בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ערלה ומניין שנות העץ
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

חלק א'

מהות מצוות ערלה

ענינה של מצות ערלה, מן המקורות בפסוקי התורה, דרך טעמי המצוה בראשונים ובאחרונים

undefined

הרב יאיר יעקובי

כסליו תשע"א
12 דק' קריאה
פתיחה
מצות ערלה היא אחת מן המצוות הקשורות לגידולי הקרקע, ובכך נקשרת לכלל מצוות התלויות בארץ. במאמר זה יבואר ענינה של מצות ערלה, מן המקורות בפסוקי התורה, דרך טעמי המצוה בראשונים ובאחרונים 1 .



פסוקי מצות ערלה

בפרשת קדושים נאמר:
"וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה': וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, כג - כה)

מן הפסוקים עולים מספר מאפיינים למצוות ערלה:
• מצות ערלה היא אחת מן המצוות התלויות בארץ, וכך הבין הרמב"ם בפירושו למשנה 2 .
• החיוב במצות ערלה קיים בכל עצי מאכל, בניגוד לשאר תרומות ומעשרות בהם חיוב התורה קיים בדגן תירוש ויצהר בלבד.
• בפרשייה ישנם שני ציווים שונים:
א. "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ"– ציווי פעיל, הסרת הערלה.
ב. "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל"– ציווי סביל.
• בפרשיה מופיע דינם של הפירות בשנה הרביעית- "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'". כמו-כן, התורה טורחת לפרט כי בשנה החמישית הפרי מותר באכילה.
בבירור ענינה של מצות ערלה, יש לבחון מספר נקודות:
1. משמעות הדרישה האקטיבית של הסרת הערלה.
2. היחס בין שני הציווים דלעיל -וערלתם ערלתו,לשלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.
3. היחס בין מצות ערלה למצות נטע רבעי- האם מצוות אלו שונות זו מזו או שמא מדובר בתהליך אחד המורכב משני שלבים.
4. הזכרת היתר האכילה מפירות השנה החמישית מה ענינו?



טעמי המצוה

למצות ערלה ניתנו טעמים רבים, החל מהראשונים ועד לאחרונים.

טעמו של ספר החינוך

בדבריו על מצות ערלה מפנה ספר החינוך למצות נטע רבעי:
"משרשי מצוה זו כתבתי במצות נטע רבעי." (רמו)

מאמירה זו עולה, כי לדעת ספר החינוך ישנו קשר הדוק בין שתי מצוות אלו.
בטעם מצות נטע רבעי כותב ספר החינוך:
"משרשי המצוה שרצה האל להיות האדם מתעורר להלל השם ברוך הוא בתחילת מבחר פירות אילנותיו כדי שינוח עליו נועם השם וברכתו ויתברכו פירותיו. כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו, ולכן ציונו להעלותן ולאכול אותן במקום שבחר בימי קדם לעבודתו ברוך הוא, כי שם צוה ה' את הברכה. ומבחר פירות האילן הם היוצאים בשנה הרביעית." (רמז)

ספר החינוך נותן טעם נוסף:
"ועוד יש תועלת לאדם בהיותו מצווה לאכול במקום ההוא קצת פירותיו כגון זה ומעשר שני וגם מעשר בהמה, כי מתוך כך יקבע מושבו או מושב קצת מבניו באותו המקום ללמוד תורה שם, כי שם מורי התורה ועיקר החכמה, וכמו שנכתוב במצות מעשר שני בעזרת השם." (שם)

ספר החינוך מסביר, שמטרתה של מצות נטע רבעי היא שהאדם יעלה לאכול את פירותיו בירושלים, ובכך יהיה ראוי לברכת ה'. מוסיף ספר החינוך טעם נוסף במצות נטע רבעי והוא, ששהותו של האדם בירושלים מביאה אותו להתחבר עם מורי התורה בישראל. טעם זה משותף למצוות מעשר שני ומעשר בהמה.
על-פי שני הטעמים הללו, מצות ערלה - הקודמת למצות נטע רבעי – מהווה אמצעי לקיומה של מצות נטע רבעי, ואין בה שום חשיבות כשלעצמה. טפלות מצות ערלה למצות נטע רבעי מתבטאת גם בכך שבטעמה של מצות ערלה מפנה ספר החינוך לטעם מצות נטע רבעי, ואינו נותן טעם עצמאי למצות ערלה.

