ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מרן הרצי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשנ"א

רבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל


נערך מחדש על ידי
הרב ירון אונגר

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

לאחרונה, שבים אנו ושואלים את עצמנו, כיצד ניתן לחנך גם לשלמות הארץ, וגם לאחדותה השלמה של האומה? לכאורה, נראה שדווקא העמדה העיקשת, הקיצונית, המבטאת אי נכונות לוותר על משהו מארץ ישראל לנכרים, דווקא היא הגורמת פירוד גדול באומה! 1
ועוד שואלים אנו את עצמנו, כיצד ניתן לחנך את הציבור לקיום תורה ומצוות בשלמות, ללא פשרות, ללא ויתורים, תוך זהירות במצווה קלה כבחמורה, ויחד עם זה לחנך לאהבת ישראל שלמה, הכוללת אהבת כל אחד מישראל, גם כאשר רחוק הוא מתורה וממצוות? האם אין בחינוך שכזה סתירה מיניה וביה?

ומוסיפים אנו ושואלים בכאב, הכיצד נוכל לכבד את המדינה, לראות בה את אתחלתא דגאולה, ראשית צמיחת גאולתנו ואף יותר מזה, יסוד כסא ה' בעולם, כאשר לא רק שיש בה רבים הרחוקים מתורה ומצוות, אלא היא מונהגת ודרכה מונחית, בידי עוזבי תורה?

אכן, אל החינוך הבלתי אפשרי הזה חתר וחינך מורינו ורבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. רבנו הרב צבי יהודה הוכיח שניתן לחנך לכל הערכים האלו יחד. ולא זו בלבד, אלא שהוא לימד, שאי אפשר לחנך, אלא כך. רבנו חינך את תלמידיו להכיר בכך שהתורה, העם והארץ תלויים זה בזה. אין קיום לעם ישראל ללא התורה, ואין קיום לתורה ללא עם ישראל. וכן, אין עם ישראל ותורה, ללא ארץ ישראל, ואין ארץ ישראל, ללא תורה ועם ישראל. שלמות התורה, תלויה בשלמות העם והארץ.

אהבת הארץ של רבנו הייתה ללא פשרות, ללא וויתור על כל שהוא מן הארץ. אהבה זו נבעה מתוך ההכרה הברורה שויתור על חלקי ארץ הוא ויתור על התורה, וויתור על קיום האומה, כי הארץ, העם והתורה אחד הם, ולכן, פגיעה באחד מערכים אלה, מהוה פגיעה בכולם.
גישה זו, לא נבעה מתוך מבט ראלי, פוליטי, מדיני, או בטחוני. גישה זו נבעה מאמונה תורנית עמוקה שארץ ישראל היא ארץ ה', ארץ החיים של עם ישראל, וכל פירוד וניתוק של עם ישראל ממנה הוא פירוד מה', ופגיעת מוות חס ושלום.

אהבת ישראל השלמה של מורנו ורבנו לקרובים ולרחוקים, לא נבעה מתוך טוב לב אנושי בלבד, ולא מתוך תפיסה לאומית חיצונית, אלא מעומק אמונה ותורה 2 . אהבה זו נבעה מן ההכרה שלכל אחד מישראל, גם לעוזבי תורה יש נשמה אלוקית טהורה, והיא העיקר שבו, ולכן עתידה היא לנצח את חולשותיו החיצוניות החולפות.

אהבת כלל האומה נבעה מתוך ההכרה שכלל ישראל הוא כגוף אחד חי 3 , וגם אם חלק מן הגוף נגוע ומלא חולאים, הרי הוא אבר מאיברנו ובשר מבשרנו. גם אם חלק זה יתכחש לעובדת היותו חלק מכללות עם ה', התכחשות זו היא חלק ממחלתו-מחלתנו. אין אפשרות להפריד בין חלקי הגוף החי האחד. לפיכך יש לשאוף לתיקון שלם של הגוף כולו. תפיסה אחדותית זו, אהבת ישראל שלמה זו, אינה פוגמת חס ושלום באהבת התורה, כי כולה באה מתוך התורה.

בעניין זה, רגיל היה רבנו להביא את דברי התלמוד במסכת מגילה 4 :
"שאל רבי את ר' יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? אמר לו: קצת בחיי?".
רבי יהושע בן קרחה מבין שיש בשאלתו של רבי נימה של ביקורת. רבי יהושע בן קרחה היה מתלמידיו של רבי עקיבא וממשיך דרכו. רבי עקיבא היה כידוע נושא כליו של בר כוכבא, והוא תמך בכל מאודו במרד בר כוכבא. למעשה, רבי עקיבא התחבר אל הלאומיים, האקטיביסטים, הציוניים של אותו הדור. לפיכך בתוך שאלת רבי מוסתרת שאלה אחרת - מאחר והתחברת אל הלאומיים, הציוניים, שאינם בני תורה, מן הסתם הושפעת מהם לרעה, ואם כך, במה זכית לאריכות ימים?
תשובתו של רבי יהושע בן קרחה לשאלת רבי היא:
"מימי לא הסתכלתי בפני אדם רשע".
אמנם פגשתי בחיי אנשים רבים המרוחקים מחיי קיום תורה ומצוות. אולם עובדה זו לא רק שלא פעלה עליי לרעה, אלא להיפך, ובזכות זה זכיתי לאריכות ימים.

