ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חודש אדר במוסדות החינוך ;">

דף הבית בית מדרש מדורים קוממיות בימה תורנית Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר תש"ע

חודש אדר במוסדות החינוך


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

חודש אדר בפתח והמורים במתח - איך יעבור השנה חודש אדר, מתוך התרוממות רוח ושמחה של מצווה, או חלילה...בדרכים להפיכת שמחת חודש אדר במוסדות החינוך, למשמעותית וככזאת המבטאת את הניצחון על האויב העמלקי ואת קבלת התורה המחודשת - תעסוק ה"קומה התורנית" השבוע.


המראָה של השנה
הרב אברהם ליפשיץ שליט"א - ראש מינהל החינוך הדתי
לפני כשנה פנה אלי ראש ישיבה תיכונית וביקש להתלבט עימי האם לבטל את מסיבת פורים של הישיבה. "בעבר", אמר לי ראש הישיבה, "היו התלמידים משתפים אותנו בתכנים, בשנה זו התלמידים מסרבים להראות לנו את תוכן ההצגה ואינם משתפים פעולה. יתרה מכך: אם לא נאפשר להם לעשות כרצונם בישיבה, הם ישכרו אולם בעיר באופן עצמאי, וחזקה שכל התלמידים והאורחים יגיעו..." הבנתי לליבו של ראש הישיבה, ומעט מהשיחה שהתפתחה בינינו, אני מבקש להעלות כאן.
כיצד קורה שבחג שעליו כותב הזוהר: "יום כיפורים הוא כפורים" (פורים "גבוה" מכיפורים), לפעמים מסיבת פורים וחלק מחודש אדר מופנים לפגיעה בצוות המורים? וכיצד בפורים "שאינו עתיד להתבטל לעתיד לבא" יש לגיטימציה ללשון הרע, ל"ירידות" על צוות המורים, לאפשרות ל"ליצנות אחת הדוחה אלף תוכחות"?
מיותר לנתח היכן התחילה ההתבלבלות, ואיפה התחיל ה"ונהפוך" של החג מאמונה ותודה גדולה לה' על "שהצילנו מידם", לחג של הוללות - אולי בשל שינוי הסדרים והכללים בחג הפורים, שהרי בכל השנה כולה יש איסור להשתכר - "שיכור שמתפלל כאילו עובד עבודה זרה"! ובפורים יש שינוי ומהפך, אולי הצטרף לכך מנהג התחפושות ועוד.
ננסה להציע שלושה כיווני מחשבה, כיצד פורים יכול להיות מתוך שמחה אמיתית גם באולפנא ובישיבה תיכונית...
א. פורים איננו רק חג שיש בו פוטנציאל להתעלות רוחנית או זמן מיוחד שמותר להתבשם בו (ולא להשתכר); אלא הוא בין היתר, מראָה של מצב האדם במשך השנה כולה - "נכנס יין יצא סוד" ובפורים מתגלה תוכו של היהודי, "מגילת אסתר" - מתגלה ההסתר. מוסד חינוכי, שבו מערכת היחסים בין מורים ובין תלמידים היא מערכת של הקשבה, של אהבה, של כבוד הדדי. ישיבה תיכונית או תיכון מקיף שבהם המורים והתלמידים יושבים במעגלי חשיבה, בלימוד משותף, וההרגשה היא של משפחה המבקשת לצמוח יחד, מן הסתם גם מסיבת פורים במקומות אלו תהיה בלי פגיעה, חלילה.
להכתרת רב פורים יש להקדים מפגש עם התלמידים ובו יובהר איך תיראה המסיבה, אבל אין די בכך. כבר ביום הראשון של שנת הלימודים, טמונה הצלחתה של מסיבת הכתרת רב פורים. האם במפגש הראשון לאחר החופשה היה מעגל ריקודים משותף של רמי"ם ותלמידים? האם הייתה שמחה במפגש ורצון לצמיחה הדדית? או חלילה להיפך... האם התלמיד ראה במורו כתובת להתלבטות אישית ולקושי אמוני? האם הר"מ לא התבייש לשתף אף הוא את הכיתה בשאלות המעסיקות אותו? אם התשובה היא כן, התלמידים לא ירצו לפגוע במורם או ברבם.
ב. יש לעסוק בלימוד מעמיק, בסוגיות האמוניות העולות מחג הפורים, בנושאים האפשריים ללימוד ורלוונטיים לעולמו של התלמיד ושלנו. למשל: הכבוד הלאומי ("ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"), גאולה "למחצה" (אנו עדיין עבדי אחשוורוש) לעומת "גאולה שלמה" (גאולת מצרים). שם ה' לא מופיע במגילה - איך ניתן לראות את תקופתנו "בעיניים אמוניות" ועוד.
ג. במוסדות חינוך רבים הפך חודש אדר ל"חודש הנתינה לכלל ישראל", או "חודש של מבצעי חסד", בשוק פורים שותפים לא רק תלמידי הישיבה ("שמחת כרסו") אלא מוזמנת הקהילה כולה: העולים, הקשישים, גם מי שלא שייך למגזר... - "לך כנוס את כל היהודים". הרווחים אינם רק "לקופת המחזור" אלא חלקם לצדקה - "מבצע שישית" יהיה עם "הפנים החוצה", יריד צדקה - ברחובה של עיר ועוד, כדברי ה"שפת אמת" המגדיר את חודש אדר כזמן "שנתעורר רצון ונדיבות בכל איש מישראל".
אין מקום לבטל את מסיבת פורים במוסדות החינוך, חלילה. גם לא חייבים לצאת לטיול שנתי בראש חודש אדר... אפשר באהבה ובמחשבה משותפת לגלות את האורות המיוחדים שהחג מאפשר במפגש עמו. "כל זמן מאיר בתכונתו" והזמן של חודש אדר, בעבודה ובהכנה נכונה, יסייע לכולנו לגלות את השמחה הפנימית ולא את המסגרת, את הקב"ה המצוי אף בחדרו של אחשוורוש ואת הרצון לחיבור ולאהבה אמיתית עם כל אחד ואחד מישראל. שנזכה.

