בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • יתרו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

פרשת יתרו

העוזר לישראל, כעוזר את השכינה

undefined

הרב שמואל אליהו

שבט תש"ע
19 דק' קריאה
תורה ניתנה לעולם כולו
התורה ניתנה לעולם כולו. עם ישראל היה היד שמקבלת את התורה גם בשביל עם ישראל וגם בשביל העולם כולו. עם ישראל צריך ללמד לעולם כולו את האמונה כמו אברהם אבינו. ללמד אנושיות. ערכים. משפט וצדק. "ונברכו בך כל משפחות האדמה". כל אלה נקראים "שבע מצוות בני נח".
בכלל שבע המצוות הללו נמצאות שלושת העבירות שאדם מישראל מצווה ליהרג ולא לעבור עליהם. א] לא לעבוד עבודה זרה. ב] לכבד את האלוקים ולא לקללו חלילה. ג] לא לרצוח. ד] לא לגלות עריות. בכללם גם כל ה] קיום מערכת המשפט היושר והצדק. ו] וכמובן לא לגנוב ולגזול. בכללם גם אנושיות בסיסית, לא להיות אכזרי. לא להיות כמו חיות טורפות. ז] לא לאכול אבר מבעל חיים כשהוא עדיין חי. (רמב"ם הלכות מלכים. ט א).
חכמינו אמרו שבלי כל אלו אין קיום לעולם. בלי אמונה, מוסר, משפט וצדק אין הצדקה לקיום העולם. אין סיבה לקיים עולם אכזרי, מרושע ואלילי. עולם כזה היה הולך ומתדרדר עד שנחרב מרוב רוע, מלחמות, אכזריות, בורות ורשעה. התורה נתנה זכות קיום לעולם כולו.

למה צריך את יתרו הגוי לפני מתן תורה?
חכמינו למדו מהפסוק שאמר יתרו "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים" שיתרו הכיר את כל סוגי האלוהים שבעולם. הוא נדד מאומה לאומה. היו לו שבע שמות שונים לפי המקומות שגר בהם בדרכו. בסוף המסע העולמי הוא אומר אני יודע שה' הוא הגדול מכל האלוהים שראיתי בעולם. לכן, אע"פ שהתורה ניתנה רק לעם ישראל במעמד הר סיני, הביא הקב"ה את יתרו שישמע על הדברים וישמיע אותם למכריו מאומות העולם. והם היו רבים.
מן הסתם חלק מחלחל בהם לאט חלק אחר זמן. הם מתחילים להיות מושפעים מהתורה. מהאמונה. מהצדק ומהיושר. זה לוקח שנים רבות שבסופם יבוא יום שבו "כל בני בשר יקראו בשמך". על סמך העתיד הזה נתן הקב"ה לעולם ארכת חיים, ובלבד שישראל יקבלו את התורה. שהיא הערובה לקידום העולם.

אחד עשרה מזמורי תהילים של משה רבנו
על התפקיד הזה של עם ישראל כותב משה רבנו בספר תהילים אחד עשר מזמורים שמתחילים במזמור "תפילה למשה איש האלוקים" (צ) ומסתיימים ב"מזמור לתודה" (ק). את רוב המזמורים הללו אומרים הרבה קהילות בקבלת שבת - "לכו נרננה" "שירו לה'" וכו'.
"שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ" (תהילים צו). "סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו: כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים: כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (תהילים צו). "ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים" (תהילים צז). "הוֹדִיעַ ה' יְשׁוּעָתוֹ לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ" (תהילים צח). "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ: ה' בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל כָּל הָעַמִּים" (תהילים צט). והעיקר בסופו בפרק האחרון של משה. בפרק ק' שאומרים כל יום. "מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ".
עיקר המזמורים הללו עוסקים בהפצת התורה לעולם כולו. וכולם לא אמרם אלא משה רבינו בעצמו. ולמה רוב המזמורים עוסקים בענין זה? כי במתן תורה התייחס משה בעיקר לעם ישראל. זה מה שעם ישראל צריך לשמוע באותה שעה. אבל אחרי שהוא מתחזק ומקים ממלכה. הוא צריך לחזור למה שנאמר לאברהם אבינו. "ונברכו בך כל משפחות האדמה". תפקיד כלפי העולם כולו. בשביל זה נאמרו המזמורים הללו רק בספר תהילים, רק אחרי שהוקמה הממלכה על ידי דוד המלך.

