בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

לפורים

הדור קבלוה לתורה שבעל פה

כפיית ההר כגיגית על תורה שבע"פ. הנהגה של הסתר פנים. חידוש של תורה. קיימו וקבלו היהודים.

undefined

הרב דוד דב לבנון

פורים תשס"א
6 דק' קריאה
כפיית ההר כגיגית על תורה שבע"פ
מובא בגמרא (שבת פח:):
"ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט) קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר".

ופירש רש"י:
"מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס".


המפרשים (תוספות על אתר, ועוד) עמדו על השאלה מדוע היה צריך לכפות עליהם לקבל את התורה, הרי הם קבלו אותה עליהם ברצון, ואמרו על כך אמירה מופלגת "נעשה ונשמע", אמירה שמתאימה למלאכי השרת, ועל כך זכו לשני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמה, ולשם מה היה צריך לכפות אותם?

ועוד קשה, מדוע נענשו עד ימי אחשורוש, ונחרב בית המקדש, הרי רק אז קבלו אותה עליהם ברצון?
תשובות רבות נאמרו על כך, אולם התשובה הקדומה ביותר היא במדרש תנחומא 1 פרשת נח סימן ג:
"...לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד) ואמרו חז"ל לא כתב הקב"ה בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה), ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו'), ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד, ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון, ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה בעולם הזה כמ"ש בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו... ונתתי מטר ארצכם, זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד, ובפרשה שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר (ירמיה ל"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה זו תלמוד...".

יש לעיין בתשובת המדרש שהכפיה היתה על תורה שבעל פה שנרכשת ע"י עמל:
א. מה הרמז בכתוב שהכפיה היתה על תושבע"פ?
ב. וכיצד תוקן הדבר בימי אחשורוש?
ג. המהר"ל (אור חדש) אומר, שקבלת התורה מחדש וברצון היתה בעצם העובדה שחידשו הלכה ותקנו יו"ט וקריאת המגילה לדורות, ואם כן יש כאן הוכחה שקבלו על עצמם תושבע"פ, שהרי חדשו הלכה על ידי חכמי ישראל, וזהו מכוחה ויחודה של תושבע"פ! אך האם היה חידוש זה מלווה בעמל התורה?

נראה להגדיר תחילה מהי תורה שבע"פ, לפי המדרש הנ"ל, המכוון כאן הוא לא לדברים שנמסרו במפורש מסיני, אלא לדברים הנעלמים בתורה, שיש לגלותם בעמלה של תורה, ועל זה נאמר "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול", והנה הדברים הנעלמים שבתורה, אינם רק סוגיא קשה בתלמוד או בפוסקים, אלא גם הנהגת ה' בעולמו, זו היא סוגיא שיש ללמוד אותה ולהבינה, ככתוב "בינו שנות דור ודור", ועל פי זה לדעת "את המעשה אשר יעשון".

והנה במעמד הר סיני, ישראל קבלו תורה באופן מפורש מפי הגבורה, והם מבחינתם היו פסיביים רואים ושומעים את הקולות ואת הלפידים, ולפיכך היו מודעים רק לתורה שבכתב, וכמו כן הנהגת ה' עמם היתה באופן של גלוי פנים של שכינה, כולם התנבאו וראו את המחזה הנורא והנשגב הזה, וכן הם היו כתינוקות הסמוכים על שלחן אביהם שבשמים וניזונים מהמן וממי באר, כעין אדם הראשון בגן עדן לפני החטא, ועל מציאות כזאת הם אמרו נעשה ונשמע, אבל לא יכלו באותו מעמד לשער בנפשם מציאות שונה של הסתר פנים, שיהיה עליהם לחדש הלכה שלכאורה אין כמותה בכתוב, (כפי שיבואר), דבר שצריך עמל ויגיעה כדי להשיגו, וכן להתבונן בהנהגת ה' עמם בזמן הסתר פנים, ולעובדו ולקיים מצוותיו, ועל מציאות כזו קבלת התורה שלהם היתה כאילו מתוך כפיה לקבל דבר שאינם מודעים לו. וכל זה התקיים בימי אשחורוש, שישראל היו בגלות במציאות של גזרות והסתר פנים, וכיון שהם קיימו וקבלו על עצמם תורה ברצון, וחדשו יו"ט לכבוד הנס, הוכיח סופן על תחילתן שהם מקבלים עליהם תורה שבעל פה ברצון ולא בכפיה.

