ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אהבת ה' | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים יום הזיכרון Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (38 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (38 ד')

ד' אייר, תשס"ג

אהבת ה'

ליום הזיכרון



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
חללי צה"ל

"ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם אני ה', ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל".

פסוק זה מהווה מקור לשתי מצוות: "ונקדשתי" - מצוות עשה לקדש את שמו הגדול, ו"לא תחללו" - האיסור לחלל את שם ה'. ימים אלו, ובמיוחד יום זה שאנו נמצאים בתוכו, הם ימים שבהם אנו מבררים לעצמנו עד כמה שניתן את שתי מצוות אלו. העיסוק שלנו היום הוא לעילוי נשמת אחינו ואחיותינו שמסרו נפשם על קידוש שמו הגדול, ביודעין ושלא ביודעין, ברצון ושלא ברצון.

הדרך לאהבת ה'
הרמב"ם במצוה השלישית ממצוות עשה בספר המצוות כותב:
"שציוונו לאוהבו יתעלה. וזה שנתבונן ונשכיל מצוותיו ופעולותיו עד שנשיגנו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג".

ומביא את הספרי על הפסוק:
"ואהבת - לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אוהב את המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם" 1 .

לימוד התורה הוא הדרך להכרת הקב"ה וממילא לאהבתו.

לעומת זאת בהלכות יסודי התורה 2 כותב הרמב"ם "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר ואהבת את ה' אלוקיך ונאמר את ה' אלוקיך תירא". שואל הרמב"ם - והיאך היא הדרך לאהבתו וליראתו? " בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלוקים לאל חי". אם כן, אנו פוגשים בכיוון נוסף להגיע לאהבת ה' - דרך ההתבוננות בבריאה.

כמובן שאין סתירה בין הדברים - אהבת ה' כוללת את שני הצדדים בהם הקב"ה מתגלה בעולם, התורה והעולם עצמו. התבוננות בדברים אלו מביאה לידי אהבת ה'.
אהבת ה' - היא ידיעת ה', וכך כותב הרמב"ם 3 :
"אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה וכדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מהעבירות שהזהירה תורה מהם כדי שאנצל מהקללות הכתובות בתורה וכדי שלא אכרת מהעולם הבא, אין ראוי לעבוד את ה' על דרך זו שהרי זה העובד מיראה... והעובד מאהבה הוא העוסק בתורה ובמצוות והולך בחכמה לא מפני דבר בעולם, אלא עוסק באמת מפני שהוא האמת, ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו... והיא שציונו 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".

כשאדם אוהב את ה' בדרגה זו, מיד הוא עוסק בכל המצוות באהבה. וכדי שנוכל לחוש באיזו מדרגה של אהבה מדובר, מדמה הרמב"ם את אהבת ה' ל"אהבת אשה אשר הוא שוגה בה תמיד" ויותר מכך, "וכל שיר השירים הרי הוא מענין זה". בסוף הפרק כותב הרמב"ם, אחרי שביאר את הציווי ואהבת "דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בליבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנו" והדבר לא יתכן "אלא בדעה שידעהו". נכון שהמדרגה האידיאלית היא "יתר מאותם חולי האהבה" אך אהבה זו היא בדרך של ידיעה. כשאני יודע - אני אוהב, וכשחסר בידיעה חסר באהבה.

מה צריך לדעת? אין אפשרות לדעת את ידיעת עצמותו של ה' - "כי לא יראני האדם וחי", אך אפשר להכיר ולדעת את הדברים בהם הוא מתגלה: התורה, המצוות והבריאה. ככל שההיכרות, הידיעה, תהיה עמוקה יותר - כך תגדל אהבת ה'.

מצוות קידוש ה'

הגמרא 4 עוסקת במצוות קידוש ה'. ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק אומר כי אם יש לאדם ברירה לעבור עבירה או למות - עליו לעבור ולא למות, שנאמר "וחי בהם - ולא שימות בהם". אולם לכלל זה יש שלשה יוצאי דופן - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. כמו כן, בפרהסיא אין לעבור שום עבירה, גם במחיר של איבוד החיים, וזאת משום חילול ה', שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל". שואלת הגמרא - ועבודה זרה לא? והרי ר' ישמעאל אמר שגם בעבודה זרה יעבור ואל יהרג, כשלא מדובר בפרהסיא! עונה הגמרא שר' שמעון סבר כר' אליעזר, שאמר 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך - אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך, ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך? אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאודך". וממשיכה הגמרא שאם מדובר בשעת השמד, בו גוזרת המלכות לא לקיים מצוות מפני שהן מצוות ה', הרי שאפילו על ביטול מנהג "יהרג ואל יעבור". ופסק הרמב"ם כדעת ר' אליעזר, שגם על עבודה זרה יש למסור את הנפש, ולא כדעת ר' ישמעאל.

