ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הנסים הגלויים והנסים הנסתרים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות בא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

פרשת בא תש"ס

הנסים הגלויים והנסים הנסתרים

לפרשת בא



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה

פרשה זו ראוי שתהיה חקוקה על לבנו תמיד, כפי שנאמר בה (בא, י, ב):
"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'".

הרמב"ן בסוף הפרשה (יג,טז), מבאר את חשיבות זיכרון הפרשה, וטעם רוב מצוות שנקבעו לזכר יציאת מצרים:
"ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלוקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלוק כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלוקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה.

ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה.

ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל יב טו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט יג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא א) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה.

וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים. והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלוקים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו".


נמצא, שטעם הניסים שהראנו ה' במצרים היה לבטל את דעות הכופרים ואומרים שהעולם הוא קדמון, והבורא אינו יודע ואינו משגיח על הארץ, שאין בו שכר ועונש, ואין קשר של נבואה עם בני אדם, כי ע"י הניסים שהיו במצרים הוכח בעליל, שהקב"ה שולט על הטבע כרצונו, כי הוא בראו, והוא משגיח על בריותיו להעניש את החוטאים, ולקיים דברו לנביאים, כפי שהבטיח לאבות האומה.

והנה הטעם מדוע הקב"ה לא יעשה אות ומופת לעיני כל רשע וכופר, מפני שאינו ראוי שיעשה נס בעבורו, ועוד שהרשע רוצה לכפור לא יעזור לו אות ומופת וימשיך בכפירתו, ופרעה הרשע יוכיח שהקב"ה הראה לו אותות ומופתים ואח"כ הכה אותו מכות קשות ונמרצות, ובכל זאת הכביד את לבו ולא שמע בקול ה', ולא האמין בדבריו.

אנו מוצאים כאשר משה ראה את הסנה בוער באש ואיננו אוכל, אמר משה "אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה, וירא ה' כי סר לראות" (ג, ג-ד), ואמרו חכמינו במדרש (שמות רבה ב,יא):
"ויאמר משה אסורה נא ואראה, רבי יוחנן אמר ה' פסיעות פסע משה באותה שעה שנאמר אסורה נא ואראה, רבי שמעון בן לקיש אמר הפך פניו והביט שנאמר: וירא ה' כי סר לראות"

מה בקשו חכמנו ללמדנו במחלוקת זו? נראה שבאו לומר שמשה זכה לראות את גלוי השכינה בגלל השתדלות מצדו "כי סר לראות", ומאידך גיסא, אנו רואים שדי בהשתדלות מועטה לשם כך, כפי שאמרו חז"ל "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", ולכן פרעה שלא היה מעוניין להאמין, לא בא לכלל אמונה למרות הנסים שראה.

[והנה אחרי מכת הברד שפרעה אמר "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", הקב"ה הכביד את לבו ולא שלח את בני ישראל. וזה בעבור שנדע את ה' וכל אשר יחפוץ יעשה בשמים ובארץ (עיין רמב"ן י, א), והתורה אומרת שע"י זה נדע איך ה' התעלל בפרעה - לשון צחוק (רש"י) והוסיף הרמב"ן "כטעם: יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו".
ונראה לבאר, שהצחוק בא כאשר מתגלית האמת באופן בלתי צפוי (עיין גמרא ע"ז ג'), והנה אחרי שפרעה הכיר שהקב"ה שולט בכל הארץ, אבל התקשה להאמין שהקב"ה יכול לשלוט על רצונותיו, שהרי הוא יכול לבחור מה שרוצה לעשות (עיין רמב"ם הלכות תשובה שהתקשה בכך), ולכן הכביד את לבו שידע שגם לבו ברשות המקום, ומה שבני אדם יש להם בחירה חופשית זה גם כן ברצונו יתברך שאפשר זאת].

בהמשך הרמב"ן מסביר כוונת המצוות:
"ולפיכך אמרו (אבות פרק ב, משנה א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלוקיו, וכוונת כל המצות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו, וזו כוונתם במה שאמרו ז"ל (ירושלמי תענית פרק ב הלכה א) ויקראו אל אלוקים בחזקה (יונה ג ח), מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול, חציפא נצח לבישה (עיין ערוך ערך חצף)".


