בית המדרש

  • מדורים
  • שבת הראי"ה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חנן בן שלומית

גליון מספר 126

שבת הראי"ה פרשת במדבר

undefined

רבנים שונים

אייר תש"ע
8 דק' קריאה
אורות הפרשה
וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם [ג, ט].

"שלש מדות ישנן בבעלי הנפש, המשפיעים על בני דורם מאוצר רוחם, ושלושתן נאחזות הן במדתה של הדוגמה העליונה, שדרכי העבודה האלהית [...] מתפרטות בה, והן מוצאות להן מקום בשרשי היסוד של עבודת הלויה, הכהונה, ועל גביהם מדתו של משה עבד ה'.
העבודה של המשמעת הפשוטה, שהצד התחתיתי שלה הוא "דרוש וקבל שכר", והיא הולכת ומתעלה בדרכה, זאת היא עבודת הלויים , כי שכר הוא להם חלף עבודתם [ע"פ במדבר יח, כא]. כשהיא מתעלה - אין עיניה נטויות אל השכר, אבל סוף ענינה היא משמעת פשוטה ותמימה. אנשי הרוח, אשר בידם נתונים המפתחות של אוצר החיים הלזה, הם הנם כל העובדים בקודש, המזכירים את ד', בתורה, במוסר, בהוראה ישרה, בהלכה והגדה. אותם המושפעים מהם, מושפעים הם משפעת התורה המתגלה על פיהם, בתור צינור ומעבר הגון. המקשיבים זוכים במשמעתם הברה, והם מזכים את מזכיהם גם כן, בדרך שכר שחלף העבודה. זהו יחש לויי, שומר השערים מבחוץ, ומרים קול בשיר וזמרה.
למעלה מזה היא העבודה הפנימית, שהיא מסתכלת ברזי עולם, והיא מפרנסת את הקודש שלמעלה, ברז הנאצל של תנו עז לאלהים, וישראל מפרנסים לאביהם שבשמים [...]. ולעומת תוכן זה בעבודת הקודש של טהורי הנשמה, צדיקים יסודי העולם, שהמתדבק בהם הרי הוא מתדבק בשכינה, וכל המתדבק בם מוסיף בהם כח וגודל, נהרה וחיי עלמות, זאת היא מדתן של כהנים , עבודת מתנה אתן את כהונתכם.
למעלה מכולם היא מדתו של משה, רועה נאמן, שעיניו ולבו רק אל צאן עמו, וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵה צֹאנוֹ [ע"פ ישעיה סג, יא], דוגמתו היא התכונה העליונה, שאין כל עולמים כדאים לה, לא פרנסה ולא תוספת גדולה, כי אם דעה בהירה ואספקלריא המאירה, שכל השפע והטוב בטלים לגבה יותר משרגא בטיהרא. [...] אשרי העם שככה לו בגימטריא משה, אשרי העם שד' אלהיו, [...], להיות עדי עד מתלמידיו של משה עבד ד', העומד תמיד מוכן להופיע ולהשפיע, ולא לקבל מאומה, אפילו ברכה רוחנית ואצילית, כי ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו, כליל תפארת בראשו נתת לו [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', ח', רטז].

אורות הראי"ה
מרן הראי"ה קוק
והגאון ר' יוסף גרשון הורביץ זצ"ל
רבה של שכונת וישיבת מאה שערים (פרק י')



נשיא הכבוד של ועד העדה
ביום שלישי כ"ו ניסן תרפ"ד התקיימו ב'בית הרב' הבחירות ל'ועד העדה האשכנזית' בירושלים. נשיאו הקודם של הועד, מרן הראי"ה, שהה באותם ימים באמריקה לצורך גיוס כספים למוסדות התורה בירושלים. ממלא מקומו כרב הראשי, הראב"ד ר' צבי פסח פראנק זצ"ל, הגיע במקומו למעמד הבחירות, בליווי המזכיר הכללי של הרבנות הראשית לא"י - הרב שמואל אהרן ובר זצ"ל. בין הנאומים הרבים דיבר גם הרב פראנק, וברך את הועד להצלחה בעמדתו לאחדות ולשלום ולחיזוק עמדת החרדים הבלתי-תלויים.
באסיפה זו נבחרה הנשיאות המורכבת מחמישה חברים: הרה"ג ר' יוסף גרשון הורביץ נשיא; ה"ה ר' עקיבא אליאש ור' אברהם חיים סגנים; ר' חיים יעקב קרק גזבר; ור' יצחק יעקב ילין מזכיר.
מרן הראי"ה נבחר לנשיא הכבוד של ועד העדה. כשהזכירו את שמו של הראי"ה נעמד הקהל על רגליו, ונתקבלה ההחלטה פה אחד לשלוח לו מכתב של ברכה בשם היהדות הצרופה לעבודתו במסירות נפש להרמת קרן התורה והיראה באה"ק בפרט ובעולם כולו בכלל [ע"פ העיתונים 'דואר היום' ד' אייר תרפ"ד; 'קול יעקב' כ"ז ניסן תרפ"ד; 'התור', פסח תרפ"ד].

