ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חתונות

דף הבית בית מדרש הבית היהודי שמחות Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה
שלח לחבר

סיוון תש"ע

חתונות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל

סיון הוא חודש החתונות בישראל וגם באמריקה. בחתונות יש שמחה וששון, מתח ועצבים, ולפעמים גם חילוקי דעות ועימותים בין הצדדים ה"מנוגדים". אני משמש כרב כבר עשרות שנים, תודה לאל, וראיתי הרבה חתונות סוערות. היה לי חתן שהתעלף מתחת לחופה, והטקס נמשך רק אחרי שהצליחו להשיב את רוחו, להושיבו, להחזיר אותו להכרה מלאה ולוודא שאכן הוא מבקש לשאת לאישה את הכלה שנשארה עומדת מתחת לחופה. מקרה טרגי יותר שנחרת בזיכרוני לעד התרחש כאשר אם החתן לקתה בהתקף לב קטלני מתחת לחופה.
התלמוד במסכת כתובות דן במקרה כזה ושואל מה עושים, אם צריך להמשיך בטקס הקידושין, מה עם שבוע שבע הברכות והשבעה, האבל - איזה טקס מקבל עדיפות בזמן ובמקום. כתלמיד צעיר בישיבה הייתי משוכנע שהתלמוד מפליג בדמיון ודן במצב לא מציאותי. אך התלמוד תמיד מציאותי ונאמן לחיים, וכל מה שכתוב בתלמוד אכן קורה בזמן כזה או אחר.
הייתי עד גם למחלוקות מרות בין הורי הכלה והורי החתן שנמשכו גם מתחת לחופה ובזמן הקידושין עצמם. במקרה כזה לא רק ערכתי את הקידושין אלא נאלצתי גם לשמש כשופט בסכסוך משפחתי שהתנהל בפומבי לזוועתם של כל הסקרנים והאורחים.
אבל כל אלה אירועים חריגים שלא מייצגים באמת חתונות באופן כללי. עם זה, שוב התלמוד איננו טועה ומזהיר אותנו שאין חתונה בלי כעס, תסכול וסכנה של חילוקי דעות. ידיעת האמת הזאת מראש, בשלבי התכנון של החתונה ובטקס עצמו, מאפשרת להתכונן מבעוד מועד ולצמצם את הבעיות, ליישר את ההדורים ולאפשר אווירה חגיגית של חתונה בזמן החופה.
אני תמיד מתרגש בחתונות, מפני שהתורה לימדה אותנו שהעם היהודי נשען ומתקיים על הבית והמשפחה. המשפחה היא הדבר החשוב ביותר, לא הקריירה או ההשכלה, העושר או הזדמנויות חומריות. כשבני ישראל נספרים בתורה זה תמיד לפי משפחות. למעשה, המסורת היהודית אוסרת לספור יהודים כיחידים באופן ישיר. לכן כל חתונה מאששת את הרציפות וההתפתחות שלנו כעם. היא סמל לאמונה בעתיד ולתקווה לטוב בחיים הלאומיים והאישיים.
חכמי התלמיד הדגישו שמצווה לשמח את החתן והכלה בליל כלולותיהם. שירה, ריקודים ומוזיקה (אם כי אינני בטוח שהם התכוונו לעוצמה מחרישת האוזניים שבה היא מושמעת היום), מחיאות כפיים וכדומה - כולם חלק מהאירוע המשמח הזה. התלמוד אפילו מלמד אותנו שהמלכה הרשעה איזבל, אשתו של אחאב, שהיתה עריצה ועובדת עבודה זרה, מחאה כפיים ורקדה בחתונות, ולכן שכרה היה שהכלבים לא קרעו את בשרה, וכפות ידיה ורגליה נשארו שלמות. הצדק של הקב"ה מדויק ומדוקדק.
כשאדם משתתף בחתונה של ילדיו, אחיו או נכדיו זאת בוודאי זכות מיוחדת ואירוע חשוב. אז אדם רואה את רציפות המשפחה שלו וחש את הנצח שיש בוו שמאפשר לנו להתקיים גם אחרי המוות. אנחנו מאחלים כל טוב לזוג הצעיר על אף שאנחנו מבינים שיש בחיים בעיות, קשיים ואתגרים לכל זוג ולכל משפחה.
למרות כל זה, יש בחתונה תחושה של שלווה ותקווה, מפני שהחיבור של גבר ואישה בברית הנישואים הוא צו אלוקי והבסיס לחיים אנושיים ולתרבות האנושית. הברכות שאנחנו אומרים בטקס הקידושין ובסעודה מאשרים את השקפת העולם הזאת, בהן הקב"ה עצמו, כביכול, נותן תוקף לאיחוד הזה שבין גבר לאישה, כפי שעשה בברית הנישואים הראשונה של אדם וחווה בגן עדן.
הקב"ה הוא, כביכול, אחד האורחים בכל חתונה יהודית שבה הברכות האלה נאמרות. הנוכחות שלו מרוממת את הטקס ואת הסעודה, מעניקה להם קדושה ומוסיפה להם שמחה.
טקס הקידושין, הסעודה והשמחה מראים לנו שזוג חדש נושא עמו משהו מן הנצח לחייו החדשים יחד. חודש סיון הוא אכן חודש שמח, מפני שאתו באות החתונות וכל הדברים הנפלאים והקדושים שהן מייצגות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il