ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרשת ויצא תשנ"ט | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש מבט על התקופה התמודדויות וחבלי משיח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אור לי' כסליו ה'תשנ"ט

פרשת ויצא תשנ"ט


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

א.

"מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלקים, וזה שער השמים". 'נורא', כמו שאנו אומרים בתפילה: "הא-ל הגדול, הגיבור והנורא". יעקב קורא למקום הזה, בשם זה, "מה נורא המקום הזה"'. זה המקום שמייחד את ענינו של יעקב אבינו. יעקב אבינו, הבחיר שבאבות 1 . "והקדישו את קדוש יעקב" (ישעיה כט, כג). הוא מגיע לשיא הקדושה שבאבות, ומקומו כאן. זהו השיא, הקצה העליון שבסולם, שמסודר לפי חלק מהחכמים, כנגד המקום הזה, כנגד בית-אל. מפה אפשר לצפות לגובהי מרומים, עד לשער השמים. חשוב מאד לדעת, היכן הוא שער השמים, כי הכניסה לשמים היא רק דרך שער השמים. לא כל השמים פתוחים, שאפשר להכנס בכל מקום. יש שער לשמים. "פתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה י-ה, זה השער לד', צדיקים יבואו בו" (תהלים קיח, ט). ישנם שערים מיוחדים, שבהם אפשר להכנס אל השמים, ושאר המקומות סתומים. יעקב אבינו מגלה כאן, במקום הזה, את שער השמים. פה הקב''ה מגלה לו, ש"אין זה כי אם בית אלקים, וזה שער השמים".

חכמינו אמרו במסכת שבת (דף קיח): "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (ישעיהו נח, יד) 'אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו''". ומבארים חכמים "לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג, יז): 'קום התהלך בארץ לארכה וגו''" - מקום מוגבל, "ולא כיצחק שכתוב בו (בראשית כו, ג): 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצֹת האל', אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד): 'ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה'" - נחלה בלי מצרים.

"ופרצת ימה" מתפרש על אוניית "ערוץ שבע". האונייה עוגנת כעשרים קילומטרים ויותר מן החוף, ומכאן, מבית-אל, היא מרוחקת כששים-שבעים קילומטרים. ובע"ה כן יהיה בקרוב גם לכיוון השני: "וקדמה"! גם לשם יגיע עם ישראל. נחלה בלי מצרים. בלי גבולות! - "צפונה ונגבה".

זהו מצד אחד. ומצד שני, אמרו חכמינו ז''ל במסכת פסחים (דף פח.): "ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (ישעיה ב, ג) 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו'', 'אלהי יעקב' ולא 'אלהי אברהם ויצחק'? אלא: לא כאברהם שכתוב בו 'הר', שנאמר (בראשית כב, יד): 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה', ולא כיצחק שכתוב בו 'שדה', שנאמר (בראשית כד, סג): 'ויצא יצחק לשוח בשדה'. אלא כיעקב שקראו 'בית', שנאמר (בראשית כח, יט): 'ויקרא את שם המקום ההוא בית אל'".

מעניין מאד מה שכתוב כאן "והלכו עמים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל הר ד''. לכאורה, כשיש כיוון להר פתוח, ונראה מכל הצדדים, זה מה שיכול למשוך. אליו צריכים ללכת עמים רבים, "ואמרו לכו ונעלה אל ה ". אבל זה לא מסתיים בכך אלא - "אל בית אלוקי יעקב". יצחק, גם-כן קראו שדה . יש מרחבים, אפשר שם להכנס בהמונים. לא כאברהם, ולא כיצחק, אלא כיעקב שקראו בית . מסגרת, שבעצם חוסמת במידה מסוימת את השפע המתפשט, את האפשרות להתקרב. ודווקא זה מה שיאמרו עמים רבים. כשעם ישראל מגיע, למדרגה המגובשת שלו, לצורה המיוחדת שלו, במסגרת שלו, במהות הפנימית המיוחדת שלו, אז דווקא, "והלכו עמים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל הר ד', אל בית אלוקי יעקב".

ישנם זמנים, שצריך ליצור מסגרות של בית, ולפעמים צריך להתפרץ לכל הצדדים. זה מה שעשו אברהם אבינו, ויצחק. ויש פעמים, שהפעילות צריכה להיות בהתכנסות, ומתוך ההתכנסות הזו, אחר-כך באה ההשפעה על כל המרחבים. כמו שנאמר: "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה", וזה הולך יחד עם בית. מצד אחד בית, ומצד שני "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".

ב.