התעכבות באמריקה
על פי התכנון הראשוני, היה מרן הראי"ה אמור לשוב ארצה לקראת בסוף קיץ תרפ"ד, אך בסופו של דבר נאלץ להתעכב זמן מה במסעותיו, ע"מ לסדר עניינים שונים לטובת העדה החרדית בירושלים, שעמדה תחת הנהגתו.
הציבור בירושלים, שחיכה בגעגועים ובציפיה לשובו של הראי"ה, קיבל את בשורת העיכוב בצער רב. הדים לכך ניתן למצוא בתוכן המכתב הבא, שנשלח לראי"ה מאת ועד העדה האשכנזית, בחתימת ידו של הנשיא - הרי"ג הורביץ זצ"ל.

מכתב זה נחשף כאן לראשונה, באדיבות ארכיון 'בית הרב'.
"ועד-העדה
של עדת האשכנזים בירושלם תובב"א
ת.ד. 67

ב"ה יום יג לחדש מנחם-אב תרפ"ד
מע"כ רבנו הגדול, הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א
ראש הרבנים לא"י,
ניורק.
לאחדשה"ט בכל הכבוד הראוי.
רושם קשה עשתה עלינו הידיעה התלגרפית שהגיעה בימים האלה לרב מאיר ברלין על אודות התעכבותו של רבנו באמריקה עד לאחרי חג הסוכות. רושם קשה ומעציב עשתה הידיעה גם ביתר חוגי הצבור. קשה היה לה לירושלם להסכים לנסיעת רבנו בכלל, קשים היו לה ימי העדרו עד עכשיו, וקשה עוד יותר היא אכזבת התקוה הנוכחית, שלפי הידיעות הקודמות כבר קוינו וכבר חיכינו להתראות את רבנו פנים אל פנים לימי החג הבאים. אין לתאר את כמי(ה)תנו ליום שובו, ואין ערוך לסבל הרוחני שענינינו המקומיים סובלים לרגלי העדרו. יודעים אנו רק כי כמונו גם רבנו סובל מאוד מאי-יכלתו עוד לשוב לארץ קדשנו שהיא חלק מחייו כל הימים, ויחד נתנחם בנחמה אחת, כי אם כבוד רבנו יחליט להשאר עד לאחרי החגים בטח ימצא זאת לנחוץ לטובת הצבור ומוסדות התורה, ובפני זה על כלנו לסבול ולקבל באהבה.
בטח קבל מעכ"ת את התלגרמה ששלחנו לו בדבר נחיצות נוכחותו כעת בלונדון, (בחשבנו שהוא נוסע כבר חזרה) בכדי להגן שם על דרישות התקונים של היהדות החרדית בחוקה הא"י. בטח עשה בזה מעכ"ת מה שאפשר היה בידו, ועוד יעשה מה שיהיה באפשר כי בחוקה הזאת ונסוחה תלויים כל עתיד[נו] [ל]הגנת ענינינו בא"י.
הננו מתפלאים מאד שלא קבלנו עוד ממעכ"ת שום מכתב בתגובה על המכתבים ששלחנו לו ביום כג סיון וביום ז תמוז, ושעמהם המצאנו לו מסמכים שונים בקשר עם ועד-העדה ועם חוקת הקהלות. כמובן לא קבלנו שום תשובה על התלגרמה ששלחנו לו מכבר בדבר בחירת ועד-העדה והבחרו לנשיאות-הכבוד.
והננו מברכים את רבנו שיזכה לשוב לארצנו ולביתו בזמן הקרוב היותר אפשרי, ובידו יעלה להוציא לפועל את כל מערכי לבו לטובת הישוב וקדשיו.
בכל הכבוד הגמור ורגשי הברכה היותר עמוקים
יוסף גרשון הורוויץ נשיא
יצחק יעקב ילין מזכיר.
(חותמת ועד העדה של עדת האשכנזים בירושלם ת"ו).

