ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יום העצמאות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים יום העצמאות עניינו של יום Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר תשס"ג

יום העצמאות


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הרב המחבר מישאל מכלוף בן אסתר זצוק"ל

יום העצמאות וצביונו המקורי, טרם חדר לתודעת העם, בחיי הצבור והיחיד, אמנם בולטים בו שלשה דברים. א. מצעד צבאי ברחובות קריה, או תהלוכות נוער ובמות בידור. ב. תפלה חגיגית עם קריאת ההלל (בלי ברכה) בבית הכנסת. ג. שביתה ממלאכה. ובכל זאת עדיין לא תפש מקומו המגיע לו כפי ערכו הנכון והאמיתי בין כל שכבות הצבור. מדוע?
נראה, שהסיבה לכך נעוצה בזה, כי יש רואים במצעד ענין של מפגן כח ועצמה של שלטון עצמאי, בבחינת "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", מחשבה הנוגדת את רוח היהדות הרואה באמת בכל פעולה קטנה או גדולה את השגחת ה' יתעלה. וכן התפלה בבית הכנסת, רק מתי מספר ונער יספרם משתתפים בה. השביתה ממלאכה פרט למנוחה מהעבודה, נשאר הצבור הרחב משולל מכל תוכן אמיתי שיכול למלאת החלל הריק שנותר בעקבותיה, וכתוצאה מכך, האדם משתעמם, דבר שעלול לגרום לתוצאות בלתי רצויות (ראה כתובות נ"ט ע"ב).
הבה ננסה לרדת לעומקה של בעיה חשובה זו, ואולי מתוך כך נמצא הפתרון לשאלה הנוקבת שהיא, מה מהותו של יום העצמאות? איזה צביון לתת לו? דבר ידוע כי כל עם מפוזר השואף לעצמאותו המדינית והרוחנית, עליו לבסס שאיפה זו על שלשה דברים, והם: א. ארץ. ב. שפה. ג. דת. ושלשתם מטרה אחת ויחידה להם, להיות לעם אחד מלוכד ומאוחד כלפי פנים וכלפי חוץ. כי זה הדבר הכי חיוני ביותר בעת שלום ובעת מלחמה. האחדות משקפת בגרות העם ותבונתו בכל הליכותיו. אולם בעוד השנים הראשונים שהם הארץ והשפה, חשובים והכרחיים מבחינה מדינית חיצונית, הרי השלישי שהוא הדת חשוב פי כמה מבחינה רוחנית פנימית, כי הוא השומר על זהותו וייחודו בנכר, והוא הערובה היחידה להמשך קיומו הלאומי בארצו. כי גם בהעדר השנים הראשונים, הדת מאצילה מרוחה על הדוגלים בה, ומצילה אותם מכליה רוחנית כגון ההתבוללות וטמיעה. ועם ישראל עצמו יוכיח אמתת רעיון זה. ההסטוריא מלמדת אותנו, כי עמים רבים אדירי תבל בזמנם, שלא שמרו דתם וייחודם הלאומיים נעלמו מן האופק והיו כלא היו, כי התבוללו בקרב עמים אחרים ואין זכר למו. כל עם הרוצה בהמשך קיומו הייחודי והלאומי, הרוחני והפיזי, חייב לבסס שלטונו בחיי הכלל והפרט על יסודות בריאים ואיתנים, שהם עברו ומורשת אבותיו מדור דור, ולא יתנכר לערכיו הרוחניים אשר בזכותם נקרא עם כפי שהנו, אחרת, הוא עם בלא שם, ובמרוצת השנים והדורות עלול לרדת לתהום הנשיה. כל זכות בעלותנו על ארץ ישראל, נובעת אך ורק מן התורה, מהבטחת ה' יתעלה לאבותינו הקדושים ולזרעם אחריהם, ולשיבת עם ישראל לארצו המיועדת. בלעדי זה נראה בעיני עצמנו ובעיני כל העולם כעם שודד האורב לטרף, והמנשל תושבים שלוים מבתיהם ומאחוזתם.
