ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ציוני דרך בחיי הרב ישראלי

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים הרב שאול ישראלי Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

כ"ה תמוז תרס"ט - י"ט סיון נ"ה

ציוני דרך בחיי הרב ישראלי


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב שאול ישראלי זצ"ל

(סלוצק, כ"ה תמוז תרס"ט - ירושלים, י"ט סיון תשנ"ה)
עלטה. סופת שלג מיללת בישימון הקפוא שעל הנהר פרוּת על גבול רוסיה-פולין. קור חודר עצמות. אין נפש חיה.
לפתע, שלוש דמויות לבנות מגיחות, מתקדמות הן אט-אט אל עבר הנהר הקפוא. רק עיניהן הבוערות בהחלטיות ובאמונה נראות מבעד לחריצים בסדינים הלבנים העוטפים אותם מכף רגל ועד ראש. בידיה של אחת הדמויות חבילה אותה היא נושאת בזהירות, עטופה היא היטב, ספר תורה בה.
מי הם האנשים הללו המסכנים את חייהם בהברחת גבול בלתי חוקית זו? מדוע ישמחו הם כשיתפסו על ידי משטרת הגבולות הפולנית ויושלכו אל הכלא?
מספר שבועות קודם לכן, בתחילת שנת תרצ"ג (1933), נשמעת דפיקה חרישית בדלתו של הרב קלעמעס, רבה של מוסקבה. בפתח עומדים שלושה בחורים. ארשת פניהם מעידה כי בפיהם שאלה הרת גורל. מבקשים הם שהרב יפסוק להם הלכה בדיני נפשות: האם מותר להם לסכן את חיי הגוף למען חיי הנשמה? האם מותר להם לברוח מרוסיה בנגוד לחוק, אף שאם יתפסו אחת דינם לכיתת היורים?
הימים ימי המשטר הקומוניסטי ברוסיה, נחוש הוא למחוק כל שריד של יהדות מן הארץ. אסור ללמוד או ללמד תורה, ומי שנתפס אחת דתו להשלח לסיביר ולקפוא שם למוות. ר' שאול וחבריו עומדים בפני הרב קלעמעס. בדמיונו חוזר ר' שאול אל השנים הארוכות של לימוד תורה בישיבות סתר שונות, בסלוצק ובמינסק, עת היו הבחורים מתחלפים בתורנות של תצפית שתתריע מפני כל שוטר או מלשין. חוזר הוא גם אל החודשים האחרונים במוסקבה, עיר הבירה, אליה הגיעו במטרה להשיג אישור הגירה, המפתח לחירות. שב ונזכר הוא בעמידה בקור המקפיא בתורים הארוכים לקבלת אישור הגירה, רק כדי לשמוע שוב ושוב את התשובה 'לא', בעליית הגג, בשני הכסאות המשמשים לו מיטה בתקופה האחרונה, ובסנדלריה בה לומד הוא את מקצוע הסנדלרות כשמחשבותיו עסוקות בהוויות אביי ורבא (לומד הוא סנדלרות, כי רק אם יחשב 'בעל מקצוע' לא יגורש מן העיר). כעת גמלה ההחלטה בלבו: לא עוד, לא ניתן להשאר במחנק הרוסי כשהנשמה שואפת לקבל את מזונה האמיתי. עליו לצאת מכאן ויהי מה, חייב הוא ללמוד תורה. מה יפסוק הרב? חיי הגוף, או חיי הנשמה? מצחו של הרב חרוש קמטים, חיים ומוות עומדים על כף המאזניים. "גורל הגר"א" (פתיחתו של ספר תנ"ך בדרך העוברת בסוד מדור לדור למציאת רמז בפסוקים) הוא לוחש ונועל את דלת חדרו. מקדש הוא עצמו, ובחיל ורעדה עורך את הגורל. "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי... ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת" זוהרות המילים השחורות מתוך הספר. התרגשות עצומה אוחזת בנוכחים - הכוון ברור, ואף הדרך רמוזה - הנהר פרוּת הוא החוצץ בין רוסיה לפולין, השער אל החירות ואל התורה. בכ"ג שבט תרצ"ג נטלו הבחורים את נפשם בכפם וחצו את הנהר הקפוא עד לגדתו הפולנית.
את חייו יקדיש הרב ישראלי לתורה. על כן, את סיפור בריחתם הנועזת הוא יספר לבני משפחתו שנים לאחר מכן רק בלילי ט' באב. זה הזמן היחיד בו יש זמן לשיחת חולין, כי אין ללמוד בו תורה. הוא יספר כיצד נתפסו בידי משטרת הגבולות הפולנית, כיצד הושלכו לכלא, כיצד את דתם היתה להיות מוסגרים לרוסיה ולמותם הבטוח אם לא יושג עבורם היתר כניסה לארץ אחרת, כיצד פנו במכתב נרגש למרן הראי"ה קוק זצ"ל שיפעל להשגת 'סרטיפיקטים' (אשורי כניסה לארץ מאת המנדט הבריטי) עבורם, וכיצד זכה לעלות לארץ הקודש ולהסתופף בצלו ובצל מרן הרב חרל"פ זצ"ל ב'ישיבה המרכזית העולמית'.