ועד העזרה האמריקאי
מכתב נוסף נשלח באותם ימים למרן הראי"ה, וגם בו מובעים רגשי הגעגועים כלפיו מצד גדולי וצדיקי ירושלים, בתוכם הרי"ג הורביץ זצ"ל.
את המכתב שלח "ועד העזרה המרכזי האמריקאי להחזקת מוסדות התורה, סניף ארץ ישראל, ירושלים ת"ו". אנו מפרסמים אותו כאן לראשונה, באדיבות ארכיון 'בית הרב':

"ב"ה, יום ט"ז לחדש אלול תרפ"ד.
מע"כ רבינו היקר והחביב ה"ה הגאון הגדול מרא דארעא ישראל כקש"ת מוהרא"י הכהן קוק שליט"א נשיא הרבנות הראשית לא"י, שלום וברכה!
אחדה"ש ברגשי כבוד היותר נעלים!
מתכבדים אנחנו להביע בזה לכבוד מרן רבינו שליט"א בשמנו ובשם כל גדולי התורה בארה"ק, את ברכותינו הלבבי[ו]ת ברכת כוח"ט [=כתיבה וחתימה טובה] לשנה החדשה הבע"ל. רבינו היקר והחביב, מרגישים אנחנו את צערו ולבנו כואב מאוד על כי נטל עליו להשאר בגולה בימים הנוראים האלו רחוק ממשפחתו החביבה, רחוק מציון משאת נפשו ומכל היקר לו. אבל צערינו אנחנו גדול פי הרבה על אשר הדר"ג נפקד מקומו בתוכינו זה זמן ארוך מה שלא פיללנו ולא שערנו על זה מראש, וביחוד ירבו געגועינו לרבינו שליט"א, בימי החגים, הימים אשר בהם היינו נהנים מזיו הדרת גאונו ומתענגים על נועם אמרותיו. אולם בשימנו אל לבבינו את המטרה הגדולה והקדושה אשר בעבורה כתת רגליו למרחקים ובגללה נשאר עוד בגולה, וכי למחיה שלח אותו ה' להחיות את בחירי האומה המסתופפים בחצרות בית ה',
מבליגים אנחנו על צערינו הגדול, ומקוים אנחנו כי איש מורם מעם כמו מרן רבינו שליט"א, ידע אף הוא להבליג על צערו ולגרש מקרבו כל עצב ודאגה. וחדת ה' מעוזו. והננו הדו"ש ומברכים אותו בשנה טובה ומאושרה שנה שהקב"ה ברחמיו יוליכנו קוממיות לארצנו, ושבו בנים לגבולם, ועל ראשם שמחת עולם, כי"ר בב"א.
ברגשי כבוד ויקר!
חברי ועד-הדתי לא"י".

על גבי מכתב זה מופיעות חתימות רבני ועסקני ירושלים: ר' אברהם פילוסוף, ר' זרח עפשטיין, ר' בן ציון קואינקא, ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי, ר' יוסף גרשון הורוויץ, ר' ישראל ראבין, ר' יחיאל מיכל מושקין, ר' זאב שחור, ר' יעקב יצחק טייטלבוים, ר' זלמן הלוי סאלאוויציק ור' נפתלי פרוש גליקמאן.

ברכה לבבית
לקראת ראש השנה תרפ"ה, שלח הראי"ה ברכת שנה טובה ל'ועד העדה' וליושבי הארץ. על כך מסופר בעתון 'התור' מאותם ימים:
"ועד העדה קיבל בימים האלה מראש הרבנים לא"י מוהרא"י הכהן קוק מכתב שבו הוא מביע לועד ברכה לבבית ואיחולים לעבודה פוריה ומודיע על ענינים כלליים חשובים לטובת הארץ והיישוב ושולח את ברכתו לכל הישוב הארץ-ישראלי" ['התור', כ' אלול תרפ"ד, שנה ד' גליון נ"א].

