ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מפת הדרכים של ירושלים | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים יום ירושלים עניינו של יום Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (51 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (51 ד')

כ"ז אייר, תשס"ג

מפת הדרכים של ירושלים


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
ר' שמחון בן יעקב

להסתכל על הכל באספלקריא של נצח
על הפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד" מובאת בגמרא 1 דרשתו של ר' עקיבא:
לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף, והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים , וההוד זו בית המקדש.

ירושלים מרוממת אותנו מעל הארעי והחולף, ומפגישה אותנו עם הנצח. ישנן בעיות חולפות, ישנם קשיים חולפים, ישנן מצוקות חולפות - וכנגדן ישנו נצח.

ירושלים תובעת מאיתנו להסתכל על הכל באספקלריה של נצח, שכן בלי הסתכלות זו עלולות הבעיות החולפות לדכא אותנו, ואפילו לייאש אותנו. האמת טמונה בהסתכלות הגדולה - דרך האספקלריה של הנצח.

עם ישראל - עם הנצח
באספקלריה של נצח נפגשים אנו בראש ובראשונה בעם של נצח - נצח ישראל 2 . עם ישראל הוא עם עולם. במציאות הטבעית - אין מושג של נצח, אלא מוות וכיליון. לא רק בפרט, אלא גם עמים מתים כפי שבני אדם מתים, זהו גורלם של עמים גדולים כקטנים. והנה ישנו עם קטן, עם נרדף, עם שעשו את הכל כדי להשמידו: גזירות, רדיפות, שחיטות ופוגרומים ונהרי נחלי דם. מה לא עשו כדי להשמיד את עם ישראל? ואף על פי כן, עם ישראל חי! זהו פלאי פלאים, כדברי חז"ל 'כבשה אחת בין 70 זאבים' 3 . נזכור כי לא מדובר בזאבים 'צמחוניים', מדובר בזאבים שנגסו מהכבשה בכל פה. זהו כוחו של נצח ישראל.

תופעה זו הינה כה גלויה, עד שגם גוים עמדו משתאים כנגדה. כותב גוי שחי לפני כמאה חמישים שנה: "אם להאמין לסטטיסטיקה, היהודים מהווים אחוז מאוכלוסית העולם (אנו נעיר כי למעשה מדובר בהרבה פחות), והרי זה מעלה בדעתינו מעין ערפילית של אבק כוכבים שאבד בנוגהו של שביל החלב. היה זה אפוא טבעי אם לא היינו שומעים עליהם אלא לעתים רחוקות, אבל אנו שומעים עליהם תמיד. העם היהודי נכבד עדי אדמות לא פחות מכל עם אחר. הוא ערך קרב מפליא בעולם הזה בכל התקופות, הוא נלחם בידים כפותות מאחורי גבו. המצרים, הבבלים והפרסים קמו ומילאו את האדמה בקולות רועשים, בהדר ובתפארת, לאחר מכן נבלו והפכו למשהו מעולם הדמיונות ונגוזו. אחריהם באו היוונים והרומאים, הקימו שאון גדול, וגם הם חלפו והלכו להם. גם עמים אחרים התעוררו לפתע, הרימו את אבוקתם לתקופת מה, אבל היא כבתה עד מהרה, וכעת הם מצויים באור בין הערבים או שנעלמו כלא היו. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם, וכעת הינו כמו שהיה תמיד: אינו מגלה לא התנוונות לא סימני זקנה, לא תשישות איברים ולא התמעטות כוחותיו, ואף נפשו הערה הפעילה ובעלת היוזמה לא נתכהתה. כולם בני תמותה, כולם חלפו ואינם עוד, ורק היהודי היה ונשאר". כך מתפעל הסופר מרק טווין מקיומו של העם היהודי.

גם הסופר הרוסי טולסטוי כותב "הבה נראה איזה יצור משונה הינו היהודי, אשר כל השליטים וכל העמים - כולם יחד וכל אחד בנפרד - התעללו בו, הציקו לו ורדפו אותו, טבחו ורמסו, שרפו ותלו אותו. למרות זאת הוא עדיין חי. היהודי הוא סמל הנצח, הוא זה אשר אלפי שנות עינויים לא הצליחו לחסלו, לא האש, לא החרב ולא האינקויזיציה הצליחו למחקו מן העולם. היהודי הוא הראשון שהציג את דבר אלוקים, הוא אשר במשך זמן כה רב שמר על הנבואה והעביר אותה לעולם כולו, ועל כן אי אפשר להשמיד אומה זו. היהודי נצחי כמו הנצח עצמו ".

