרישה אורח-חיים, רכט, ד שזו מחלוקת בין הבבלי לירושלמי. וע' פני משה על הירושלמי שם, ד"ה הרואה את, וד"ה ואת הרקיע, שמפרש כדרכו את דברי הירושלמי על-פי הבבלי, ולפי פירושו, אין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, וגם לדברי הירושלמי מברך ברכת החמה החלה בכל כ"ח שנה.
^ 7. איוב לז, כא.
^ 8. חלק ב עמ' תכו.
^ 9. סדור רס"ג שם.
^ 10. מובא גם במאירי, ברכות נט. ד"ה הרואה קשת. באוצר הגאונים, ברכות, נספחים לאוצר הפירושים - פירוש ר"ח, ירושלים ה'תשמ"ד, עמ' 65. ברבנו מנוח על הלכות ברכות לרמב"ם י, יח, מובא טעם לפירוש זה: "ונראה לי דנקט שלשה ימים, לפי שכך היה נראה בתחלת הבריאה שעמדו שלשה ימים בלא חמה ולבנה: ראשון, ושני, ושלישי ומשום הכי כשרואה אותה אחר זמן זה מברך עושה בראשית".
^ 11. דף נט: ד"ה שבתאי.
^ 12. מהדורת פיליפאווסקי, לונדון ה'תרי"א, מאמר ג שער ג. ראה בהרחבה ביאור כל הנושא בספר "תקופת החמה וברכתה" מאת הרב מוה"ר הגאון יחיאל מיכל טוקצינסקי זצ"ל, ירושלים ה'תשמ"א, עמ' 29-13. לתוספת מקורות ופירושים ראה בספר "ברכת החמה" מאת הרב צבי כהן, בני-ברק ה'תשס"ט, מבוא, א, עמ' סא-צז.
^ 13. מקורה בעירובין נו. ועל בקיאות שמואל בחכמה זו ראה ברכות נח: בבא מציעא פה: חולין צה: ראש השנה כ: ושו"ת התשב"ץ, מהדורת מכון ירושלים ה'תשנ"ח, חלק א סי' קח, עמ' רמד.
^ 14. של שנות החמה והלבנה.
^ 15. ר' יצחק הישראלי, בספרו יסוד עולם, ברלין ה'תקל"ז, מאמר ד, פרק א, עמ' פ, מסביר כי "שמואל שעשה זמן השנה עודף, על זמנה המדוייק בכדי מה שאמרנו אינו מפני שנתעלמה ממנו דבר זה אלא מפני שרצה להקל חשבון התקופות להקריבו לדעת המתלמד". מובא באוצר נחמד על הכוזרי ד, כט, מהדורת ווארשא ה'תר"מ, עמ' סז: ובאבן עזרא שמות יב, ב: "ואל תחוש לשעה ותפ"ה לחשבון תקופת שמואל. וידענו כי לא נעלם ממנו זה. רק תפש דרך קרובה בזמנו לאנשי דורו".
^ 16. על מקורותיה ראה לקמן בפרק "ענין תקופת שמואל ותקופת רב אדא".
^ 17. ראה ספר העבור לר' אברהם אבן עזרא, הוצאת ש'ז'ח'ה' (האלברשטאם), מקיצי נרדמים, ליק ה'תרל"ד, שמביא שבע הוכחות - "עדים" להצדקת שיטת רב אדא. דיון בשאלת ברכת החמה בזמן שאינו מדויק, ראה לקמן בפרק "ענין תקופת שמואל ותקופת רב אדא"
^ 18. נראה דצ"ל: מאמר רביעי (סע' כט) וראה בהרחבה הכוזרי המבואר שם, עמ' רסו-רעא.
^ 19. שו"ת משאת בנימין לר' בנימין אהרן סלניק, ירושלים ה'תשס"ו, עמ' רעט-רפ.
^ 20. לתקופות החמה והלבנה מונים כר' יהושע, ראש השנה יב.
^ 21. לספירת השנים, ראש השנה יב. וברש"ש ראש השנה ח: על תוספות ד"ה והרי: "בעניי לא הבנתי איך מחזיקים אנו החבל בשני ראשיו, לתקופה מנינן כר' יהושע ולמולד הלבנה כר"א".