טעמו של הרמב"ן

הרמב"ן בפירושו לתורה אומר דברים דומים לספר החינוך, אך בצורה מפורשת יותר:
"וטעם המצוה הזאת לכבד את ה' מראשית כל תבאתנו מפרי העץ ותבואת הכרם, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה', והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית, ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קודש לפני ה' ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה' והמצוה הזאת דומה למצות הבכורים." (ויקרא יט, כג)

הרמב"ן מבין כי מצוות ערלה ונטע רבעי קשורות זו לזו, כאשר מצות ערלה מהווה אמצעי למימוש הראוי של פירות האילן במצות נטע רבעי.
למעשה, בדברי הרמב"ן וספר החינוך עולה כי מצות ערלה טפלה למצות נטע רבעי, ואין בה איסור עצמי. איסור שלוש שנות הערלה נועד ליצור מצב שמצות נטע רבעי לא תתפספס 3 .
אמירת התורה "וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ" משמעותה שהכרת האדם בכך שראשית פירותיו הם של הקב"ה והשבח שהוא משבחו על כך הם הגורם המתיר, המאפשר לו לאכול את פירות שאר השנים, והם הערובה לברכת ה' שתחול עליו במהלך השנים הבאות.
בשיטה זו קיים קושי מסוים. הציווי האקטיבי - "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ" - אינו ברור, לאור העובדה כי מטרת מצות ערלה היא הימנעות מאכילת הפירות במשך שלוש שנים עד השנה הרביעית 4 , ואין בעיה עצמית בפירות שלוש השנים.

טעמו של האבן עזרא

האבן עזרא נותן טעם אחר למצוה:
"וידוע כי הפרי הבא עד שלוש שנים אין בו תועלת ומזיק, כאשר יזיק לגוף כל דג שאין לו סנפיר וקשקשת ויזיק לנפש החכמה בשר כל עוף דורס והבהמות הטמאות, והמשכיל יבין. וטעם וערלתם ערלתו שאותו הפרי הוא חשוב כערלה שהיא מזקת ולא תועיל כערלת שפה ואוזן וערלת בשר. וטעם וערלתם שיהיה נחשב בעיניכם כדבר ערלה, גם יפה הוא מתורגם בארמית." (שם)

מסביר האבן עזרא, כי בפירות שלוש השנים הראשונות ישנו גורם הפוגע ב'נפש החכמה' ומזיק לאדם. מסיבה זו פירות שלוש השנים הראשונות נקראים ערלה, כיון שהם פוגמים בנפשו של האדם.
הביטוי "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ" מתאר התייחסות נפשית של האדם כלפי הפרי, שיהיה הפרי נחשב בעיני האדם כערלה. לשיטתו של האבן עזרא מובן מדוע בחרה התורה בלשון אקטיבית- "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ", כיון שישנו רע עצמי הטמון בפירות שלוש השנים הראשונות, והאדם מחויב להסיר רע זה על-ידי כך שמתנזר מלאכול אותו. בניגוד לדברי הרמב"ן וספר החינוך, מבין האבן עזרא שאיסור הערלה הוא איסור הטמון בחפץ (איסור חפצא).
טעמה של מצות נטע רבעי, כפי שמופיע בהמשך דבריו (ויקרא יט, כד) הוא כפירוש הרמב"ן וספר החינוך- להלל ולשבח את הקב"ה.
לדבריו, הקשר בין מצות הערלה לנטע רבעי אינו מהותי, אלא קשר מקרי הנובע מן העובדה ששתי המצוות מתקיימות בשנותיו הראשונות של האילן.
השנה החמישית, לדעת האבן עזרא, קשורה באופן מהותי לקדש הלולים של השנה הרביעית. במילים אחרות, הברכה שבפירות האילן נובעת מקיום מצות נטע רבעי, כדברי ספר החינוך והרמב"ן.
בשיטת האבן עזרא עולים מספר קשיים:
1. לא קיים קשר מהותי בין מצוות ערלה לנטע רבעי.
2. איסור פירות הערלה בהנאה אינו ברור לחלוטין, כיון שדברים שאיסורם מחמת הנזק שבעצם הדבר בדרך-כלל אסורים רק באכילה. רק דברים שאיסורם מחמת רצון התורה שהכרה בכך שהדבר בא מהקב"ה והוא המתיר את השימוש, נאסרים גם בהנאה (כטבל) 5 .