פעילות ועד העדה
גם בתקופה זו, בה שהה הראי"ה בחו"ל, המשיכו אסיפות ועד העדה להתקיים ב'בית הרב'. הנה תיאור של אחת האסיפות:
"בעדת האשכנזים - ביום השני שבוע זה הייתה בבית ראש הרבנים לא"י הגרא"י קוק אסיפה חשובה שנקראה על ידי ועד העדה לעדת האשכנזים בירושלים לשם קניית חצר גדולה בעיר העתיקה ולסדר בה בית הכנסת אורחים לעולים. בית זה יהיה סניף לבית הכנסת האורחים הגדול שועד העדה חושב לגשת לתעמולה רחבה להקמתו בירושלים. אל הצעד הראשון הזה נגשו מפני הנחיצות שישנה בו לתחית העיר העתיקה ומפני החשיבות שיש בקניית החצר כשהיא לעצמה. השתתפו באספה חברי ועד-העדה, רבנים ואורחים מוזמנים. הובטח על אתר סכום של ארבע מאות לי"מ, ונבחר ועד, מתוך ועד העדה ומחוצה לו, להמשיך את הפעולה ולגמרה" ['התור' י' מרחשון תרפ"ה, שנה ב' גיליון ג', עמ' 14].

קבלת פנים נהדרת
כאשר שב הראי"ה ממסעו באמריקה ובקנדה, נערכה לכבודו "קבלת פנים נהדרת מטעם ועד העדה האשכנזית בירושלים, שדוגמתה לא ראתה עוד ירושלים". הנה תיאור חלקי של אותה החגיגה:
"כמאה וחמישים איש מנכבדי ירושלים, רבנים וראשי מוסדות, נסעו לקבל את פניו בלוד. [...] קהל גדול מנכבדי ירושלים בא למוצא לקבל את פניו. בירושלים הוקם לכבודו שער כבוד על יד ביתו, ולאורך כל הרחוב, ממושב זקנים עד ביתו, הצטופף קהל גדול שהריע לכבוד הרב בשובו בשלום לירושלים. בחצר הרב, נאמו לכבודו באי כוח מוסדות רבים בעיר. ראש הרבנים לא"י השיב במילים קצרות, ובנאום חם, על דברי המברכים. המקהלה של מר רבלין, מחניכי בית היתומים "ציון", והתזמורת של "חינוך עורים", שרה שירים שונים. ולקול מנגינת "התקוה" עלה הרב לביתו" [מתוך עתון 'התור', מובא בספר 'אוהב ישראל בקדושה' ח"א עמ' 394].

לתת לרב לנוח
" לשובו של ראש הרבנים - ועד העדה של עדת האשכנזים בירושלם מבקש מאתנו לפרסם:
מבקשים מאת הקהל לתת לראש הרבנים לנוח מנסיעתו ועבודתו הקשה, ולא להטרידו בענינים צבוריים במשך השבוע הזה, בקורים קצרים לברכות שלום מתקבלים.
נודע לנו שהרבה לא קבלו את ההזמנות שנשלחו להם לקבלת הפנים בבית הרב. לכל אלה נודיע שזה לא היה באשמתנו כי אם מסבות שונות. ואתם הסליחה" [עתון 'דואר היום', כ"ד כסלו תרפ"ה].
מייד לאחר שובו התמסר הראי"ה להמשך ביסוסו של ועד העדה. על אחת מהאסיפות שהתקיימו בביתו, מספר הראי"ה באגרת שכתב מספר שבועות לאחר מכן לחברי 'ועד העדה' ובראשם הרי"ג הורביץ זצ"ל. האגרת מתפרסמת כאן לראשונה, מתוך צילום כת"י באדיבות הרב זאב נוימן שליט"א:

"ח"י טבת ה'.
לכבוד ועד העדה האשכנזית פעה"ק,
ובראשם ידי"נ הגאון רי"ג הורוויץ שליט"א.
שלו' וברכה.
בתשובה על מכתבם הנכבד השני, הנני להשיב כי עכבתי תשובתי עד שיעדתי את כ' הרבנים הגאונים חברי הרה"ר לבא ולהודע מהם את פרשת המצב, וזה לא הי' אפשר לצאת אל הפועל עד יום ב' העבר, ובאותו מעמד החלטנו לקרא לאספה של חברים נבחרים ע"פ הנשיאות של ועד העדה, ולהועד בביתי יחד עם הרבנים הנ"ל ולקבע ועד קבוע למע"ז ולמסור ביד הועד את כל התפקידים כפי ראות עיניהם, זולת מה שהי' נוגע למשפט ד"ת שיוגש לפני הרבנים כמובן.
ואבקש בזה את כבוד הועד להזדרז בדבר ולקבע את האספה הנ"ל במוקדם.
והנני בזה ידידם נאמנם בעבוה"ק.
הק' אברהם יצחק ה"ק".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il