^ 22. ר' יעקב צבי סולברג זצ"ל. משפחתו הכירה את הרב הנזיר בשהותו בבאזל, ראה דודי לצבי, מהדו"ב עמ' פד, אגרת נז. נולד בשנת ה'תרפ"ג בשווייץ, כשעלה לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה בשנת ה'תש"ו, היה משתתף בשיעורי הרב הנזיר.
^ 23. מהדורת ירושלים ה'תשמ"ט, עמ' 261.
^ 24. לדעות לפיהן אין לברך כיום ברכה זו מטעם זה וטעמים נוספים למשא-ומתן בדבריהם, ע' בהרחבה בספר ברכת החמה לר"צ כהן, מבוא, ב, עמ' קט-קיד.
^ 25. מהדורת פרעסבורג ה'תרט"ו, עמ' כא.
^ 26. מכון ירושלים ה'תשס"ה, עמ' לא.
^ 27. מהדורת ניו-יארק ה'תשכ"ב, עמ' יז.
^ 28. ברכות ס: וראה תוספות שם ד"ה כי שמע.
^ 29. אורח חיים, סי' נו.
^ 30. ראה לקמן הכרעת הרב הנזיר בכך וטעמו, בפרק "ענין תקופת שמואל ותקופת רב אדא".
^ 31. תהלים קמח, א.
^ 32. שם יט, ב.
^ 33. ראה הערה בסוף המאמר בענין טעמים לאמירת עלינו לשבח לאחר ברכת הלבנה.
^ 34. "יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים [תהלים עב, ה]. "הודינו לך אלוקים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך" [שם עה, ב]. "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק" [מלאכי ג, כ]. "הגידו השמים צדקו וראו כל העמים כבודו" [תהלים צז, ו].
^ 35. אסיפת דינים, חלק ח, אות ח, עמ' א-ב.
^ 36. ראה בספר פתח הדביר שם. על נוסחי ברכת החמה השונים ראה בספר ברכת החמה לר"צ כהן, פרק ה, עמ' רפז-רצה.
^ 37. על עדיפות ברכת החזן על זו של הקהל, ראה בהרחבה בספר ברכת החמה לר"צ כהן, פרק ב, עמ' קפה-קפו.
^ 38. "מתוך כך, ומאחר שלגבי עצם חיוב הברכה במועדה יש לדון, יש לכאורה לקבוע פרטי הדינים הנוגעים לברכה, על פי היסודות של מנהג העם, יותר מאשר על פי הדין עצמו... ומנהג אבותינו בידינו - ויפה אנו עושים, אלא שאין זה דרך חיוב, אלא רשות ומנהג טוב של מצוה, הנחשב מצד הנדר והמנהג שנעשה כדין.
זכורני בימי נעורי בזמן שכיהן ברבנות העיר ירושלים מרן הגאון ר' צבי פסח פרנק זצ"ל, הכריזו מטעמו בכל בתי הכנסת, להתכנס בבוקר יום שחלה בו תקופת החמה, לפי המחזור הגדול של כ"ח שנים שחוזרת למקומה הראשון, לברך ברוב עם ברכת החמה... על סמך מנהג זה של ירושלים הנהגנו גם כאן בחיפה, בשנה זו של ראשית המחזור, לברך הברכה ברבים וברוב עם בבקר והיה בזה משום קידוש ה' גדול", מו"ר הרב שאר-ישוב כהן שליט"א, בן מרן הרב הנזיר זיע"א, בספרו שי כהן, עמ' קב.
^ 39. בפתח הדביר שם, בסוף נוסח ברכת החמה: "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שכשם שזיכיתנו לברך ברכת החמה ביום הזה, כן האל החי הטוב והמטיב לכל ברואיו כן תחיינו ותקיימנו ותחננו ותזכנו לברך ברכה זו לתקופות החמה האחרות הבאות עלינו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך".