טעמו של הרמב"ם

בספרו מורה נבוכים, מחלק הרמב"ם את כלל המצוות לארבע עשרה קבוצות:
"הקבוצה השניה כוללת את המצות התלויות באיסור עבודה זרה, והם אשר מנינום בהלכות עבודה זרה. ודע שכלאי בגדים וערלה וכלאי הכרם גם הם מן הקבוצה הזו כמו שיתבאר" (חלק ג, לה)

בהמשך דבריו, מבאר הרמב"ם את הקשר בין הערלה לעבודה זרה:
"וכך עשו עובדי עבודה זרה גם בעניני הממון והנהיגו שיהא אילן אחד לנעבד והיא האשרה, לוקחין יבולה מקריבין מקצתו ואוכלין השאר בבית עבודה זרה כמו שבארנו בדיני אשרה. וכן חוקקו כי פרי ראשון שמוציא כל אילן שפריו נאכל עושין בו כן, כלומר מקריבין מקצתו ואוכלין מקצתו בבית עבודה זרה, והפיצו עוד שכל אילן שאין עושין כן בראשית יבולו ייבש אותו האילן או יבלו פירותיו, או יתמעט יבולו, או תארע בו מכה, כמו שהפיצו שכל ולד שלא יועבר באש ימותו מחמת פחד בני אדם על ממונם חשו גם לזה, ולפיכך התנגדה התורה להשקפה זו, וצוה יתעלה לשרוף כל מה שמצמיח עץ פרי במשך שלש שנים... והבטיח לנו יתעלה כי בהשמדת היבול הזה הראשון ואבודו יוסיף יבול האילן אמר להוסיף לכם תבואתו, וצוה לאכול נטע רבעי לפני ה' כנגד אכילת ערלה בבית עבודה זרה כמו שבארנו." (שם, לז)

לפי הבנת הרמב"ם, למצוות נטע רבעי וערלה ישנו יסוד משותף של הוצאה ממחשבת עובדי עבודה זרה ועקירת תפיסתם המעוותת.
הרמב"ם סובר, שישנו תהליך ברור של "סור מרע ועשה טוב". בתחילת התהליך צריך האדם לסור מן הרע, לשרוף ולבער את פירות שלוש השנים הראשונות, כנגד המנהג של עובדי העבודה זרה. לאחר שלב זה, יש לפעול בדרך של עשה טוב בעשיית מצוות, ולפנות לקב"ה בדרך של מצות נטע רבעי, שהרעיון הטמון בה דומה למנהגם של עובדי עבודה זרה רק שמקבל צורה ואופי אלֹקיים 6 . הברכה השורה בפירות נובעת מעקירת העיוותים המתקיימת במצות ערלה, ולא כתוצאה ממצות נטע רבעי 7 .
לדעת הרמב"ם נראה כי אין בעיה עצמית בפירות (כפירוש האבן עזרא), ומאידך יש רצון של התורה שהאדם ישמיד באופן אקטיבי את הפירות כחלק ממלחמתו בעבודה זרה.
הקושי בפירוש הרמב"ם הוא, שלדעתו ברכת הפירות בשנה החמישית נובעת מכילוים בשלוש השנים הראשונות, ולא מקיום מצות נטע רבעי, כאשר בפשט הפסוק נראה כי השפע בשנה החמישית קשור, לפחות בחלקו, לשבח וההלל שמשבחים את הקב"ה בשנה הרביעית.