כשם שעם ישראל הוא עם הנצח, כך ירושלים היא עיר הנצח - והנצח זו ירושלים.

ארץ ישראל - ארץ הנצח

ארץ ישראל כולה שייכת לנצח. חז"ל אומרים כי ארץ ישראל כולה מקופלת תחת ירושלים. ירושלים מקודשת מכל ארץ ישראל 4 - פירוש "מכל" אינו רק במובן של מ"ם היתרון, אלא גם במובן של מ"ם היחס, כלומר בירושלים מתגלית פסגת הקדושה של כל ישראל. לא במקרה היא חזרה לידינו יחד עם ארץ ישראל.

ירושלים היא שלנו לנצח, וכן ארץ ישראל כולה, שחזרה לידינו יחד עם ירושלים. באספקלריה של נצח הכל שלנו, אין ספק בכך - אם לא מסתכלים רק על הרגע, אלא על כל מה שעבר על ישראל במשך הדורות. כיצד הוא היה מפוזר, כיצד הוצא מארצו פעמיים וחזר אליה. אין תופעה דומה בתולדות האנושות, של עם שחזר לארצו לאחר אלפיים שנות גלות.

באספקלריה של נצח לא יעזור לאויבינו מאומה, למרות כל מעשיהם לשם כך. למרות כל הרציחות למיניהם ולמרות המקום שידם הנפשעת מגעת אליו. אין ספק כי כל פיגוע מכאיב עד לשד העצמות וכל קרבן הוא ללא נשוא, אך יחד עם זאת לעולם לא נתייאש. מהותו של עם ישראל היא היותו עם קשה עורף, מאמינים בני מאמינים בדברי הנביאים שודאי יתקיימו. לא יפול מדבר ה' ארצה."וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלַם לְדוֹר וָדוֹר, וְנִקֵּיתִי דָּמָם לא נִקֵּיתִי וַה' שׁכֵן בְּצִיּוֹן" 5 .

והנצח זו ירושלים
את המילים 'והנצח זו ירושלים' מסביר הרב קוק 6 :
והנצח זו ירושלים. תכונת עמדתם של ישראל היא מושלמת בהיותה ממולאה בעז מלכותם באופן הראוי להם להתעלות כפי ערכם בתור עם גדול וקדוש, עם חכם ונבון, כשהם לעצמם. המלוכה, העז הלאומי, מקושר עם ירושלים ששם ישבו כסאות לבית דוד. החוסן הלאומי הישראלי פגש בדרכו מכשולים רבים ועוד הוא עלול לפגוש, ואת כולם ינצח בעז ד' ויעמוד לנצח.

הצד הלאומי של עם ישראל, השלמות הלאומית, קשורים בירושלים ובאים בה לידי ביטוי. בדבריו אלו כותב הרב כי למילה 'נצח' שתי משמעויות - נצח וניצחון, ומשמעות אחת קשורה בשניה. מתוך הניצחון קיים הנצח. השלבים הראשונים הם התגברות על קשיים ומלחמות. הנצח הוא ביטוי לניצחון ולנצחיות, ומתוך כך חייבים בראש ובראשונה לנצח את אויבינו, כפי שהיה בכל מלחמות ישראל.

זקיפות הקומה שאנו נדרשים לה ביום ירושלים
אין ספק כי מציאות השנתיים האחרונות היא מציאות של ביזיון, של השפלת כבוד ישראל. יום ירושלים מזכיר לנו כי אנו נדרשים וכי יכולנו לנהוג אחרת, וזאת מתוך הסתכלות באספקלריה של נצח. ביום ירושלים חייבים לזכור במיוחד את מלחמת היש"ע, מלחמת ששת הימים, שהשנה מלאים לה 36 שנה. בימים אלו חשנו שמתקיים לעינינו "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו". קומתינו הלאומית הזדקפה לעיני העולם כולו, וזכינו לקיום "ושבו בנים לגבולם".

חזרת ארץ ישראל, ובראשה ירושלים, ליד ישראל - לא היתה פרי תכנון שלנו. לא תכננו לחזור לירושלים, לבית אל ולחברון. בבוקר יום שני, יום פרוץ מלחמת ששת הימים, העביר לוי אשכול שדר לחוסיין כי "אין לנו אתך ולא כלום". אם תשב בשקט איננו נוגעים בך. אולם ה' הכביד את ליבו והתגשמה התכנית האלוקית.