קשר של אהבה

הרב דוב זינגר שליט"א - ראש ישיבת "מקור-חיים"
פורים מבטא סוג של קשר עמוק וחדש בינינו לבין הקב"ה, עברנו בפורים מקשר של כפייה - "כפה עליהם הר כגיגית", לקשר של אהבה - "הדור קבלוה בימי אחשוורוש".
כך צריכה להיות ההסתכלות על פורים בישיבה התיכונית או באולפנה, הזדמנות וזכות לקשר עמוק וחדש בין הר"מ לתלמיד - מקשר המתאפיין ב'דיסטאנס' לקשר של קירבה.
אך צריך לזכור שחודש אדר ופורים אינם ימים העומדים בפני עצמם, אלא הם סוג של מבחן לנעשה בישיבה התיכונית כל השנה - התלמידים מוציאים מתוכם בפורים את מה שקיבלו החל מחודש אלול. לכן פורים דורש סוג של התכוונות מתמדת, ואם כשמורידים מתלמידים קצת את העול הם בוחרים להשחית רכוש, אז כנראה העול לא מכוון בצורה מדויקת.
בהכנה לפורים צריך להיות שיתוף פעולה עמוק ואמיתי בין ועדת פורים להנהלת הישיבה, הכולל נתינת אחריות לתלמידים. בישיבתנו הר"מים נוסעים בחודש אדר ליומיים השתלמות, והתלמידים מפעילים את הישיבה בעצמם, כולל לקיחת אחריות של התלמידים הבוגרים על הישיבה והתלמידים, והשיא הוא פורים עצמו הכולל חיבור בין הר"מים והתלמידים בסעודת פורים משותפת.
פורים וחודש אדר יכולים להיות הזדמנות לדיבוק חברים - בין מחזורים צעירים לבוגרים, ויצירת סוג של דבקות בין החבר'ה. בישיבה אנו משתמשים בביטוי - "בליץ" - בלי ליצנות, כשפועלים כך נוצרים קשרים מיוחדים בין המחזורים.
לכל השאלות המתעוררות בהקשר לחודש אדר ושמחת פורים בישיבה התיכונית כ"הכתרה" ועוד, יש תשובה אחת - אם השמחה היא שמחה מתוך עבודת ה', לא שמחה של התפרקות אלא שמחה שמשמעותה לב-טוב, קירבה ואהבה היא יכולה להעצים את החינוך שעליו אנו עובדים כל השנה. זהו מהות הקשר שיכול להיווצר בפורים בין התלמידים ובין הצוות, וזהו גם מהות הקשר שנוצר ביום זה בינינו לבין הקב"ה.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il