בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מילוי ושיבוץ מִלֻּאִים

undefined

הרב יוסף כרמל

ניסן תש"ע
3 דק' קריאה
כבר בפרשת תצוה מכין הקב"ה את משה ומצוה עליו:
"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן... וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם:... וְלָקַחְתָּ אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל:... כִּי אֵיל הוּא" (שמות כ"ח, כ"ט).

מסביר רש"י מה פשר הכינוי "אֵיל מִלֻּאִים": "כי איל מלאים הוא - שלמים, לשון שלמות שמושלם בכל. מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים, לכך אני מצריכו החזה להיות לו לעובד העבודה למנה, וזהו משה ששימש במלואים, והשאר אכלו אהרן ובניו שהם בעלים".
אם כך, מילואים מלשון שלמות ושלום. קרבנות המילואים נזכרים גם בסיכום פרשית הקרבנות בפרשתנו:
"זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים" (ויקרא ז' לז)

רש"י שם מסביר: "ולמלואים - ליום חינוך הכהונה".
כאן השלמות מקבלת משמעות של סיום וגמר תהליך הכשרת הכהנים והתקדשותם לעבודתם.
מה הקשר בין הביטוי מִלֻּאִים להשלמה ושלמות?
מסביר רש"י (ח' כב): "שמלואים לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכהנים בכהונתם". המושג מִלֻּאִים מופיע גם בהקשר נוסף בענין אבני החושן שנאמר:
"אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן" (שמות כ"ה ז).

מה פשרו של הביטוי כאן? נחלקו בכך הראשונים.
רש"י במקום מסביר: "על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גומא ונותנין האבן שם למלאות הגומא, קרויים אבני מלואים, ומקום המושב קרוי משבצות". מכאן נובע השימוש בביטוי "לשבץ אבנים".
רש"י מסביר כי מילואים מלשון השלמה שגורמת לשלמות בגלל המילוי של מה שהיה חסר.
הרמב"ן שם חולק על רש"י וטוען כנגדו: "ואיננו נכון בעיני כלל, שיקרא אותם עתה אבני מלואים על שם שעתיד עוד לצוות למלא בהם הגומא שיעשו להם. ועוד..., אבל הוא כדברי אונקלוס שתרגם מרמצן (שם), והוא שעשו מלמטה מושב כמדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השנים שיאחזו את האבן, ... וכן יעשו גם היום בכל אבן יקרה בטבעות כדי שתתראה מכל צד ולא יטמן יפיה והדרה בתוך הגומא".
לכן הוא מסביר: "אבל ענין מלואים הוא, שתהיינה האבנים אבני שלמות, שנבראו כך, ולא תהיינה אבני גזית שנכרתו ממחצב גדול או שנחצב מהן כלום, כי גם בתולדת ידוע שאין שלמות כחות האבנים היקרות והסגולות שבהן זולתי באבן אשר היא כחלוקי אבנים מן הנחל".
הרמב"ן פירש גם בענין קרבנות: "והנכון בלשון מלוי ידים בתורה שהוא לשון שלמות, כלשון: "כי מלאו ימי" (בראשית כט כא), "ובמלאת הימים האלה" (אסתר א ה), "עד יום מלאת" (ויקרא ח לג), "בהשלימם", וכן "בכסף מלא" (בראשית כג ט), מחיר שלם.
האברבנאל (שמות כ"ה) בפירוש "אבני המִלֻּאִים" חולק הן על רש"י והן על הרמב"ן.
על דעת הרמב"ן מקשה הוא גם מן המציאות: "וגם דעתו זה בלתי נכון אצלי, כי האבנים היקרות כלם יכרתו ממחצבים, וכאשר יכרתו משם הם מבלי זוהר, והצטרכו בהכרח אל הפיסול והחיתוך וההשואה כדי לתת בהם התמונה הראויה והזוהר הראוי, ואיך יהיו א"כ בשלמותן כמו שנולדו?"
לכן הוא מסביר: "ולכן אומר אני ... בחשן שצוה שיהיו י"ב אבנים סמוכות ומחוברות זו לזו והוא היה קטן, כמו שאמרו זרת ארכו וזרת רחבו. והיו בו ד' טורים מהאבנים, ועשה החשן כלו מלא אבנים, ומפני שהאבנים ההם היו ממלאים את החשן נאמר באבני החשן לשון מלוי ולשון הכתוב מורה עליו בביאור שאמר ומלאת בו מלואת אבן ד' טורים אבן, שפירש לך שהמלוי היה מרוב האבנים, שהיו ממלאים בהנחתם את החשן כלו ... אחת סמוכה לחבירתה, מבלי רקות ולא הפרש ביניהן"
אם כך, האברבנאל מסכים עם רש"י בעקרון, שמילואים הינו מלשון מילוי, אבל לא בגלל דרך השיבוץ של כל אבן באופן פרטי אלא בגלל דרך שיבוצן ככלל.

המעניין הוא שמי שבחר להשתמש בביטוי "מִלֻּאִים", לימים בהם אזרח ישראל ממלא את הזכות שבחובה, לשרת בצבא הגנה לישראל קלע למטרה לפי כל אחד מן הפרושים.
ה"מִלֻּאִים" עושים שלום ומאפשרים לעם ישראל לשבת בשלוה ובשלום איש בביתו. הם גם משלימים את החסר מבחינת הצרכים הצבאיים של המדינה ולענ"ד, גם הופכים את אישיותו של המשרת והנושא בעול עם חבריו, ליותר שלמה.

הבה נאחל לעם ישראל כי בקרוב חלקים נוספים של עולם התורה בפרט והצבור הכללי בכלל,
יזכו להשלים את עצמם וימלאו את חובתם גם בתחום חשוב זה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il