ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מנהג האושפיזין ;">

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים סוכות עניני החג Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשרי תשע"א

מנהג האושפיזין


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

רועי עמם או רועי עצמם
הרב אברהם וסרמן שליט"א - רב קהילה בגבעתיים ור"מ בישיבת ההסדר רמת גן
המשותף לכל האורחים שאנו מזמינים בסוכות הוא מקצועם - רועים. לכאורה פרט שולי וזניח, אך נראה שאין זה מקרה. החמלה על בעלי חיים מיוחדת לרועים אלה, שלפי המדרש נבחרו משום מסירותם לצאנם.
בסדר ההזמנה הנהוג על פי האר"י, ולפיו משה הוא האורח הרביעי, יש טעם גדול, שהרי היום הרביעי הוא אמצעיתו של חג ופנימיותו. משה מכונה "רעיא מהימנא", על שדאג לכל צרכיהם הגשמים והרוחניים ישראל במדבר ארבעים שנה. אף היה מוכן למסור נפשו עליהם: "ועתה אם תישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת"! הוא גם האיש שביטא את הציפייה האלקית ממנהיג ישראל: "שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה".
לא לחינם באה הביקורת בפי הנביאים על מנהיגי ישראל בכינוי "רועים", וכך מתאר יחזקאל (פרק ל"ד) מה היו צריכים לעשות רועי ישראל וכיצד הם נוהגים בפועל. בין משפטיו של הנביא כדאי לנסות ולהמחיש אל מי בדורנו היה מתכוון בדברי ביקורתו: "בן אדם הינבא על רועי ישראל ואמרת אליהם לרועים כה אמר ה' אלקים, הוי רועי ישראל אשר היו רועים אותם", וברש"י שם: "את עצמן היו מענגין מממון חבריהם אשר תחתיהם", כלומר לשכות מפוארות, רכבים חדישים, הארנק פתוח והיד מפזרת.
הלא את הצאן צריכים לרעות הרועים! אבל בפועל: "את החֵלב תאכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה תזבחו, הצאן לא תרעו" - את שכבות המצוקה לא חיזקתם, ואת החולה לא ריפאתם, אלא בחזקה רדיתם בהם והטלתם מסים על שכבות חלשות. "ואין דורש ואין מבקש... כה אמר ה' אלקים הנני אל הרועים ודרשתי את צאני מידם והשבתים מרעות צאני ולא ירעו עוד הרועים אותם" - וברש"י: "את עצמם", מבשר לנו הנביא כי השחיתות הזו לא תמשך לעולם: "והצלתי צאני מפיהם ולא תהיין להם לאכלה", עד שובו של משיח בן דוד שירעה אותנו בהגינות ובחמלה.

השדכנים
הרב אייל יעקובוביץ' שליט"א, ראש ישיבת ההסדר צפת
פעם אמר הבעש"ט לחסידיו : אראה לכם דבר חידוש ובתנאי שמבטיחים אתם בשום פנים ואופן לא לצחוק. קיבלו זאת עליהם התלמידים. הוציא הבעש"ט ספר תורה מההיכל וקרא: 'לברכת התורה יעמוד כבוד קדושת הכהן הגדול אהרון בן עמרם הכהן', השתוממו החסידים והנה נכנס לבית המדרש יהודי הדור פנים וזקנו יורד לו על מידותיו. לבוש היה בבגדי זהב וכולו הוד והדר. הליטו התלמידים פניהם בידיהם ושמעו את אהרון הכהן מברך על התורה. ללוי העלה הבעש"ט את משה רבנו לאחר מכן את אברהם, יצחק ויעקב. לשישי עלה לתורה יוסף הצדיק, יפה תואר ויפה מראה. לשביעי, אחרון, קרא הבעש"ט בקול חגיגי במיוחד: 'יעמוד מלכא משיחא דוד בן ישי מלך ישראל'. והנה נכנס לחדר דוד המלך מפזז ומכרכר בכל עוז. הוציא מפיו קולות מצחיקים של שמחה פורצת גבולות ופניו קרנו באדמוניות. לא יכלו התלמידים להתאפק ופרצו בצחוק. ספק הבעש"ט כפיו וקרא: 'הלא הבטחתם לי!', ונעלמו כל הקרואים ואינם.
חודש תשרי הוא חודש של אהבה, ראש השנה הוא יום האירוסין בין ישראל לאביהם שבשמים. זהו יום של כריתת ברית, זיכרון לאהבת הקדמונים. ימי התשובה שלאחר ראש השנה הם ימי ההכנה לחתונה הגדולה: "ביום חתונתו זה יום הכיפורים". ביום הכיפורים עצמו, עומדים אנו לפני ה' כשני הכרובים אשר פניהם איש אל אחיו ורוקמים יחדיו את החלומות המשותפים להקמת הבית. אמירת הוידוי היא קבלת החלטות כיצד אמורים יהיו להתנהל חיינו, ואמירת י"ג מידות היא הבעת אמון ואהבה. עד לתפילת הנעילה, חתימת היום הגדול. בנעילה, ננעלת הדלת עלינו ועל ה' ואנו נותרים איתו באינטימיות מעולפת סוד. זהו חדר הייחוד הגדול. בחדר הייחוד מזמין אותנו הקב"ה לביתו, לחסות בצילו, בצל השכינה. שבעת ימי החג שלנו בסוכה, הם בעצם ימי ה'שבע ברכות'.
בכל יום מתקיימת בסוכה סעודת מצוה חדשה. ואולם, בדיוק כמו שאין סעודת שבע ברכות בלי 'פנים חדשות', כך גם בסוכה, כדי לחדש בשמחת סעודת המצוה, אנו מזמינים בכל יום אורח חדש. כמובן, שהאורחים הכי טבעיים לשמוח ולשמח בסעודות אלו, יהיו שבעת הרועים שלנו. ה'שדכנים' הגדולים בינינו לבין אבינו שבשמים. הם בנו את היסודות המוצקים לקשר הזה והם השמחים הראשיים מחתונה זו.
יום שמיני עצרת הוא כבר יום הייחוד הגמור בינינו לבין ה' יתברך. ייחוד המתגלה בתורה המגיעה מלמעלה ומתחדשת מלמטה. חיבוק ונישוק התורה הוא ממש 'חיבוק המלך בלבושיו', כלשונו של 'בעל התניא' וכל ישראל שווים באהבה זו.
צחוקם של תלמידי הבעש"ט ביטא כנראה חוסר יכולת לספוג עדיין הארות גבוהות של משיח. אנו, כתיקון לכך, נשתדל להאמין באמונה שלמה ותמה, שמדרגות עליונות אלו, המתגלות עלינו בחודש האהבה והשמחה, אכן מציאות אמיתית הן. כך גם נזכה שברכת האושפיזין הקדושים תשרה בסוכתנו, אמן כן יהי רצון. חג שמח!
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.komemiut.org
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il