ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

היטיבו כל אשר דיברו - האמנם? | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים שבועות מעמד הר סיני ומתן תורה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (49 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (49 ד')

ג' סיון תשס"ג

היטיבו כל אשר דיברו - האמנם?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

מעמד הר סיני - יסוד האמונה והתורה
רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמר נַפְשְׁךָ מְאד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלהֶיךָ בְּחרֵב בֶּאֱמר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן: (דברים ד, ט-י).

וכותב הרמב"ן על אתר:
רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים: ... הכתוב הזה לפי דעתי מצות לא תעשה , הזהיר בה מאד, כי כאשר אמר שנזהר בכל המצות ונשמור החוקים והמשפטים לעשותם, חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו עיניך, הקולות והלפידים, את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו.


הרמב"ן כותב כי בפסוק זה מצווה התורה שלא לשכוח את מעמד הר סיני, את הקולות והדברים. גם בהשגות לספר המצוות מנה הרמב"ן מצווה זו כמצוות לא תעשה, ובהמשך פירושו על התורה שם כתב שהמצוה "והודעתם לבניך" היא מצוות עשה באותו עניין. בכך חלק הרמב"ן על הרמב"ם, שלא מנה מצוות אלו.

יש להבין כיצד יבאר הרמב"ן את המשנה באבות "כל השוכח דבר ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר השמר לך", ומכאן שפסוק זה עוסק באיסור אחר! קושי נוסף, איתו מתמודד הרמב"ן עצמו, הוא דברי הגמרא 1 "כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה בסיני שנאמר והודעתם..." על כך כתב הרמב"ן "ואל תטעה בזה... כי לימוד אמונת התורה הוא הלימוד בתורה".

מהו לימוד אמונת התורה? מבאר הרמב"ן כי הדגשת התורה על זכרון מעמד הר סיני הינה יסוד נצחיות התורה, משום שבה שמענו את דבר ה' באופן ישיר. אם קבלת התורה היתה ע"י אמצעי הרי היו יכולים לחול בה ספיקות, ואם היא קם נביא אחר ואומר אחרת היה מקום לקבל את דבריו. אך כיון ששמענו את דבר ה' ואת נבואתו למשה באופן ישיר הרי שאין לנו כל ספיקות באמיתות התורה ובנצחיותה.

בקשת ישראל - היטיבו כל אשר דיברו במהלך מעמד הר סיני מבקשים ישראל "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר אלוקים עמנו ונחיה ולא נמות" 2 , ועל כך אומר הקב"ה " היטיבו כל אשר דיברו " 3 .

על משמעות תשובת הקב"ה כותב המדרש רבה 4 :
"מהו הטיבו כל אשר דברו? חייא בר אדא ובר קפרא, חד אמר הטבה כהטבת הנרות וחד אמר הטבה כהטבת הקטורת ", מה הקשר בין בקשת ישראל לבין מצוות הטבת הנרות ומצוות הטבת הקטורת? שמענו לבאר כך: ההכנה גדולה מהמצוה עצמה - בהטבת הנרות יש דין מיוחד: הטבת הנרות כשרה רק ע"י כהן, בעוד שההדלקה עצמה כשרה גם במי שאינו כהן. יסוד גדול נלמד מכאן, שהטבת הנרות, שהיא הכנת הנרות להדלקה, גדולה מן ההדלקה - המצוה עצמה! והנה קבלת התורה לא כללה רק את עשרת הדברות ודברי התורה, אלא גם את ההכנה- החל מ"והיו נכונים לשלשת ימים" ועד הקולות, החושך, הענן והערפל שליוו את מעמד הר סיני. ישראל טענו שכיון שעיקר המצוה היא ההכנה אליה, הרי כבר השתתפו בקבלת התורה בעצמם, ועצם קבלת התורה יכולה להיות גם ע"י משה. על יסוד חשיבות ההכנה אנו למדים גם מדברי הגמרא 5 על הפסוק 'מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב - מה נאים רגליהם של ישראל כשעולים לרגל'. ושואלים על כך המפרשים: אמנם התורה מכנה את החגים רגלים, אך מה הקשר בין הנעל לבין שלשת הרגלים? יתר על כן, הרי אסור להיכנס להר הבית עם נעלים! 6 התשובה היא שעם הנעלים עולים לרגל, זו ההכנה למצוה והיא העיקר, ולכן דוקא אותה משבח הכתוב.