תנין, נחש, לויתן - מה הם?
הגמרא במסכת בבא בתרא (צה) מביאה את הפסוק מישעיה
(כז) "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם".
הפסוק הזה מלמד כי הנחש התנין והלוויתן הם למעשה דבר אחד שמתגלה בצורות שונות. כמו שהמטה של משה פעם נהפך לתנין ופעם לנחש. כך הדבר הזה.
מה תפקידו של הנחש, לויתן, תנין הזה שאלוקים מתאר במיוחד בבריאה. למה הוא מתואר באופן שלא קיים לשום יצור אחר בעולם כמו אריה נמר או בהמות. "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים". מי הם? מה גודלם? מה תפקידם? למה לא נאמר שאלוקים ברא אריה או פיל. כתוב רק שנבראו החיות והבהמות באופן כללי. רק על התנינים נאמר במפורש שהם נבראו. האם הם כל כך חשובים?
הגמרא אומרת שהתנינים הללו גדולים מאוד. כמו שכתוב בתורה. "הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" לא כמו הלויתנים שאנו מכירים שנמצאים בים. אלא בעלי חיים שמקיפים את העולם כולו. הם מתבטאים ביצר הרע שנמצא בתוך כולנו. לפעמים הם נמצאים במלכות רשעה שמבטאת את הרע הזה. כך נקרא פרעה בשם תנין.
"דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' אלוקים: הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". (יחזקאל כט ג).
המשחק עם הליותן - משחק המלכים
על פרעה נאמר בתחילת פרשת בא כי המכות ניתנו לו מנת שאנחנו נספר לבנינו "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' ". רש"י מסביר מה פירוש המילה "התעללתי"? לא מדובר במעללים. מדובר כאן במשחק. ה' אומר שצריך לספר לילדים את חוקי המשחק. את המשחק ששיחקתי עם פרעה.
למה זה כל כך חשוב? אם נזכור כי פרעה הוא חלק מה"הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים", "הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו". נלמד ממנו על הנחש והלויתן שנועדו גם הם למשחק. "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ" (תהילים קד). נבין שהמשחק הזה הוא לא משחק ילדים. הוא הרבה יותר חשוב.
כל כך חשוב עד שחכמינו בגמרא אמרו שכל יום בשלושת השעות האחרונות של היום הקב"ה משחק עם הלויתן. אחרי שהוא לומד תורה שלוש שעות בבוקר. דן את העולם שלוש שעות לפני הצהרים. מפרנס את העולם שלוש שעות אחרי הצהרים. הוא משחק עם הלויתן שלוש שעות לפנות ערב.
(עבודה זרה דף ג/ב).
מה זה המשחק הזה? הגמרא מדגישה שאלוקים משחק עם הבריות ולא על הבריות, לפי הסיפור של פרעה זה מובן. אלוקים נותן לפרעה או לכל מושל רע אחר בתורו לחשוב שהוא שולט. לחשוב שיש לו כוח והוא יכול למנוע את יציאת מצרים. לחשב שהוא יכול לשקר, לחזור בו מדבריו. נדמה לו שהוא שולט על המציאות. "אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". הכוח משכר אותו. אלוקים נותן לו לחוש כאילו הוא באמת יכול. בחירה חופשית שהופכת להיות בחירה חלקית. סוג של משחק. כך אלוקים התנהל מול פרעה.
מהסיפור של פרעה אנו ובנינו צריכים ללמוד איך העולם מתנהל. איך אלוקים נותן לאנשים חזקים לחשוב שהם מנהלים את העולם. ללמוד את חוקי המשחק. "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי (שחקתי - רש"י) בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' ".
ולמה זה משחק? כי העולם מתנהל על פי תוכנית קבועה שאלוקים נשבע עליה לאבות. שבועה קדומה, אלף דורות לפני מתן תורה. "זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם". (גם תהילים וגם דברי הימים).
האם פרעה או עראפת או סאדם חוסין או אבו מאזן או כל פוליטיקאי אחר יוכל לשנות את השבועה של אלוקים? האם הם יכולים לשנות שבועה של אלף דורות? האם הם יכולים לבטל שבועה שחודשה אצל כל שלושת האבות? ההתנהלות איתם היא רק משחק. לא "משחק ילדים" כי אם "משחק המלכים". משחק שהתוצאה הסופית ידועה בו.

הסיפור של פולארד
אהבת מו"ר הרב שליט"א ליהונתן פולארד
מו"ר הרב שליט"א ליווה את יהונתן פולארד הרבה מאוד שנים. הוא דיבר איתו פעמים רבות. חיזק אותו בכל מיני חיזוקים. דיבר עם ראשי מדינה בשבילו. ביקר אותו בכלא. וגם היה נוכח באחד המשפטים שלו. ומן הסתם גם הרבה בתפילה בשבילו. הרב שליט"א ראה חשיבות מרובה בחיזוקו של פולארד. וצריך להבין למה זה באמת כל כך חשוב?
חשוב כדי שנדע גם אנחנו מה לעשות למענו של פולארד. לא לחשוב שזה אבוד ואין בכוחנו לעזור. לא להתעלם כי זה רחוק מאיתנו. לעשות מה שביכולתנו מול ראשי המדינה כאן. ומול ראשי המדינה בארה"ב.

