בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וירא
לחץ להקדשת שיעור זה

תפקידנו - לפתח עוצמה רוחנית!

לימוד זכות, השפעה לסביבה והשפעה מהסביבה, המאבק על ארץ ישראל והליכה נגד הזרם.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

אור לל' תשרי תש"ס
9 דק' קריאה
"אהבת לצדק את בריותי"
אברהם מתגלה בפרשתנו כאיש החסד מבחינת הכנסת אורחים, ומבחינת לימוד זכות על אנשי סדום. על הפסוק "אהבת צדק ותשנא רשע" (תהילים מה, ח) אומרים חז"ל 1 : "אהבת לצדק את בריותי ותשנא להרשיעם". הדגשנו כמה פעמים שאפשר היה לפרש את הפס' ולומר: "אהבת צדק ותשנא רשע"- ולכן היתה לך ביקורת על עושי רע. 'אהבת צדק'- אהבת את הצדיקים, 'ותשנא רשע'- תשנא את העושים רע. באים חכמים ומפרשים את הפסוק לא כ"כ כפשוטו. "אהבת לצדק את בריותי"- ללמד זכות על אנשי סדום, "ותשנא להרשיעם"- כי הם בריותי, הם בריותיו של רבונו של עולם.

הרמח"ל ב"מסילת ישרים", בסוף הפרק העוסק בבאור חלקי החסידות, אומר, שהשיא של מידת החסידות הוא ללמד זכות על ישראל. ישראל הם בניו של הקב"ה, ואף אדם לא אוהב לשמוע ביקורת על הבנים שלו. גם כאשר האב בעצמו אומר לפעמים דברי ביקורת על בניו, שופך את שיח לבו לפני אנשים, ואומר שיש לו קושי עם הילדים וכו' וכו', הוא לא שמח, שהשומעים מזדהים איתו ואומרים: 'כן, זה נכון, הם בנים לא טובים וכו'. הוא היה מצפה שיעודדו אותו ויגידו לו: 'זה לא כך, יש להם הרבה מעלות'. הוא היה מאד שמח לשמוע דברי עידוד ושבח על בניו. כך הקב"ה רוצה לשמוע שמלמדים זכות על ישראל. זו מידת חסידות עליונה.

השפעה לסביבה והשפעה מהסביבה
אברהם לימד זכות על סדום, אבל המצב היה כזה שא"א היה לקבל את הלימוד הזה, וסדום נהפכה. אחרי זה, מספרים לנו חז"ל, אברהם רואה שהאזור מתרוקן ואין עוברים ושבים, והרי יש לו תפקיד בעולם, לקרב את הבריות לאביהם שבשמים, ולכן אברהם הולך לאבימלך - לגרר. יושבי גרר לא ידועים כאנשים צדיקים, והראיה - מה שעשו עם שרה, אבל אברהם לא נרתע.

מאברהם צריך ללמוד, לא לפחד ללכת למקומות שהמצב הרוחני שם לא כ"כ משופר, כדי לתקן. לא צריך להיות מפונקים ולגור בשכונות עם חום רוחני, אלא רק החלשים שאין להם כח להתמודד, וזקוקים לסביבה כזו. "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי 2 ", ולהיות נכון ללכת למשימות במקומות רחוקים. מי שהולך לשם שמים, הצלחתו מרובה ואין כל פחד, גם לא שהילדים יתקלקלו.

אימי ז"ל, ודודתי גדלו בבלפוריה. בלפוריה הוא מושב חילוני, וסבי ז"ל, הגיע לשם על-מנת להיות רב ושוחט. הם לא היו צריכים רב ושוחט, ולפני שהוא בא הם הסתדרו בלי שחיטה. גם אחרי שהוא בא הם אמרו שהם לא צריכים שוחט, ואפשר להסתדר בלי זה, אבל לא עבר זמן מרובה, וכולם הפסיקו לאכול טריפות, ובאו לשחוט, מפני שהיתה לו דמות אצילית, שגרמה להערצה כלפיו. שתי בנותיו היו בנות 12 ו13.5, וגדלו במושב עם הנוער החילוני. זקן המתנחלים כאן בבית-אל, ישי מיכאל, זוכר אותן. הוא מספר, שבשבת היתה חבורת הנערים נוסעים בעגלה, ושתי הבנות היו הולכות ליד העגלה כדי לא לחלל שבת, וכל פעם היתה העגלה נעצרת לחכות להם. מצד אחד הן היו באותה חברה, כי לא היה מקום אחר, ומצד שני, הן שמרו תורה ומצוות. סבי לא פחד! שהתושבים האחרים יפחדו! מה פתאום שהוא יפחד?! הוא גידל שם שתי בנות, לא רק בגיל 12,13 אלא עד חתונתן, וב"ה הן בנו בתים שכולם שומרי תורה ומצוות. דודתי התחתנה עם תלמיד חכם מאוד גדול, שלפני פטירתו היה רב של נתניה, וגם אימי לא בחרה חתן מהסביבה ההיא, וב"ה בנו בית לתפארת.

