בית המדרש

  • מדורים
  • שבת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הגאון ר' יעקב ב"ר אברהם דוד רוזנטל זצ"ל

גליון מס' 125

שבת הראי"ה פרשת בהר בחוקותי

undefined

רבנים שונים

אייר תש"ע
8 דק' קריאה
אורות הפרשה
וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ [כו, ב].

"בית המקדש בתור מרכז הרוחני של האומה ומקור החיים הרוחניים של כל יחיד ממנה, מצד החזיון המורגש המרהיב עין ביפיו ומנשא את הרעיון בעזוז איומו צריך הוא להבנות ברוח בכל יום אצל כל יחיד מישראל, כדי להשאיב את נפשו במלא חייה בתוכיות האומה במצבה השלם. אז ישובו ליחיד כחותיו הנפשיים הרעננים, שחיי האמונה וחום ההרגש ואורו פורחים בהם בפרחי חמד של שלל צבעים נחמדים למאד. תעודה זו מתכוננת בפועל ע"י סדר היום של הקרבנות הנאמרות לפני התפלה: פרשת הכיור, התמיד, הקטורת. זורעים הם את הגודל האלהי שבבית הגדול והקדוש במעמקי הנשמה, קרוב למדת השיגוב שהיתה לכל יחיד בעת היות האומה חיה, ומקדשה בתוכה על אדמתה. גרעיני התשוקה אל השלמתה של האומה בתכונתה הרוחנית, הולכים הם ועושים את פירותיהם על תלמי הלב, הם הולכים ורבים, משתרגים עם כל המון הרעיונות הטובים המתיחשים לתכונה המרכזית הזאת, וכנסת ישראל נבנית ברוח בנין איתן בכחה לאלהים, אשר יתן לה עצמה מצד ההוד הנצחי האצור בסגולת מאוייה, יותר מהמון בנינים חמריים ומוסדות לאומיים של חול, המאמצים כח כל לאום, אשר רק על בשרו וחילו הגשמי יחיה. אהבת אלהים התמימה והנשאה מתעוררת ומתיצבת, חיה בעז גדול בנשמת האומה, ע"י זכרונותיה מימי קדם, בהיות נר אלהים תמים עמדה. והאידיאליות של זכר נשגב זה, דולה ממעמקים כל רעיון נחמד וכל משאת נפש כבירה וקדושה, ומצבת לעיני האומה בכללה את ערכה האלהי הגדול, שממלא הוד והדר את כל חדרי לב של כל יחידי בניה" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ א' פסקה קמד].

אורות הראי"ה
מרן הראי"ה קוק
והגאון ר' יוסף גרשון הורביץ זצ"ל
רבה של שכונת וישיבת מאה שערים (פרק ט')


בין שני הועדים
סיפרנו בשבוע שעבר על הקמת 'ועד העיר האשכנזי' בירושלים, שעמד תחת נשיאותו של מרן הראי"ה, ועל גלגוליו השונים.
הזכרנו כי באותה תקופה הוקם גם 'ועד העיר ליהודי ירושלים' אשר בו השתתפו שומרי תורה לצד כאלה שהשתייכו למחנה 'החפשים'. בשטף הימים נוצרו חיכוכים בין שני הוועדים, בדבר השאלה מי זכאי לייצג את הציבור היהודי בירושלים.
הנה קטע מתוך העתון 'דואר היום', המספר על כך:
"כשהתיצבו חברי הועד האשכנזי לפני הנציב העליון ביום השישי שעבר, מסרו לו תזכיר זה בתוכן זה: העדה האשכנזית מתקיימת בירושלים זה מאה ועשרים שנה. היא סידרה בתי חסד רבים לחינוך, לצדקה וכו', החל מגאולת הקרקע של חורבת ר' יהודה החסיד, ובנין בית הכנסת הגדול עליה, ועד יסוד המושבה בארץ ישראל פתח תקוה.
הועד האשכנזי מכיר את "ועד העיר ליהודי ירושלים" בתור בא-כח העדה העברית לעניינים הכלליים והמדיניים, והוא משאיר בגבולו רק את העניינים הפנימיים הנוגעים לעדה האשכנזית לבדה. הוא מקווה לרגע המאושר שתבוא התמזגות שלמה בין העדות העבריות, ואז לא יהיה עוד מקום לאשכנזי, ספרדי, תימני, וכו', אבל עד אז הוא מבקש שהממשלה תכירהו בתור ב"כ העדה לנהל את כל מוסדותיה בראשות הרב הראשי הגאון מוהרא"י קוק" ['דואר היום', ח' אב תר"פ].