שני דברים הזכיר הרמב"ן : שנאמין באלוקינו, ונודה לו על חסדו עמנו, וענין זה בא לידי ביטוי באופן מיוחד בתפילה, שעניינה אמונה בה' והודאה לו, וכך מסביר את חשיבות "רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו".

וכך כתב רבינו יונה בברכות בביאור הגמרא "איזהו בן העוה"ב זהו הסומך גאולה לתפילה" (שם ד:), והקשה ר"י "וכי מפני שסמך גאולה לתפילה יש לו שכר כל כך שיהיה בן עולם הבא?" ומתרץ: מפני שמודה שהקב"ה גאלנו להיות לו לעבדים בגאולה, ומיד אחרי זה מתפלל, הרי הוא מראה עצמו כעבד, שהתפילה נקראת עבודה "וכיון שמכיר שהוא עבדו מפני שגאלו ועושה רצונו ומצוותיו, נמצא שבעבור זה זוכה לחיי העולם הבא".

ולכאורה קשה מדוע דוקא בתפילה נמצא ההוכחה הגדולה ביותר שאנו עבדים לו? נראה לומר, כפי שהסביר הרמב"ן, מפני שבתפילה לה' אנו מכריזים שהקב"ה מנהיג את העולם ומשגיח עליו, ואליו יש לפנות בכל הבקשות כולן, וזה תכלית כל המצוות שנגיע להכרה זו.

הרמב"ן מסיים שם:
"ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב). ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם. ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא)".

חידש לנו הרמב"ן, שתכלית הכל להאמין בנסים הנסתרים שגם הם נפעלים ע"י הקב"ה וזה טעם נוסף לכך שהקב"ה אינו עושה נס בכל דור ולכל יחיד, כדי להעמיד בפני האנושות את האתגר להכיר בהשגחתו והנהגתו בעולם הטבעי.

מובא בגמרא שבת דף נג:
"תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה! אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית!",

נקודת המחלוקת בין החכמים, אם יש יתרון למי שנעשה נס עבורו, או להפך כמה גרוע אדם זה, כיון שגם הטבע הוא נס נסתר, ואם הקב"ה הוא נס עבורו משמע שאינו סומך עליו שיכיר בהשגחתו יתברך כאשר יתן לו מזונות בדרך הטבעית.

אמרו בגמרא פסחים דף קיח:
"אמר רבי יוחנן: קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה. דאילו בגאולה כתיב (בראשית מח) המלאך הגאל אתי מכל רע - מלאך בעלמא, ואילו במזונות כתיב (בראשית מח) האלוקים הרעה אתי קשין מזונות של אדם יותר מקריעת ים סוף"

ופירש רש"י שם "נפקא מינה למבעי רחמי" כי בודאי לקב"ה לא קשה לעשות נסים או לתת מזונות, הקושי הוא מצידנו, להתאמץ בתפילה, ובאמונה שבידו לתת מזון לכל בריותיו, וזה יותר קשה מקריעת ים סוף, שהוא נס גלוי וכל אחד מרגיש בכך שהקב"ה חולל את הנס.

וכן עיין ברכות דף ה:
"רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה: רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה. אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו? אמרו ליה: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא? אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא - לימא. אמרו ליה: הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה. אמר להו: מי קא שביק לי מידי מיניה? הא קא גניב ליה כוליה! אמרו ליה: היינו דאמרי אינשי: בתר גנבא גנוב, וטעמא טעים. אמר להו: קבילנא עלי דיהיבנא ליה. איכא דאמרי: הדר חלא והוה חמרא; ואיכא דאמרי: אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא".


ונקודת מחלוקת בענין הישועה שזכה לה לאחר תשובתו היא האם עדיף מי שנעשה לו נס, ולפי זה החומץ הפך להיות יין, או שעדיפה ישועה בדרך הטבע, ולפי זה עדיף לומר שהחומץ יתיקר והיה שווה לדמי היין.

