ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הצלת נפשות | אתר ישיבה

דף הבית ספריה ארץ ישראל ומדינת ישראל מצוות ישוב הארץ Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"א

הצלת נפשות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

16 - מצוות לא תעמוד על דם רעך
מצווה מן התורה להציל אדם שנמצא בסכנה. שכן מצווה אותנו התורה "והשבותו לו" (דברים כב, ב), ובכלל המצווה להחזיר לאדם חפץ שאבד לו, וקל וחומר שאם חייו בסכנה שחובה עלינו להציל את נפשו ולהשיבה לו. וכן נלמדת המצווה מן הפסוק (ויקרא יט, טז): "לא תעמוד על דם רעך", ומובאת בתלמוד מסכת סנהדרין (עג, א), ברייתא הפותחת בשאלה: מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר, או שחיה רעה גוררתו ועומדת לטורפו, או שליסטים באים עליו להורגו, מניין שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לא תעמוד על דם רעך".

כלומר, בנוסף למצווה היסודית "ואהבת לרעך כמוך", שעליה אמר רבי עקיבא שהיא כלל גדול בתורה, מפני שהיא היסוד ליחסים הטובים שצריכים לשרור בין אדם לחברו. בנוסף לכך פרטה התורה מצוות רבות ובתוכם שני הציוויים: "והשבותו לו", ו"לא תעמוד על דם רעך". לא מספיק לחייך אל החבר ולהצהיר כי אנו אוהבים אותו, אלא קובעת התורה, שיש לאדם אחריות ממשית כלפי חברו.

לפיכך, כאשר יהודי נמצא בסכנת נפשות, אסור לעמוד מנגד באדישות, אלא צריך כל יהודי לחוש עריבות כלפי חבירו שנמצא בסכנה, ולעשות כל מה שביכולתו כדי להצילו.
אם ננהג כך, ונרגיש בלבנו את הערבות ההדדית שבין כל ישראל, נוכל להתמודד עם הסכנות מצד אויבינו, ונקים כאן מדינה יהודית מגובשת ומלוכדת שתהווה תשתית להגשמת חזון הנביאים בתיקון עולם וגאולתו.

17 - האם המציל צריך לסכן את חייו
שאלה מרכזית במצוות "לא תעמוד על דם רעך", עד היכן מגיע חיוב מצווה זו. מה הדין במקרה שכדי להציל את החבר, צריך המציל לסכן את חייו. האם גם אז מוטלת עליו המצווה "לא תעמוד על דם רעך", ועליו להיכנס לתוך הסכנה כדי להציל את חברו, או שהמצווה מוטלת על המציל רק כאשר אין בהצלה סכנה גדולה.

לדוגמה, אדם שרואה את חבירו טובע בנהר או בים, והוא יודע שאם ינסה להצילו, יתכן מאוד שאף הוא יטבע וימות. האם במקרה כזה עליו להיכנס לתוך הסכנה להציל את חבירו, או שמא במקום שיש סכנה גדולה, אין חובה להסתכן כדי להציל חיי יהודי אחר?

תשובה: שתי שיטות עיקריות נאמרו בהלכה זו, יש אומרים שככלל שווה מצוות "לא תעמוד על דם רעך" לשאר המצוות שבתורה, וכשם שאין מצווה לסכן את הנפש כדי לקיים מצוות אחרות, כך אין אדם צריך לסכן את נפשו כדי להציל את חברו. אלא שבכל זאת ברור שאין לחשוש יותר מדי בעת שהחבר נמצא בסכנת מוות. וכשם שאדם מוכן להסתכן מעט כדי להתפרנס, כך לכל הפחות עליו להסתכן כדי להציל את החבר. הרי ישנם אנשים שבעבודתם מטפסים למקומות גבוהים, וישנם שמפליגים לימים רחוקים, וישנם שעובדים עם חומרים מסוכנים. וכן כל אדם שרכושו עולה בלהבות, מוכן להיכנס לסיכון קל כדי להציל את מה שניתן, וקל וחומר שכדי להציל חבר - מצווה להסתכן מעט. וכן מבואר בברייתא (סנהדרין עג, א) שאדם צריך להיות מוכן להסתכן מעט כדי להציל את חברו, כגון לקפוץ לנהר כדי להציל טובע, ולקום כנגד חיות רעות או ליסטים כדי להציל את המותקף, ובודאי שיש בזה סכנה מסוימת. ועוד אמרו (פתחי תשובה חו"מ תכו, ב; מ"ב שכט, יט) שכל הנזהר והמפחד יתר על המידה, יענש מידה כנגד מידה, וסופו שיקרה לו אותו דבר ולא יבואו לעזרתו. אבל במצב שהצלת החבר דורשת להיכנס לסכנה גדולה, אין אדם מצווה להציל את חברו. שכן לדעה זו גם על מצוות הצלת חבר חל הכלל "וחי בהם". סכנה גדולה מוגדרת כסכנה שאדם רגיל אינו מוכן להסתכן אפילו כדי להציל את כל רכושו (רבנו יונה, סמ"ע חו"מ תכו, ב, שו"ע הרב או"ח שכט, ח).