לא חייבים להתפנק ולהיות בסביבה חמה, אפשר להתמודד! אנחנו צריכים להיות אנשים עם גבורה ועוצמה רוחנית. לא לפחד ללכת נגד הזרם, ולא להיות כל הזמן עם פחדים ודמיונות. צריך לדעת להתמודד עם קשיים, כאברהם אבינו, שהלך נגד הזרם. כמובן שאין ללכת לפני הזמן, אלא צריך קודם לצבור כוח, להתמלא, להתבסס, ולהתעצם בכוחות נפש, על-מנת להשפיע.

יש בישיבה תלמידים היוצאים לתקופת שרות צבאי אחרי שנה רביעית, ואני לא מרוצה מהתוצאות. הייתי מצפה, שתמיד יחזרו לישיבה עם בחורים מהצבא. חסידים אומרים, שמי שלא הפך שני מתנגדים לחסידים הוא לא חסיד. חסיד צריך להיות בוער כ"כ, עד שהסביבה שלו תדלק, ואם לא, זה סימן שמשהו אצלו חסר. אנחנו ג"כ צריכים ללכת בדרך הזאת, וכשהולכים לסביבה רחוקה, אנשי הסביבה צריכים להיות מושפעים.

לא לפחד 'שמא ניפול', 'איך נחזיק מעמד נגד הזרם?', 'איך נתמודד?' וכו', ובוודאי שלא להיות עם רגשי נחיתות, ולהתנצל על כל מה שאנחנו עושים. יש שיטה של התנצלות בציבור שלנו, ולפני שבוע היה 'שבוע התנצלויות 3 ', אבל אנחנו ב"ה לא צריכים להתנצל. יותר מכך, לא רק שלא צריכים להתנצל, או לחשוש כל פעם מפני השפעות, ולבסוף להתגבר ולהשפיע, אלא, עלינו להיות בטוחים בדרכינו, ומשוכנעים שאנשים רוצים להיות מושפעים. היום המצב הרוחני כ"כ דל, שאנשים צמאים ומבקשים. ואם הם טוענים שהם לא צמאים, צריכים להודיע להם שהם צמאים.

זה היה אברהם אבינו, שכל ימי חייו הלך והרחיב את השפעתו בעולם, להאמין ולהכיר ברבש"ע. הוא משגיר שם שמים בפיו של המתארח אצלו. הוא "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כאשר הוא רואה שהמקום שומם, הוא הולך לגרר - מקום מקולקל, ע"מ להשפיע. אמנם יש התמודדות, יש קשיים, אבל בסופו של דבר הוא משפיע, ואבימלך המושפע מהאישיות הזו, רוצה לכרות ברית עם אברהם, כדי להיות קשור אליו. כאשר כורתים ברית, זו ברית עם כל השקפת העולם. אולי אבימלך לא קיבל הכל, אך הוא יודע שיש כאן עוצמה, יש כאן דרך ואמונה שמוכיחות את עצמן.

העקידה
שיאה של הפרשה שלנו, זו העקדה. אברהם עולה ועולה ממדריגה למדריגה. כל פעם חשבנו שהוא הגיע לשיא, אבל הוא עולה לשיאים נוספים, ומעלה את כל העולם כולו למדרגה חדשה לגמרי. הוא מעלה את עם ישראל לדורותיו, להיות דבוק ברבש"ע, להיות עם המוכן למסירות נפש.