טעמו של הרב קוק

בפרשיות התורה קיימים שני ענינים הנוגעים לערלה- ערלת המילה וערלת הפרי. בהתבוננות בשני ענינים אלו נראה שישנו דמיון ביניהם, שעשוי להוביל להבנה חדשה במצות ערלה.

ערלת הפרי וערלת המילה
הדמיון בין הסרת הערלה בברית המילה והסרת הערלה בנטיעות מקבל ביטוי משמעותי בדברי המדרש:
"רב הונא בר קפרא אמר: ישב אברהם אבינו ודרש נאמר 'ערלה' באילן ונאמר 'ערלה' באדם, מה ערלה שנאמר באילן מקום שהוא עושה פירות, אף ערלה שנאמר באדם מקום שהוא עושה פירות." (ויקרא רבה כה)

אברהם אבינו נדרש למול את עצמו ולהסיר את ערלתו, והוא לומד את מקום המילה מערלת העץ- מקום שעושה פירות.
לאדם ישנם שני יצרים דומים - יצר העריות ויצר האכילה - להם מכנה משותף רחב ביותר 8 :
א. אלו שני הכוחות הגופניים החזקים ביותר הפועלים באדם.
ב. הביטוי 'ערלה' מופיע בהקשר לשניהם בלבד 9 .
ג. אלו הן שתי האנרגיות העיקריות המוסיפות חיים בעולם.
ד. אלו שני היצרים העיקריים הגורמים לשני החטאים הגדולים ביותר של האנושות 10 : חטא אדם הראשון 11 וחטא העגל 12 .
ה. ביחס לשני האיסורים הללו מופיע בתורה איסור השחתה 13 .
ו. אלו הם שני הנושאים המרכזיים בהם עוסק הרמב"ם בספר הקדושה: הלכות איסורי ביאה שנועדו לרסן את יצר העריות ולקדשו, והלכות מאכלות אסורות שנועדו לרסן את יצר האכילה.
ז. חודש שבט המאגד את העיסוק בשני הנושאים הללו, כזמן הקובע לחישוב שנות ערלה וזמן תעניות שובבי"ם, לתיקון הוצאת זרע לבטלה.
אם-כן, כֹח האכילה ויצר העריות קשורים לשתי האנרגיות העיקריות המוסיפות חיים ובנין למציאות: האוכל נותן כוחות חיים לקיומו של האדם, והזרע מאפשר את המשכיות הבריאה דרך צאצאיו של האדם. מאידך, שני כוחות החיים הללו הם גם היצרים החזקים ביותר הקיימים באדם, כפי האמור לעיל. מבחנו העיקרי של האדם במפגש עם שני היצרים הללו הוא בשאלה האם יפנה אנרגיות אלו להנאתו ותועלתו הפרטית או ישתמש בהם לתוספת חיים במציאות ולהמשכתה הנצחית.
יצרים אלו קשורים באופן הדוק לקדושה, כפי שמכנה הרמב"ם את ספרו העוסק בהלכות אלו. אדם המצליח לשלוט בתאוותיו ולא נגרר אחריהם, אלא מוסיף ומנתבם לאפיקים חיוביים ויצירת חיים- נקרא קדוש. כשם שהטומאה קשורה תמיד לאיבוד של פוטנציאל חיים 14 , כך קדושה – המנוגדת לטומאה - היא ניצול כוחות החיים והוספת חיים בעולם. התגברות על היצרים המנתבים את האנרגיות הטמונות באוכל ובזרע למגמות פרטיות, ובכך גורמים לאיבוד כֹח החיים הקיים בהם, היא הדבר המוסיף חיים וקדושה בעולם. ענינם של הסרת ערלת האדם וערלת העץ הוא התגברות על המגמות הפרטיות והנהנתניות שבשימוש באוכל ובזרע. התגברות זו מאפשרת הופעת ברכה וחיים בעולם– "לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ".

