יום ו' ה' מנחם אב ה'תשע"ד
מבצע הפרסים הסתיים, אנו עדיין זקוקים לתמיכתכם
Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ז טבת תש"ע

"בד"ץ" או "מהדרין"?


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
טל בת שרה חוה

בחנוכה השתדלנו כולנו להיות "מהדרין מן המהדרין", אך במהלך השנה האם עלינו לדרוש את חותמת "בד"ץ" או "מהדרין" על מוצרי המזון אותם אנו אוכלים?! במידת ההקפדה על כשרות "בד"צים" למיניהם, או חיזוק הרבנות הממלכתית מאידך, תעסוק ה"קומה התורנית" השבוע.


כיצד מהדרין?
הרב יעקב אריאל שליט"א - רב העיר רמת-גן
ברוך ה' אכשר דרא ובין שומרי המצוות התרבו המהדרין המקפידים על כשרות מהודרת, אלא שלא כל המהדרין יודעים באמת במה להדר וכיצד להדר. רבים עושים כן רק בגלל השתייכותם לחוג חברתי מסוים, שבו מקובלת חומרא זו או אחרת, מבלי להבין את משמעותה של החומרא. פעמים שחומרא מביאה ליד קולא, כגון כשהדבר בא תוך כדי זלזול בחוגים חברתיים אחרים וברבותיהם. הגיעו הדברים ליד כך שיש מהמהדרין המרשים לעצמם להתייחס לשומרי כשרות כהלכה, ללא הידורים, כאל מחללי שבתות חלילה, ואל הרב האחראי על כשרות זו כאילו היה "ערב רב"...
נכון שאין אדם יוצא ידי חובה בקיום פורמאלי בלבד של המצוה, אלא עליו להתקדש גם במותר לו. ואכן תמיד היו יחידים שהידרו במצוות, אולם הם ידעו מה הם עושים על סמך לימודם העצמי ועשו זאת בצנעה. "לא עם הארץ חסיד", כי מי שאינו תלמיד חכם אינו יודע את אמות המידה הנכונות ופעמים שהוא מהדר במצוה מצד אחד וגורע ממנה, או ממצוות אחרות, בו זמנית.
בדורנו נתחדשו שני דברים בתחום ההידור, מצד אחד חומרות והידורים אינם רק נחלת יחידים, אלא הפכו להיות נורמות ציבוריות. מאידך, נפגעה הצנעה שאפיינה את ההידורים ואלו מופגנים בפרהסיא לעיני כל. אדם רוצה להבליט את רצונו להימנות על חבורה מהדרת במצוות.
לדוגמא, יש הנמנעים מלאכול עוף שנשחט והוכשר בשיטת הסרט הנע, משום שלא הייתה נהוגה בעבר, ולכן מעדיפים עוף שנשחט באופן פרטני. שיטה זו מייקרת העוף כמעט פי שתיים! למרות שמבחינה הלכתית אין שום פגם בשיטת הסרט הנע (להוציא הבדלים קטנים, שאינם הכרחיים מבחינה הלכתית, כגון פתיחת השוק בכל עוף). אדרבה, התיעוש המתקדם של מוצרי המזון מאפשר כשרות טובה יותר גם לפרט וגם לכלל הציבור. אדם רגיל הרוכש כיום מוצרי מזון בסופרמרקט בישראל לא נכשל כמעט באיסור, כל המוצרים מושגחים. ב"ה רוב עם ישראל בארץ אוכל כשר. זהו הישג אדיר שיש להתברך בו.