עמותת "פיקוח נפש"
השבוע השתתפתי בשני מפגשים.
המפגש הראשון היה בכנס של עמותת "פקוח נפש" בתל-אביב, למען שלימות א"י, ונגד כל ויתור. לכנס הגיע כמובן איש מודיעין מהמשטרה, לבדוק מי מתכנס, ולצלם את כולם, את כל המסיתים. המארגנים הם אנשי חב"ד, שהקימו את עמותת "פיקוח נפש", כי הרב'ה אמר שכל וויתור על א"י הוא מסוכן, ובגדר פיקוח נפש. הם מתבססים על הגמרא 4 , והשו"ע 5 בהלכות שבת, האומרים, שיוצאים בשבת לעזור לעיר ספר שבאו עליה נוכרים, ואפילו על עסקי תבן וקש, בגלל פיקוח נפש. א"כ, בגלל פיקוח נפש, אסור לוותר על שום מקום, ואסור לעשות שממה באיזה מקום בא"י. זה המקור ההלכתי לכל המאבק היום, למען א"י.

כשביקשו ממני לדבר, אמרתי שאסור לוותר על א"י מפני איסור "לא תחנם" (דברים ז, ב) - לא תתן להם חניה בארצך, ומפני שכתוב "לא ישבו בארצך" (שמות כג, לג). כמה דיברו הרבנים, שבשנת השמיטה אסור למכור את א"י אפילו מכירה זמנית, ואפילו רק את שטח היניקה בלבד - שני מטרים עליונים של שכבת פני הקרקע, מפני איסור "לא תחנם". אע"פ שלא מוכרים את כל הארץ מתהום ועד רום השמים, אלא רק חתיכת אדמה של היניקה, בכ"ז יצאו והתנגדו ל"היתר המכירה", ואמרו שאסור בשום פנים ואופן לנהוג כך. עכשיו הולכים למכור את א"י לא רק באופן זמני, ולא רק את השטח העליון של הקרקע, וא"כ, על אחת כמה וכמה שהאיסור הזה, הוא איום ונורא. אני לא יודע, אבל לפי עניות דעתי, החזו"א היה יוצא נגד הוותורים. אמנם, "גם בגלל פיקוח נפש" אמרתי, "אבל על זה כבר דיברו, ואני לא צריך להרחיב".
איפה קדושת ארץ ישראל?! כל הנקודה זה רק פיקוח נפש?! אמנם זו נקודה נכונה, וגם מהסיבה הזו הדבר אסור, אבל יש עוד ועוד סיבות.

"ועד רבני יש"ע"
אח"כ היה מפגש של "ועד רבני יש"ע", שבסופו יו"ר הכנסת, אברהם בורג, ביקש להפגש איתנו.
אנשים שואלים מזה זמן, מה אומרים הרבנים, בענין התגובה המתבקשת על "הסכם המאחזים"? עוד שלושה חודשים הממשלה רוצה לעשות "הסכם מסגרת", ולבצע אותו תוך שנה, ורה"מ מדבר על הורדת ישובים, ריכוז ישובים, שינוי מקומם של ישובים וכו'. אנחנו התדיינו, כיצד יש להשיב לשואלים.
כמובן, לא היה אף פעם וויכוח, שאין להגיב בדרך של אלימות, זה ברור, אבל בהתנגדות גדולה - כן. אני חשבתי, שיש מקום לנוסחה שתתקבל על כל הציבור, אפילו על הקיצוניים, כי זה מאד מאד חשוב. זה פשוט, שהשמאל ומנהיגיהם, מאד היו מרוצים, אם אפשר להתבטא כך, אם התגובות שלנו היו תגובות אלימות ופוגעות. אם יפגעו במישהו, הם ינצלו את זה עד הקצה האחרון, וזו סכנה לכל המפעל שלנו. הם מצפים לזה, ואולי גם ינסו לארגן את זה, ולעשות פרובקציות כדי שתהיה אלימות מצידנו. יש להם כבר נסיון בזה.