מטרת מצות הערלה
כפי שאמרנו, רעיון זה שהובא לעיל מובע בקטעים שונים של הרב קוק הן בנוגע לברית המילה והן בנוגע למצות הערלה באילנות.
בעולת ראיה, כותב הרב קוק בהסבר מצות ברית מילה:
"המילה באה לא רק למעט את התאוה המינית, היא באה לעדן את תאות המין שתהיה ממולאה בעדינות עליוניות הרוח שבאהבה המתגלה באהבת המין בתכונתה היותר עליונה. הערלה אינה נותנת לאהבה זו להתעדן, והצד הבהמי החמרי שלה גובר על הצד האידיאלי, והשכרון הבשרי מזהם את כל הנטיות הנאורות והיפות, היא אוטמת את נביעתה של תשוקת החיים ממקור הכל ומטה אותה לצד החלקיות והפרטיות המנותקת ממקור הכל. ואנו נכנסים לברית קדש שעל ידו מתגלה הצביון של המשכת החיים לדורות בתכונה הקשורה ליסוד הכל."
(חלק א 'אות ברית קודש')

הערלה מטה את יצר המין אל התאוות השפלות למימוש ההנאות הפרטיות שאינן קשורות ליצירת חיים, ומציאות זו מעידה על הסתגרות ואטימות האדם בתוך עצמו. במעשה המילה והסרת הערלה, האדם פותח את עצמו ומאפשר ליצר העריות לבוא לידי ביטוי בצורה הראויה לו. במעשה זה, האדם נפתח לאהבת האחר המהווה את נקודת היסוד באהבת איש ואישה. הסרת הערלה לא פועלת רק למיעוט התאווה המינית, אלא מעדנת אותה ומפנה אותה לאפיקים ראויים, ומתוך כך מתעלה האדם לרמה רוחנית גבוהה יותר 15 .
בהסבר מצות ערלת האילן, כותב הרב קוק:
"כללות מצות ערלה בא"י ביחוד היא להשריש שהנטיעות והבנין שהיא לפיתוח המותרות כפירות אמנם ראוים הם לאדם אבל רק בהיותו מעלה את החיים למעלה הגונה עד שתהיה הקדושה ראויה אליו בעצם, וזה יהיה בהיותו שלש שנים מתעסק בהמשך הזמן בהטבת מחשבותיו על תעודת החיים, ויטבע אצלו שההשתקעות בחיי החושים כשאינם נובעים מעומק נטיה לאצילות ויושר אלקי שאינם כלל ראויים לשמם. ובפרט יש כאן ג' מעלות, יציאה מגדר בהמי, אח"כ התרוממות מגדר סתם נטיות מדות האנושיות על פי טבעם הזר לרעה, אח"כ המדות הישראליות בטהרתם, ואח"כ יוכל לאוכל פריו קודש הלולים לד', ואח"כ הוכשר להיות ג"כ נהנה בהרחבה בעניני רשות, שלא יטעוהו הרחבת הדרכים של החיים מתעודתם הישרה." (שמן רענן, עמ' שמ)

