ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בקש יעקב לגלות את הקץ | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית ויחי Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

פרשת ויחי תשס"ב

בקש יעקב לגלות את הקץ

לפרשת ויחי



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה

יעקב אבינו בקש לצוות את בניו לפני מותו ולגלות להם את קץ הימים, נאמר (בראשית פרק מט,א) "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". אולם אין אנו מוצאים שגילה להם את הקץ, אלא הוא חוזר ומבקש מהם "היקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם", ונוסף לכך הוא מיד מוכיח אותם "ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז". ופירש רש"י "בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים".

מדוע נעלם ממנו הקץ?

מובא בגמרא (פסחים נו.):
"ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".


מדוע חשד יעקב בבניו שיצא מהם פסולת, וכי לא הכיר בצדקת בניו?
נראה שחשש שמא עדין נשארו שרידים של המחלוקת שהיתה בין האחים, שיעקב טעם את טעמה המר, וראיה לכך, שהתוכחה לראובן היתה לפי חז"ל על שבלבל יצועי אביו, שזה קשור למתח שהיה בין הבנים בענין היחס אל אמותיהם. ולכן אומר להם יעקב "האספו ואגילה לכם" ופרשו חז"ל (בראשית רבה, פרשה צו):
"האספו ואגידה לכם - ר' פינחס הכהן בר חמא ור' יהודה הלוי בר' שלום אמרו מהו האספו הטהרו כדאיתא תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף (במדבר יב יד), ד"א האספו העשו אסופות אסופות, מה עשו כיון שניכנסו התחיל מקנתרן ראובן בכורי אתה...".

היינו שכנס אותם להתאחד, וזוהי טהרתם, חסידים פרשו את ההלכה "אסיפתן זוהי טהרתן", שהאחדות היא יסוד הטהרה.

וכך נראה לפרש את המדרש הבא (בראשית רבה פרשה צ"ח):
"אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע, בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה א"ל (דברים ו) שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלוקינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלוקינו ה' אחד".

יעקב פחד שמא יש בלבם מחלוקת על הקב"ה, ויש להבין מה משמעות הביטוי "מחלוקת על הקב"ה", נראה שכוונתו למחלוקת בין האחים, שהיא כאילו מחלוקת על הקב"ה, מפני שבחירת ישראל כוללת כל שבטי י-ה, ואם חלילה יחסר אחד מהם, יחסר פן אחד בהכרת ה', ולכן חזקה שלא יכלה שבט מישראל, ולכן תשובת האחים היתה על האחדות "ה' אלוקינו ה' אחד", היינו, כיון שהם מאוחדים ביניהם מתגלה ה' אחד.

הגמרא בפסחים ממשיכה ומבארת מדוע אנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש:
"אמרי רבנן: היכי נעביד? נאמרוהו - לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו - אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק, אמרי דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, אם תאמר - יש לה גנאי, לא תאמר - יש לה צער. התחילו עבדיה להביא בחשאי".