מה עשה יהונתן פולארד למען עם ישראל?
רוב הדברים שיהונתן פולארד עשה למען ישראל הם חסויים. אומרים כי הוא העביר לישראל מסמכים בכמות שיכולה למלא כמה חדרים. (ארבעים קוב מסמכים). הוא העביר לה מידע שהיה צריך להגיע אליה במסגרת ההתחיבויות של ארה"ב כלפי ישראל ולא הגיע. מידע שבסופו של דבר סייע ביד ישראל בכמה מהמבצעים היותר מוצלחים שלה כמו הפצצת הכור הגרעיני בעירק ובסוריה. הפצצת המפקדות של המחבלים בבירות ובתוניס, ועוד רבות אחרת שאי אפשר לתאר.
יונתן פולארד פעל בתחילה בשביל מדינת ישראל בהתנדבות, הוא לא רצה לראות את השואה מתרחשת שנית. בהמשך הדרך מדינת ישראל שילמה לו על כך וגם הכירה בו כמי שפעל למענה במסמך רשמי. אמנם כל זה היה באיחור רב מידי. בעת שפולארד נתפס הוא נמלט לשגרירות הישראלית בארה"ב כפי שהורו לו מפעיליו. הפעולה הזאת היא שעמדה בעוכריו. היא הסגירה אותו בידי האמריקאים. המפעילים שלו מישראל בגדו בו וסילקו אותו מהשגרירות הישראלית לידי הבולשת האמריקאית, הם הכניסו אותו לכלא בחשד לא מבוסס. המפעילים הישראלים שלו סיפקו לאמריקאים את כל החומר המפליל מולו על מנת להציל את עצמם. והוא הואשם בארה"ב.

הבגידה בפולארד
עורך הדין שמדינת ישראל מינתה עבורו הגיע עם התביעה האמריקאית להסכם טיעון שבו הוא הודה בשמו על כל העברות שטענו נגדו, הוא הגיע לסיכום עם התביעה שפלארד ישוחרר אחרי עשרים שנה. בית המשפט האמריקאי דן אותו למאסר עולם. עורך הדין מטעם ישראל דחה את הגשת הערעור בשם פולארד לבית המשפט העליון. רק אחרי שתם המועד הוא הגיש את הערעור. כמובן שהערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון של ארה"ב. כך יושב היום בכלא פולארד בלי שום אפשרות לשחרור, בתנאים גרועים ביותר.
גם היום לא מוכנה מדינת ישראל להכיר בו כאזרח ישראלי למרות בקשות חוזרות ונשנות מצידו. הכרה כזאת תטיב את תנאיו לבלי הכר. המדינה לא עושה עבורו חלקיק קטן ממה שהיא עושה עבור גלעד שליט למרות שהתרומה שהוא תרם למדינה גדולה לאין ערוך מכל תרומה של כל חייל אחר
שפעל בשליחותה. אנו נדון בשיעור הזה במה שעשה פולארד מבחינה הלכתית - וגם במה שאנו מחוייבים על פי ההלכה לעשות למענו.

חשיבותה של הצלת נפשות
המציל נפש אחת - כאילו הציל עולם מלא. המציל נפשות רבות - על אחת כמה וכמה
המשנה בסנהדרין אומרת שמזהירים את העדים לפני העדות על חיי האדם כמה הם חשובים. היא אומרת:
"לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי - לְלַמְּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. (לו.)

חשיבות זו אינה רק לאיים על עדים אלא להרבות זכויותיו של אדם. כך מספרת הגמרא על בנימין הצדיק:
"תַּנְיָא, אָמְרוּ עָלָיו עַל בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה מְמוּנֶּה עַל קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה, פַּעַם אַחַת בַּאֲתָה אִשָּׁה לְפָנָיו בִּשְׁנֵי בָּצוֹרֶת. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לָהּ: הָעֲבוֹדָה, אֵין בַּקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה כְּלוּם. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אִם אֵין אַתָּה מְפַרְנְסֵנִי, הֲרֵי אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ מֵתִים. עָמַד וּפִרְנְסָה מִשֶׁלּוֹ. לְיָמִים חָלָה (בנימין הצדיק) וְנָטָה לָמוּת. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה אָמַרְתָּ, כָּל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא, וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק שֶׁהֶחְיָה אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ, יָמוּת בְּשָׁנִים מוּעָטוֹת הַלָּלוּ? מִיָד קָרְעוּ לוֹ גְּזָר דִּינוֹ. תָּנָא, הוֹסִיפוּ לוֹ עַל שְׁנוֹתָיו עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנִים". (בבא בתרא יא.)

