בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

שבת מדור לדור

undefined

עודד מזרחי

סיוון תשס"ט
3 דק' קריאה
בעיר ז'טיל אשר בליטא היה בחור יהודי ממשפחה טובה, שקנה מונית והתפרנס מהסעת נוסעים שבאו מתחנת הרכבת עד העיר ובחזרה. אט-אט החל לאחר ביום שישי ולהקדים ביציאת שבת, עד שחילל שבת בפרהסיה. רב העיר, הרב זלמן סורוצקין, קרא לו לשיחה, נזף בו והתריע בפניו במלוא החומרה על כך. הבחור הבטיח להיטיב את דרכו, אך לשווא. אביו, אדם מוכה חולי, היה עסוק בצרות גופו והעלים את עינו ממעשי בנו.

יום אחד שהה הרב זלמן בווילנה בכינוס של רבני ליטא בענייני חינוך, שנערך בהשתתפותם של ה'חפץ חיים', רבי חיים עוזר וגדולי ישראל נוספים. כשעמד לחזור לעירו התברר לרב זלמן שה'חפץ חיים' נוסע עמו באותו קרון בדרכו חזרה לראדין. רבי זלמן הביט בעד חלון הקרון והבחין לפתע באביו של נהג המונית הסורר, כשהוא חבוש ומדדה במקלו לעבר הקרון. הרב פנה אליו, שאל לשלומו וברר אם רופאיו בווילנה מרשים לו לשוב לביתו.

"לא", ענה האיש, "טרם החלמתי ואיני שב לביתי. ברצוני לנסוע ברכבת הזו לראדין אל ה'חפץ חיים'". הרב שאל לפשר נסיעתו והאיש הסביר:

"חלמתי הלילה חלום, ובו ראיתי את סבתי שנפטרה לפני זמן רב, כשהיא עומדת וקוראת לי: 'מדוע אתה מבלה כל הזמן בבתי חולים?! לשווא אתה מחפש רפואה אצל הרופאים. קום וסע ל'חפץ חיים', התברך מפיו ותירפא ממחלתך!' החלטתי לשמוע בקולה וכעת אני בדרכי לראדין".

הרב השתומם לשמע החלום ובישר לאיש כי אינו צריך לנסוע לראדין מפני שה'חפץ חיים' נמצא בקרון ממול! החולה התרגש מאוד וראה בכך אות משמיים המאמת את חלומו. הוא דידה אל הקרון ומצא את ה'חפץ חיים' עומד בתפילתו, כאשר כל הקהל עוקב בנשימה עצורה אחר משפטי התפילה הברורים היוצאים מפיו.

בעוד האיש מאזין לתפילתו העריבה של ה'חפץ חיים', עלה רעיון במוחו של הרב זלמן. הוא קרא לר' הלל גינזבורג, בעלה של נכדת ה'חפץ חיים', וסיפר לו על חילול השבת בפרהסיה של בעל המונית. הוא ביקש מר' הלל שיספר על כך ל'חפץ חיים' בטרם ייגש אליו האב החולה, כדי שהצדיק יורה לו לתבוע מבנו לשנות את דרכיו.

ר' הלל הסכים, והם שבו לקרון, אבל איחרו את המועד: ה'חפץ חיים' סיים את תפילתו, והחולה עמד לידו והחל לדבר עמו. בלית ברירה עמדו השניים והקשיבו כיצד האיש מספר ל'חפץ חיים' על מחלתו ועל דבר חלומו, שבו ביקשה סבתו לבקש את ברכת ה'חפץ חיים'. רבי ישראל מאיר מראדין, הזדעזע:

"מי יתן לך ברכה - ישראל מאיר?! האם אתה סבור שברכתי תעזור?! חלילה! הרי אתה יודע בידי מי מסורות הברכות - בידי שבת קודש! השבת התברכה בידי הקדוש ברוך הוא והיא מקור הברכה, ומדוע תבקש ממני ברכה?!"

ה'חפץ חיים' שתק מעט, ולאחר מכן הוסיף:

"אם תשמור שבת כהלכתה ותקבל את ברכתה, יאציל לך גם ישראל מאיר את הברכה. אבל אם אינך חפץ לשמור שבת, והינך סבור שדי לך בברכתו של ישראל מאיר, זה בלתי אפשרי. אין זה בכוחי כלל..."

האיש החולה תמה על דברי ה'חפץ חיים', הלא הוא שומר שבת כהלכה. בטרם הביע את תמיהתו, המשיך ה'חפץ חיים':

"ואם תאמר שאתה שומר שבת ולפיכך ראוי לברכה, התבונן היטב במה שכתוב בתורה: 'לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך'. לא מצאנו אזהרה כזו בכל התורה! לא נאמר למשל, 'לא תאכל בשר בחלב אתה ובנך ובתך', או 'תניח תפילין אתה ובנך'. רק לגבי שבת נאמרה לשון זו. בשבת האב אחראי בעד בניו. אמנם אתה משמר את השבת, אבל בנך נוסע בשבת ואף מתפרנס מחילולה. לא תוכל לקבל את ברכת השבת, וממילא גם ישראל מאיר לא יוכל להעניק לך את ברכתו..."

כאשר סיים ה'חפץ חיים' את דבריו באזני השומעים הנדהמים, התייפח האב בבכי והבטיח כי ישדל את בנו שלא ייסע יותר בשבת. ואז נאות הצדיק לברכו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il