צריך להבין את הנמשל, מדוע נמשלה אמירה זו לציקי קדרה (תבשיל מתובל), שיש בושה לקחת ממנו בגלוי?
מובא במדרש (בראשית רבה, פרשה צו):
"ויקרא יעקב אל בניו - זהו שאמר הכתוב: מסיר שפה לנאמנים (איוב יב כ) זה יצחק ויעקב ששניהם ביקשו לגלות מיסטירין של הקב"ה, יצחק קרא לעשו בקש לגלות לו את הקץ, וגנזו הקב"ה ממנו שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול (בראשית כז א), ואף יעקב ביקש לגלות את הקץ לבניו שנאמר האספו ואגידה לכם..., למה הדבר דומה לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו, בא אותו העבד למות, קרא לבניו לעשותן בני חורין ולומר להן היכן הוא דייתיקי שלהן והאוני שלהן, ידע המלך ועמד לו מלמעלה ממנו, ראה אותו העבד והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להן, התחיל אמר להם בבקשה מכם עבדים שלמלך אתם, היו מכבדין אתו כדרך שהייתי מכבדו כל ימיי, כך יעקב אבינו אמר אקרא לבניי להודיע להן אימתי הוא הקץ, מיד נגלה עליו הקב"ה ואמר לו לבניך את קורא, ולי לאו, שכן ישעיה אמר "ולא אתי קראת יעקב" (ישעיה מג כב), כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר לבניו בבקשה מכם היו מכבדין להקב"ה כדרך שכיבדוהו אבותיי שנאמר האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו... (בראשית מח טו), אמרו לו יודעין אנו מה בלבך שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד (דברים ו, ד), כיון ששמע יעקב כן נשתחוה שנאמר וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מז, לא), התחיל אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר לו הקב"ה כבוד אלוקים הסתר דבר (משלי כה ב), אין המידות הללו שלך שנאמר הולך רכיל מגלה סוד... (משלי יא, יג)".


כמה תמיהות יש כאן:
א. המדרש משווה את יצחק ליעקב ברצון לגלות את הקץ, והנה אצל יעקב נאמר שרוצה לומר להם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, אך היכן מצאנו זאת אצל יצחק?
ב. המשל אומר, שאוהבו של מלך רצה לגלות לבניו שטרי אוני שלהם, דהיינו שטרי שחרור, מה הנמשל לזה, האם שייך שחרור מן הקב"ה חלילה.
ג. כיצד עלה על דעתו של אוהבו של מלך לגלות את המסתרין שלו בלא רשות? וכשהתגלה אליו המך התבייש ולא גלה, ומעיקרא מאי קסבר?
ד. כיצד מתפרש הנמשל, שאמר יעקב "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בלחש, מדוע זה נחשב לציקי קדרה?

נראה שהברכות שיצחק ויעקב רוצים לברך את בניהם, זה גלוי הקץ. מפני שבברכות הם מבארים לבנים את תכלית יעודם, למה שעליהם לשאוף עד קץ הימים. וכמו שיצחק לא ראה את סוד אמיתו של יעקב אבינו, כך נסתם מיעקב קץ תכלית ברכות בניו. והסיבה לכך, מפני שזה תלוי בעבודה שיעבדו כל חייהם, ולאורך כל הדורות, על מידותיהם ומעשיהם עד שיגיעו לתיקונם השלם, אפשר להגדיר את ההבדל בין המצב של בית יעקב עד בוא הגאולה השלמה, כהבדל שבין עבד לבן, עד בא קץ הימים אנו יותר קרובים לבחינת עבדים, והעבד צריך לקבל עליו עול אדונו, ולעתיד לבא נהיה בבחינת בנים, והבן מרגיש קרוב לאביו עד שיודע בעצמו מה רצון אביו, והוא כבן חורין לעשות מה שלבו חפץ, כי זה משתלב עם רצון אביו. יעקב אבינו בקש לגלות לבניו את הקץ, להראות להם שהם בנים למקום, וזהו שטרי שחרור שלהם, כמו שיהיה לעתיד לבא שיהיו כבנים, ואז הציץ אליו הקב"ה, ונתמלא יראה מלפניו, והתבייש לדבר לפניו על מצב של קרבת בן, שאין זה מתאים להם בדרגה שהיו אז בגלות מצרים, בבחינת עבדים, ואמר להם הזהרו בכבודו של מלך, ולכן קרא עמם "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", והנה מיד כשקבלו עליהם עול מלכות שמים, נצנץ בלבם הארה של לעתיד לבא, כיצד הם קרובים למלך עד שהם כבנים, ואמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

מה משמעות אמירה זו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"?