הנהגה של הסתר פנים
הנהגת ה' בימי אחשורוש היתה הנהגה של הסתר פנים כמו שנאמר בגמרא (חולין קלט:) "אסתר מן התורה מנין? (דברים ל"א )ואנכי הסתר אסתיר", דבר בולט במגילה ששם שמים אינו מופיע בה, ולכאורה דוקא בנס כזה של פורים, שהיה בדרך הטבע, היה צורך להדגיש ולכתוב שם שמים, להראות ולגלות הנס שנעשה ע"י הקב"ה, אלא הסיבה לכך היא כדי להראות עד כמה היה הנס הסתר בתוך הסתר, וכדי להכניס את קורא המגילה לאותה החויה של הסתר פנים, שיצטרך לדרוש אותה ולחפש את דרכי ה' הנעלמות שרקמו את הנס, ולכן נתנה מגילה להדרש כאמיתה של תורה, וכך אמרו ברושלמי (מגילה פרק א דף ע עמוד א):
"רבי חלבו רבי חונה בשם רב: והימים האלה נזכרים ונעשים נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה זאת אומרת שמגילת אסתר ניתנה להדרש. רבי חלבו רבי יסא בשם רבי לעזר: נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור הרי היא כאמיתה של תורה מה זו צריכה סירטוט אף זו צריכה סירטוט מה זו ניתנה להידרש אף זו ניתנה להידרש".

והיכן יש רמז במגילה לשמו של הקב"ה? "יבוא המלך והמן היום", ראשי תיבות של שם הוי"ה ב"ה, בא ללמד עד היכן ירדה שכינה לשכון בסעודת הטמאים הללו אחשורוש והמן! וכמו כן אמרו חז"ל בגמרא (מגילה טו:): "בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם", וקיימא לן שכל מקום שנאמר במגילה מלך, רומז למלכו של עולם, היינו שהקב"ה הנהיג את העולם ע"י אחשורוש. רעיון דומה נאמר באחד ה"פתיחתות" למגילה, (מגילה י:) "רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: (ירמיהו מ"ט )ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים. מלך - זו ושתי, ושרים - זה המן ועשרת בניו". עילם היא שושן הבירה (רש"י שם), עילם – רומז להעלם, ורצונו לומר, שהקב"ה שם את כסאו בעילם כיון שישראל היו שם, והנהיג משם את העולם ע"י מלכות אחשורוש.

מקום נוסף במגילה שנרמז בו הקב"ה "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר...", המלים מקום אחר מרמזים לקב"ה, והנה הביטוי הזה "מקום אחר" בדרך כלל מתיחס לסיטרא אחרא, וכאן הוא מתיחס לקב"ה, להראות עד כמה הקב"ה מתגלה אלינו באותו הזמן בדרכים עקלקלות הנראות דרך מקרה.

ישראל שבאותו הזמן היו צריכים להתבונן במתרחש ולהבין שכל הצרות והגזרות המתרחשות עליהם הם יד ה' ולפעול בהתאם, וכך עשו מרדכי ואסתר, מרדכי "לא יכרע ולא ישתחוה", ואסתר אמרה "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וגו'", וע"י תשובתם פעלו את הישועה. התבוננות זו היא התבוננות של תורה, שדורשת מסירות נפש, עמל ויגעה של תורה שבעל פה.

חידוש של תורה
מובא הגמרא (מגילה יד.) "תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה".
היה כאן חידוש מרחיק לכת, מפני שאינו קשור עם מצוה אחרת בתורה, והחכמים שבאותו הדור עמלו למצוא לו מקור בתורה עד שה' האיר את עיניהם ומצאו לכך אסמכתא בכתוב.

נראה לקשר חידוש זה עם מאמר דומה בגמרא שהנביאים לא פעלו אותו, נאמר בגמרא (מגילה יד.) "ויסר המלך את טבעתו, אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב". וכמו שתשובתן נבעה מתוך מרדות שבתוך לבם, כך החידוש שחידשו נבע מתוך לבם פנימה שהרגישו צורך להודות על הנס. וחידוש זה הוא במהותו תורה שבעל פה.

קיימו וקבלו היהודים
אמרו חז"ל (שבת פח.) "הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט )קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר". וכתב המהרש"א שיש כאן רמז לנעשה ונשמע, וכך אמרו בגמרא (שבועות לט.): "ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצות העתידות להתחדש, כגון מקרא מגילה, מנין? ת"ל: (אסתר ט') קימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר". היינו שגם על תורה שבעל פה היה קבלה בחינת נעשה ונשמע, ולכאורה הרי תורה שבע"פ היא הבנת הדברים בחינת נשמע? נראה שכדי להגיע לדרגה זו של הבנת התורה צריך לבטל את דעתו לדעת המקום, ולרצות לעשות את דבריו, וכך יזכה להארה משמים, וכמו שהיה בימי מרדכי ואסתר, שאמרו חז"ל (מגילה ז.) "אסתר ברוח הקודש נאמרה... אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר קימו וקבלו - קימו למעלה מה שקיבלו למטה", שכוונו חז"ל למה שרצה הקב"ה מלמעלה.


^ 1 יש בו אוסף של דברי תנאים ואמורים, ולפי משך חכמה פר' וישב, התנחומא הוא האמורא רבי תנחום המופיע בגמרא.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il