זוהי מפת הדרכים האמיתית, המפה שהיתווה ריבונו של עולם! 7

אפילו מחשבה על נסיגה היא חילול ה'
מן הראוי שנכיר תודה לקב"ה, וחלילה לא נהיה כפויי טובה. כל ויתור על חלק מארץ ישראל שחזרה לידינו הריהו כפיות טובה כלפי מעלה. אפילו דיבורים על נסיגות וויתורים הם כפיות טובה וחילול ה'. כולנו מכירים את הסיפור המפורסם על רבי אמנון ממגנצא, שלא יכול היה לסבול את הפצרות המלך להמיר את דתו, וכדי לדחותו מעליו אמר שיחשוב על כך, ואחר כך היו לו יסורי מצפון שאין כדוגמתם - איך יתכן שהגוים יחשבו שישנה אפשרות כלשהי להמרת דת ישראל? מתוך כך הוא קיבל על עצמו יסורים קשים שאין לתאר, וחיבר את תפילת 'ונתנה תוקף' שאנו אומרים בימים הנוראים.

הערבים אינם מוותרים על כלום, אפילו לא על גרגר בטאבה. מציאות זו מעצימה את חילול ה' שיש בעצם המחשבות על הויתורים.

מפת הדרכים האלוקית
לעומת כל התכניות למיניהן קיימת התכנית האלוקית, מפת הדרכים האלוקית, כפי שהתגלתה לפני שלושים ושש שנים. ר' אליעזר אלינר - יהודי מיוחד, תלמיד חכם חשוב עם לב חם ביותר - נהג לתבל את מכתביו בפסוקים. במכתבו לאחר מלחמת ששת הימים כתב 'אילו הייתי מסיים את המכתב שלשום הייתי מעתיק פסוק פלוני, אם הייתי מסיים את המכתב אתמול הייתי מעתיק פסוק אחר, אך כיון שאני מסיים את המכתב היום - כדי לבטא מה שקרה יש להעתיק את כל התנ"ך!'

בסוף ספר עמוס אומר הנביא 8 :
וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׁוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם: וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלהֶיךָ:

לעניות דעתי, מאז מלחמת ששת הימים אנו נתונים במבחן, באיזו מידה אנו מזדהים עם התכנית האלוקית ופועלים במסירות נפש להמשכה של הנבואה 'ולא ינתשו עוד מעל אדמתם'. יום ירושלים מציב לפנינו אתגר אדיר, לאחד את שני חלקי העיר. לאחד את ירושלים של מטה לזו של מעלה. זו התשובה האמיתית לכל בעיותינו, שכן מתברר שבלי ירושלים של מעלה - גם ירושלים של מטה הינה מעורערת. כדי שתהיה ירושלים של מטה יציבה, עליה לינוק ולהתחבר לירושלים של מעלה. היום מתברר שבלי אמונה ותורה יש בעיות בדברים הבסיסיים ביותר, אפילו במה שקשור לירושלים.

האמונה בצדקת הדרך - המפתח לכל
לפני מספר שנים כתב יהודי בעיתון 'מעריב' מאמר, הפותח בדברי רש"י הראשונים על התורה:
"אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל , ומה טעם פתח בבראשית? משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא , הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

שאל כותב המאמר - הסבור ר' יצחק, ורש"י עמו, כי אכן ישתכנעו הגוים מטיעון זה? אך לא את הגוים צריכים אנו לשכנע בטיעוננו, כי אם את עצמינו. פן נהיה לסטים בעינינו, וזהו הרע מכל. כי אם אנו איננו מאמינים בצדקתנו אין לנו זכות קיום בארץ. מי שאינו מאמין בבראשית הריהו לסטים בעיני עצמו, והעובדות מוכיחות. אין לנו מושג עד כמה.

לפני מספר שנים הייתי ב'פרלמנט של ישובי הדרום' המתכנס בקיבוץ ארז ביום שישי. כדי להמחיש את האבסורד שבויתורים סיפרתי להם: לילה אחד, בשתים בלילה, דפקו אצלי בבית דפיקות אימים. שאלתי 'מי שם' והלה ענה לי שהוא בא לקחת את ביתו שלו. כמובן שמהרעש התעוררו השכנים והסברתי להם את הענין. כך חזר הסיפור מידי לילה - האדם מגיע, מעורר רעש ואני צריך להצטדק באזני השכנים. אחרי שבועיים צועקים השכנים 'תן לו כבר את הבית, סוף כל סוף אנו רוצים לישון!' אחרי שסיפרתי את הסיפור, הצביע אחד הנוכחים ושאל - כל זה נכון, אבל השאלה היא מי הגזלן פה? (לזכות המשתתפים בכנס יאמר כי רובם דחו את דבריו).