רבנו זצ"ל היה קיצוני שבקיצוניים בעניין השאיפה לשלמות הארץ. הוא היה קיצוני שבקיצוניים באהבת התורה, וקיצוני שבקיצוניים באהבת העם. כאשר יש לאדם נטייה מיוחדת להדגיש צד אחד מסויים בהשקפה שלו או באורח החיים, נהוג לכנותו כקיצוני. אולם מי שקיימת אצלו נטייה להדגיש את כל הצדדים ביחד, להיות קיצוני בכל, אין בו קיצוניות אלא גדלות. אדם זה אינו קיצוני אלא ענק
5 .

מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל העמיד תלמידים הרבה, והוכיח שהשאיפה הגדולה לאהבת התורה, העם והארץ, בלא ויתור על אחד מערכים אלה למען ערך אחר, היא שאיפה שאינה נחלת יחידים בלבד, דרך זו אין היא דרך ליחידים, אלא דרך הכבושה לרבים. הוא הוכיח שהשאיפה לאהבת העם אינה צריכה להמעיט את הדבקות המלאה בתורה, והדבקות המלאה בתורה, לא תמעט את השאיפה לשלמות הארץ. כל הערכים האלו אחד הם.

רבנו העמיד תלמידים הרבה, אך לא בזכות צבירת שעות הופעה רבות בטלויזיה או ברדיו. מאמריו בעיתונות היו מעטים, ולא קלים לקריאה. ובכל זאת הוא העמיד תלמידים הרבה, מקרית שמונה ועד אילת, מחבל עזה ועד רמת הגולן, גם אניית השידורים של ערוץ שבע נקראה "הצבי" על שמו.
סוד ההצלחה החינוכית של רבנו היה שהוא הנהיג את חייו לא לפי הכללים המקובלים, אלא לפי כללים שבתורה ובדברי חכמינו ז"ל. חכמינו ז"ל לימדו 6 ש"כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים", ודברים אלו היוו אור לנתיבתו. ברבנו הייתה מידה רבה של יראת שמים, ולכן דבריו נשמעו.

רבנו העמיק לבאר את דברי חכמינו, ולימד שמי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים בראש ובראשונה - לעצמו 7 . כלומר, יראת השמים שבאדם מביאתו למידה של משמעת עצמית, המפעילה את כלי המעשה שבו ומכוונת אותם לקיים את רצונו הפנימי, את יראת השמים שבו. ובאותה מידה שהאדם נשמע לעצמו מתפשטת השמיעה ומידת המשמעת ממנו אל זולתו, ומביאה אחרים לשמוע לו.

רבינו הטביע עקרון זה של הנהגת חיים ודבק בו כל חייו: כל מה שתבע הרב מאחרים, ראשית כל הוא תבע מעצמו, ומתוך שהוא עצמו היה ממושמע לקול יראתו, נשמעו לקולו גם אחרים. מעצמו תבע רבנו מסירות אין קץ לתורה, הוא שקע ושקד בעולמה של תורה, ובצמא שתה את דברי התורה. שתה, ושתה, ושתה בצמא רב את דבר התורה של אביו מרן הרב זצ"ל. ובדבקותו בתורה, הוא הדביק את תלמידיו הרבים. עוז ועוצמה הקרין במאבק על שלמות הארץ, מתוך ההכרה בערכה הרוחני של הארץ, דבקותו בארץ הקודש הדביקה את תלמידיו, והפיחה את הרוח הגדולה שדחפה את מפעל ההתיישבות ברחבי יהודה, שומרון וחבל עזה.

רבנו לימד אותנו שמדינת ישראל אינה רק מסגרת טכנית, פורמאלית לקיום העם, מסגרת שאין לה ערך עצמי, הוא לימד אותנו שלעצם קיומה של המדינה יש משמעות אלוקית. הוא חינך אותנו שלא נטעה לחשוב שערכה של המדינה ייערך ויימדד לפי פעולותיה של הממשלה. לבל נחשוב שכאשר ממשלה מתנהגת כהוגן אזי יש למדינה ערך, ואם אין היא מתנהגת כהוגן אזי אין למדינה ערך. לעצם קיומה של המדינה יש ערך רוחני, אלוקי, בהיותה שלב משמעותי במהלך התגשמות חזון הגאולה.

קבוץ הגלויות, ישוב הארץ, שחרור הארץ משלטון גויים, החזרת הארץ לקדושת ישראל ושחרור עם ישראל מעול הגויים, כל התופעות האלו, שהן שייכות לעצם ענינה של מדינת ישראל, הנן מהלכי גאולה אלוקיים. חזרת עם ישראל לארצו ולעצמאותו, מביא ותביא את חזרת עם ישראל לתורתו ולאלוקיו.