^ 40. שו"ת משאת בנימין, שם, הובאו דבריו במגן אברהם תכט, ה. וכבר במנהגי מהרי"ל, מכון ירושלים ה'תשמ"ט, ליקוטים, סט, עמ' תרכט, נמצא: "ציוה מהר"י סג"ל לשמש העיר להכריז בבית הכנסת בערב קודם לכן שלמחר ביום יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה אז יברך". בשו"ת חתם סופר, אורח חיים, סימן נו, כתב: "אף על פי שכבר נהגו לברך אחר יציאת בית הכנסת משום ברוב עם הדרת מלך והמנהג נתיסד עפ"י משאת בנימין סי' קא, מ"מ כשהוא יום מעונן, כל הקודם לברך כשרואה החמה אפילו ביחידות, מוקדם לברכה". ועיין בהרחבה בשו"ת הר-צבי, ירושלים ה'תשל"ז, סימן קיט, עמ' קט. סיכום ל"ח שיטות בשאלה זו, ראה בספר ברכת החמה ל ר' צבי מאשקאוויטש, ירושלים ה'תשי"ג, עמ' ט-יז; ברכת החמה כהלכתה לר' מנחם מנדל גערליץ, ירושלים ה'תשמ"א, עמ' סג-עג; ברכת החמה לר"צ כהן, פרק א, עמ' קסד-קסט.
^ 41. הלכות ברכות י, יח.
^ 42. קראקא ה'שנ"ז, עמ' נד.
^ 43. הלכות ברכות י, יח.
^ 44. מכון ירושלים ה'תשס"ה, עמ' לא.
^ 96. ויקרא כג, ב-לז.
^ 45. ראש השנה כה.
^ 46. כ"ג בניסן ה'תשי"ג.
^ 47. "בשם הערוך", הגהות מוהר"א אזולאי שם, אות ג, מהדורת ירושלים ה'תש"ס, עמ' תרי"ב. וראה לעיל בדברי הרב הנזיר, אות ג.
^ 48. ברכות נט:
^ 49. ברכות ט, ב.
^ 50. על הלבוש שם, ב.
^ 51. מהדורת לעמברג ה'תרל"ג, עמ' ד: ובהרחבה בנושא זמן הברכה, ראה בספר ברכת החמה לר"צ כהן, פרק א, עמ' קמד-קנו.
^ 52. מהדורת מקיצי נרדמים, ברלין ה'תרמ"ה, עמ' 341.
^ 53. ירושלים ה'תשי"ג.
^ 54. במוצאי שבת קודש פרשת אחרי-מות ה'תשי"ג, לימד הרב הנזיר בשיעורו הקבוע על מדרש הפרשה, את נושא ברכת החמה המובא במדרש הפרשה. הדברים יוצאים לאור מתוך הרשימות שערך לקראת השיעור.
^ 55. איוב לז, כא.
^ 56. ויקרא רבה כג, ח.
^ 57. מהדורת ירושלים ה'תשל"ו, עמ' קלד.
^ 58. חלק-ב, עמ' תכו.
^ 59. ברכות נד.
^ 60. מהדורת ווילהרמרשרארף ה'תע"ד, עמ' פד.
^ 61. ד"ה הדא דאת.
^ 62. איוב רמז תתקכב.
^ 63. וכן העיר הרב הנזיר בגיליון שו"ת חתם סופר שבספרייתו על המילים "ואולי גם בזה הגירסא שלשים יום": "וכן ויקרא רבה פרשה כג, [ח] עם יפה תאר: 'שלשים יום', וביפה תאר מגיה: 'שלשה'".
^ 64. מהדורת פראג ה'שפ"ד, עמ' כה:
^ 65. ד"ה תנא הרואה.
^ 66. אמנם ניתן לשער כי המדרש נאמר בדרשת שבת אחרי-מות הסמוכה לזמן ברכת החמה בחודש ניסן, כמנהגם לדרוש בשבת בענייני דיומא, ראה י. ל. צונץ, הדרשות בישראל, מוסד-ביאליק, ירושלים ה'תשל"ד, עמ' 175-163, אך יש ליישב מדוע מקום דרשת ברכת החמה במקום זה, בין הדרשות העוסקות בתועבות מצרים.
^ 67. ויקרא יח, ג.
^ 68. ויקרא רבה שם.
^ 69. שמות כד, י.
^ 70. תהלים צא, טו וראה אגדת בראשית, מהדורת בובר, עב, א.
^ 71. ויקרא רבה כג, ב.
^ 72. ויקרא יח, ג.
^ 73. ויקרא רבה כג, ט.
^ 74. ראה מתנות כהונה שם, ד"ה גומסיות.
^ 75. איוב כד, טו.