מניעת הפירוד
אך לא רק כלפי ועד העיר הכללי היה צורך לגבש עמדה מוצקה. גם בתוך מחנה שומרי התורה היו מי שאיימו על המשך תפקודו של הועד.
כפי שסיפרנו בשבוע שעבר, בשלב מסויים השתלט המיעוט הקיצוני שבעדה האשכנזית על הנהגת הועד האשכנזי. בעקבות כך פרשו מהועד רוב חבריו ומנהיגיו, ובעצה אחת עם רבני ירושלים הקימו מחדש את 'ועד העדה האשכנזית', שבנשיאותו עמד מרן הראי"ה.
מלחמה גדולה הייתה נטושה בין שני הועדים, הישן והחדש. אותם קיצוניים שנותרו בועד הישן, פגעו שוב ושוב ברבני ירושלים ומוסדותיה.
בתוך כך דרש הועד הישן לקבל זכויות להקמת מערכת שחיטה נפרדת, שלא תהיה כפופה למערכת השחיטה הקבועה של ירושלים שבראשה עמדו גדולי רבני העיר. דרישה זו לוותה במסע תעמולה מצידם של הקיצוניים, נגד אותם רבנים.
גדולי ישראל יצאו בתקיפות נגד נסיונות אלו להכניס פירוד בשחיטה. בכרוז מיוחד שפרסמו באותם ימים, הם כותבים בין היתר כך:
"זה שנים אחדות שאיזה אנשים בלתי אחראים, המתימרים לקנאי התורה והדת, לקחו להם קרנים לנגח בהם את קהל היראים והשלמים, ומהרסים את בית ישראל בארץ ישראל. בשם "התורה" האם משפילים את כבוד התורה. בשם "יראת שמים" הם מחללים שם שמים. [...] ועם זה ההינו להוציא דיבה על אמונת וכשרות השחיטה הכללית העומדת תחת השגחת גדולי ההוראה שבאר"י, היא השחיטה המקובלת בירושלם מגאוני דקדמאי ואשר כל שלומי אמוני ישראל שאינם מבעלי המחלוקת אוכלים ממנה.
ומביעים [אנו] את צערנו הגדול על חילול וביזוי כבוד ירושלם, כבוד הישיבות הקדושות וכבוד התורה. [...] [עברו] בזדון על הלאו הנורא והאיום של "ולא יהיה כקורח וכעדתו" (הוא הלאו שעשה וגרם כל השמות והתלאות בישראל).
[...] ולאלה מחרחרי הריב אנו קוראים מנהמת ליבנו: גורו לכם מפני חרב העוון! התבוננו מה עוללתם לירושלים ולמוסדותיה!
חדלו ממעשיכם, והיו גם אתם מ"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", והוא רחום יכפר עוון וגו'.
הכותבים וחותמים לשם כבוד התורה וכבוד ירושלים עיר קדשנו ודוויים ומצטערים על כבוד שגלה מהן".
על כרוז זה (שצילומו קיים בידינו) חתמו כל גדולי ירושלים, ביניהם: רי"מ טוקצינסקי, ר' אליהו ראם, ר' משה חסקין, ר' מאיר סטלוביץ, ר' שלמה יוסף זוין, ר' יצחק יעקב וכטפויגל, ועוד.

הצעת הפשרה
הגוף שעמד באומץ כנגד סכנת המתבדלים, היה 'ועד העדה האשכנזית' החדש. מפעם לפעם ערך הועד אסיפות של רבני ירושלים, לטכס עצה כיצד להגן על אחדות העדה האשכנזית-החרדית.
הנה, למשל, ידיעה קצרה שהתפרסמה בעתונות של אותם ימים:
"ביום ד' בערב הייתה אספת השבעים (חברי הועד החדש) בנוכחות הרב קוק. דנו בה בעיקר על דרישת הועד השני (הועד האשכנזי הישן) בנוגע לסידור החדש של "ועד השחיטה". מתוך הויכוחים החמים הובלט כי ההצעה, באם תתקבל, תביא לידי פירוד יותר מובלט בתוך העדה האשכנזית.
הרב קוק הציע, שבאם יסכים הועד השני לצאת בגילוי-דעת רשמי שהעדה האשכנזית כלפי חוץ היא עדה אחת, שישנן בה סיעות שונות, אזי אפשר יהיה לבוא לידי הסכמה בנוגע לפרטי הדרישות של הצד השני.
נבחרו שלושה חברים שימסרו את ההחלטה להרבנים זוננפלד וולנשטיין, ולהוסיף כי בעניין הכשרות יתעסקו רק הרבנים בעצמם ולא ע"י ועדים. בנוגע לעניני הכספים של "ועד השחיטה", מרוצים הם לבוא לידי איזו הסכמה שהיא".
['דואר היום' י"ג אלול תר"פ].