חפש להציל נפשות בכל דרך אפשרית
הגמרא במסכת סנהדרין (עג.) אומרת: "מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך" מקשה הגמרא למה לך להביא את הפסוק הזה. הרי החובה הזאת נלמדת מחובת "השבת אבידה". כמו שאדם חייב להשיב לחבירו עט שאבד לו. הוא חייב להשיב לו את חמורו שאבד לו. ואם הוא יודע שחבירו עתיד למות ממחלה והוא יודע תרופה להצילו. הוא חייב לומר לו מדין השבת אבידה. כך ממש הוא חייב להציל את ידו הפצועה של חבירו ובודאי את כל גופו.
אם כן, שואלת הגמרא, מה הוסיפה התורה במצווה זו של "לא תעמוד על דם רעך"? הרי חובת הצלת הנפשות היא חלק ממצות השבת אבידה שהתורה כבר הסבירה באריכות בפרשת משפטים. מתרצת הגמרא: שחובת הצלת נפשות היא חובה נוספת על השבת אבידה. לא רק לטרוח להשיב את האבידה לבעליה. כאן צריך לשכור פועלים ולעשות כל מה שביכולתו להציל נפש. " חזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך". תחפש ותחפש ותחשוב על כל הדרכים, באיזה מהם אתה יכול לעשות משהו, להציל את רעך.
כך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן תכו) "הרואה את חבירו טובע בים, או ליסטים באין עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל ולא הציל. או ששמע 'נכרים' או 'מוסרים' מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן חבירו והודיעו. או שידע ב'נכרי' או ב'אנס' שהוא בא על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכיוצא בדברים אלו - עובר על 'לא תעמוד על דם רעך".

האם יש חובה להציל כשיש סכנה למציל עצמו?
בכסף משנה על הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פ"א, הי"ד) "כתב הגהות מיימון... בירושלמי מסיק, אפילו להכניס עצמו בספק סכנה חייב עכ"ל. וכך מביא הבית יוסף את דעת הירושלמי שגם בספק סכנה חייב להציל.
רבים מן המפרשים סברו שהכוונה לירושלמי פ"ח תרומות, המביא את המעשה על ריש לקיש שמסר נפשו להציל את רב אימי.
"רבי אימי איתצד בסיפסיפה. אמר ר' יונתן יכרך המת בסדינו. אמר ר' שמעון בן לקיש עד דאנא קטיל אנא מתקטיל אנא איזיל ומשיזיב ליה בחיילא אזל ופייסון ויהבוניה ליה, אמר לון ואתון גבי סבון והוא מצלי עליכון אתון גבי ר' יוחנן אמר לון מה דהוה בלבכון איעבד ליה יתעבוד לון ימטא לההוא עמא, לא מטון אפיפסירוס עד דאזלון כולהון".

תרגום: רבי אמי ניצוד על ידי שודדים. שמע רבי יונתן ואמר: יכרך המת בסדינו. דהיינו תכינו לו תכריכים. הוא לא יצא חי מהשודדים הללו שהורגים את כל מי שנופל בידיהם. אמר ריש לקיש: עד שאני יהרוג אותם, אני עלול לההרג. אלך ואצילו בכוח. הלך והצליח לדבר עימהם ולפייס אותם ולקחת את רבי אמי מידיהם. בתור תשורה על "נדיבותם", אמר להם ריש לקיש: בואו איתי ונקבל ברכה מהרב הגדול רבי יוחנן. שמעו כך השודדים הללו ושמחו. מה רע לקבל ברכה מרב כל כך צדיק?
התפלל עליהם רבי יוחנן ואמר להם: "כל מה שהיה בליבכם לעשות לו - יעשה לכם. יבוא על הקבוצה שלכם". הם חשבו שהוא מתכוון על השחרור, ושמחו שמחה גדולה. אבל כוונתו של רבי יוחנן הייתה על השבי וכוונת ההרג לרבי אמי. וכך באמת קרה. לא הרחיקו השודדים עד מקום ושמו "אפיפרוס" ונהרגו כולם.
אחר כך מספרת הגמרא על רבי אמי עצמו שהלך להציל את זעיר בר חנינא. "זעיר בר חנינא איתצד בספסיפה סלק רבי אמי ורבי שמואל מפייסה עלוי אמרה להון זנביה מלכותא יליף הוא ברייכון עבד לכון ניסין מעשוקין ביה עלל חד סרקיא טעין חד ספסר אמר להון בהדא ספסירא קטיל בר נצר לאחוי ואישתיזיב זעיר בר חנינא". ללמדנו שזה לא סיפור חד פעמי. ויש שם בגמרא עוד מעשים.