אולם היא הנותנת. רמת כשרות ארצית אינה יכולה לקבל על עצמה להדר בכל ההידורים ולחשוש לכל החומרות, אלא עליה להתבסס על עיקר הדין. למשל, אם ההכשר על כל בשר הבהמות (בעופות הכל 'חלק') בארץ יהיה אך ורק 'חלק', אחוז הבהמות האסורות יעלה בהרבה ויחד עמו מחיר הבשר. וכשיהיה פער גדול בין מחיר הבשר הכשר (-החלק) לזה הטרף, עלול חלק גדול מהאוכלוסייה, שאינו מדקדק במצוות, להעדיף תוצרת לא כשרה שמחירה זול. נמצא חומרתו קולתו.
בעיה דומה התעוררה בנושא השמיטה (מבלי להיכנס לפולמוס השמיטה, נניח שאכן ראוי היה להעדיף פרות נוכרים) היו רבנויות שהסירו את ההכשר ממקומות שהסתמכו על היתר המכירה... משמעות הדבר היא שבאותם מקומות מכרו מוצרי טרפה ממש! האחריות למערך הכשרות לציבור הרחב מחייבת את השארת ההשגחה, בתוספת ציון העובדה העובדה שהתוצרת היא מהיתר המכירה כדי שמי שרוצה להימנע מאכילתה יוכל להימנע.
דרך משולבת זו של אחריות לכלל ואפשרות הידור ליחידים, אינה קולא של התפשרות על חשבון עיקרי ההלכה, אלא החמרה של אחריות לכלל ישראל. עם זאת, יחידים הרוצים להדר כדעת יחיד, ולהימנע מאכילת מוצרים אלו הרשות בידם, כל עוד אין הידורם פוגע בכשרות הכללית.
דוגמא אחרת. בד"צ אשכנזי לא ייתן הכשר לאוכלי קטניות, שהם רוב הציבור, כי חוג לקוחותיו אינו צורך קטניות. אולם המפעל מייצר גם קטניות לציבור הרחב. רבנות האחראית לכלל ישראל תכשיר זאת, אלא שתציין שהמוצר מכיל קטניות. בעיני ההדיוטות נחשבים הראשונים למהדרין יותר מהאחרונים. והשאלה הנשאלת מי מהדר יותר, מי שמציל את כלל ישראל מחשש חמץ בפסח, או מי שדואג רק לחלק קטן של הציבור ומפקיר את כל היתר לאכילת חמץ גמור ?
זאת הדרך גם באשר ליתר שאלות הכשרות שיש שמהדרין בהן כגון ג'לטין, אבקת חלב, שמיטה וכדו'. בדרך כלל ניתן לשמור על שתי נורמות, נורמה בסיסית כשרה על-פי כללי ההלכה ונורמה מהודרת ולציין על כל מוצר מהי תכולתו והמהדר יהדר, כפי שהיה נהוג מדורי דורות.
תורת ההידור צריכה לימוד גדול. ומכיוון שאיכשר דרא ומודעות ההידור חדרה לשכבות רחבות בעם, מן הראוי שסוגיה עמוקה זו תילַמד אף היא בהמון הרחב. המהדרין בנושאים מסוימים ידעו למה הן מהדרין, במה להדר וכיצד להתייחס לפוסקים וצבורים שנחשבים בעיניהם כמי שאינם מהדרין. ומאידך, אלו שאינם מהדרין ידעו שגם עליהם לשאוף להתעלות ולהתקדש וכך תהיה כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ללא התנשאות זה על זה. וביחד כולם קדושה ישלשו.