אספת הועד בבית הרב
בחודש ניסן תרפ"ד, נערכו בחירות מחודשות לנשיאות ועד העדה האשכנזית (החדש). באותם ימים שהה מרן הראי"ה באמריקה, לצורך גיוס כספים למוסדות התורה בירושלים.
הנה תיאור האסיפה, כפי שהוא הופיע בעתון 'התור' מאותם ימים:
"באור ליום הרביעי הייתה באולם ביתו הפרטי של ראש הרבנים הגרא"י קוק, האספה הכללית הראשונה של 'ועד העדה האשכנזי' שנבחר בבחירות האחרונות לפני חג הפסח. אספה ראשונה זו נקראה ע"י ועדת הבחירות, ונכחו בה כל הנבחרים, מלבד אחדים שבמקרה אינם בירושלים. הוזמנו ובאו אל האסיפה גם הרבנים חברי הרבנות הראשית לא"י והבד"צ לעדת האשכנזים. האספה נפתחה בשם ועדת הבחירות ע"י מר א.ח. צוובנר. הוא הודיע באופן רשמי לנבחרים את דבר היבחרם לועד-העדה האשכנזי באופן חוקי עפ"י סדר הבחירות שנקבע ע"י "ועד העיר לעדת האשכנזים" הקודם. הוא באר בקצרה את ערכו הגדול של ועד העדה ותפקידו לארגן ולסדר ולהביא את השלום בתוך העדה הגדולה הזאת, להגן על רכושה העשיר הרוחני והחומר ומוסדותיה הצבוריים הנותנים כבוד ותפארת לעיר קודשנו, ולעבוד בהסכמה הדדית עם כל אלה העובדים לשם בנין הארץ עפ"י התורה הכתובה והמסורה.
הרב רבי יוסף גרשון הורביץ [...] נבחר פה אחד ליו"ר האספה. הוא נשא נאום מלבב מתובל בדברי תורה על תפקידו החשוב של ועד העדה בעיר הקודש. לבסוף מבאר הרב הנואם כי לפנים בירושלים היה נהוג לא לבחור ברב העדה, אלא הרב היה נעשה לרב בלי בחירה. הראשון בין רבני ירושלים שעלה לכהן במשרתו ע"י כל העדה הוא רבנו הגדול רבי אברהם יצחק הכהן קוק. עוד לפני היבחרו באופן רשמי לרב הראשי של א"י ע"י האספה הגדולה של רבני א"י וראשי הקהילות הייתה הסכמה לרבנותו. הוא היה נשיא "ועד העיר האשכנזי" הקודם, ולכן צריך גם ועד העדה שנבחר עתה לעמוד תחת נשיאותו, ולכן הוא קם ממקומו ומשאיר את כסא הנשיאות פנוי עד שישוב רבנו הראשי לשלום מאמריקה ויכהן לנו גם בתור נשיא העדה" [התור, פסח תרפ"ד].

בשבועון החרדי 'קול יעקב' מופיעים פרטים נוספים על אסיפה זו:
" הרב הגאון ר' יוסף גרשון הורביץ נבחר (לנשיא הועד) במספר קולות של קרוב לאלף וארבע מאות איש. מ"מ הרב הראשי הרב הגאון הראב"ד ר' צבי פסח פראנק - שבא בלוית המזכיר הכללי של הרבנות הראשית לא"י הרה"ג ר' שמואל אהרן ובר, - ברך את הועד להצלחה בעמדתו לאחדות ולשלום ולחיזוק עמדת החרדים בלתי-התלויה.
כשהקהל עמד על רגליו לכבוד שמו של רבנו ראש הרבנים לא"י הגאון רא"י קוק שליט"א נתקבלה ההחלטה פה אחד לשלוח לו תלגרמה של ברכה בשם היהדות הצרופה לעבודתו במסירות נפש להרמת קרן התורה והיראה באה"ק בפרט ובעולם כולו בכלל" [כ"ז ניסן תרפד, קול יעקב].