אני מבקש לומר כמה מילים, על המצב שאנחנו נמצאים בו כעת. כולנו מהרהרים, וחושבים, כיצד להתבונן, כיצד להסתכל? מה רבש''ע עושה אתנו כעת? אני חושב, שמה שמתרחש כעת, זה מעין מה שמורנו ורבנו אמר בתקופה הקשה והנוראה, בתקופה של השואה. כמובן זה לא דומה בדיוק, אבל מעין מה שהוא אמר אז. הוא הוסיף מילה אחת, להגדרת החורבן הנורא הזה, להגדרת הקושי העצום הזה, של שואת אירופה. הוא אמר, שנחרבה הגלות. חורבן של הגלות. הוא הוסיף את המילה "גלות", ובכך שינה את כל ההסתכלות על מה שקרה. כלומר, זה ניתוח נורא כואב, איום ונורא! אבל זה ניתוח של מעבר. רבש''ע מעביר אותנו, מחוץ-לארץ לארץ-ישראל. עוקר אותנו עקירה כואבת מאד, עקירה נוראה מאד, אבל עוקר אותנו על-מנת להניח אותנו בארץ-ישראל. הוא מבטל את הגלות.

מבחינה מסוימת, אני חושב, שאנחנו יכולים להסתכל כך גם על הקשיים האלה, על המשבר הגדול הזה, על הצער שאנחנו מצטערים, בחולשה שסחפה את המדינה, את ראשיה ואת מנהיגיה. אפשר לומר על זה, שכאן אנחנו רואים משבר של החילוניות. משבר של הציונות החילונית. הציונות החילונית נהרסת. מכאיב מאד הדבר הזה. זה מזעזע! זה ממש חורבן! זה עושה קרעים נוראים! בארץ ובעם. אבל מה שקורה כאן, זה לא חורבן כללי, אלא זה חורבן מסוים, של המהלך החיצוני, המהלך החילוני, המהלך השטחי. וזה חורבן לצורך בנין. זה יביא את הבניה של התוכן הרוחני, הפנימי, האמוני, של האומה.

כבר אנחנו פוגשים מיני רעיונות. מדברים על מנהיגות אמונית וכו'. זה טוב ונכון. אך צריכים לראות את זה בגדלות. מנהיגות אמונית, אין פירושה רק כיפה על הראש! מנהיגות אמונית, פרושו של דבר, מנהיגות עם עוצמה של תורה! עוצמה רוחנית פנימית! עוצמה של עומק, של אמונה גדולה! כזו שתרומם את האומה. וזה מה שקורה עכשיו. כל ההנהגה, שאיננה מתוך גדולה של תורה, היא במכה של שבר. והשבר הזה נוגע לנו, כי זו כעת ההנהגה שלנו, ואנו כולנו נמצאים בצרה גדולה מאד. אבל צריכים לראות בזה, שבר של הקליפה החיצונית. של המהלך החיצוני שמיצה את עצמו, והגיעה העת להתרוממות רוחנית חדשה. צריך לראות בתוך השבר הזה כבר את הבנין. לראות, שאנחנו בעצם הולכים עכשיו לקראת מהלך רוחני חדש באומה, שההנהגה שלה תהיה הנהגה של תורה, הנהגה של אמונה, הנהגה של כל הכח של רבש''ע שמתגלה בתוכנו, הנהגה אלקית.
את זה אנחנו אומרים מתוך ייחודו של המקום הזה, שנקבע לו השם המיוחד הזה, ש"אין זה כי אם בית אלקים, וזה שער השמים".

בשם כל הציבור שלנו, אני מבקש להודות לכל האורחים, שבאו להשתתף אתנו ב"שבת בית-אל", שכולם הם חלק מאתנו, עצמנו ובשרנו. לחלקם הגדול של האורחים ישנם פה קרובים, והם מרגישים את עצמם חלק מהמקום. אף על פי כן אנחנו מרגישים שאין מקומנו מקום מצומצם, מקום מסוים, אלא שיש הרבה הרבה אנשים בכל רחבי הארץ, שקשורים ושומעים מכאן את קולו של יעקב, בכל המרחבים.

וחזק ונתחזק בעז''ה. עלה נעלה! אנחנו ראינו היום את הסולם המוצב ארצה, וראשו המגיע השמימה. נטפס ונטפס ובעז''ה נעלה מעלה מעלה. ובמהרה נראה את בית האלקים ממש, מבונה בהדרו ובתפארתו, בירושלים עיר קודשנו ותפארתנו, בעז''ה, במהרה בימנו אמן.


^ 1. בראשית-רבה עו, א "בחור שבאבות זה יעקב, שנאמר (תהלים קלה, ד): 'כי יעקב בחר לו יה'".
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il