בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצ"ל

רב לכלל ישראל

הרב מרדכי אליהו זצ"ל - ממשיך דרכו בהלכה של ה'בן איש חי'. הרב אליהו יחיד בדורו בחיבורו לכל הציבורים והעדות. הערצתו למו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל. נוהג כבוד בכל ומשכין שלום בין הבריות.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תמוז תש"ע
5 דק' קריאה
שיטתו בהלכה
רבנו הרב מרדכי אליהו זצוק"ל היה ממשיכו העיקרי של אחד מגדולי הדורות האחרונים, הלא הוא הרב יוסף חיים מבגדאד, שחיבר ספרים רבים וחשובים בהלכה, בקבלה ובדרוש, ונודע ברבים על שם ספרו הנפוץ 'בן איש חי'. מיוחד היה רבי יוסף חיים ששילב בפסיקתו את כל השיטות, כאשר התשתית מבוססת על דברי רבי יוסף קארו ב'בית יוסף' ו'שולחן ערוך', אולם בנוסף לכך התחשב בדברי שאר הפוסקים, בין מספרד ובין מאשכנז. והיה אומר הרב מרדכי אליהו, שלעיתים היה הרב 'בן איש חי' פוסק כדברי הרב 'מגן אברהם' ובעל 'שולחן ערוך הרב', שהיה הולך בשיטתו. ועוד מיוחד בשיטתו של ה'בן-איש-חי', ששילב בין שיטת הפסיקה לפי ההלכה ובין מנהגי הקבלה, שכן היה ה'בן-איש-חי' הגדול שבדורו בלימוד הקבלה על פי האר"י והרש"ש.

ובדרך זו המשיך הרב מרדכי אליהו, שהיה אומר שאין תפקידנו למצוא שיטות מקלות ולנהוג לפיהן, אלא לחפש את הדרך כיצד לצאת ידי חובת כל הפוסקים וכל השיטות. ורק בשעת הדחק יש מקום לסמוך על שיטות המקלים. ואכן בשעת הדחק ידע למצוא פתרונות נפלאים.

עוד דבר מיוחד היה ברב אליהו, שהיו שיטות ההלכה סדורות אצלו בזכרונו הלכה למעשה, וכך כשנשאל בהלכה לא היה צריך לשוב ולדון מחדש בסוגיה, אלא היה חושב שניות אחדות ומשיב. וגם כאשר השאלה נגעה לשעת הדחק, היה משיב על אתר כפי שיטות המקלים שהיו סדורות אצלו.

הנהגתו הציבורית
כשם שבשיטתו ההלכתית שילב את כל השיטות, כך גם ביחסו הציבורי, ראה את הטוב שבכל השיטות והזרמים, ושילב בהנהגתו את הטוב שבכולם.

אינני יודע אם היה בדור תלמיד חכם גאון וגדול שכמותו שהיה מחובר באמת לכל כך הרבה חוגים - דתיים וחרדיים, ספרדים ואשכנזים, ומתוך כך משפיע על כולם. והחיבור הזה לא נבע מתוך עמדת פשרה, כי היה גיבור ותקיף ולא התיירא לומר את עמדותיו, אלא החיבור נבע מתוך שילוב אמיתי של הטוב שבכל השיטות.

יחסו לרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
פעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל אם יש חכם שאפשר לברך עליו "שחלק מחכמתו ליראיו". והשיב שאפשר לברך על הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז הרב'.

סיפר לי הרב אביהוא שוורץ שליט"א, שכאשר הוציא בטבת תשמ"ג את ספרו הראשון "מתוך התורה הגואלת" ובו סיכומי שיעורים שנאמרו על ידי הרב צבי יהודה זצ"ל, הלך בשעה תשע בלילה להביא את הספר לרב מרדכי אליהו זצ"ל. כיוון שהרב לא היה בבית, השאיר את הספר אצל הרבנית. למחרת, כשנכנס אצל הרב בשעה תשע בבוקר לשאול בהלכה, לא היה בטוח אם הרב כבר ראה את הספר. אולם הרב מיד קם לכבודו, לחץ את ידו בחמימות, ואמר: "יישר כוחך! לא הנחתי אותו מידי עד שכיליתיו! 'בעודה בכפו יבלענה'! דברים נפלאים!" והוסיף ואמר: "אבל הערה אחת, למה לא שמת לנו בספר תמונה של הרב, שנוכל לחזות זיו פניו. או לפחות כתב יד שלו". ועוד הוסיף: "בסוף הספר הכנסת את השיעור האחרון של הרב, שאמר שלושה שבועות לפני פטירתו. מי שמתבונן בשיעור הזה, יראה שהרב ידע יום פטירתו".

