אור ליום א' ו' טבת ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש ספרי אמונה וחסידות כתבי הראי"ה קוק אורות ישראל המבואר פרק ד' Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

איר תשס"ט

פרק ד פסקה ח


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה

הפסקה הזו מקבילה לפסקה בפרק ב פסקה ד.
אהבת ישראל צריכה להתפרנס. אינה דומה לאהבה הטבעית שבכל אומה, שנמצאת ביחידיה. כל אומה יסודה הוא רק טבעי פשוט, הכרח החיים והקיבוץ, מילויי הרצונות הטבעיים, הנוחים ע"י קיבוץ שיש להם קשורים אמיצים זה לזה, והרצון הזה אינו צריך להיות מתעורר ע"י סיבות לימודיות וחינוכיות. אבל קישור של כנסת ישראל בנוי הוא ביותר על מאויים רוחניים משותפים, שבעצמם הם צריכים אימוץ וחיזוק רוחני מרובה מאד גם בלבו של כל יחיד, וכל שכן בחיי הציבור כולו.


אהבת ישראל צריכה להתפרנס – כדי לפתח בלב כל אחו"א מישראל אהבה מיוחדת ונטיה נפשית להדבק באנשים מישראל אזי כוח אהבה הזו לא באה באופן טבעי אלא רק על ידי פיתוח הכוח במודעות.
בפרק ב' דובר על הקשר של היחיד והכלל. כאן מדובר באופן פרטי כיצד כל יחיד יאהב את חבירו. מה מביא את היחיד לאהוב דווקא מי מישראל.
אהבה טבעית – האהבה היא הנטיה והרגש של האדם שמרגיש חסר ללא האחר. אהבה טבעית זה אומר שהרגש כבר נמצא באדם בפועל. באומות העולם הרגש לאהוב את בן אומתך זה רגש טבעי.
הנחת יסוד ראשונה בפסקה – אדם כשהוא בא לעולם יש צרכים טבועים בו בפועל ויש כאלה שהם בכוח שצריך להוציאם לפועל ככל שהצרכים קשורים לכוחות חיים עוה"זהיים אלו צרכים שכבר באדם בפועל ככל שמדובר בכוחות פנימיים רוחניים – אלו כוחות שנמצאים בכח.
כל הצדדים הרוחניים הם נמצאים בכח. יש כוחות שאינם נמצאים בפועל שדורשים לימוד – כל לימוד זה הוראה שבאה לאדם מבחוץ שצריך את השכל שזה כח חיצוני לאדם. כל מה שהאדם לומד בשכלו זה לא טבעי אלא צריך להשתמש בכח השכל שהוא חיצוני לאדם. יש כוח שגם לאחר שהוא התבסס על פי השכל עדיין אינו מופנם ויש צורך לחנך עד שכוחות אלו יהיו גם מופנמים.
כוחות הרוחניים שנמצאים בכח צריכים חשיפה ע"י לימוד וחינוך. באוה"ע הקשר שבין היחידים לאומה הינו כוח שנמצא כבר בפועל ולכן ל"צ לימוד וחינוך. העולם בנוי בצורה כזו שיש אומות בעולם. הבניין הזה הוא טבעי בעולם. הוא עונה על שני דברים – הכרח החיים והקיבוץ .
הכרח החיים - האדם לא יכול לפעול ולחיות לבד יש צרכים קיומיים שנצרך לאחרים . גם הצורך להיות מוגן גורם לבניית מסגרת לאומית. אנשים שרוצים להיות אומה מוכנים לשלם כסף כדי ליצור לעצמם מגננה. אילמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו.
הקיבוץ – זה שהקב"ה הטביע באדם צורך להיות חברתי – יש נטיה טבעית של האדם של "לא טוב היות האדם לבדו" - האדם צריך חברה. אנו מתבוננים באדם יש בו כל מיני חלקים, ערכים. רוב הבהמות גם כן חיות בקיבוץ בעדרים גם שם יכול להיות שזה נובע מהמגננה. המסגרת הלאומית גם עונה על הצורך של האדם להיות חברתי להשתייך לחברה.