חנוכה תרצ"ח (1938). ארבעה נרות דולקים בחנוכיה שהובאה אל הצריף המשמש בית כנסת. אור ה'לוקס' (מנורת נפט) המשתלשל מן התקרה מאיר את הפנים הנרגשות, את החולצות הלבנות ואת מכנסי החאקי של החברים הגודשים את הצריף. עשרות זוגות עינים נוצצות מופנות אל עבר הגאון הירושלמי הלבוש בבגדיו המסורתיים, הרב יעקב משה חרל"פ, שבא לכבד את הארוע. תלמידו המוערך והאהוב, הרב שאול ישראלי, יוכתר כאן היום לרבו של המושב כפר הרא"ה.
חלוצים הם בני הכפר. חלוצים אף יותר מבני הקבוצים והמושבים בסביבה. בקושי מפרנסים הם עצמם, ועם זאת בונים הם בית לרב. עובדים הם מצאת החמה ועד לשקיעתה, ועם זאת רוצים הם להוסיף וללמוד תורה בשעות הערב. קשה העבודה בפלחה, ברפת ובפרדס, ועם זאת מתעקשים הם לעשותה רק על פי ההלכה - למצוא דרך שהפרות תחלבנה בשבת גם כאשר מסוכן להכניס ערבי לכפר, למצוא "הרכבה" מותרת שתשפר את תנובת השזיפים, להקפיד על המרחק שיש לשמור בין גדולי השדה כך שלא יאסרו בכלאיים, ולודא שהמשק לא יתמוטט גם בעת שמירת השמיטה. רוצים הם חיים מלאים של תורה ועבודה.
חלוץ הוא גם הרב ישראלי. אין לכל השאלות הללו תשובות מן המוכן. בחלקן יש לחזור למקורות ראשוניים, למשנה ולתוספתא. נדרש גם לצאת לשדות, להבין את המציאות, ואף להתיעץ עם אגרונומים מקצועיים. המאמץ הוא אדיר. אולם דמות דיוקנו של אביו, הרב בנימין איזראעליט הי"ד, מלווה אותו ומחזקת את רוחו. שואב הוא ממסירות הנפש הבלתי מוגבלת של אביו, עת שב לאחר מלחמת העולם הראשונה לעיירה קוידנוב ההרוסה והתמסר לשקומה של הקהילה. לימד הוא תורה, אף שאסור היה הדבר, עד שהלשנה הביאה לגרושו לסיביר, שם נעלמו עקבותיו. גם זכר אמו, הרבנית חוה הי"ד, שנרצחה במלחמת העולם השניה, עומד לפניו בעיני רוחו. את חיי התורה אשר נקטעו שם בנכר בעיירה הרוסית עומד הרב ישראלי להמשיך כאן בכפר הרא"ה שבעמק חפר.
אמנם כן. במשך השנים, כאן בכפר הרא"ה גבש הרב ישראלי יחד עם בני הכפר דגם מחודש של חיי תורה קהילתיים בשילוב עבודה חקלאית. בשיעורים קבועים ובדרשות בזמנים מיוחדים רומם הרב את חיי היום-יום בכפר. עם השנים הפך על ידם את החברים ל"כמעט רבנים", תוך שהוא חי אתם את חיי הכפר. לחגים נוסף נופך חדש, ובמיוחד בחגיגות המשותפות ביום העצמאות, שהפכו דגם לישובים רבים אחרים. בשילוב נדיר של נעם הליכות ותקיפות בעמדות הנהיג הרב ישראלי את עדתו, כאשר לצידו הרבנית האהובה בת-שבע, שידעה תמיד למי לעזור ואיך, ולא פעם ישבה סכסוכים עוד טרם הגיעו אל הרב לבירור. האחרים הובאו לדין תורה אצלו, או להרכב מורחב שבראשו עמד, ומעולם לא יצאו את גבולות הכפר. כל רגע פנוי שלו נוצל ללימוד התורה, אף את העצים בגינתו השקה כשגמרא קטנה בידו. אישיותו היא שהניעה את הרב נריה זצ"ל להקים בכפר את ישיבת בני עקיבא הראשונה. בשיעוריו נטע את אהבת התורה ואת הכלים ללמודה ובהנהגתו את הכבוד ללומדיה.
הצורך בפסיקה במצוות התלויות בארץ לבני הכפר דרבן את למודו של הרב ישראלי בהלכות אלו, ועד מהרה הוא הוכר כבר סמכא בנושא להתישבות הדתית כולה. בכפר התקיימו ימי עיון לחקלאים מכל קצות הארץ, והרב ישראלי עצמו נדד בין הקבוצים והמושבים כדי להטמיע הלכות אלו בקרב החקלאים. מאוחר יותר עמד הרב ישראלי במשך שנים רבות בראש הועדה למצוות התלויות בארץ של הרבנות הראשית. הלכות אלו הן גם נושא ספרו הראשון "ארץ חמדה", אותו סיים ביום הקמת המדינה, ה' אייר תש"ח (אף כי ראה אור רק מספר שנים מאוחר יותר).