אין להוציא לעז!

הרב אברהם יוסף שליט"א - רב העיר חולון וחבר מועצת הרבנות הראשית
בראשית יש לדעת, שלא תתכן מציאות של הכשר בד"ץ ללא הכשר הרבנות תחילה, וזאת על פי החוק. ולא רק זאת, אלא בסמכות רב העיר למנוע או להעדיף בד"ץ אחד על משנהו. והסיבה ברורה, שהרי עינינו הרואות שיש הכשרים שאין בהם ממש, כיוון שמטרת הבד"ץ צריכה להיות להעלאת רמת הכשרות, בין במרכיבים, הן בפיקוח והן בשעות ההשגחה.
שנית, הרי ידוע ומפורסם כי מהיות טוב אל תקרי רע, ובכל מקום שאדם יכול לצאת ידי חובת כל הדעות, ולהימנע מלהיכנס למחלוקת הפוסקים, זו דרך ישרה שראוי לו לאדם לילך בה לתפארת עושיה ותפארת מן האדם.
אלא שגם בזה צריכה להיות הבנה, שאסור בתכלית להוציא לעז על כשרות הרבנות, תהיה אשר תהיה, שהרי עד אחד נאמן באיסורין, ובודאי שראוי להיזהר מלהיגרר אחר מספרי לשון הרע, אלא אם כן נתקבל אישור להרהור מהרבנות הראשית לישראל. כי כשרות הבד"ץ היא לחומרה והמחמיר תבוא עליו הברכה, ומי שאינו מחמיר נוהג על-פי שורת הדין .
לפי זה אדם הנכנס לבית חברו להתארח, אסור לו לשאול שאלות בנושא הכשרות, והרוצה להחמיר ימצא סיבה להתחמק, ובודאי שאינו רשאי להלבין פני בעל הבית, לומר שההכשר הזה אינו מקובל עליו. ואפילו בבקר וצאן החמורים, שבהם ראוי לכל אדם להקפיד על בשר חלק דווקא, במקום שיש כבוד הבריות רשאי לאכול בלי לשאול שאלות מיותרות.

הבעיה - בציבור הדתי-לאומי!
הרב משה כ"ץ שליט"א - רב פוסק ב"כושרות", ור"מ בישיבת אלון-מורה
הנושא המרכזי הוא אינו כשרות זו או אחרת אלא מה הציבור דורש, והתוצאה הישירה מכך היא - מה הוא מקבל. במקום שיש דרישה ברורה לכשרות, שם קמו ונוצרו בדצ"ים, שבאו לתת מענה לאותו ציבור דורש כשרות.
לפנינו מונח דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם בקיץ תשס"ט, אביא פיסקה אחת מדבריו הקשים לאחר שבדק את מערכת הכשרות בשלוש ערים: "מהממצאים מצטיירת תמונה עגומה עד כדי פגיעה ממשית בשומרי הכשרות. על המועצות הדתיות, על המשרד לשרותי דת ועל הרבנות הראשית לישראל, כל אחד בתחומי סמכויותיו, לפעול לשיפור מערך הכשרות, כך שיובטח שתעודות ההכשר בחתימת הרבנים המקומיים יינתנו אך ורק במקומות בהם נשמרת הכשרות כראוי". בדברים הללו יש ביקורת קשה - "עד פגיעה ממשית בשומרי הכשרות".
יש כמה בדצ"ים שכשרותם היא ברמה גבוהה, אך ייאמר מיד שיש גם כמה רבנויות שתעודת הכשרות שלהן אינה נופלת ברמתה מבדצ"ים אלו. כאמור, הבעיה אינה ברבנויות הבעיה היא בדרישה הציבורית , אם הציבור הדתי-לאומי היה דורש כשרות ברמה גבוהה, ומדיר את רגליו מבתי מלון, מסעדות ואולמות בהם אין הקפדה ראויה, היה הדבר מעלה מיד את רמת הכשרות של הרבנויות. כאשר אין דרישה, בעל מסעדה "עושה טובה" לרבנות המקומית בכך שהוא מסכים להחזקת משגיח ברמה פחות ממינימאלית, גם אם לא יהיה משגיח הוא כמעט ולא יפסיד לקוחות.
לשם כך הקמנו את עמותת "כושרות", אשר באה להרים את המודעות לבעיות הכשרות, ועל-ידי כך לגרום לדרישה ציבורית ברורה. הרבנות הראשית הוציאה בזמנו ספר בו מפורטים נהלי כשרות מדויקים ומצוינים, כיצד להפעיל מסעדות, אולמות, קייטרינג, בתי מלון ועוד. המאמץ שלנו מכוון להטמיע את הנהלים הברורים הללו בתוך מערכות הכשרות של הרבנות הראשית והרבנויות המקומיות. בעז"ה נמשיך בכך ונצליח. ובכך נעלה את קרנה של הרבנות הראשית היקרה לנו ביותר.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה