ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

החצי הסגולי והחצי הבחירי | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע ארבע פרשיות שקלים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ג

החצי הסגולי והחצי הבחירי


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד

פרשת שקלים הינה הראשונה מארבעת הפרשיות שתקנו לנו חז"ל לקרוא בציבור במהלך חודש אדר, לפני חודש ניסן. קריאת פרשת שקלים בתורה נעשית בשבת שלפני ראש חודש אדר או בשבת שחל בו ראש חודש אדר. בשנה מעוברת נקבעו קריאות ארבעת הפרשיות באדר הסמוך לניסן.
פרשת שקלים נמצאת בתחילת פרשת "כי תשא", שבה מצוה התורה לכל איש מישראל, בין דל בין עשיר, לתת מחצית השקל כופר נפשו. חז"ל 1 בארו שהכוונה במצוה זו היא שמידי שנה בשנה יביא כל איש מישראל מחצית השקל שתשמש לקנית קרבנות ציבור, ושארית הכסף תשמש לצרכי ציבור קדושים, כמו בנין המקדש וחומותיו, חומות ירושלים ועוד.
מתי יש להביא כסף זה? קיבלו חז"ל שבכל שנה מחודש ניסן ואילך יש לחדש את הקרבנות, פָּרֵי השנה החדשה. כלומר שמחודש ניסן יקנו קרבנות לא משארית הכסף שנשאר, אלא מתרומה חדשה שנתרמה לשם השנה החדשה. כיון שהיו מקריבים את הקרבנות שנקנו מתרומה חדשה בחודש ניסן, היה צורך להכין את הכסף חודש אחד קודם, וזהו חודש אדר הסמוך לחודש ניסן. ואכן, מידי שנה היו מכריזין בשם בית הדין הגדול של ישראל, מראש חודש אדר ואילך, שעל כל אחד מן הציבור להביא את שקליו לתרומת לשכת המקדש. אחרי חורבן בית המקדש, כאשר אין בידינו להקריב קרבנות, תקנו חכמים את קריאת פרשת שקלים כזכר לאותה תרומה על פי דברי הפסוק בספר הושע 2 : "ונשלמה פרים שפתינו".

ביסוד מצות הבאת השקלים ככפרה, יש להתבונן מדוע ציותה התורה להביא את השקלים והקרבנות, לכפר על נפשות בני ישראל ולחדש את קרבנם, דוקא בחודש ניסן. הרי הכפרה השנתית ויום הדין שצמוד אליה חלים בחודש תשרי, בראש השנה ויום הכיפורים, ומדוע, אם כן, יש צורך בקרבן ובכפרה נוספת? שאלה נוספת היא: מדוע רק מחצית השקל ולא שקל שלם?
תשובות שונות נכתבו לשאלות אלו. אולם, לפני התשובה שנענה אנו, יש להקדים שאלות אחדות על מאמרי חז"ל ביחס למעמדם של ישראל. במסכת סנהדרין 3 נאמר על חטאו של עכן: "חטא ישראל, אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא, ישראל הוא". ומבאר רש"י: "מדלא אמר חטא העם, עדיין שם קדושתו עליהם". כלומר, דקדוק הלשון מודיע שגם אחרי החטא, שם ישראל הקדוש עליו. וקשה, כיצד יתכן שאחרי חטאים, כל כך חמורים, עדיין שם קדושתו, המעיד שזהו עיקר אישיותו, נשאר ולא אבד ממנו? יתרה מזו, ישנם מאמרי חז"ל המעידים שישראל חשובים לפני המקום גם כשהם מתנהגים כרשעים, כגון: "כפלח הרימון רקתך" 4 - אמר ריש לקיש: אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון 5 . לכאורה, יש בזה סתירה לכל הפסוקים האומרים שהרשעים ברשעתם יאבדו ויכרתו מלפני ה' ומעם ישראל.

בולטת יותר קושיא זו מתוך דברי הרב אברהם אזולאי זצ"ל 6 , בספרו חסד לאברהם 7 , שכתב: וכל הדר בארץ ישראל הוא צדיק. וקשה, הרי ישנם כאלה הגרים בארץ ישראל ואינם צדיקים!? על כך הוא ממשיך ומוסיף: הגם שהוא אינו צדיק כפי הנראה לעיניים. כלומר, גם אם לפי מראה עינינו האדם אינו נראה כצדיק, בכל זאת ישיבתו בארץ ישראל מקנה לו שם צדיק. היה אפשר לומר שהאנשים הבינוניים, בזכות ישיבתם בארץ ישראל, עולים למדרגת צדיק. אלא שהוא מוסיף משפט שלא משאיר פתח לתירוצים: "ואף שהוא בחזקת רשע". תימה: איך אפשר לומר על רשע שהוא צדיק?! שכן, את דברי חז"ל ניתן לפרש שמצד הנשמה הוא עדין בקדושתו אף על פי שבנפשו ובגופו הרשיע, אבל לומר שהוא צדיק, איך יתכן הדבר?
מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ביאר שבכל אדם מישראל ישנן שתי בחינות: האחת, מצד שייכותו לעם ישראל, עם הקודש. בחינה זו היא לעולם קדושה וטהורה, שהרי ה' הבוחר בישראל עמו בחר אותו לכל הדורות והזמנים ויצר אותו בקדושה שלא יכולה להיאבד. על קדושה זו נאמר 8 : "קדש ישראל לה'", "ועמך כולם צדיקים" 9 , ובשיר השירים 10 : "כולך יפה רעיתי ומום אין בך". כל איש מישראל שייך לבחינה זו, בין אם ידע ויכיר בה ובין אם לא, משום שדבר זה טבוע בטבע בריאתו, ואיננו תלוי בבחירתו, כנאמר בספר ישעיה 11 : "ה' מבטן קראני ממעי אימי הזכיר שמי". ישנה בחינה שניה שהיא הפרטית והאישית של כל אדם, וזו תלויה בבחירתו- לרדת, ח"ו, או לטפס ולהרקיע עד לגבהים. בחינה זו תלויה במעשי האדם ולא בלידתו או בייחוסו. שכן, אין אדם נולד צדיק או רשע, וגם מצינו שלצדיקים גדולים נולדו בנים שאינם כשרים, ולהיפך, מצינו צדיקים גדולים שבאו ממשפחות שאינן מפורסמות לשבח.

על פי זה מתברר שקיימת הבחנה ברורה בין צדיק לרשע, וה' משלם שכר טוב לצדיקים ומעניש לרשעים. ומה שנאמר שישראל אף על פי שחטא עדיין קדושתו עליו, כמו אצל עכן, לא בא לפטור אותו מעונש, שהרי מצינו וראינו שאותו עכן נענש ונהרג על חטאו. אלא הכוונה על בחינת נפשו הישראלית השייכת לכלל ישראל, שאינה נאבדת בחטאיו של האדם, והיא בקדושתה עומדת בלי מגע יד זרים.
אולם, עדיין עלינו לברר מה כוונתו של הרב בעל "חסד לאברהם" בקשר של ארץ ישראל לכל הענין? אם כוונתו שהרשע נקרא צדיק בהיותו בארץ ישראל מצד בחינת נפשו הישראלית, שהיא חלקו בכלל האומה הקדושה, מה צריך להודיענו בזה, הרי חלק כללי זה אינו נוגע לחלק הפרטי שבו הוא רשע. ואם כן מה שייכת ישיבתו בארץ ישראל לעצם היותו רשע במעשיו, הרי יתכן שבחלק אחד יהיה רשע ובחלק האחר צדיק?
נראה שיש להוסיף ביאור. הרי ידוע שארץ ישראל שייכת לעם ישראל לא כאנשים פרטיים ולא מצד מעשיהם, אלא בגלל שבועת ה' לאבותינו לתת את הארץ להם ולבניהם אחריהם. כדברי הרמב"ן, בפירושו לתורה, ששבועה זו באה לברר שאין החטא והעוון יכול לעצור בעדה. ומה שנאמר שהארץ תקיא את יושביה, הכוונה לאנשים פרטיים שברשעותם יאבדו מתוך הקהל. אבל מצד כלל האומה גם בהיות העם בגלות, הארץ שייכת לו לעולם ועד, ואיננה יוצאת לעולם מתחת קדושת ישראל וידם, וכדברי חז"ל בהלכה 12 : "אין קרקע נגזלת", ולעולם היא שייכת לבעליה.
אם כן, יהודי הנאבק ונלחם על שייכותו לארץ ישראל, זוהי מצוה הקושרת אותו עם כלל האומה הנצחי והמקודש. וכנאמר בדברי הרמב"ם בהלכות תשובה 13 , שיש מצוות השקולות כנגד עבירות רבות. כגון: בהלכות אבילות מובא שיהודי שנהרג על ידי גויים נקבר בין צדיקים, אפילו אם רוב מעשיו לא היו מתוקנים, כי מסירות הנפש היא המכרעת את הכף. וכן במצות ישוב הארץ, שהיא כדברי "אור החיים", שקולה ככל התורה כולה.
זאת תהיה כוונת ה"חסד לאברהם", שמי שמשתדל ומתאמץ בישוב הארץ, כוחה של מצוה זו להכריע את הכף, שגם כשנדון עליו בשתי הבחינות יחד בבחינת אישיותו הפרטית ובבחינת שייכותו לכלל עם הקודש, ידון כצדיק, כיון שישיבת ארץ ישראל מכרעת.

מכאן נשוב לביאור ענייננו במצות מחצית השקל. ידוע שא' תשרי הוא ראש השנה, בו נברא אדם הראשון ובו המבחן למעשיו ולמעשי בניו מידי שנה בשנה, כנאמר בתפילה 14 : "היום הרת עולם היום תביא במשפט כל יצורי עולם". לעומתו, ניסן הוא החודש שבו הוציא ה' את ישראל מארץ מצרים ולקח אותם אליו, ובו ציווה: "החודש הזה לכם" 15 . כלומר, תשרי הוא ראש השנה לאדם הפרטי, ואילו ניסן הוא ראש השנה של ישראל. כנאמר במסכת ראש השנה 16 : "באחד בניסן ראש השנה למלכי ישראל", כי המלך הוא המגלם באישיותו הפרטית את כח הציבור. אם כן, כשם שחודש אלול הוא הכנתנו ליום הדין הפרטי, חודש אדר הוא המכין אותנו לראש השנה הישראלי, כלל הקודש האלוהי בעולמנו.
לשם זה ציותה התורה לחדש את קרבנות הציבור, שבאים לתקנת הציבור, ולא לתקנת הפרט שבו האדם מתנדב משלו ומוסיף או פוחת לפי יכולתו. לכן גם בחלק הציבור, שכל איש ישראל שוה בו, נאמר 17 : "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", ועל פי זה נבין גם את ציווי התורה להביא רק מחצית השקל, כי אם נפשו של איש ישראל שקולה כנגד השקל שלם, כמו שדרשו דורשי רשומות: נפש בגימטריא שקל, הרי יש לכל איש מישראל שתי בחינות: מחצית אחת פרטית בחודש תשרי- ראש השנה ויום הכיפורים, ומחצית שניה כוללת ונכללת בחודש ניסן, חודש חידוש בית ישראל.

מתוך כך מתברר לנו שקריאת פרשת שקלים קוראת גם לנו, בני בית ישראל, לעשות חשבון נפש טרם יבוא ניסן. מה עשינו, ומה אנו מתכוננים לעשות למען תיקון אומתנו הקדושה. ואף על פי שבפנימיותה היא אינה זקוקה לנו, בחיצוניותה היא מחכה למעשינו שיפארו אותה. לכן, לא נמעיט או נחסיר בהשתדלותנו למען הכלל, כשם שאנו מתאמצים בתיקון חיינו הפרטיים.
יתכן וזו גם הסיבה להוצאת שני ספרי תורה בשבת זו, כאשר באחד קוראים בפרשת השבוע, כנגד הבחינה הפרטית השייכת לשבוע זה, ובספר השני קוראים את פרשת שקלים, כנגד הבחינה הכללית שבכל אדם מישראל. ולא עוד אלא שהקורא בספר שני קריאתו חשובה מקריאת קודמיו, שכן הוא אומר בסוף קריאתו קדיש על קריאת עולה אחד ואילו בספר הראשון הקדיש שנאמר הוא רק על כל שבעת הקרואים. וכן מצינו שענין ההפטרה נקבע על פי ענין פרשת השקלים, ולא בענין הפרשה. אולם, על כל פנים טובים השנים מן האחד. ואולי גם על זה נאמר 18 : "הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו".


^ 1 מסכת מגילה דף כט ע"ב
^ 2 פרק יד, ג
^ 3 דף מד ע"א
^ 4 שיר השירים ד, ג
^ 5 מסכת ברכות דף נז ע"א
^ 6 סבא של הרב החיד"א, וידוע כאחד מגורי האר"י.
^ 7 מעיין ג' נהר יב
^ 8 ירמיה ב, ג
^ 9 ישעיה ס, כא
^ 10 פרק ד, ז
^ 11 פרק מט, א
^ 12 מסכת סוכה דף ל ע"ב, ובשו"ע או"ח סי' תרלז סעי' ג
^ 13 פרק ג הלכה ב
^ 14 תפילות ראש השנה
^ 15 שמות יב, ב
^ 16 דף ב ע"א
^ 17 שמות ל, טו
^ 18 עמוס ג, ג

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il