^ 76. ויקרא רבה כג, יב, כלומר, שחיתות הזנות קשורה עם החושך, הלילה.
^ 77. ראה בהרחבה כוזרי המבואר, עמ' רסו-רעא.
^ 78. ראה דברי המפרש על הרמב"ם הלכות קדוש החדש י, א, ובספר העבור לר' אברהם אבן עזרא, ד"ה תקופת רב אדא.
^ 79. ה'תקס"ב-ה'תר"ן. רבה הראשי של האימפריה הבריטית, מחבר פירוש "נתינה לגר" על תרגום אונקלוס, ווילנא ה'תרל"ד, וכך כותב ר' צבי פיליפובסקי: "ויהי ככלותי לסדר את הקדמת הספר הזה הראיתיה להרב הגאון מו' נתן אדליר אב"ד דק"ק בריטניא, ואחרי שם עינו על כל אשר בארתי והוכחתי כי פרקי דר' אליעזר היא ברייתא דשמואל, שמח לבו מאוד".
^ 80. לונדון ה'תרי"א, עמ' 18-13.
^ 81. הלכות קדוש החודש לרמב"ם.
^ 82. שם הלכה ג.
^ 83. ראה הערה בענין אי-הדיוק האסטרונומי, בסוף המאמר.
^ 84. מהדורת ירושלים ה'תשמ"ט, עמ' 261.
^ 85. חלק אורח חיים, סימן נו, עמ' כא.
^ 86. שו"ת משאת בנימין, סימן קא, עמ' רעט-רפ.
^ 87. ווארשא ה'תרמ"ט, עמ' 48-30, וראה ר' יוסף גינצבורג, עתים לבינה, ווארשא ה'תרמ"ז, עמ' 270.
^ 88. ר' צבי מנחם פינליש, "דרכה של תורה" ("להצדיק התורה שבעל פה בכלל... ונספח אליו גם חשבון המולדות, קביעות חג פסחנו ופסחם ולוחות השנים לדורשי קדמוניות"), ויין ה'תרכ"א, עמ' 251-262, וכן במכ"ע "כרם חמד", כולל אגרות וכו', הוציאן לאור ר' שניאור זק"ש, מחברת תשיעית, ברלין ה'תרט"ז, עמ' 91.
^ 89. ראה כתבי ר' אברהם עפשטיין, כרך ב, ירושלים ה'תשי"ז, עמ' טז-כא.
^ 90. ראה כוזרי המבואר ד, כט, עמ' רסט.
^ 91. מהדורת ניו יארק ה'תשכ"ב, עמ' יז.
^ 92. אורח-חיים רכט, א.
^ 93. ויקרא כג, ב-לז.
^ 94. ראש השנה כה.
^ 95. כך כותב גם בנו, מו"ר הרב שאר-ישוב כהן שליט"א, בספרו שי כהן, עמ' צח, אך מטעם נוסף: "לכאורה אפשר לתלות השאלה הזאת בענין חיוב הראיה והברכה... ללמוד מלשון חז"ל: "הרואה" משמע שאין חל החיוב, אלא א"כ רואה, וכן דייק הלשון בחכמת שלמה ברכות שם [אורח חיים, רכט, ב]. אם כן ברור - שבני אדם המשכימים לתפילתם ולעבודתם מדי בוקר, הם בכלל הרואים, וחלה עליהם החובה, אבל אם מפני טעם מוצדק כל שהוא, אינו רואה החמה בתקופתה אינו צריך לברך, וכאמור, אין דינו כמי שביטל חלילה דברי חכמים".
ומוסיף שם: "הרי שלמעשה אין אנו יכולים לברך על החמה, בזמן תחילת התקופה המדויקת, שאז אינה נראית לעינינו ואין אנו מברכים עליה, אלא משעה שנגלית לעניינו עם הנץ, בצאת גלגל השמש מעל אופק הארץ והרי שלמעשה קובע לא המצב האובייקטיבי של תחילת התקופה, אלא המצב הסובייקטיבי של ראייתנו אותה לראשונה או אפשרות ראייתנו אותה לראשונה, עם או מיד אחרי תחילת התקופה, וברור: שאם לא רואים לא חייבים לברך". בהרחבה דעות הפוסקים בנושא ראה בספר ברכת החמה לר"צ כהן, פרק ג, עמ' רכ-רל.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il