הצלת נפשות של רבים - גם כשיש סכנה
הגמרא בירושלמי מביאה אחר כך את הסיפור של חכמי ישראל שהלכו לדיוקטילנוס למרות שהיה ניכר שהוא רוצה להרוג אותם ולחפש עליהם עלילות להתעלל. המעשה היה עם אחד שהיה רועה חזירים בטבריה ושמו היה "דיקלוט חזירא". כל פעם שהתלמידים היו יוצאים מבית המדרש היו מתקלסים בו ומבזים אותו על הזוהמה שדבקה בו.
לימים הומלך אותו רועה חזירים על ידי הרומאים להיות מושל. הלך לבאנייס ושלח לחכמים: בואו אלי מיד במוצאי שבת. לשלוחו הוא אמר תן להם את ההזמנה רק בערב שבת בין השמשות כדי שיצטרכו לחלל שבת בעל כורחם. היו רבי יהודה נשיאה ורבי שמואל בר נחמן הולכים לטבול בערב שבת בחמי טבריה וקיבלו את ההזמנה לבוא למושל. לא ידעו מה לעשות עד שבא שד ושמו "אנטיגריס" מגחך ומרקד לפניהם. רצה רבי יהודה נשיאה לנזוף בו. אמר לו: ר' שמואל בר נחמן: חכה. הוא בא לנסות אותנו. שאל אותם אנטיגריס: מה אתם עושים? ספרו לי! סיפרו לו את המעשה עם ההזמנה של רועה החזירים, המלך החדש. אמר להם: רחצו את עצמכם, אני אביא אתכם אליו מיד במוצאי שבת בלי שתצטרכו לחלל אותה. וכך היה.
במוצאי שבת אמרו המשרתים של המושל החדש שכבר החליף את שמו לדיקליטיאנוס: חכמי ישראל בחוץ. אמר להם שיתרחצו לפני שהם באים אלי. פה כידוע לכם הכל נקי ומצוחצח שלא ילכלכו אותו היהודים הללו. שלח אותם למרחץ שהוסק לחום גבוה שבעה ימים ושבעה לילות. יצא אנטיגריס וקירר את המרחץ לפני חכמי ישראל, התרחצו ובאו לפני המלך החדש. אמר להם בגלל שהבורא שלכם עושה לכם ניסים אתם סומכים עליו ומבזים את המלך לקרוא לו רועה חזירים. אמרו לו: "דיקלוט חזירא בזינן דיקליטיאנוס מלכא לא בזינן". את רועה החזירים בזינו. את המלך דיקליטיאנוס אנחנו לא מבזים. רוצים לומר לו: אתה איש אחר. אעפ"כ אמר להם: לעולם אל תבזו לא רומאי קטן ולא לוחם קטן. שמא כשיגדל יתנקם בכם.

הצלת נפשות לרבים - גוררת השראת שכינה
מכל מקום למדנו מכאן כמו ממקרים אחרים של חכמי ישראל שסיכנו את עצמם ללכת לפני המושל להגן על כל ישראל. כמו נחום איש גמזו וכמו רבי שמעון בר יוחאי ועוד רבים אחרים. גם במקרה זה הלכו להגן על עם ישראל למרות שהם יכולים היו ליהרג בבית המרחץ שהסיק עליהם כל כך.
זה מה שעשתה אסתר המלכה כשנכנסה לבית המלך אחשורוש בסיכון חיים כל כך גבוה על מנת להציל את עם ישראל. "וכאשר אבדתי אבדתי". זכתה אסתר וזכו חכמים אלו לסיעתא דשמיא. אבל הלכו על מסירות נפש. במקרה של אסתר היא זכתה למדרגה כל כך גבוהה ששרתה עליה שכינה ממש. נתקיים בה שם ה'. שכשאמרה "יבוא המלך והמן היום" בודאי אמרה את זה בפרסית או שפה אחרת אבל התגלה בדבריה שם "הויה" כמפורסם. (שזה ראשי תיבות של המילים הללו) התקיים בה "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

הצלת נפשות של ציבור - אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם
הגמרא מספרת על שני אנשים בשם פפוס ולוליאנוס שנהרגו על בתו של המלך שנמצאת הרוגה. ואמרו הנכרים: היהודים הרגוה! וגזרו גזרה על ישראל ואמרו אם לא ימצא ההורג - נהרוג את כל תושבי לוד. עמדו פפוס ולויאנוס ואמרו: אנחנו הרגנו אותה. תהרגו רק אותנו. והרג המלך את אלו לבדם. (רש"י תענית יח:) למרות שהם לא הרגו את בת המלך.
"אָמְרוּ, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ טוּרְיָּנוּס לַהֲרֹג אֶת לוּלְיָאנוּס, וְאֶת פַּפּוּס אָחִיו בְּלוּדְקַיָא, אָמַר לָהֶם, אִם מֵעַמּוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אַתֶּם, יָבֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּילְכֶם מִיָּדִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִצִּיל לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נְבוּכַדְנֶאצַּר. אָמְרוּ לוֹ: 'חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה צַדִּיקִים גְּמוּרִים הָיוּ, וּרְאוּיִּן לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס, וּנְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה וְרָאוּי לֵעָשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ. וְאוֹתוֹ רָשָׁע הֶדְיוֹט הוּא וְאֵינוֹ רָאוּי לֵעָשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ, וַאֲנַחְנוּ נִתְחַיַּבְנוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם, (בגלל עבירות אחרות) וְאִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ - הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ בְּיַד הַמָּקוֹם, הַרְבֵּה דֻּבִּים יֵשׁ, הַרְבֵּה אֲרָיוֹת יֵשׁ, הַרְבֵּה נְמֵרִים יֵשׁ, שֶׁפּוֹגְעִין בָּנוּ, וְלֹא מְסָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדְךָ, אֶלָּא שֶׁעָתִיד לִפָּרַע דָּמֵינוּ מִיָּדְךָ'. אַף עַל פִּי כֵן הֲרָגָם מִיָּד. אָמְרוּ. לֹא זָזוּ מִשָּׁם, עַד שֶׁבָּאתָה דְּיֻפְּלִי מֵרוֹמִי וּפָצְעוּ אֶת מֹחוֹ בִגְזִירִין (שלוחים מרומי הרגו את טריינוס).
עליהם נאמר "הרוגי לוד - אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן" (בבא בתרא י, ב) ומקשה שם הגמרא אם הכוונה על רבי עקיבא וחביריו שהיו צדיקים ונהרגו על קידוש השם. בודאי שזוכים לכך שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. אלא מדובר על אלה שלא היו כמו רבי עקיבא עם שמות של גויים. אף על פי כן זכו למדרגה גבוהה הזו בגלל שהצילו נפשות של עיר ואם בישראל.