כבוד הבריות
היה הרב אליהו מכבד מאוד כל אדם. ונתקיימו בו דברי חז"ל (אבות ד, א): "איזהו מכובד המכבד את הבריות", שהיה נערץ על המוני בית ישראל.

ומתוך שהעניק כבוד לבאים אצלו, יכול לעשות ביניהם שלום. ופעמים שהיה נכנס אצלו אדם והוא מלא כעס על חברו, והיה הרב מקבלו בכבוד, מניף ידו קלות בתנועה של ביטול כלפי הדברים שכביכול פגעו בו, ואומר: "מה אכפת לכבודו מכל זה. הרי אין זה פוגם בכבודו כמלא הנימה". וכך לבו של הנפגע היה נעשה קל עליו, והיה מוכן לעשות שלום עם יריביו.

אצילות ורגישות
פעם היה סכסוך ממושך בין כמה אנשים ליהודי זקן ועקשן. ורצו האנשים לפייס את הזקן במתנה, אבל הזקן הכועס לא הסכים לקבל אותה. ביקש הרב שיקראו לזקן ויבואו אליו ביחד. כשבאו אצלו שאל: "מדוע כבודו אינו רוצה להתפייס ולקבל את המתנה מהם?" השיב: "מפני שהם פגעו בי". ביקש הרב שיתנו לו עצמו את המתנה היקרה. האנשים נדהמו קצת, הרי המתנה היתה מיועדת לזקן ולא לרב. אבל מצווה לקיים דברי הרב, ונתנו לו את המתנה היקרה. חייך הרב ופנה שוב אל הזקן ואמר: " ממני אתה בוודאי מוכן לקבל את המתנה". נענה הזקן: "נכון, מהרב אני מוכן". נתן לו הרב את המתנה, ונתפייס הזקן.

סבתו של הרב אליהו
מרת שמחה, שהיתה סבתו של הרב אליהו ואמו של הרב יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, נודעה כצדקת. היא גדלה בביתו של דודה בעל ה'בן איש חי', שם ספגה תורה ויראה.

כשהיתה מבוגרת, הקפידה להתפלל שלוש תפילות ביום ובמניין. בשחרית היתה מתחילה עם המניין הראשון ומסיימת עם השני. היתה מדקדקת בדיני ברכות, והיו לה בביתה מאזניים כדי לשקול שיעור 'כזית' לברכה אחרונה.

פעם במנחה של ראש חודש שכח החזן לומר 'יעלה ויבוא'. הסבתא דפקה מעזרת נשים כדי לרמוז להם, אבל איש מהקהל לא שם לב לכך. היא לא רצתה לקרוא לעבר החזן 'יעלה ויבוא', מפני שאין זה צנוע. לאחר התפילה פנתה לאחד מקרובי המשפחה, והעירה לו על ששכחו לומר 'יעלה ויבוא'. חלק מהציבור החל לשוב על עקבותיו כדי לומר שוב חזרת הש"ץ. גערה בהם ואמרה: "הלכה היא שאם שליח הציבור שכח להזכיר 'יעלה ויבוא' אין מחזירים אותו מפני טירחא דציבורא".

היו מרבני ירושלים שהיו שואלים אותה כיצד פסק דודה, בעל ה'בן איש חי' בעניינים מסוימים. ובעל 'כף החיים' היה שולח אליה נשים לשאול בדיני טהרה וטריפות. אולם ברבות הימים נמנעה מלהשיב. וכששאל הנכד, הרב אליהו, מדוע הפסיקה להשיב, ענתה שנתמעטו הלבבות ואי אפשר להורות לחומרא כמו שהורו בעבר, ולכן האחריות כה גדולה, ואין לה כוחות לזה (מתוך 'דורש טוב לעמו' עמ' 80-84).