שנות הערלה מהוות תהליך הדרגתי של יציאה מגסות החומר עד ליכולת להרחיב את דרכי החיים בלי פגע; בתחילה ישנה התנתקות מדרגת הבהמה, לאחר מכן התרוממות לרמת האנושיות הכללית, ולבסוף התעלות למידות המיוחדות לעם ישראל. זהו התהליך הנוגע לשלוש השנים של איסור ערלה, לאחריהם באה מצות נטע רבעי שענינה השימוש העליון שמשתמש האדם בפירות האילן. לאחר שהצליח האדם להתרומם לדרגה העליונה ביותר של שימוש בפירות, יכול הוא בשנה החמישית להשתמש בהם גם לצרכים פשוטים יותר, שכאשר אינם תופסים את עיקר החיים יש גם בהם כדי לרומם אותם. על-פי הסברו של הרב קוק ישנו מהלך שלם הנבנה משלושת החלקים שמופיעים בפרשת ערלה: איסור ערלה, מצות נטע רבעי והיתר האכילה בשנה החמישית. איסור ערלה ענינו התגברות על המגמות הנמוכות שנותן האדם לאכילת הפירות, ענינה של מצות נטע רבעי הוא התרוממות למגמה העליונה של השימוש בפירות, וענינו של היתר האכילה בשנה החמישית הוא מתן משמעות גם להנאות הפשוטות מן הפירות לאחר שמתרוממים למגמה הגבוהה שלהם- "וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ".
הניסוח הכפול של התורה ביחס למצות ערלה - "וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ", "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל" – קשור ליכולת להוציא את המגמות הנמוכות שנותן האדם לנטיעת האילנות, ומאידך יש להמתין שלוש שנים כדי שהאכילה הראשונה מן הפירות תהיה מתוך המגמה הגבוהה ביותר שלהם, שהיא השבח וההלל לקב"ה המתאפשרים דרך אכילת הפירות.
הרב קוק בהמשך דבריו בונה קומה נוספת שאינה נגזרת הכרחית מדבריו הקודמים:
יסוד הנסתר של איסור ערלה הוא, שהכח המתגלה בצמיחה של האילן בשנותיו הראשונות הוא מוכן להשפיל את הנפש המאירה באור החיים הרוחניים העדינים, וכשמתחברת לזה הנטיה הבולמוסית של הנאת החיך ביחוד, המוטבעת עמוק ע"י עסקנות קבועה, לעסוק בנטיעה בדברים שאין המחיה ההכרחית דורשת, כמו פירות בכלל, שהם מסוג המותרות, יחד הם מטמטמים מאד את הלב המרגיש ואת המֹח החושב, המעלים את האדם לשלמות יצירתו להיות עלול להרגיש עדינות לחשב גדולות ואמיתיות." (שם)

החידוש העולה מדברי הרב קוק בקטע זה הוא שהשלילה שצריך האדם לשלול את הפירות בשלוש השנים הראשונות של האילן איננה רק קשורה לתחום ההכרות של האדם, אלא קשורה לקלקול הטמון בעצם החפץ, וממילא איסור ערלה הוא איסור חפצא. מאידך, אין בהכרח דרישה של פעולה אקטיבית כנגד הפירות של שנות הערלה.

סיכום הדעות בטעם המצוה
החינוך והרמב"ן: ענין מצוות ערלה ונטע רבעי הוא להלל את ה' באכילת הראשית המובחרת. מצוות ערלה ונטע רבעי קשורות בקשר של אמצעי ומטרה.
אבן עזרא: ענין מצות ערלה הוא הימנעות מאכילת פירות הפוגעים בנפש. מצות ערלה היא איסור חפצא. מצוות ערלה ונטע רבעי אינן קשורות במהותן.
הרמב"ם: ענין מצות ערלה הוא עקירת ההשקפות המעוותות של עובדי עבודה זרה, והשרשתן של ההשקפות האמיתיות. מצות ערלה איננה איסור חפצא, אך יש חובה אקטיבית להשמיד את הפירות. מצוות ערלה ונטע רבעי קשורות ליסוד מהותי אחד.
הרב קוק: ענין מצוות ערלה ונטע רבעי הוא השתחררות מהמגמות הנמוכות שנותן האדם לנטיעת האילנות והעלאתן ליסודן העליון. לדעתו, גם בעצם החפצא טמונים כוחות גדילה שליליים באילן בשלוש שנותיו הראשונות, דבר ההופך איסור ערלה לאיסור חפצא. מאידך, לא בהכרח ישנה חובה אקטיבית להשמיד את הפירות בשנים אלו. מצוות ערלה ונטע רבעי קשורות לתהליך אחד.