מתוך אהבתו הרבה למדינת ישראל, ומתוך הכרתו את ערכה האלוקי, היה הרב מזועזע עד עמקי נשמתו מהקמתה של ממשלת מיעוט שנשענה על קולותיהם של נכרים. בתקופה זו, יצא מורינו ורבינו הרב צבי יהודה זצ"ל במחאה חריפה שלא הייתה כמותה, ואמר שמעשה זה הנו "חילול ה' שאין כמוהו לשם השם יתברך בורא עולם וקורא דורותיו ומציב גבולותיו גבולות עמיו, ועמו-חלקו. הוא הטראגי-קומדיה של ביזוי עמנו ומדינתנו בהרכבת ממשלת מיעוט זו על מדינתנו, ו'אין מקיפין בחילול ה'" 8 . הרב קרא למעשה זה של הקמת ממשלת מיעוט הנשענת על קולותיהם של נכרים "פשע נורא שייזכר לדראון עולם בדברי ימי ישראל, עם הנצח, של החרפה והבושה אשר בטראגי קומדיה המגונה הזו".

ובמקום אחר כתב ש"קודם כל הממשלה הזאת היא בשביל העם, ולא העם בשביל הממשלה. וכאשר הממשלה בוגדת בעם, ובארץ מולדתו וחייו, אז על אחת כמה וכמה שהעם החי והמרגיש אין לו שום שייכות לממשלה הזאת... ואנחנו מצווים להתנחל, ונתנחל לכל מלא רוחב ארץ מולדתנו וחיינו זאת. בברכת ה' גואלנו וקורא דורותינו הנמשכת ומופיעה בחוסן תוקפה על כל שלמות ישועתנו"
9 .

בקורתו החריפה של רבנו על הממשלה לא הקטינה במאומה את הכרת ערכה של המדינה. הרב עשה הבחנה ברורה בין היחס לממשלה, הנמדד לפי מעשי הממשלה, לבין היחס למדינה, שהיא קודש. ממשלה באה וממשלה עוברת, וכה אמר רבנו - "אנחנו מצווים על פי התורה, ולא על פי הממשלה. התורה קודמת לממשלה, התורה הנה נצחית והממשלה הבוגדת הזאת היא עוברת ובטלה".

סוף דבר, הרב לא נבהל ממעצורים העומדים בדרכה של הגאולה. הוא ראה בעיכובים חלק מתהליך הגאולה הכולל גם משברים בדרך. הוא חינך להאמין ולראות את ישועת ה', לראות את פעולות ה', ולהיות פועלים עם הקב"ה כדברי הירושלמי 10 - " 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל' אמר ר' ירמיה: עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת - כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו".


^ 1 שיעור זה הינו חלק משיעור לפרשת תצווה שניתן בשנת תשנ"א (מופיע באתר בין השיעורים לפרשת תצווה).
^ 2 ראה: אור לנתיבתי, עמ' ש"ג.
^ 3 ע"פ ירושלמי, נדרים, ט, הלכה ד.
^ 4 מגילה, כח ע"א.
^ 5 בהקשר זה, סיפר מורנו ורבנו שאחר מלחמת ששת הימים, נפגשו קבוצה של תלמידי הרב צבי יהודה עם מנהיגי המפד"ל, כדי לשכנעם לתמוך בקו שהוביל גוש אמונים, להחזיק בכל חלקי הארץ המשוחררים, ולהתנחל בהם. באחד מן המפגשים האלה, השיב מורנו ורבנו על הטענה שכביכול, הרצי"ה הוא קיצוני בדעותיו, שכאשר מבקשים ללעוג לאדם, מציירים אותו בצורה קריקטוריסטית, שבה, מדגישים ומבליטים אבר מסוים שלו, וכך, הוא הופך לדמות מגוחכת, קיצונית. אבל כאשר כל האברים גדולים מן המידה הרגילה, אין זו קריקטורה, אלא ציור של ענק.
^ 6 ברכות, ו ע"ב.
^ 7 ראה: אור לנתיבתי, ג (עמ' כ"ה); שם, מוספים, ה, ב (עמ' ש"ח).
^ 8 מתוך כרוז שפרסם מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל ב-י"ז אדר התשל"ד, בעניין כוונת המפד"ל להצטרף לממשלת המיעוט שכוננה גולדה מאיר מייד אחרי מלחמת יום-הכיפורים, בניגוד מפורש לדעתו. את הכרוז המקורי, ועל הרקע ההיסטורי המלא לפרסומו ראה; בספר 'ארץ הצבי, רבנו במערכה על שלמות ארצנו', עמ' ע, ובהערותיו של הרב יוסף ברמסון שם, עמ' צט-ק.
^ 9 מתוך כרוז שפרסם מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל ב- כ"ט תמוז התשל"ד, אחר ניסיון ההתנחלות הראשון בשומרון, ניסיון שהוא עצמו השתתף בו. הכרוז במלואו, פורסם בספר 'ארץ הצבי, רבנו במערכה על שלמות ארצנו', עמ' כט. רקע היסטורי לכרוז, ראה בהערותיו של הרב יוסף ברמסון שם, עמ' צא, ובמקורו הנוספים שמביא שם.
^ 10 ירושלמי, שבת פרק ו, הלכה ט.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il