אנחנו צריכים להחליט כך: לפגוע - בשום פנים לא! להפגע - כן! לקבל מכות - כן! להאסר - כן! למסור את הנפש, אבל לא של אחרים. אתה חושב שהגיע הזמן למסור את הנפש?! - שלך! לא של אחרים! לא לעשות שום פעולה אקטיבית על אחרים! אנחנו אוהבים אותם, ואנחנו אוהבים את א"י! אנחנו לא יכולים להפרד מא"י! אנחנו דבוקים בה! א"י ואנחנו - אחד! א"א להפריד בנינו. מרחיקים אותנו - אנחנו חוזרים! שוב מרחיקים אותנו - אנחנו חוזרים! אנחנו נשכבים מתחת למכוניות, לא זזים, אבל לא עושים שום דבר אקטיבי. גם כשמרביצים לך, ואתה חושב שיש לך כבר זכות לענות, זכות להתגונן - לא! אני לא אומר את זה כמדיניות תמידית, אלא זו 'מדיניות לשעתה', זה מה שצריך לעשות. עצם ההחלטה על כיוון כזה, תפחיד את הצד השני, והם לא ידעו איך להתמודד עם דבר כזה.
אם נראה מצידנו מישהו שמכה, נגיד לו: "פרובוקטור, שבכני"ק - עוף מכאן, אתה לא משלנו. אתה איש משטרה, איש שב"כ, אתה מהשמאל, אתה לא משלנו". אנחנו לא מכים! "אנשים אחים אנחנו". אנחנו אוהבים את עם ישראל, אוהבים את הצבא, קצת פחות את המשטרה, אבל גם אותם אנחנו אוהבים. אנחנו אוהבים את כולם, ומתפללים שישובו בתשובה, ולא ידליפו וכו'. שיהיה הכל מתוקן.
אנחנו לא רוצים לעשות דבר נגד המערכת המדינית. אנחנו רוצים לשמור על המעמד השלטוני של המדינה וכו' וכו', אבל אנחנו גם לא יכולים להפרד מא"י! שני הדברים הם דבר אחד! אנחנו אוהבים את עם ישראל ואנחנו אוהבים את א"י. לא נפגע בעם ישראל, ולא נפרד מא"י.

ללכת עם הקו הזה עד הקצה האחרון, לפי דעתי, זה הדבר הכי נכון שצריך לעשות. לא כולם יכולים לעשות את זה, אבל מי שרוצה לעשות, ילך רק בדרך הזו, ולא ח"ו בשום דרך אחרת. לא להגיד "אם יירו עלי אני יורה בחזרה". לא! אפילו אם יירו עליך, אתה לא יורה בחזרה! אתה רוצה למסור את הנפש על א"י - תמסור. אבל אל תמסור נפש של אחרים! התוצאה תהיה הטובה ביותר שאפשר להשיג. אנחנו לא יודעים מה רבש"ע מתכנן לנו, אבל אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים להשתדל. יש סיכוי שעמדה תקיפה וחזקה כזו, תגרום למעצורים.
הניסוח של "ועד רבני יש"ע", הוא לא כ"כ חד כמו שעכשיו חידדנו, אבל יש לי תוכנית, לנסח ניסוח חדש בכתב, להציע את זה לפני ציבור הרבנים, ומי שיקבל - יקבל.

אח"כ הגיע יו"ר הכנסת, אברהם בורג, ביוזמתו, והוא בא לדבר איתנו, בעיקר, נגד אלימות. "זכות הדיבור" ו"הבעת דעה", יש לכל אחד, והוא בעיקרון בעד זה, אבל בלי אלימות, והוא רוצה שהרבנים יהיו הקוראים לכך. הרב אבינר אמר לו, שאנחנו מאד שמחים שהוא הצטרף לדעתנו, אבל זה הצד השולי. אנחנו לא מדברים על אלימות, אלא על אהבת ישראל. אנחנו מדברים לא רק על 'אי פגיעה', אלא על אהבה, על קשר ועל כיבוד, ואנחנו תמיד מחנכים לזה. בסטטיסטיקה של המשטרה ידוע, שבישובי יש"ע יש הכי פחות אלימות מכל הארץ, וזה המקום הכי עדין בכל המובנים. אנחנו שמחים שהוא בא לדבר נגד אלימות, אבל שיצטרף בגדול, לא רק נגד אלימות. כך החרו אחריו רבנים נוספים: הרב דניאל שילה, הרב ליאור ועוד.