בתקופתנו זאת רבת המעללים והתמורות, אשר בחמלת ה' יתעלה שבנו לארצנו הקדושה אחרי קרוב לאלפים שנות נדודנו בגולה, שאנו רואים בזה ראשית צמיחת גאולתנו. כי אין דעתנו כאלה השוללים שלילה מוחלטת את עצם הקמת המדינה, בחשבם שכל זה רק מקרה ח"ו, כי כלל גדול בידנו אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה (חולין ז' ע"ב), וכ"ש מפעל אדיר ועצום כזה של הקמת מדינה וכל הכרוך בה, היתכן לחשוב שכל זה נעשה במקרה, ולא ה' פעל כל זאת ח"ו? וכידוע המקרה לא יתמיד, ובפרט שהקמת המדינה בשנת תש"ח היתה בהסכמת כל האומות כמעט, וכדברי רבינו הרמב"ן זלה"ה בפירושו לשיר השירים בפסוק האלף לך שלמה (ח' י"ב) שכתב שברשיון מלכי האומות ועזרתם ילכו לא"י כדכתיב והביאו את כל אחיכם וכו' עש"ב. וכן אין דעתנו כאלה המחייבים הקמת המדינה מבחינת כחי ועוצם ידי, כי ידוע לפני חורבן הבית השני היו לנו מיליון וארבע מאות אלף גבורים (ראה שבט יהודה למהר"ש בן וירגא ז"ל י"ג ע"א) אשר משאתם יגורו אלים, אחד ירדוף אלף ושנים יניסו רבבה, וכל גבורתם ועוז רוחם אשר א"א לתאר בחרט אנוש עלו בתוהו, ולא עמדו להם בעת צרה ומצוקה, וכדברי הנביא, נשתה גבורתם היו לנשים (ירמיה נ"א ל"א).
אמונתנו הצרופה והמבוססת ללא פקפוק היא, שהקמת המדינה ושיבת בנים לגבולם, הכל בהשגחת ה' יתעלה. ותקופתנו זאת היא "עקבתא דמשיחא", והיא גם תקופת הנסיון ועמידה במבחן לקראת הגאולה השלימה המיוחלת בביאת גואל צדק בב"א.
לאור האמור, היינו מטיבים לעצמנו ולעמים אחרים, לו השכלנו בשובנו לארצנו הנכספת לבסס את עצמאותנו המדינית על יסודות חזקים ומוצקים של עברנו המפואר, ועל הליכות חיים הגנוזים וטמונים בתוך המעיין הנצחי הבלתי נדלה, תורת אל חי יתב"ש, כפי שהורונו רבותנו הקדושים, אשר רוח ה' דבר בם, ולהיות אור לגוים, ולא ככל הגוים ח"ו, כי זהו התפקיד המיועד לעם הקדוש בארץ הקודש. ואז גם יום העצמאות הנפלא והמיוחד במינו היה מקבל תוכן אמיתי ולא מלאכותי דוגמת במות ריקודים ושירי עגבים, בזה שכל העם נוהר בהמוניו לבתי כנסת מלובש בגדי חג, ולהתפלל תפלה חגיגית בשירות ותשבחות לאבינו מלכנו יתב"ש, שהביאנו עד הלום, ולשמוע דרשות מתובלים בדברי תורה וחכמה מענינא דיומא, על הנסים והנפלאות שעשה ה' יתעלה לאבותינו ולנו, עם קריאת מגילה מיוחדת שבה יסופר בקצרה על הנס הגדול והנפלא של תחית העם היהודי בארצו, וכן הלאה. ומצוה בגדולים הם גאוני הדור העי"א, האחרונים לגלות וראשונים לגאולה, לחבר מגילה כזאת כפי חכמתם הרמתה.
סיכום הדברים הנ"ל בקצרה, שיש צורך בשינוי יסודי בתפישת שני הצדדים הנ"ל המחייבים והשוללים, ואז יום העצמאות יתפוש את מקומו בין מועדי ישראל, לתהלה לשם ולתפארת, וכולנו נשיר בפה מלא זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.
הרעיון הנ"ל ביטאו אותו רז"ל בקצרה כדרכם בקדש, באומרם רבי אבין פתח זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אין אנו יודעים במה אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בהקב"ה, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך (שיר השירים רבה פ' א' פסוק ל"ב), ועיין לרבינו יונה בריש פ"ה דברכות ד"ה אסור לאדם ע"ש.

* מתוך הספר "מוסר מלכים" בהוצאת משפחת המחבר, להזמנות: 050-5244664.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il