ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רעיונות לפרשת מקץ | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית מקץ Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשנ"ח-תש"ס

רעיונות לפרשת מקץ


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה

התנכרותו של יוסף
"ויתנכר אליהם". כבר הרמב"ן תמה, והוא לא היחיד: מדוע עשה כך יוסף לאחיו? מדוע התנכר אליהם והעמיד אותם במצב כה קשה? ואם חשב כי הם ראויים לעונש על חטאם כלפיו, מדוע לא חשש לעבור על איסור "לא תיקום ולא תיטור"? ואף אילו נמצא את ההצדקה להתנהגות זו כלפיהם, מדוע כה התאכזר אל יעקב אביו, שהמשיך להתאבל עליו כשהוא ממאן להינחם? האם לא היה בידו של המשנה למלך מצרים לשלוח שליח לאביו ולבשר לו על הצלת בנו, לפני שיעברו שבע שנות שובע ושנתיים רעב? האם לא יכול היה לוותר על הורדת בנימין למצרים, דבר שגרם לאביו סבל ודאגה כה רבים?

אין ספק. לא רגשי נקם הנחו את יוסף הצדיק. מי ששומע את אחיו מאשימים את עצמם על מכירת אחיהם, ובוכה בצד - אינו אדם אחוז רגשי משטמה וכעס על מה שארע לו לפני עשרים שנה. צריכים אנו לומר שמחשבה גדולה היתה בלבו, מחשבת תיקון. הן כה כתב הרמב"ם בהלכות תשובה, כי מי שנכשל בחטא - תשובתו השלמה היא להגיע לאותו מצב בו היה בחטאו, ולא לשוב ולהיכשל. כאשר עמדו האחים בגבורה מול האיום למכור את בנימין לעבד, מבלי לוותר - הבין יוסף כי שבו בתשובה שלמה. אך עדיין הדבר אינו פשוט כלל. וכי מי נתן ליוסף את הסמכות לצער את אביו ואת אחיו כדי להביא אותם לתשובה שלמה? האם מותר למשל להעליב את הזולת כדי לגרום לו לשוב? הרי נאמר בתורה "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא"! אכן תמהים אנו על יוסף. ואולי משום כך לא זכה יוסף לאריכות ימים, ומת ראשון, לפני אחיו?


אנוכי אערבנו
יעקב אבינו חושש להוריד את בנימין למצרים. בניו מנסים לשכנע אותו בכל כוחם, שיסכים לכך שיורידו עמם את בנימין. שני נסיונות נעשים, ע"י שנים מן האחים, ראובן ויהודה. האחד נכשל, והשני הצליח. מה ההבדל שבין שני האחים?

לכאורה, ראובן מציע הצעה הרבה יותר משכנעת. הוא מוכן לשאת בעונש כבד אם לא יעמוד בהתחייבותו: "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך". ולכן, "תנה אותו על ידי, ואני אשיבנו אליך". יהודה, לעומתו, לא מוכן לקבל על עצמו שום עונש של ממש; וכל מה שהוא אומר אינו אלא התחייבות מעורפלת: "אנוכי אערבנו, מידי תבקשנו, אם לא הביאותיו לפניך, וחטאתי לך כל הימים". מדוע א"כ קיבל יעקב דווקא את דבריו של יהודה?

הרמב"ן תולה את ההבדל באישיותם של שני האחים. ראובן כבר הוכיח אזלת יד בניסיון כושל להגן על יוסף. יהודה, לעומתו, גילה מנהיגות. עפ"י דרכו של הרמב"ן ניתן להעמיק עוד יותר. ראובן ויהודה הם שני אחים שיש ביניהם מכנה משותף עמוק. הם היחידים ששמם נקשר בפירוש בפרשת מכירתו של יוסף. הם גם השנים אשר נכשלו בחטא בתחום המשפחה: ראובן - עם בלהה. יהודה - עם תמר. אך ההתייחסות של שניהם אל כשלונותיהם - שונה היא בתכלית:

ראובן מייסר את עצמו על חטאיו. הוא מרוכז בעבר, ומנסה לכפר עליו בשקו ובתעניתו. הוא מבין שאת המציאות שארעה לא ניתן לשנות. הוא פועל לנקות את עצמו מן החטא, להסיר מעל עצמו את האחריות למה שקרה. תפקידם של הייסורים ושל התשובה אצל ראובן הוא לא לתקן את העבר אלא לנתק את הקשר שבינם לבין מי שעשה אותם. לכן הוא יושב בשק ובתענית שנים ארוכות עדי לכפר על מעשה בלהה. על כן, כאשר הוא לא מוצא את יוסף בבור, הוא קורע את בגדיו. ומאותה סיבה בדיוק הוא מוכן לשאת בעונש חמור אם לא ישיב את בנימין.

יהודה, לעומתו, אינו מרוכז בעצמו, אלא בתיקון העולם. כשלונו בפרשת תמר הוא חמור יותר מאשר בלבול יצועי יעקב ע"י ראובן. אך יהודה הופך את הכישלון להישג, בכך שהוא נושא את תמר לאשה. "ולא יסף (=ולא פסק) עוד לדעתה". גם בנוגע לבנימין, דעתו של יהודה לא נתונה לשאלה איך יכפר על הכישלון. הוא לוקח אחריות אישית מלאה על בנימין ללא אפשרות של כפרה אפילו לעולם הבא. בכך מתקן יהודה גם את כשלונו בפרשת יוסף. אצל יהודה, מכירת יוסף לא היתה "כישלון טקטי" אלא עבירה ביודעין. את כפרתו הוא לא מוצא בייסורים אלא בלקיחת אחריות אישית מלאה על בנימין, ובנכונות להיות לעבד תחתיו, בדיוק כפי שעשה ליוסף אחיו.

גם דרכו של ראובן וגם דרכו של יהודה, דרכים חשובות הן בעבודת ה'. אך כאשר יעקב צריך לבחור מלך לעם ישראל, הוא בוחר ביהודה...

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il