הרבה פעמים שאלתי את עצמי לשם מה אנו צריכים תשובה לטענת הגוים? יטענו מה שיטענו! נראה לי שמוסריותו של עם ישראל אינה מאפשרת לו להיות לסטים. אם הוא מאמין בצדקתו הריהו מסוגל לעמוד מול רבים וחזקים, אך אם מחלחלת בליבו המחשבה שמא הוא לסטים - הריהי ממוטטת אותו לגמרי.

לטווח ארוך, תפקידנו הוא להרבות אמונה. "כי עין בעין יראו ה' ציון" 9 , יש צורך גם בעין לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. אין פיתרון אחר לבד מחזרת ישראל לעצמו.

להרבות אמונה בעם ישראל
לפני שנים אמר לי ראש אכ"א 'צה"ל אינו יכול להיות צבא מקצועני בלבד, הוא זקוק לאמונה. ואמונה - אתם צריכים לתת'. הפיתרון האמיתי לסייע לעם ישראל הוא להחזיר אותו לעצמו ולשורשיו, וירושלים היא זו שצריכה לתת לנו כח. מנין לי? כשישראל עמדו על ים סוף ופחד גדול נפל עליהם - 'ויראו מאוד', אומר ה' למשה 'מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו'. על כך אומר ר' ישמעאל במדרש 'מה תצעק אלי - בזכות ירושלים אקרע להם את הים'. ה' אומר למשה - אל תפחד, היה רגוע! בזכות ירושלים אקרע להם את הים!' 10 לפני שנבין זאת נראה מהו מקור הדברים, כפי שממשיך המדרש: שנאמר עורי עורי לבשי בגדך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש, כי לא יוסיף לבוא בך ערל וטמא. עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים, הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנים, הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה'. ה' אומר למשה כי עם ישראל לא יצא במקרה, אלא משום שיש להם יעוד גדול, הם צריכים למלא משימה אדירה - הקשורה לירושלים.

בזכות ירושלים ה' העביר אותנו הרבה מדבריות, קיים אותנו אלפים שנה, קמה מדינת ישראל, זכינו לקיבוץ גלויות ולארץ ישראל. אין ספק כי בזכות ירושלים נתקדם קדימה ונתגבר על כל המכשולים.

שירת האזינו
הרמב"ן רואה בשירת האזינו את תמצית תולדות ישראל מראשית ועד אחרית. בסוף דבריו כותב הרמב"ן 11 : אילו היה בא אדם ואומר לנו תסריט על העתיד והיינו רואים שחצי ממה שאמר התקיים בדיוק - האם לא היינו מצפים שהכל יתקיים? ודאי שכן. על אחת כמה וכמה שאנו מאמינים באמונה שלמה בדברי הנביאים.

נתבונן: מה ראה הרמב"ן? הרמב"ן ראה רק את החורבן והפורענות, והם לבדם הספיקו לביטחון המוחלט כי גם שאר הנבואות תתקיימנה. אנו לעומת זאת רואים את נבואות הנחמה - את בניין העם, הארץ וירושלים. כל שכונה היא עיר לעצמה. הנני זוכר שבמקום העיריה עמד ערבי וחרש את המקום עם מחרישה. לאחר כל זאת - האם יתכן ספק כלשהו בקיום דברי הנביאים, גם אם יש קשיים?

אנו מאמינים באמונה שלמה שאנו נמצאים בתהליך גדול, ומתוך אמונה זו בודאי נתגבר על הכל, נתקדם, עד שירושלים שהיא אורו של עולם תאיר בכל אפסי ארץ, כשמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.


^ 1 ברכות נ"ח ע"א.
^ 2 שמואל א' טו, כט.
^ 3 מדרש רבה אסתר פרשה י, מדרש תנחומא תולדות פרשה ה.
^ 4 עיין משנה כלים א, ח.
^ 5 יואל ד, כ-כא.
^ 6 עין אי"ה ברכות, פרק תשיעי, שי"ד.
^ 7 שיחה זו נאמרה בימים בהם עסקה הממשלה בתוכנית מדינית בשם "מפת הדרכים".
^ 8 ט, יד – טו.
^ 9 ישעיהו נב, ח.
^ 10 עיין ילקוט שמעוני שמות, רלג.
^ 11 בפירושו לדברים לב, מ.

חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il