ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קרבן פסח | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות בא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

התשס"ד

קרבן פסח


מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

ארבע פרשיות בפרשת בא מוקדשות לענייני קרבן הפסח, ברור שיש כאן הדגשה מיוחדת של התורה המצביעה על חשיבותה העקרונית של מצווה זו. המצוות להקריב קרבן פסח ומצות המילה הן מהרבה בחינות, בבחינת "תאומים סיאמים". אין צורך להכביר במילים בהסבר מעמדה המיוחד של מצוות המילה בתוך תרי"ג מצוות. נזכיר רק שתי עובדות שאינן נתונות במחלוקת. א. שתי מצוות אלה הן היחידות בכל התורה כולה שאי ביצוען בשב ואל תעשה גורר אחריו את העונש החמור של כרת שמשמעותו ניתוק מעם ישראל ומן השכינה. ב. שתי מצוות אלה הן שאפשרו את יציאת מצרים גם למי שהיה שקוע במ"ט שערי טומאה ולא היו לו כל זכויות אחרות. וז"ל הנביא "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל ט"ז ו) והסברו במדרש:
"רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל טז ח). הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר ... ואת ערום ועריה וגו' (שם /יחזקאל טז/ ז) ערום מכל מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ..." (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא בא פרשה ה ד"ה והיה לכם).

ננסה לתת הסבר לקשר המיוחד בין שתי מצוות אלה, מה שיסביר גם את מעמדן המיוחד. שתי בריתות כורת היהודי עם בוראו. משמעותה של הברית היא הכרזה שאנו משעבדים את חיינו לעבודתו וממילא האדון מקבל על עצמו את ההתחייבות להבטיח את קיומו של עבדו. הברית הראשונה היא ברית המילה הנערכת בהיות הרך הנולד בן שמונת ימים. בברית זו החתומה בבשרנו אנו מסמנים עצמנו כעבדי המקום.

אך דא עקא, איש איננו מקבל את הסכמתו של התינוק לכך. לכן מרגע עומדו על דעתו, בהגיעו לגיל מצוות מתחייב הישראלי להכריז מחדש על כך על ידי הבאת קרבן פסח. הקרבת הקרבן מדי שנה משמעותה חידוש ה"חוזה" וכריתת הברית, מדעת. כתנאי ליציאת מצרים ברור שנבחרו דווקא מצוות אלה שהן הן המעבירות את בני ישראל ממעמד של "עבדי פרעה" למצב של "עבדי המקום" שהוא הוא היציאה לחירות. כמאמר חז"ל "ואומר "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות", אל תקרי חרות אלא חירות" (מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ה הלכה ג).

על פי זה תהא מובנת ההתיחסות המחמירה של חז"ל לשאלתו של הרשע המופיעה גם היא בפרשתינו "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק" (שמות י"ב כו-כז)
"אלא זה בן רשע הוא שהוציא את עצמו מן הכלל ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה הוציאהו מן הכלל בעבור זה עשה יי' לי בצאתי ממצרים לי ולא לך ולפי שהוצאת את עצמך מן הכלל אלו היית שם לא היית נגאל" (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא בא פרשה יז ד"ה והגדת לבנך).

הבן הרשע מערער על כריתת הברית - קבלת עול מלכות שמים על עצמנו.

הבה נתפלל כולנו יחד כי בזכות מצוות המילה שכל העם (כמעט) מקיים אותה, נזכה גם לחידוש הברית, מדי שנה בשנה, כחלק מהגאולה השלמה.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il