ראו כי רעה נגד פניכם

פרעה מזהיר את בני ישראל מיציאת מצרים ואומר להם "ראו כי רעה נגד פניכם" (שמות י,י) ופירש רש"י "ומדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה. אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שם יד) וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר".

וצריך להבין מה הרעיון בכך שהרעה היא חטא העגל, ומדוע התקון של חטא זה ממילה שעשו ישראל בגלגל?
נראה שחטא העגל היה החטא הקשה ביותר של ישראל במדבר, הגמרא אומרת על כך את הפסוק "עד שהמלך המסיבו נרדי נתן ריחו", כלומר חומרת החטא שעוד בהיותם מול הר סיני בארבעים יום לקבלת תורה חטאו בבגידה בקב"ה, היש חטא חמור מזה, ועל זה אומרים אומות העולם "אין ישועתה לו האלוקים סלה", שהקב"ה לא יסלח יותר לישראל, והנה מעמד הר סיני הוא נס גלוי כהמשך לנס קריעת ים סוף, ולמרות כל זאת שכולם ראו ניסים אלו בעיניהם לא חדרו הדברים אל לבם, ללמדך שהנס הוא כהבזק מעולם חצון שמיד נעלם, ואינו משאיר רושם, אבל לאחר שנכנסו לארץ, להנהגה שבדרך הטבע, חזרו וכרתו ברית עם ה', ומלו את עצמם, באות ברית בבשרם, זה השאיר רושם נצחי, ולכן זהו התקון לחטא העגל, וכדברי הרמב"ן שהתכלית היא להאמין בניסים הנסתרים.

מדוע יציאת מצרים טפלה לגאולה העתידה
מובא בגמרא (ברכות יב:):
"משנה. מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא. שנאמר: (דברים ט"ז) למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך - הימים, כל ימי חייך - הלילות; וחכמים אומרים: ימי חייך - העולם הזה, כל - להביא לימות המשיח.
גמרא. תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: (ירמיהו כ"ג) הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! - אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו. כיוצא בו אתה אומר: (בראשית ל"ה) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך".

וצריך להבין מדוע תהיה יציאת מצרים טפלה לגאולה העתידה, וכי שייך ניסים גדולים יותר מאלו שהיו, שכולם יציאה מדרך הטבע? זאת ועוד, לדעת הרמב"ן, הנביא ירמיהו שהתנבא על הגאולה העתידה ואמר "הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם!", התכוון לעליה שהיתה מבבל בזמן עזרא, ולכן שמות החודשים עלו עמם מבבל, והשכיחו את מספרי החודשים שהיו עד אז, שהתורה קבעתם זכר ליציאת מצרים, ולכאורה הרי העליה שהיתה בזמן עזרא לא היה בה נס, והיא היתה גאולה מוגבלת ביותר, במספר העולים לארץ, ובמצבם הקשה בהיותם בארץ, וכיצד אפשר לומר שהיא עדיפה על גאולת מצרים? אלא נראה לבאר, שדוקא בהיות עליה זו בדרך הטע זו היא יתרונה, שהעם הכיר גם בגאולה הזאת שהיא מאת ה', הכרה בניסים הנסתרים, וזו התכלית של כל היצירה, יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון.

עשרה מאמרות, עשר מכות, ועשרת הדברות
מובא בשפת אמת "אמר אבי זקני, מורי ורבי, זצלה"ה הגיד, כי מה שהיה צורך לעשר מכות, להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדברות עד כאן דבריו ז"ל".
משמע שעשרה מאמרות, ועשרת המכות ועשרת הדברות ענין אחד הם, שע"י עשרת המכות נתבררו עשרה מאמרות, ואח"כ הן נתבררו יותר ע"י עשרת הדברות.

