מוצ"ש ח' מרחשוון ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש פרשת השבוע ארבע פרשיות פרה Bookmark and Share This Shiur in English



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ג

טהרת הפרה - הכנה לפסח ולגאולה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד

קריאת פרשת פרה מתקיימת בימים הנמצאים בתוך שלושים יום קודם חג הפסח. אותם שלושים יום שהארת החג וקדושתו מתחילה לפעול בהם, ודרכם עלינו. כדי שנוכל לקלוט את רסיסי קדושת החג הממלאים את חלל העולם, אנו מצווים לעסוק בהלכות חג הפסח בלימוד ובמעשה, בלימוד איסור החמץ על כל חלקיו, ובלימוד חלקי המצוות של החג: מצה שמורה, ויתר דיני אמירת ההגדה ועריכת הסדר. כמו כן, עלינו ללמוד הלכות קרבן פסח ועליה לרגל ושמחת החג.
בזמן שהיה המקדש על מכונו וכהנים בעבודתם, היינו מחוייבים בימים אלו לעסוק בהכנת כל בני ביתנו לקראת העליה לירושלים, אל הר הקודש, ולהשתתפות במעמד הנפלא והיחיד במינו של הקרבת קרבן הפסח במקדש ואכילתו בחוצות ירושלים בקול הלל וזמרה. הכנה זו כרוכה בעיקר במעשי הטהרה של האדם וכליו, העשויים להכנת קרבן הפסח, עם המצות והמרור.

בדורנו, שאנו מגורשים מבית חיינו, משוש לבנו, ואין לנו יכולת מעשית לעלות ולהקריב את קרבן הפסח ולהיראות לפני אבינו מלכנו מלך העולמים, שבחר בנו להיות לו לעם נחלה, וגם הוא שרוי בצער על שולחנו שבניו אינם מסובים לידו, אי אפשר לעסוק בהכנות המעשיות של הטהרה לקראת אותם רגעי קודש אפופי אורה ושמחה עם המלך במסיבו. אף על פי כן, הכנה רוחנית יש בידינו, ואנו יכולים ומצווים בה- ללמוד ולעסוק בדיני הטהרה הראויים לקראת הכניסה למקום המקדש וקדשיו. זוהי הסיבה שתיקנו לנו חז"ל לקרוא בשבת הפותחת את שלושים הימים שלפני חג הפסח בפרשת פרה העוסקת בטהרה מטומאת מת.
קריאת פרשה זו יש בה כדי לעזור להכנה הרוחנית הקודמת להכנה המעשית שעתידה לבוא. שכן, חורבן הבית המעשי היה לאחר החורבן הרוחני שקדם לו על ידי חטאי מלכינו, שרינו, כהנינו וכל המונינו. על פי זה כאשר נזכה כולנו לבנין הרוחני, בחדרי לבנו ורוחנו, של מקדש בית אלוהינו, לא יאחר לבוא גם הבנין המעשי שיתן מסגרת חומות וכתלים סביב בית חיינו.

בשולחן ערוך 1 ישנה דעה הקובעת, על פי דעת חכמי התוספות, כי קריאת פרשת פרה הינה מצות התורה המחייבת בכל דור לקיים ההכנות המעשיות שבמצות פרה אדומה, וזאת על ידי קריאת פרשת פרה כפי שנאמרה מפי נותן התורה. דעה זו מחייבת יותר מהדעה שקריאת הפרשה הינה תקנת חכמים בעקבות החורבן ולקראת הבנין. ממילא חיוב זה קובע את הזהירות בקריאה ובשמיעה בספר כשר ומהודר מפי קורא מדקדק בקריאת המלים, בביטוי אותיותיהם ובתנועת נקודותיהם וטעמיהם, עם הכונה לקיים את המצוה, לצאת ולהוציא ידי חובה.
לדעה שקריאת הפרשה בימים אלו היא תקנת חז"ל, ברור למה תיקנו חז"ל את קריאת פרשת פרה כאשר אין לנו מקדש ואין אנו יכולים לעסוק בפועל במעשי המצוה המתחייבת, שכן הרי אנו מקיימים בזה זכר למקדש בבחינת: "הציבי לך ציונים" 2 . אולם, מה טעם הקריאה, לפי השיטה הסוברת שפרשת פרה היא מצות התורה, גם בזמן שהיא נעשית כדת וכראוי? מהו הייחוד של מצות פרה שקבעו לקרותה, מלבד עשייתה, דבר שאין לו דוגמא במצוות אחרות מן התורה. שכן, אין מצוה לקרוא בתורה פרשת קרבן פסח ואכילת מצה עם קיום מצוותיהם, וכן אין דין קריאה בתורה עבור מצוות מקרא ביכורים ותקיעת שופר ועינוי יום הכיפורים והישיבה בסוכה ועוד.