עוד על השאלה מהאתרוג
היו ששאלו על מה שכתבתי בשבוע שעבר, האם לא היתה פגיעה בכבודו של הרב ששלחתי לשאול שוב על אותו אתרוג שכבר פסל. אכן אין ראוי לנהוג כך, אולם היה בלבי ספק שמא הרב לא פסל את האתרוג, והשואל הראשון הוא שהכניס בטעות את האתרוג הזה בתוך הפסולים. בנוסף לכך, פעמים שצעירים עושים דברים לצורך לימוד שאינם לפי שורת הנימוס (ועיין ברכות כח, א, ואותו תלמיד רשב"י היה).

בכל אופן, ברוך ה' לא יצאה תקלה מתחת ידי, ולהיפך - עוד נתגלה על ידי כך גודל חריפותו וזכרונו של הרב אליהו. שנים ספורות אח"כ, כשנתמנה הרב לרב ראשי וראשון לציון וכבר לא יכול להשיב לכל השואלים, כתב בכתב יד קדשו מודעה וביקש שיתלו אותה בישיבת 'מרכז הרב'. במודעה היה כתוב שמפאת קוצר הזמן לא יוכל להשיב לכל השואלים, ובמקום זאת אפשר לשאול את הרב דוד לנדאו או אותי. אבל בגלל שהייתי אז בן 23 בלבד ועוד לא למדתי מספיק, לא הרגשתי ראוי להשיב למבוגרים וחכמים ממני (ועד היום אינני יודע אם ידע על מעשה האתרוג, ואם בגלל זה כתב את שמי).

מברך את כל הברכות בחתונה
בדרך אגב אספר כי בחנוכה תשמ"ג, לשמחת נישואיי, הגיעו רבנים רבים, חברים של אבי. הרב אברהם שפירא זצ"ל נקבע כעורך החופה, וכשראה אבי שלא יוכל לכבד את כל הרבנים בברכות, החליט לכבד את הרב אליהו בכל שבע הברכות. רבים מחבריי הופתעו. כמדומה שזו היתה הפעם הראשונה שהוענק כיבוד גדול כזה לרב אליהו בחתונה של בני 'מרכז הרב' (הרב ישראלי זצ"ל מחמת אונס לא יכול להגיע, ובמקום זאת בא אח"כ לשבע ברכות אצל הרב קלכהיים זצ"ל). אגב, את הכתובה קרא הרב עמיטל, זצ"ל.

כחודש וחצי לאחר מכן התברר באופן סופי שלא תוארך כהונתם של שני הרבנים הראשיים הקודמים, הגאונים הרב גורן זצ"ל והרב עובדיה יוסף שליט"א. אז הועלתה לראשונה האפשרות להציג את הרב שפירא והרב אליהו כמועמדים לרבנים הראשיים. וכך היה: בבחירות שהתקיימו בא' ניסן תשמ"ג הם נבחרו לרבנים ראשיים, ומצאתי את שני הרבנים שהיו שותפים בנישואיי בתפקיד הרבנים הראשיים (ובאותה תקופה הרבנים הראשיים עוד נחשבו גדולי הדור ומנהיגיו).

בנו ממשיכו הרב שמואל שליט"א
נחמה יש לנו בבנו-ממשיכו הרב הגאון שמואל אליהו שליט"א, רבה של צפת, ששימש את אביו בהלכה ובהנהגות דרך ארץ וחסידות, ויש לו ראייה ציבורית כוללת, והוא מחובר ומקושר לשיטות השונות, ויודע לומר דברי אמת ברורים בנועם ואהבה, ועל כן דבריו נשמעים ומשפיעים. ואביו זצ"ל שהכיר במעלותיו עודד אותו להוציא את כוחותיו אל הפועל בהנהגת הרבנות והציבור.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il