קיץ תש"ח, חודשים ספורים לאחר קום המדינה. על מרפסת ביתו של הרב ישראלי בכפר הרא"ה נאספת קבוצה של רבנים, רובם צעירים. רוצים הם שדעת תורה תשפיע על דמותה של המדינה שזה עתה קמה. מקימים הם את 'חבר הרבנים של הפועל המזרחי', התאגדות של רבנים שפעלה רבות לחזוק החיים התורניים בקהילות ובתנועה הציונית דתית. שנים רבות ישפיע גוף זה על חיי הקהילה של הציונות הדתית ועל סדר יומה. הצעתו לנוסח התפילה ליום העצמאות תהפוך נחלת הכלל, ו'ירחי כלה' רבי המשתתפים שינהיג יהפכו דוגמא לחקוי לאחרים. הרב ישראלי ערך את בטאונו, 'התורה והמדינה', בו ראו אור עיוני היסוד על יחסה של התורה למדינה היהודית המתחדשת, לסוגיות חברתיות בה ולשאלות שחידושי הטכנולוגיה מעוררים (הבטאון 'תחומין' היוצא לאור עד היום הינו המשכו של מפעל זה). גדולי הרבנים באותה תקופה השתתפו בו, וכל גליון עוטר במאמר מפרי עטו של הרב ישראלי. מאמריו כונסו מאוחר יותר בספרו 'עמוד הימיני'. מהווים הם עד היום את התשתית ההלכתית לכל דיון תורני בנושאים אלו (סמכות הכנסת והממשלה, מינוי נוכרים לכנסת, מפקד אוכלוסין, חוק השבת, פעולות תגמול, המשטרה בשבת, כשרותם של 'בני ישראל' מהודו, הפלה במקרה של מחלה ועוד ועוד). הוא היה גם דוברו ודַבָּרו של 'חבר הרבנים'. קולו הצלול נשמע בכל כינוס ארצי של ה'פועל המזרחי' (לימים מפד"ל), כאשר הוא משריש בסדר יומה של הציונות הדתית ערכי קודש והגיונות של תורה.
עם השנים יצא שמעו למרחוק, והוא נבחר למועצת הרבנות הראשית, בה כהן כמעט ברציפות משנת תשי"ג עד שנת תשנ"ג.
מכפר הרא"ה יצא הרב ישראלי גם ללמד. תחילה בישיבה שבכפר. מאוחר יותר ב'מדרשיה'. שם בסס את 'מחשבת ישראל' כמקצוע בתוכנית הלמודים, כאשר ספרו 'פרקים במחשבת ישראל' התקבל כספר הלימוד למקצוע.
תחילת "זמן" חורף תשי"ט (1959). ישיבת מרכז הרב בבנינה הישן, 'בית הרב'. התרבו הספסלים. צעירים מוכשרים ותוססים, ביכורי הישיבות התיכוניות, נתאספו ובאו. רוצים הם ללמוד, צמאים הם לתורה. הפצירו וחזרו והפצירו בראש הישיבה, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, לתגבר את המלמדים, והוא שולח אותם לכפר הרא"ה, אל הרב ישראלי. גם בו צריך היה להפציר. "שנים עוסק אני בהלכה, שיעור כללי בישיבה זה משהו אחר, זה למדנות...". אולם לבסוף הוא מסכים. עתה הם דרוכים. מצפים הם לשיעורו הראשון. נעמד הרב על יד העמוד של בעל התפילה ופונה לקהל. "יעמוד הרב על הדוכן, ליד ארון הקודש". עולה הרב ישראלי שלוש מדרגות אל ארון הקודש, נושק לפרוכת, ו...יורד מדרגה אחת, "במקום שהרב קוק עמד אינני יכול לעמוד". ל"ו שנה התמיד הרב ישראלי במסירת שיעור כללי בישיבה. תחילה במעונה הישן, ולאחר מכן בחדש, בקרית משה. תחילה כר"מ, ולאחר פטירתו של הרב צבי יהודה זצ"ל, כראש הישיבה יחד עם הרב אברהם שפירא זצ"ל. אלפי תלמידים שמעו את לקחו, רוב מנינם ובנינם של רבני הקהילות של הציונות הדתית והר"מים בישיבותיה בארץ, ורבים אחרים התופסים עמדות מפתח בחברה. רבים מרבני הקהילות היו מתיעצים אתו ממקום כהונתם, הן בשאלות של הלכה והן על דרכי הנהגה. לא בכדי כינוהו 'רבם של רבנים'.

