מוצ"ש כ"ח כסליו ה'תשע"ה
דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש דברים דברים Bookmark and Share



גירסת הדפסה
שלח לחבר

אב תש"ע

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים"

הנביא לא מחדש אלא דורש



מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש להצלחת
עם ישראל

השבוע נתחיל לקרא בספר דברים. הספר פותח בהגדרה הנבואית:
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (א' א).

ראשונים ואחרונים כבר עמדו על הקשר הלשוני בין ספר דברים לבין ספר ירמיה הפותח גם הוא בלשון דומה: (האברבנאל מונה עשרה קשרים בין משה רבנו לירמיה הנביא).
"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ ... אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו ... וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר" (ירמיה א' א-ד).

השבוע נעיר ונעורר את הדיון בנקודה נוספת עקרונית הקשורה לקשר שבין תורת משה ודברי הנבואה.
אחד מיסודות האמונה הוא הודאות כי יחד עם תורה שבכתב ניתנו למשה רבנו גם עקרונות תורה שבע"פ והדרכים הנכונות לדרוש את התורה שבכתב. בלשון חז"ל במדרש ההלכה: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני" (ספרא בהר פרשה א).
לכן גם ברור כי: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (אבות פרק א מ"א). יש שרשרת קבלה רצופה ממשה רבנו ועד לימי חז"ל, אנשי כנסת הגדולה וממשיכי דרכם.
מה שחסר לנו בדרך, לכאורה, הוא תיעוד של עיסוקם של הנביאים בדרישת התורה בכתב ושבע"פ. אחד הגורמים לאי העיסוק בסוגיא זו הוא הדומיננטיות של דברי הרמב"ם (יסודי התורה פ"ט) הקובע כי אין לנביאים סמכות בעניני הלכה. (אומנם ראשונים אחרים חולקים עליו, עיינו אגרות הראי"ה קד).
בדברינו הבאים ננסה לסגור פער זה באמצעות נבואותיו של ישעיה.
עיון בפרקים הראשונים של ספר ישעיהו מגלה כי גם נבואתו המפורסמת בתחילת ספרו מוגדרת כ"דבר" וז"ל:
"הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם" (ב' א).
הפסוקים הבאים בנבואה זו, עוסקים בירושלים כמרכז הרוחני של העולם כולו. כבר הוכחנו בדברינו לפרשת שופטים תשס"ג כי ישעיה דורש בנבואתו את הפסוקים בספר דברים העוסקים בירושלים כמרכז הרוחני של עם ישראל.
הפרשיה הבאה בספר דברים היא פרשית המלך העוסקת בשלשת האיסורים המיוחדים לו.
גם ישעיה ממשיך לדרוש את ספר דברים ועוסק בענינים אלה וז"ל :
"וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו: וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו" (שם ב' ז-ח).

הדמויות המופיעות בהמשך נבואת ישעיה: "גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן" (ג' ב) גם הן מופיעות בספר דברים בהמשך פרשיות שופטים וכי תצא.
לסיום דברינו נביא הוכחה נוספת.
בהמשך ספר דברים, בתחילת פרשת כי תצא, נמצאת אחת הפרשיות הכאובות יותר בתורה, פרשית אשת יפת תואר (דברים כ"א י-יד) גם אותה דורש ישעיה בנבואתו:
"בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים:... מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה: וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב: וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ" (שם ג' יח-כו ד' א).

מבעיית ה"נשים המקושטות" בצד האויב לוקח אותנו ישעיה בדרשתו אל בעיית ה"נשים המקושטות" ליד מחנות הצבא של עוזיה (ביאור הענין יופיע בהרחבה ברצות ד' בספרי "צפנת ישעיה").
אם כך, ניתן לדמיין את הנביא ישעיה מחזיק בידיו את ספר דברים ומתוך עיון בפרשיותיו משמיע לעם ישראל את דברי נבואתו.
הבה נתפלל כי בזכות דרישתנו בדברי התורה נזכה גם להתחדשות הנבואה.
חזרה למעלה