חייך קודמים לחיי חברך - בחיי יחיד ולא ברבים
יש מקשים על כך מהגמרא שמלמדת כי "חייך קודמים לחיי חבריך" ואין עליך חובה לתת לחברך לשתות מים שאינם מספיקים לך לחייך. כך מובא שם: "שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: 'וחי אחיך עמך' - חייך קודמים לחיי חבירך" (ב"מ סב.)
כן לומדים כן מהסיפור על רבי טרפון שלא רצה להכניס לביתו את החשודים ברצח, (נידה סא:) "הנהו בני גלילא דנפק עלייהו קלא דקטול נפשא אתו לקמיה דרבי טרפון אמרו ליה לטמרינן מר אמר להו היכי נעביד אי לא אטמרינכו חזו יתייכו אטמרינכו הא אמור רבנן האי לישנא בישא אף על גב דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי זילו אתון טמרו נפשייכו".
תרגום: אותם בני גליל שהיו חשודים ברצח ובאו להסתתר אצל רבי טרפון ואמר להם: מה אעשה? אם לא אסתיר אתכם - יראו אתכם. אם אסתיר אתכם - אעבור על דברי חכמים שאמרו כי אדם חשוד הוא לא בודאי חייב, אבל צריך לחשוש אולי זו אמת שאתם רוצחים. אם כן - לכו והסתירו את עצמכם.
אמנם מהמעשה הזה של רבי טרפון אין ראיה למנוע הצלה של אחרים שמחפשם אצלך הגנה. כיון שמדובר בחשודים ברצח. אבל מהמקרה הראשון משמע שאין חיוב על הצלת נפשות אם הוא מאבד את נפשו שלו. ואם רוצים לישב את האמור בהלכה זו מול כל מה שהבאנו לעיל צריך לומר שזה מדובר רק על חיים של יחיד מול חיים של יחיד. שבזה חייך קודמים לחיי חבירך. אבל אם מדובר בחיים של אדם אחד מול חיים של רבים. אין לא יכולת להפטר מחובה זו.
לכן בשו"ת חוות יאיר (קמו) פסק שחייב להכנס בספק סכנה להציל את חבריו. וכן כתב הגאון רבי חיים דוד אבולעפייא בשו"ת "נשמת חיים" (בחלק הדרושים יא, א). גם הב"ח לא חולק על זה. ואפילו הסמ"ע רק מציין שהשו"ע לא כתבו כי לא הופיע במפורש ברמב"ם וברי"ף וברא"ש אבל מלשונו לא ברור שהוא חולק עליו.

האם מותר לאדם למסור נפש להציל יחיד?

אחד המעשים הגדולים של יהודה שבגללו זכה למלכות הוא הערבות שערב את בנימין והסכים לשבת לעבד במצרים במקומו. בזכות זו נמחלה ההקפדה שהייתה ליוסף על האחים שמכרהו. גם הסיפור של תמר שעל מנת למנוע בזיון מיהודה הסכימה להישרף באש משמע שיכול אדם להציל את חבירו אפילו מבזיון. וזכתה תמר ואחר כך יצא מהריון זה דוד המלך וגם מלך המשיח. שהם בניהם של פרץ וזרח התאומים שעמדו להשרף באותה מדורה.
מכאן הגמרא לומדת הלכה לדורות. "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא. ואמרי לה, אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן? מתמר" (סוטה י:)
וזה ממש כמו הסיפור של הקצין רועי קליין שמסר את נפשו ושכב על רימון כדי להציל את החילים שלו ממות. נהרג על קידוש השם ממש. וזה היה קידוש ה' בעולם. ובודאי הציל רבים מישראל. וכך מביא האר"י ז"ל:
"ולסיבה זו הקץ מתארך וכמעט רוב הרעות והצרות הבאות על האדם באות לסיבה זו. אמנם עם כל זה יש קצת תיקון במה שנמסור נפשינו על קדוש השם בכל לב. כי על ידי כן, אפילו אין בנו שום מעשים טובים והרשענו עד להפליא, הנה על ידי מסירת נפשינו להריגה מתכפרים עונותינו כולם ויש בנו יכולת לעלות עד אימא עלאה". (שער הכוונות. כוונות קריאת שמע דרוש ו).