נשיא הכבוד - הראי"ה
ואמנם הרי"ג הורביץ ביקש להשאיר את משרת הנשיאות למרן הראי"ה, נשיאו הקודם של הועד, אך הראי"ה לא היה בארץ באותם ימים, כך שבפועל קיבל הרי"ג את המינוי. אכן, הראי"ה נבחר להיות נשיא-הכבוד של הועד. במכתב גלוי שפרסם הועד בשבועון 'קול יעקב' כתוב כך:
"ב"ה יום א' לחודש אייר תרפ"ד
מע"כ מערכת 'קול יעקב', כאן
א.נ.
הננו מתכבדים להודיע למע"כ כי באור ליום כ"ז ניסן הייתה אסיפה הכללית הראשונה של ועד-העדה באולם בית ראש הרבנים לא"י, ובאסיפה זו נבחרה הנשיאות המורכבת מחמישה חברים: הרה"ג ר' יוסף גרשון הורביץ נשיא; ה"ה ר' עקיבא אליאש ור' אברהם חיים סגנים; ר' חיים יעקב קרק גזבר; ור' יצחק יעקב ילין מזכיר.
רבנו הגאון ר' אברהם יצחק הכהן קוק ראש הרבנים לא"י נבחר לנשיא הכבוד.
באסיפה הכללית הבאה יבחר הועד הפועל שיהיה מורכב מעשה חברים מלבד הנשיאות.
בתקוה לעבודה פוריה בעזרתו המסורה של הצבור כולו לתועלתה ולכבודה של העדה האשכנזית בפרט ועיר קדשנו בכלל. הננו בכל הכבוד והברכה
יוסף גרשון הורוויץ נשיא
יצחק יעקב ילין מזכיר"
['קול יעקב', י"ב אייר תרפד. ובדומה: 'דואר היום' ד' אייר תרפ"ד].
ולמרות שבבחירות אלו זכה הרי"ג הורביץ בתואר 'נשיא ועד העדה', ואילו הראי"ה קיבל מבחינה רשמית רק את תפקיד 'נשיא הכבוד', הרי שלמעשה במשך כל תקופות חייו נחשב הראי"ה בפועל לנשיא 'ועד העדה האשכנזית' ['הרבנות הראשית לארץ ישראל', ד"ר אריה מורגנשטרן, עמ' 107].


"מורא רבך כמורא שמים"

סיפר הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל:
זכורני כי פעם אחת הגיע ר' אריה לוין לתלמוד תורה 'עץ חיים', כשכף ידו מוכתמת בדיו. סיפר ר' אריה לתלמידיו: "לבטח תמהים אתם מדוע הנני מגיע לשיעור כשכף ידי מוכתמת? ובכן מעשה שהיה כך היה: כבכל ראש חודש נוהג אני לערוך ביקור קבוע אצל מרן הראי"ה קוק. והנה היום, בעת שהותי בחדרו, נכנסה אשה וביקשה מהרב קוק שימליץ ויחתום על מכתב בקשה, שהיא עומדת להגיש לאחד המוסדות בעיר. הרב הוציא מיד את עטו והתכונן לחתום. ואולם, לאחר שעבר וקרא את הכתוב - לא נראה לו סגנון המכתב. נטל גליון נייר וכתב לאישה מכתב חדש ולאחר מכן חתם עליו. תוך כדי כתיבה, התהוו כתמי דיו רבים על ידיו של הרב. לאחר שהאישה יצאה - ביקשתי מהרב שירחץ ידיו בטרם ייבש הדיו ויקל יותר לנקותו, כי ידעתי שעוד מעט ירצה ליטול ידיו לסעודת ראש חודש ואז יקפיד וודאי בדיני 'חציצה', כתוצאה מהדיו היבש שעל ידיו.
השיב לי הרב בפלפול ארוך על דיני 'חציצה' בעת נטילת ידים, וכי להלכה בדיו יבש אין שום חשש ל'חציצה'. אך אני, משום מה, המשכתי להפציר בו שירחץ ידיו. רק לאחר הפצרות מרובות ניגש לכיור ושטף ידיו.
לאחר צאתי מבית הרב - הרגשתי, כי נהגתי שלא כשורה בהפצרותי המרובות ברב, וכי הרב נראה מקפיד קמעא על שאיני מרפה ממנו. המשכתי בדרכי לבית החולים 'ביקור חולים'. ניגשתי למשרדים כדי לכתוב פתק כלשהו ולפתע נתקלתי בשולחן עבודה וקסת דיו שעמדה על שולחן זה נפלה וכל הדיו ניתז על ידי... תליתי מקרה זה בכך, שבאתי על עונשי כיון שהרהרתי אחר מורי ורבי בשאלתי הבוקר אודות הברכה, לפיכך החלטתי לבוא אליכם כשכף ידי מוכתמת, כדי להראותכם וללמדכם עד כמה חייב אדם להיות זהיר בכבוד רבו"...
['צדיק יסוד עולם' עמ' 58].
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il