אם כן, ר' אליעזר למד מהפסוק 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל נפשך' שהאהבה היא כה גדולה עד שיש למסור את כל מה שיש לאדם ולא לעבוד עבודה זרה. כיצד יסביר ר' ישמעאל את הפסוק? כותב הר"ן 5 שלדעת ר' ישמעאל פסוק זה מלמד שיאהב אותו בכל לב ובכל מאודו: עם כל מה שיש לאדם, עם כל הלב, עם כל הנפש. ומוכיח זאת הר"ן מהפסוק שנאמר על יאשיהו "אשר שב אל ה' בכל נפשו ובכל לבבו ובכל מאודו", והרי לא מצאנו שיאשיהו מסר את נפשו! אלא ודאי יש ללמוד מפסוק זה שאהבת ה' בכל הלב משמעותה שבכל מה שיש לאדם הוא משתמש לה'.
ישנו מעשה ידוע המובא בגמרא בברכות 6 , עליו הקשו האחרונים לאור כל האמור לעיל:
"פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל התורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות לתורה. שאל אותו פפוס, אין אתה מתיירא מהמלכות? אמר לו משל לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, שאל אותם מפני מה אתם בורחים? אמו לו מפני רשתות שמביאים עלינו בני אדם. אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור יחד כשם שדרו אבותי ואבותיכם? אמרו לו אתה הוא שאומרים פיקח שבחיות? אם במקום חיותינו אנו מתייראים, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו עוסקים בתורה שנאמר בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך, אם אנחנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה.
אמרו, לא היו ימים רבים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו את פפוס ושמוהו אצלו, ואמר לו אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. באותו זמן שהיו מוציאים את רבי עקיבא להריגה - זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, ואמרו לו תלמידיו עד כאן? אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבוא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא לידי לא אקיימנו? "

בהבנת מעשה זה יש מספר קשיים: מה פירוש שאלת תלמידי ר' עקיבא "עד כאן?" ודאי שעד כאן! הרי מתשובת ר' עקיבא נלמד שלמד את הפסוק כר' אליעזר "אפילו נוטל את נשמתך", וא"כ מה היתה שאלתם? קשה לומר שחשבו שאין חיוב מסירות נפש על עבודה זרה, שאם כן היה עליהם לשאול כבר בשלב שהקהיל קהילות ברבים!

כדי להבין זאת יש להקדים יסוד שאמר אחד מגדולי הדור הקודם, בזמן המרד של גטו ורשא. ר' מנחם זמבא בשעה שתכננו לפרוץ במרד, כשהסיכוי היה שואף לאפס, חידש: המסירות הפשוטה של מצוות קידוש ה' היא כשיש לאדם ברירה, ואז לעתים עליו למסור את נפשו ולעתים לא. אבל בשעה שהגויים רוצים להרוג את היהודי משום שהוא יהודי - אז אין מצוה למות! המצוה היא לחיות ולהילחם, וזו המצוה של קידוש ה'! רק כשניצבת בפני האדם הברירה לחיות אז יש משמעות לגדרי ההלכה של קידוש ה', אבל כשאין ברירה - המצוה היא לחיות עד כמה שאדם יכול. ואף שאין סיכוי, אין זה משנה. ולאור זאת אומר ר' ברוך בער בבאור המשל שבגמרא: המצב שבו גוזרים לא ללמוד משמעותו שגוזרים לא לחיות. וכשרוצים לבטל את החיים - אנו שואפים לחיות, ללמוד.

ובדעת ר' עקיבא אנו שומעים חידוש גדול עוד יותר, ואולי זו שיטה שלישית בהבנת המצווה של קידוש ה'. עד עכשיו ראינו שתי שיטות - מסירת כל מה שיש לאדם, או לאהוב את ה' בכל הישות. שיטת ר' עקיבא היא מצד אחד כר' אליעזר, שיש למסור את הנפש, אבל מצד שני היא כר' ישמעאל: לאהוב את ה' בכל הישות, בכל מצב, "בכל מידה ומודד שהוא מודד לך" 7 .

תלמידיו של ר' עקיבא יודעים שיש חיוב מסירת נפש בשעת השמד, אבל הם תמהים מדוע הוא מקיים את המצוה של קריאת שמע אפילו במצב שנוטלים את נשמתו? האם גם בסיטואציה כזו יש להתאמץ לקיים מצוות? וזו תשובתו של רבי עקיבא "כל ימי הייתי מצטער". גם בשעה שנוטלים את הנשמה - יש לקיים מצוות בהידור ובאהבה. להיות כל כך שקוע בקיום המצוה עם כל ההוויה, גם ברגעים הקשים ביותר.

הרמב"ם מפרט כמה מדרגות במצות קידוש ה'. יש מצוה של קידוש ה' שמקיימים בעצם קיומה של כל מצוה, שמקיים אותה פשוט בשביל לקיים רצון ה'. זהו קידוש שם שמים.

אותו רבי עקיבא הוא זה שראה שועל יוצא מבית קדשי הקדשים - וצחק 8 . מי ששקוע באהבת ה' בדרגה כזו של רבי עקיבא, רואה ויודע את ה' תמיד, הוא חי את ההכרה שכל מה שנעשה איתנו הוא אך לטובה. יהי רצון שנראה זאת כולנו במהרה בימינו.


^ 1 המדרש תנחומא לפרשת נח מאריך בעניין ביתר הרחבה, ע"ש.
^ 2 פרק ב'.
^ 3 פרק י' מהלכות תשובה.
^ 4 סנהדרין עד, א.
^ 5 מסכת פסחים, פרק שני.
^ 6 דף סא, ב.
^ 7 ראה משנה ברכות פרק ט'.
^ 8 ראה מסכת מכות דף כ"ד ע"ב.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il