חנן פורת, שהביא את יו"ר הכנסת, הראה לו פסק הלכה של הרב ליאור בקשר ל"חוות-מעון", בו הוא כותב שאסור לוותר וכו', אבל לא לנהוג באלימות. נתנו לו לקרוא, והוא היה המום: "אז למה לא יודעים מזה בתקשורת? אם זה היה ככה, לא יכול היות שהתקשורת לא ידעה!". אמרנו לו, שכל פעם, שהרבנים מוציאים חוות דעת, כתוב שצריך להאבק רק בדרכים הכשרות, ולא לעבור על החוק ולפגוע באנשים. הוא אמר: "זה לא יכול להיות, אין לזה שום רמז בתקשורת".
אמרתי לו: אתה יודע, שכל השנים האשימו את עם ישראל, שהם לוקחים דם של נוצרים למצות, ואנחנו צעקנו וצעקנו שזה לא נכון. מישהו הקשיב לנו? מישהו האמין לנו? ידוע לכולם, שזה לא נכון, ובכ"ז אף אחד לא האמין, וכולם אמרו: "לא! היהודים לוקחים דם של נוצרים למצות! זה נתון!" זו היתה עלילת דם, וגם עכשיו יש עלילת דם.

ככה אתם מרגישים? כ"כ נרדפים?
אמרתי לו: אנחנו מרגישים טוב, אבל התקשורת מפיצה עלילת דם, ויש לה מגמה בזה. היא מעונינת שכוחם של הרבנים יחלש, מכיון שהרבנים מדברים על השקפת עולם המנוגדת למה שהם רוצים, וע"כ את הדבר הזה הם לא מפרסמים. למה אתה מתפלא על זה?!
בנושא של התקשורת אני מתמצא. (התקשורת באמת מאד אוהבת אותו).
אמרתי לו: נראה מה יהיה איתך כאשר תדבר את הדעות שלנו.
זה לא ככה, זה גם ענין של תקשורת, אני מוכן לעזור לכם.
אמרתי לו: הדבר הזה לא חשוב לנו. התפקיד שלנו, זה לדאוג שהציבור שלנו יתנהג בסדר, ומה שחושבים עלינו בתקשורת זה שולי. זה לא עיקר כ"כ גדול אצלינו. מכיון שלא אנחנו אשמים, אנחנו לא צריכים לתת את הדין על זה, וגם לא צריכים לעשות משהו מעבר לסדר הרגיל.
הוא הציע שנפגש יחד, וננסח את דרכי התגובות, וכל מיני גבולות שיש להציב. זה בערך תוכן השיחה בנינו.

אין לנו תחושה שאנחנו לא בסדר בגלל שאחרים מציגים אותנו כך. אין לנו תחושה שאנחנו אלימים, בגלל שהתקשורת טוענת שאנחנו אלימים, ותמיד משמיעה רק את החלק הראשון. כמובן, גם בכנס של עמותת "פיקוח נפש", התקשורת לא הדגישה את הענין הזה, למרות שגם שם דיברו על שמירת כל ההלכות של התורה, ולא רק על הלכות פיקוח נפש, וזה כולל כמובן, שדרכי המאבק שלנו צריכות להיות כשרות ולגיטימיות.

זכותינו להפגין ולומר את מה שאנחנו חושבים, וזו לא רק זכותינו, אלא חובתינו! חובה על הרבנים להשמיע את הדברים הללו, ולא לכל רב הדבר הזה קל. באמת, בכנס הזה לא היו מאות אנשים, ואנשי חב"ד, אירגנו את כל התקשורת, איש לא נעדר, אז היו יותר אנשי תקשורת מרבנים.

זו דרכו של אברהם אבינו. אברהם היה יחיד, הלך נגד הזרם, ואח"כ התרכז סביבו ציבור מסוים - "את הנפש אשר עשו בחרן", והם המשיכו נגד כל העולם. גם בזמנינו, אנחנו לא מפחדים להיות, כביכול, נגד הרוב ולעמוד נגד הזרם, כי ה' איתנו, וממילא אנחנו הרוב.


^ 1 ב"ר מט, ט.
^ 2 אליהו רבה (הוצאת איש שלום) פכ"ג ד"ה וידבר אלוקים. ילקוט שמעוני ואתחנן, תתל.
^ 3 שבוע רציחתו של רבין.
^ 4 ערובין מה, א.
^ 5 או"ח שכט, ו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il