היות והמצוות הינן צינור קשר בין מקור התורה, הקב"ה, לבניו ישראל בני האדם, שאמנם חיים במסגרת חומר, אבל מוארים הם בצלם אלוהים אשר נופח בתוכם. ועל כן, בכל מצוה אנו מתקשרים בגופנו על ידי מעשה המצוה ובמחשבותינו והרהורי לבבנו בטעם המצוה ונשמתה. ניתן לומר על פי דברי חז"ל 3 שביארו כי ענין מצות פרה אדומה הוא דבר מנסתרות התורה שאפילו החכם שבאדם, שלמה המלך, אמר עליה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" 4 . וכן יש אומרים שאפילו משה רבינו לא זכה לקבל טעם למעשיה. אם כן, במצות פרה אנו עצורים מבלתי יכולת התקשרות רוחנית כלשהי אל המצוה כי נעלמה מעינינו ונסתרה מבינתנו עניינה.
אשר על כן באה מצות ה', המאששת את עמידתנו, וקבעה לנו את הקריאה בפרשתה של המצוה, שבה בודאי גנז הבורא אוצרות מדע ותעלומות חכמה שאפילו אמירתם פועלת פעולות רבות עד אין חקר בעמקי הלבבות והנפשות ובגבהי עולמות הקודש שנשמותינו מקושרות אליהם וחצובות מהם. כך זוכה האדם בחסד ה' להשתלם גם בעניינים שאין בכוחו להשלים את עצמו.

לאור זאת, יש לעיין מדוע מצוה זו עמוקה מבינת האדם יותר ממצוות אחרות, והרי כולם דבר ה' הם אשר נאמר עליהם 5 : "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם". ועוד נאמר עליהם בדברי הנביא ישעיה 6 : "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". אם כן, מה מיוחד במצוה זו שאין במצוות אחרות, שלמרות גובה מקור מחצבתם משתלשל מהם חלק כלשהו ומגיע אלינו? מדוע מצות פרה אדומה בחזקת נשמעת בלבד, ואין אחיזה בקצה ממנה שיירד גם אל עולמנו ההגיוני?
נראה שביאור התשובות יתן פתח בהתבוננות אל עניינה של המצוה. תוכן פרטיה וענינה של המצוה, על כל חלקיה, הוא שיקח כהן לבוש בבגדי כהונה פרה תמימה באדמימותה, שאין בה אפילו שערה אחת שחורה, וישחטנה מול פתח המקדש המכוון אל קודש הקודשים. לאחר שחיטתה עליו לשרוף את כולה על מוקד מערכת עצים מיוחדים לשריפה זו, ולהכין ממנה אפר שיגנז בכלים שאין בהם קבלת טומאה, ככלי אבן ודומיהם. אפר זה היה מונח על מים חיים, שנשאבו ממעין בכלים טהורים על ידי ילדים שלא הגיעו לגיל שיכולה לצאת טומאה מגופם, והם גודלו בחצרות שנבנו על סלעי בראשית, שאי אפשר שיתקרבו לטומאת מת גלויה או נסתרת מרגע הוולדם ועד עת שאיבתם את המים.
במים טהורים אלו היו משתמשים לטהר אדם או כלים שנטמאו בטומאת מת, וממתינים שבעה ימים עד לטהרתם. על ידי הזאה באגודת אזוב ממי החטאת ביום השלישי וביום השביעי, וטבילה במקוה, נטהרים הטמאים ויכולים מחדש להיכנס למקדש ולעסוק בקדשים. טהרה זו מועילה דוקא למי שנטמא בטומאת מת החמורה שהיא אבי אבות הטומאה. אמנם, ישנם טומאות רבות שהתורה מזהירה עליהם ומפניהם, וביניהם אבות טומאה חמורים כשרץ ונבילה, זב וזבה ועוד, אבל אין בכולם חמורה כטומאת המת שהיא פוגמת ומעכבת את קדושת האדם על ידי מגע קרוב עם המת, או הגבהתו אפילו בלי נגיעה. אפילו שהייה בבית שהמת שרוי בו, מטמאת את האדם על ידי אוירו המטמא. קבר המת מטמא את כל אוירו בכל גובה עד השמים. זוהי טומאה הנקראת טומאת אהל, המטמאה גם את האויר, שאין דומה לה בשאר טומאות.