העולם נברא ע"י מאמרות הקב"ה, אולם הן נסתרות בו, ועולם מלשון העלם, שנעלם בו אור ה', ו"אמירה"- אמרו חז"ל שמשמעה בלחישה ובנעימה, כך עשרה מאמרות טמונות בלחישה בעולם, וכאשר קמו כופרים כפרעה, הראה הקב"ה נסים גלויים במכות מצרים, כדי שע"י הנסים הגלויים נאמין בנסים הנסתרים שבטבע. אולם ה"מכות" הן הוכחה בדרך השלילה, ע"י בטולו של הטבע, והמתת הרשעים שבעולם, ואח"כ נתנה תורה בעשר דברות שהן הכלים להוכיח את מציאות ה' בעולם בדרך החיוב. להטביע בעולם מטבע של תורה, ועי"כ לגלות שהקב"ה הוא מנהיג העולם, וכך התורה היא תקון החומר ועידונו, כאמרם "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל:).

וזה מתאים לשלושת הדרגות שלימדנו הבעש"ט: הכנעה, הבדלה המתקה. תחילה הקב"ה הכניע עצמו וצמצם אורו כדי לברוא עולם בעשרה מאמרות, אחר כך הבדיל בין רשעים לצדיקים, בין גילוי נסי לטבע, במכות מצרים. ואחר כך המתיק אותן מאמרות וגילה שהן קשורות לעשרת הדברותואין סתירה ביניהם, "אסתכיל באורייתא וברא עלמא".

כבד האבן ונטל החול
מובא במדרש שמות רבה,פרשה יג:
"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, הדא הוא דכתיב (משלי כז) כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם, שאל אבנימוס הגרדי את רז"ל אמר להם הארץ היאך נבראת תחלה, אמרו לו אין אדם בקי בדברים אלו אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי, הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויא אמר לו שאלה יש לי לשאול אותך אמר לו איני יכול לירד מפני שאני שכיר יום אלא שאל מה תבקש, אמר ליה היאך נבראת הארץ תחלה, אמר ליה נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות שנאמר (איוב לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו, וברור הוא הדבר באזני בני אדם שנאמר כובד אבן ונטל החול, מהו כובד אבן מי שהוא רואה את ההרים ואת הגבעות אינו אומר היאך ברא הקב"ה את אלו, מהו ונטל החול אלא החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם, אמר הקב"ה יקרה היא בעיני בני אדם ורואין כאלו יגיעה היא לפני ואינה יגיעה שנאמר (ישעיה מ) לא ייעף ולא ייגע, במה אני ייגע במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים כד"א (מלאכי ב) הוגעתם ה' בדבריכם, הוי וכעס אויל כבד משניהם, ד"א כובד אבן אמר הקב"ה כבדתי את ישראל בעולם שנקראו אבן כמה דתימא (בראשית מט) משם רועה אבן ישראל, ונטל החול אלו ישראל שנמשלו לחול שנאמר (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים, שנטלתי אותם בעולם ואמרתי (זכריה ב) כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו, ר' יהושע אומר תקון סופרים הוא עיני כתיב, ועמדו והכעיסו לפני ובקשתי לכלותן ולהשליכן מעל פני, ואמרתי בשביל פרעה הרשע שלא יאמר לא היה יכול להצילן ועמד עליהן והרגן, הוי וכעס אויל כבד משניהם, הוי כי אני הכבדתי את לבו".


אנשים חושבים שבריאת העולם היא יגיעה גדולה, עד כדי כך שאינם מאמינים שיש בורא לעולם, (חכמי המדרש תארו כאן את ר' יוסי הבנאי שעומד על הקרויה וכ"כ עסוק במלאכה שאין לו פנאי לענות על השאלות הפלוסופיות הללו, וזה ממחיש עד כמה יש יגיעה בבניה), אולם חכמינו למדנו שאין זו יגיעה לקב"ה כלל, אלא יגיעה יש לו מן ה"אויל" שאינו מאמין שהקב"ה ברא עולם, ואם כן אינו מבחין באותן עשרה מאמרות שנברא העולם, ותכלית הבריאה לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, ולגלות שבדבר ה' שמים נעשו.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il