[ יתכן שהאומות יש בהם צד עמוק יותר כשבעצם כל אומה מבטאת תכונה אחרת. ושבעים אומות זה שבעים הופעות שונות. אולם אין זה גורם לקשר פנימי מהותי בין היחיד לאומה. הצורך של אנגלי להיות אנגלי לא קשורה למציאותו העצמית של האנגלי. אם יוותר על זה הוא לא יפסיד משהו משמעותי. אם זה היה משמעותי אז זה היה דורש פיתוח. כל אחו"א רוצה להשתייך לאומה עוד לפני שהוא בוחר את אופי אומתו].
על בסיס מה נוצרה כנס"י? על בסיס מה נוצרת אומה עם טבעים, שליחות מסוימות?
האומה הישראלית נבנתה ע"מ למלא מאויים רוחניים משותפים של כאו"א של עמ"י. הפסקה מסתכלת מנקודת מבט של היחיד. פשוט שהאומה כאומה לא באה לתת פתרון לצרכיו הרוחניים של היחיד כל חיי היחידים בישראל במהותם הם לגלות את החיים הרוחניים שיש בכנס"י באומה בכללה. האומה הישראלית באה לענות לא על הכרח החיים אלא על הצרכים הרוחניים.
להופיע חיי קודש בציבור זה אתגר גדול יותר מאשר לגלות את הצדדים הרוחניים שבאישיות הפרטית של כל אדם. אצל היחיד בזה שיש לו רגשות יש לו חוויה פנימית זה מעיד על הנטיה הרוחנית שישנה אצל היחיד. ודאי שבכדי שהיא תהיה הצד המרכזי באדם צריך לעבוד הרבה על פיתוח כוחות אלו. אולם הציבור נתפס בעולם שלנו כיחידה שלא באה לספק את הצדדים הרוחניים אלא את הכרח החיים והקיבוץ. כל זאת אצל אומות העולם. בעם ישראל באופן מהותי הדברים הפוכים. החיים הציבוריים צריכים להבנות רק סביב שאיפות קודש והמוסר. והיחיד בחייו מנסה להכלול את עצמו במדרגה הרוחנית של הציבור. זה באופן מהותי. אולם בפועל מכיוון שבכל העולם ציבור בדרך כלל נועד לשם הכרח החיים, קשה לבנות ציבור עם מהות אחרת.
שאלה: נכון שעם ישראל יעודו הוא יעוד רוחני אולם מדוע שהחיבור הלאומי לא ישמש גם לצורך הקיום הטבעי כמו אצל שאר האומות?
בדור שלנו ניתן להבין את זה טוב. יש לפעמים מצבים קיצונים שהאומה סבלה כל כך ומיעוט החיים החומרי השפיע על ההוויה הרוחנית של האומה. אז לפרק זמן קצר מה שדוחף את עמ"י זה הכרח החיים. כך היה בתקופה לאחר השואה. אולם לאחר זמן מועט כשמרגישים שניתן להתקיים ללא מצוקת חיי הגלות מיד יש רגשות אשמה של למה להעדיף את אהבת ישראל על אהבת כל האדם ,ומיד תכונתם הרוחנית של עם ישראל גורמת להסתבכות רוחנית במוסריות שיש בהתמסרות שלנו דווקאט ללאום שלנו. הרעיון הלאומי נראה כרעיון לא מוסרי. רק אם עם ישראל ידבק במהות הרוחנית שלו הוא יוכל להתחבר לרעיון הלאומי. השליחות הרוחנית של עמ"י תוכל לתת קשר ואומץ ועצמה שעמ"י יבנה גם את הצדדים האלה. ללא זה יש לעמ"י דחיה מלבנות חיים רוחניים. הרעיון הלאומי בעולם הוא יכול להיות טבעי וסתמי . אולם בעמ"י אין הדברים יכולים להתפתח כרעיון סתמי. קל יותר להיות יהודי בלי להיות ישראלי.
חזרה למעלה