מובא בגמרא (תענית דף טז עמוד ב) שזה אמן שבמקדש:
"ומנין שאין עונין אמן במקדש - שנאמר (נחמיה ט') קומו ברכו את ה' אלוקיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהילה. יכול על כל ברכות כולן לא תהא אלא תהילה אחת - תלמוד לומר: ומרומם על כל ברכה ותהילה, על כל ברכה תן לו תהילה. ואלא במקדש מהו אומר? ברוך ה' אלוקים אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

וכך אמרו במקדש גם בזמן הזכרת השם המפורש (יומא דף מא עמוד ב):
"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".


כדי להבין מדוע אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" במקדש נעיין במקורות הבאים:
מובא במדרש (דברים רבא, ואתחנן)
"חביבה קריאת שמע שניתנה לישראל שהן משבחין תחלה ואח"כ מלאכי השרת שהן אומרים ה' אלוקינו ה' אחד, ואח"כ המלאכים אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכן הוא אומר: בעמדם תרפנה כנפיהם, וכי יש ישיבה למעלה, והרי המלאכים אין להם קפצין, וכן הוא אומר: קרבת על חד מן [קאמיא] ומהו בעמדם, כשישראל אומרים שמע ישראל, דוממים ואומרים בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. באותה שעה הן מקלסין, וכן יחזקאל אומר, ואשמע אחרי (יחזקאל ג, יב), מאחר שקלסתי קלסו מלאכי השרת, ברוך שם כבוד מלכותו".


וכן מובא עוד במדרש (דברים רבא ואתחנן)
"ולמה ישראל אומרים אותו בלחישה אלא כשעלה משה למרום גנב אותו מן המלאכים ולימדה לישראל. אמר רב שמואל בר נחמן: למה הדבר דומה? - לבן בתו של מלך שהיתה לו בת בתולה, והיתה רואה בגדים נאים ואומרים לו קח את הבגדים הללו, והיה לוקח לה, פעם אחת נכנס לפלטין של מלך וראה קוזמירין של מטרונה וגנב אותה ובא ונתנה לבתו, התחיל מצווה ואומר לה, כל הבגדים שלקחתי ליך לבוש אותן בפרהסיא, אבל קוזמירין זה גנוב הוא, אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפנים, כך אמר משה לישראל, כל המצוות שנתתי לכם ממה שקבלתי מן התורה, אבל השם הזה ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם משבחים להקב"ה ונטלתי אותו מהם, לכך תהיו אומרים אותו בלחישה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. למה הן אומרים אותו ביום הכפורים בפרהסיא אלא שהם כמלאכים, לובשים לבנים ולא אוכלים ולא שותין ואין בהם לא חטא ולא עון שהקב"ה סולח להם כל עונותיהם".


ומכל המקורות הללו למדנו שאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שייכת למלאכי השרת, שמשיגים את כבוד מלכותו יתברך. ואע"פ שהם משיגים זאת ולא אנחנו, כבוד מלכותו מתגלה גם להם מכח זה שאנו בני אדם שלמטה מיחדים שמו יתברך.

וכיון שאמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", משמעותה גלוי כבוד שמו יתברך ומלכותו בכל העולמות, ולכן מתאים לומר זאת במקדש מפני ששם מתגלית הקדושה של השכינה, ובמיוחד בזמן הזכרת השם המפורש. וכן אנו אומרים זאת ביום הכפורים שבו כולנו דומים למלאכים. וכן אומרים זאת, במקום חשש לחלול השם ע"י הזכרתו לבטלה (תוספות מסכת ברכות דף לט עמוד א) "וכן נכון לומר על כל ברכה לבטלה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הטעם לכך, כי במקום חשש חלול השם יש לקדש את השם באמירה זו. אולם בדרך כלל אין לומר בקול רם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", מפני שזה לא מתאים למציאות שלנו היום, שמלכות ה' נסתרת בעולם הזה, אולם אנו שואפים לכך שיתגלה עלינו כבוד מלכותו במהרה, כמו אותה מטרוניתא שמתאווה לאכול ציקי קדרה, ולכן אומרים זאת בלחישה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il