בשנת תשכ"ה (1965) מונה הרב ישראלי לכהן בבית הדין הגבוה לערעורים בירושלים. על כן עזב את כהונתו בכפר הרא"ה. בן כ"ח הגיע אל הכפר וכ"ח שנה כהן בו. עתה נפתח פרק חדש בפועלו. מאות פסקי דין יצאו מתחת ידו, חלקם פורצי דרך, עת ישב על כס הדיינות יחד עם גדולי הדיינים שבאותו הדור. עשרות מהם כונסו לימים בספריו 'חוות בנימין' ו'משפטי שאול'. גם על הכשרתם של דייני העתיד שקד הרב ישראלי. בשנת תשמ"ז (1987) הוקם מכון 'ארץ חמדה' ללמודי הדיינות והוא היה נשיאו.
פועלו זכה להכרה, ופרסים שונים הוענקו לו, אף שלא היה לו ענין בהם, ביניהם גם 'פרס ישראל' (לספרות תורנית, תשנ"ב).
ליל יום ירושלים. עצרת ההודיה בישיבת מרכז הרב מגיעה לשיאה. אור יקרות מאיר את האולם הצפוף עד אפס מקום, אלפים עומדים מחוצה לו וצופים במתרחש בעזרת מסכים גדולים. הרבנים וחברי הכנסת כבר הגיעו, ולפני מספר דקות אף ראש הממשלה נכנס והתישב ליד השולחן שב'מזרח'. עתה מחכים כולם לדרשה המרכזית של הערב, דרשתו של ראש הישיבה הרב שאול ישראלי. פותח הוא בדבור איטי, שקול ומדוד, אולם עד מהרה קולחים דבריו בהתלהבות סוחפת ובקול מלא עוצמה, כדבר אחד הנביאים. יחד עם ההודיה על שחרורה של ירושלים וחבלי יהודה ושומרון, יתיחס הרב ישראלי, כמדי שנה בשנה, לשאלות המשמעותיות שעל סדר היום הציבורי באותה תקופה. ירומם את השעה ויחזק את הרוח, במיוחד במאבק על שלמות הארץ. יחזור ויתבע באופן חד וברור חיים קדושים בארץ ישראל השלמה "להחזיר עטרה ליושנה, עטרת התורה למדינת התורה, עטרת התורה לארץ ישראל - ארץ התורה". לרבים היה זה 'דבר הציונות התורנית' של אותה השנה.
בשבת קודש פרשת 'שלח לך', י"ט סיון התשנ"ה, התבקש הרב ישראלי לישיבה של מעלה. מעטים זכו לכתרי תורה כה רבים כרב ישראלי. רב מוערץ, ראש ישיבה מפורסם, פוסק בשאלות הקשות והמורכבות ביותר ודיין בבית הדין הגדול. בזכות מסירות נפשו לתורה, מרוסיה הקפואה והמסוכנת ועד לירושלים המאוחדת, ובזכות עמלו רב השנים להנחלתה ש להתורה בחיי הקהילה של הציונות הדתית ובמשנתה על מדינת ישראל המתחדשת, היה הרב ישראלי ממעצבי דרכה התורניים העיקריים של הציונות הדתית בדור הקודם. "שר תורה ומלכות" הספידוהו.
על מצבתו חרותות המילים 'גאון בתורה ובמידות'. עולם שלם של חיים, שכל רגע בו מסור היה לתכלית הגדולה, מקופל במלים אלו.
פרטים נוספים על תולדותיו של הרב ישראלי זצ"ל ימצא הקורא בספר 'גאון בתורה ובמידות', הוצאת ארז תשנ"ט.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il