מאמר זה עתיד ב"ה להתפרסם כחלק מספר בנושא מצוות התלויות בארץ, ועל-כן נשמח למשוב מאת הקורא לכתובת: harel.eps@gmail.com




^ 1.השתלשלות הבנות אלו להלכה למעשה יובאו במאמר נפרד – "ערלה- היבטים הלכתיים'.
^ 2."... אבל ערלה וכלאי הכרם אינן אסורין מן התורה אלא בארץ ישראל לפי שהן תלוין בארץ, שהרי אמר ה' בערלה כי תבואו אל הארץ ונטעתם וערלתם..." (ערלה ג, ט)
^ 3.ניתן לשער כי הרמב"ן וספר החינוך מסכימים שישנה משמעות לשלוש שנות הערלה, כיון שזו מצוה בפני עצמה, למרות שבאופן הפשוט נראה שכל ענינם הוא אמצעי לשנה הרביעית. אמנם, לא נמצאה בדבריהם אמירה מפורשת בכוון זה.
^ 4.לשון מצות הערלה – המבטאת אטימות וטמטום - קשורה לכך שבשנים הראשונות אמורים הפירות להיות מכוסים ומובדלים מן האדם.
^ 5.לכאורה, איסור בשר וחלב יוצאים מכלל זה, כיון שבהם ישנו איסור הנאה אף על פי שאין האיסור בהם נובע מהצורך להכיר בכך שהם מהקב"ה. ניתן לתרץ ולומר כי איסור ההנאה הקיים בבשר וחלב דומה לאיסור ההנאה הקיים בכלאים, בהם האיסור נובע מתרכובת חדשה שנוצרה בפעולת איסור, ואין רצון התורה בכך.
^ 6.דברים דומים אומר הרמב"ם בטעם מצות הקֹרבנות.
^ 7.יתכן והברכה עצמה היא חלק מעקירת העיוותים, כאשר מתוך הברכה ניתן לראות כי אין בדברי העבודה זרה כלום.
^ 8.לעיתים מכנים חז"ל את יצר העריות כמושגים של אכילה, כמעשה אשת פוטיפר: "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (בראשית לט, ו), ומפרש רש"י (שם): "היא אשתו, אלא שדבר בלשון נקיה".
^ 9.אכילה- לעיל. עריות- בראשית יז, יא יד. שמות יב, מח. ויקרא יב, ג.
^ 10.בחטאים נוספים עולים גם-כן שני היצרים הללו, כגון: חטא המתאווים: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר... וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" (במדבר יא, ד - ו), ובהמשך- "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ" (במדבר יא, י), ומפרש רש"י : "משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם".
^ 11."וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג, ו - ז)
^ 12."וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות לב, ו), ומפרש רש"י (שם): "יש במשמע הזה גלוי עריות".
^ 13.איסור השחתת הזרע- "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (בראשית לח, ט - י), והסביר רש"י (שם, ז): "כרעתו של אונן משחית זרעו, שנאמר באונן וימת גם אותו, כמיתתו של ער מיתתו של אונן, ולמה היה ער משחית זרעו, כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה".
איסור השחתת האילן- "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ" (דברים כ, יט - כ).
^ 14.טומאת מת היא החמורה ביותר, כיון שיש בה את איבוד החיים הגדול ביותר. מטומאה זו נגזרות גם הטומאות הקלות יותר - שרץ, בעל קרי נידה וכו' – בהם קיים גם-כן איבוד פוטנציאל של חיים.
^ 15.מעשה המילה חושף את היסוד פנימי הטבוע בישראל- "ומוליהם הם ערלים וערלי ישראל הם מולים", כך שלא המעשה בלבד גורם את ההעלאה הזו.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il