מהו הטעם לחומרה גדולה זו של טומאת המת, הרי לכאורה המיתה היא תופעה טבעית וכיצד יתכן לומר שהטבע פסול ומזיק?! יתכן ואפשר לבאר על פי דברי מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל: היות ונשמת האדם, בהיותה שרויה בגוף, מאירה אותו בעוצמה רבה וארוגה עימו בכל נימא ונימא שבו, עד שהעדרה ממנו יוצר חלל בלתי נסבל ופועל השפלה וירידה על כל סביבותיו. אין לומר שהמות הוא טבעי, שכן האמת הברורה והצרופה היא שהחיים הם טבעיים והמות הוא מנוגד להם והוא אנטי- טבע בעצם יסודו. עד כאן דברי הרב.
יסוד הבריאה ועצם קיום העולם, המתבטא בצורה מרוכזת ביצירת האדם, הוא בפלא הגדול שיצר הבורא כאשר חיבר את השמים עם הארץ, ובאדם צירף את הנשמה בגוף. זהו הפלא הגדול ביותר שקיים במציאות: כיצד רוח אלוהים מונחת בתוך עפר וגויה ומחיה אותם, כדוגמת הבורא המחיה את העולמות כולם. פרידת הנשמה מהגוף היא שואה איומה, בלתי נסבלת, לעצם הבריאה. על כן, היא מחוללת את הטומאה הקשה- טומאת מת- אבי אבות הטומאה. טהרה מטומאה זו היא החזרת כח הבראשית של פלא הבריאה, המחבר מחדש נשמה וגוף, שמים וארץ, אור הבורא בנבראים.
על פי זה ברור מדוע אי אפשר לנו להבין את סוד אפר הפרה, שכן אין בכוחנו להשיג את יסוד יצירתנו וקיומנו. כל השגתנו מצומצמת בתחום החיים שאנו בתוכם ולא במקור חיינו, שהוא קודם לקיומנו. היות וענין טהרת המת נוגע בשורש החיים המתחדשים לא נוכל להבין תעלומה זו בהיותה גבוהה מעל גבוה מבינתנו.

מכאן יש לתת מבט גם לזמננו זה. אולם, לא מבט לפרק זמן בתוך השנה אלא לפרק זמן בתוך ההיסטוריה- תחיית עם ישראל ושיבתו לארץ חייו. על פי ההלכה יהודי היוצא לחוץ לארץ, ואפילו רק טס באויר מעליה, נטמא בטומאת מת החמורה. וזאת כיון שחוץ לארץ, גושי עפרה, ואפילו אוירה, מטמאים בטומאת מת החמורה. להודיענו שבחוץ לארץ אין קיום לנשמת הקודש העליונה הלאומית. וכן, אין השראת שכינה בחוץ לארץ. לאמור: השראה זו מיוחדת רק לארץ ישראל- ארץ החיים. תהליך הגאולה של השבת ישראל לארץ הוא, אם כן, תהליך השבת הנשמה האבודה אלפי שנים בגלות לעם הנצח השב אל עוז חייו הטבעיים בתפארתם בארץ מכורתו. אם כך התבאר כי יש קשר בין הטהרה על ידי אפר הפרה לקיבוץ הגלויות והגיבוש הלאומי בימינו.
כך הורו חז"ל בקובעם את ההפטרה לפרשת פרה בספר יחזקאל בפרק 7 העוסק בתשובת אומתנו ועמנו אל ארצם- נחלתם. תהליך זה מתואר בדברי הנביא כזריקת מים חיים המטהרים אותנו ומשיבים את רוח ה' אלינו. מכאן שגם תהליך זה הוא במעמקי תעלומה הנשגבים מאתנו. יש לדעת שאם אפר פרה אדומה וטהרתו קשור עם תחיית המתים, הרי שחזרת ישראל לארצם, וחזרת נשמתם- שכינת השוכן במרומים אליהם, הרי היא בבחינת עולם חדש הנברא בימינו ולעינינו. בתהליך זה, של בריאת העולם קודם הופעת האור, משמשים החושך והאור בערבוביא.
זהו מצב מסובך, כמין תוהו ובוהו, שבו הדברים אינם ברורים דיים כשאנשי החושך מעורבים בתוך אור ישראל המפציע מבין ענני הגלות ומנסה לקנות אחיזה בחלקי הקודש. אלא שכאן יש לדעת שדבר ה', אשר ציוה על האור להבדל מן החושך, חי וקיים והולך ומתקיים מיום ליום. וכשם שבסוף תהליך הטהרה באפר הפרה נטהר הטמא ונכנס למקדש, כך עתידים גם אנו, ועתיד דורנו, לשוב אל הר הקודש במהרה בימינו.


חזרה למעלה