לא ידקדק אדם לומר: חיי קודמים. רכושי קודם
יש סוברים שחיוב הצלת נפשות בשעת סיכון היא מידת חסידות. כך מביא הפתחי תשובה בשם אגודת אזוב שלדעתו יש מחלוקת בין התלמודים האם צריך להיכנס בחשש סכנה על מנת להציל את חבירו. לדעתו, לדברי הבבלי אין בכך חיוב. עם זאת הוא מביא בסוף דבריו שהאדם לא ידקדק בדבר זה יותר מידי, שמי שמדקדק בזה סוף שמדקדקים איתו. "אולם צריך לשקול הענין היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו סוף פרק אלו מציאות (דף לג) גבי שלך קודם לכל אדם "שכל המדקדק בעצמו כך סוף בא לידי כך".
כן הוא גם בשו"ע (חושן משפט סימן רסד) בהלכות אבידה שהם הלכות הקשורות להלכות אלו כמו שהבאנו לעיל בגמרא: "מי שאבדה לו אבידה ופגע באבידתו ובאבידת חבירו, אם יכול לחזור את שתיהן חייב להחזירם ואם לא יחזיר את שלו, שאבידתו קודמת אפילו לאבידת אביו ורבו כדדרשינן מ'אפס לא יהיה בך אביון' (דברים טו, ד). ואעפ"כ יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק ולומר: שלי קודם! אם לא בהפסד מוכח. ואם תמיד מדקדק - פורק ממנו עול גמילות חסדים, וסוף שיצטרך לבריות".

דעת הרדב"ז
כאשר הרדב"ז נשאל כיצד הוא מסביר את פסיקת הרמב"ם על חיוב הצלת נפשות הוא כותב (בשו"ת הרדב"ז, חלק ה, ריח). כי אם יש "קצת ספק סכנה" - חייב להצילו. כגון ראה אותו טובע בים או לסטים באים עליו או חיה רעה, שיש בכל אלו ספק סכנה אפילו הכי חייב להציל. ומכל מקום אם הספק נוטה אל הודאי - אינו חייב למסור עצמו להציל את חבירו ואפילו בספק מוכרע אינו חייב למסור נפשו 'דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דידיה סומק טפי'. אבל אם הספק אינו מוכרע אלא נוטה אל ההצלה והוא לא יסתכן ולא הציל עבר על "לא תעמוד על דם רעך".
אמנם במקרה של שלטון אכזר שמחזיק תחתיו שני יהודים ומתעלל בהם. זה דומה למקרה של 'תנו לנו אחת מכם ונטמא אותה' או 'תנו לנו אחד מכם ונהרגנו'. שבזה אין אנו רוצים להיות שותפים איתם במשחקיהם האכזריים. במקרה זה נשאל על ידי אחד שגויים אמרו לו תתן שיחתכו לך את היד ואם לא נהרוג את היהודי השני. (עיין שו"ת הרדב"ז אלף נב תרכז) שם הוא כותב: "ואם יש בקציצת האבר ספק סכנה אז הנותן לשלטון רשות לקצץ את איברו, הרי זה חסיד שוטה". למה? מי ערב שהשלטון לא יהרוג את חברו בכל אופן, או שאולי אפילו יהרגו אותו, ואם לא יהרגו אותו אז אולי ימשיך השלטון בהתעללות וירצה לקצץ איבר נוסף תוך איום שיהרגו אחד מהם וכן הלאה. שאם לא כן איך יסביר הרדב"ז את המקרה של פפוס ולולינוס.

מי שלא נותן יד להציל את חבירו - בספק ארור
בשירת דבורה שנאמרה ברוח הקודש מתלוננת דבורה על השבטים שלא באו לעזרת השבטים האחרים במלחמה.
"לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב: גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן" לעומתם היא משבחת את אלה שנלחמו. "זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה". (שופטים ה).

חכמינו אמרו שזה לא רק תלונה על משתמטים. אלא יש פה קללה וארור.
"אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים". מי זה "מֵרוֹז"

הזה שמקללים אותו כל כך בגלל שלא בא לעזור למלחמה של דבורה וברק?
רש"י מביא בשם הגמרא שתי דעות. או שזה אדם חשוב שלא בא לעזור. או שזה כוכב שלא בא לעזור. שהרי במלחמת יהושע, משמים עזרו להם השמש והירח שעמדו דום. במלחמה זו עזרו להם הכוכבים ששינו את מזג האויר או בדרך אחרת. הכוכב הזה לא עזר ולכן הוא מקולל.
הגמרא (מועד קטן טז א) לומדת מכאן שמותר לבית דין לנדות כשצריך. "וּמְנָא לָן דִּמְשַׁמְּתִינָן?" מנין לנו שמותר לנדות מי שלא שומע לבית דין? "דִּכְתִיב: אוֹרוּ מֵרוֹז".ומותר גם להחרים אותו שלא יאכלו איתו. "דִּכְתִיב, אוֹרוּ אָרוֹר" ולא יעמדו בארבע אמות שלו. . "דִּכְתִיב, יוֹשְׁבֶיהָ". ולא עוד אלא שמפרסמים ברבים את מעשיו כמו שעשתה דבורה. "דִּכְתִיב, כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה'". ומוסיפה הגמרא ואומרת כי המעשה הזה של "מרוז" היה כל כך חמור עד שהביאו ארבע מאות שופרות ונידו את מרוז למרות שמרוז היה איש חשוב - "גַּבְרָא רַבָּה".