אולם לפי השיטה השנייה, מצוות "לא תעמוד על דם רעך" שונה משאר המצוות, משום שהיא עוסקת בהצלת חיי אדם. ועל כן היא מחייבת אותנו להיכנס לסכנה גדולה כדי להציל את החבר ממוות ודאי. ואפילו אם זו סכנה שאדם רגיל אינו מוכן ליטול על עצמו כדי להציל את רכושו, מכל מקום כדי להציל יהודי, צריך להיכנס גם לסכנה זו. וכל זה בתנאי שלמרות שפעולת ההצלה מסוכנת, ויש סיכון ששניהם ימותו, מכל מקום נראה שעל פי רוב הסיכויים פעולת ההצלה תצליח ושניהם יחיו. אבל אם המצב הוא שפעולת ההצלה מסוכנת עד כדי כך שישנם רק חמישים אחוז שתצליח, ולעומת זאת ישנם חמישים אחוז שתיכשל ושניהם ימותו, במקרה כזה אין להיכנס לספק סכנה כדי להציל (ב"י חו"מ סי' תכ"ו עפ"י הגה"מ בשם הירושלמי).

למעשה נפסקה הלכה, שמצד הדין אין אדם צריך להכניס את עצמו לסכנה מעבר למה שאנשים רגילים מסתכנים למען רכושם. אולם מידת חסידות להסתכן למען הצלת החבר אף מעבר לכך, כל זמן שברור שמירב הסיכויים שפעולת ההצלה תצליח (ועיין בפניני הלכה ח"ג הל' הצלת נפשות 1-3).

וכל זה כאשר מדובר בסכנה לאדם יחיד, אבל כשמדובר על סכנה לכלל, אזי אין עושים חשבונות כאלו, אלא יש לעשות הכל כדי לנצח את האויב, ולשם כך פעמים שנדרש מהיחיד להקריב את נפשו למען הצלת הכלל, וזוהי מצוות המלחמה להציל את ישראל מיד צורריו (עיין בצבא כהלכה פרק ט"ו, ציץ אליעזר יג, ק).


ונסיים בהודאה לה' שזיכנו לראות בהתגלות הקץ המגולה, שארץ ישראל נותנת את פירותיה הקדושים, ותהליך קיבוץ הגלויות בעיצומו, והארץ מתיישבת. וכל הקשיים שאנו עוברים הם יסורים שארץ ישראל נקנית בהם, שהם מזככים אותנו לקראת חיים שלימים בארץ הקדושה. לפיכך עלינו ללמוד ולהעמיק בעניינה של ארץ ישראל ובתפקידם של ישראל בעולם, ולקיים את מצוות ישוב הארץ בכל יכולתנו, ומתוך כך נתפלל אל ה' שיחיש גאולתנו, ויתקיימו בנו דברי הנביאים: "כי הנה ימים באים נאם ה' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה', והשבתים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה" (ירמיהו ל, ג). "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד" (שם י'). ותתגלה סגולתנו הפנימית, כנאמר (ישעיהו ס, כא): "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ".

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il