מי שהוא עוזר את ישראל, כעוזר את השכינה
ולמה מי שלא עוזר הוא כל כך חמור? כי מי שלא בא לעזרת ישראל הוא לא בא לעזרת ה'. כך אמר שם רש"י: "שמי שהוא עוזר את ישראל, כעוזר את השכינה". " כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה'" איפה ואיך עוזרים לאלוקים? על ידי שעוזרים לגיבוריו. "לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים"!!

מקור דבריו במדרש תנחומא (ויחי פרק ה) בשם רבי שמעון בר יוחאי: "אמר רבי מאיר: כל המברך את ישראל - כאלו מברך את השכינה שנאמר "כי מבורכיו". "כי מברכיהן" לא נאמר אלא "כי מבורכיו". אמר רשב"י: כל העוזר את ישראל כאלו עוזר את השכינה שנאמר "אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה'" וכי צריך הוא לסיוע? אלא ללמדך שכל העוזר לישראל כאלו עוזר את השכינה". וכן גם במדרש (תנחומא בשלח פרק טז) "כי הנוגע בכם - נוגע בבבת עיני, אלא ללמדך שכל הקם כנגד ישראל כאלו קם כנגד שכינה".
לעומת זאת יעל שעזרה לישראל נחשבת כמו האמהות הקדושות "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ". מביא רש"י בשם חז"ל ש"הנשים" שמהם תבורך יעל הן האמהות הקדושות "מַאן אִינוּן "נָשִׁים בָּאֹהֶל"? שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה". (נזיר כג:) "שרה שנאמר בה (בראשית יח ט): 'הנה באהל'; רבקה שנאמר בה (שם כד סז): 'ויביאה יצחק האהלה'; רחל ולאה שנאמר בהן (שם לא לג): 'ויצא מאהל לאה וגו''.

הכעס של משה על בני גד וראובן
בגלל זה הקפיד משה רבינו על בני גד ובני ראובן, שהיה נראה בתחילה שהם לא רוצים להשתתף עם אחיהם בכיבוש הארץ "וַיֹּאמֶר משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה" (במדבר פרק לב ו). הוא משווה אותם למרגלים שבגללם התעכבו במדבר ארבעים שנה.
"וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי ה': וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל: כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה".

הוא אומר להם כי מי שלא עוזר - הוא גם מחליש את האחרים שעוזרים. לכן כל כך מקפידים על מי שבורח מקשרי המלחמה. שמקפחין את שוקיו. (רמב"ם הלכות מלכים פרק ז ד).

חובתנו כלפי יהונתן פולארד
ראינו קודם כי אדם צריך לעשות כל מה שביכולתו על מנת להציל את חבירו. וכל שכן כשמדובר בהצלת אדם שמסר את נפשו על מנת להציל אותנו. " חזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך". תחפש ותחפש ותחשוב על כל הדרכים, באיזה מהם אתה יכול לעשות משהו, להציל את רעך.
הדרך להציל אותו נמצאת בידי הציבור. כמו שהציבור לחץ על הממשלה לשחרר את גלעד שליט שהיה חייל בשליחותה. כך הוא יכול וצריך ללחוץ על הממשלה שלא עושה את חובתה להצילו למרות שעבד בשליחותה. ולמרות שהיא הפלילה אותו ולמרות שהיא גורמת שהוא ישב בכלא כל כך הרבה שנים בלי יכולת לצאת. אנשים שנבחרו על ידינו מכרו אותו על מנת שהם יוכלו להסתובב חופשי.
כשהאחים מכרו את יוסף ושילמו על זה מחיר כל כך כבד לדורות. הם למדו שהדרך לכפר עוברת במסירות נפש עבור האח האחר שלהם. עבור בנימין. זה מה שהציל אותו. אם כן גם אנו צריכים במסירות נפש לזעוק ולעורר לפחות כמו שעושים עבור גלעד שליט. לכתוב לכל חבר כנסת וכל פוליטיקאי לכתוב לשגרירות האמריקאית. לכתוב ליונתן פולארד בעצמו. כשהאמריקאים יראו שהשבי שלו גורר כל כך הרבה כעס במדינת ישראל - בודאי ובודאי שהם ישחררו אותו.
ניתן לשלוח מכתבים אליו במייל u131313@gmail.com או בדואר למועצה דתית צפת. עדיף באנגלית ואפשר גם בעברית. עדיף במייל ואפשר גם בדואר. עדיף לפני יום רביעי הקרוב. ואפשר גם אחר כך - נשתדל להעביר לו דרך הדואר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il