אסור לקפוץ מדרגות ללא הכנה

'וחד אמר כהטבת הקטורת' - מה המיוחד בהטבת הקטורת? בדרך כלל קרבן ששהה בלילה - נפסל, וזאת לבד מקטורת, והטעם "הואיל וצורתה בכל השנה כולה" 7 ומבאר רש"י "אינה משנה את מראיתה". הפיטום של הקטורת מעמיד אותה באותו מצב כל השנה. מהי המשמעות הרוחנית של דין זה? נאמר במשלי 8 "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכל דַּיֶּךָּ פֶּן-תִּשְבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ". דבש הוא דבר טוב, אך יש לאכול ממנו די, אחרת גם מה שהאדם אכל הוא יקיא. הגר"א מבאר שפסוק זה הוא משל ללימוד החכמה (על דרך הרמז - ד עה ב ינה ש כל): "העניין שאל תחכם יותר ואל תלך בגדולות ובנפלאות יותר ממך, פן תקיא כל אשר יגעת ולמדת". גם באופן רוחני יתכן מצב שבו אדם מלעיט את עצמו יותר מידי עד שהוא מקיא הכל, לפעמים יש סכנה שאדם יקפוץ וידלג במעלות התורה, בעוד שצריך האדם לעכל את מה שקיבל. ישראל אומרים שכבר קיבלו מספיק כדי שהתורה תתקיים בידם, ומאידך אם יוסיפו לקבל את השפע האלוקי ישירות מה' הם עלולים לא להצליח לקלוט את האור הגדול, שכן לא יהיו בידם כלים מספיקים. ואומר על כך ה' - ישראל צודקים, יש במה שישראל קיבלו מספיק כדי שהתורה תתקיים בידם.

ביקורתו של משה
כאמור, על שתי טענות אלו נאמר שאומר ה' "היטיבו כל אשר דיברו". אף על פי כן, רואים אנו שלמשה רבינו יש ביקורת על ישראל! בספר דברים 9 מתאר משה את בקשת ישראל: "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יאמַר ה' אֱלהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִינוּ". וכותב רש"י 'ואת תדבר אלינו - התשתם כוחי כנקבה, שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי'. כיצד יתכן שישראל מוותרים על זכות נפלאה כזו? "כי ראיתי שאינכם חרדים לקבל דבריו מאהבה. וכי לא היה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ממני?" מהי ביקורתו של משה? הרי הקב"ה עצמו אמר שכל דבריהם טובים!

באהבה - לא עושים חשבונות
רש"י רומז לתשובה במילה אחת: 'אינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה' . אמנם ישראל טוענים טענות אמת, אך מי שאוהב אינו עושה חשבונות, ושיקוליו הם אחרים. יש דברים שבשכל אפשר להבינם בצורה מסויימת, אבל כאשר אוהבים עושים גם מעשים מעל השכל. ניתן להבין את ביקורתו של משה רבינו בדרכים נוספות.

האדם נקרא מהלך
נאמר בזכריה 10 "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעמְדִים הָאֵלֶּה". האדם נקרא מהלך, עליו לעלות תמיד מדרגה לדרגה, בעוד שהמלאכים הם אמנם בדרגה גבוהה ביותר אך הם עומדים במקום, אין להם אפשרות לעלות או לרדת. על פי יסוד זה מבאר הגר"א את הפסוק במשלי 11 "ארַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה ": לא רק שמהותו של האדם היא ללכת ולהתקדם, אלא שאין לאדם כלל אפשרות לעמוד במקום, ואם הוא לא יתקדם הוא ממילא יפול. אדם אינו יכול לומר - כאן מילאתי את תפקידי , ומי שיאמר זאת לא רק שלא יעמוד במקום אלא יפול לעברי פי פחת, "כי אי אפשר שיעמוד בדרגה חדא". כיצד הדבר מתיישב עם מה שכתב הגר"א עצמו שאסור לאדם לקנות את התורה מעבר ליכולת הקיבול שלו?

אין גבולות בעבודת ה'
אכן, במה שנוגע לחכמה אסור לעלות מהר יותר מידי, אך לא זהו בלבד עניינו של הר סיני. בהר סיני נאמר 'ועבדתם את האלוקים על ההר הזה', ובעבודת ה' אין גבולות! על האדם לשאוף תמיד להתקדם עוד ועוד, ולא להסתפק במה שיש. אחת המטרות של מעמד הר סיני היא "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" 12 , וביראת ה' אין גבולות.

יתר על כן: הרמב"ם 13 שואל כיצד יתכן שכל ישראל שמעו את דבר ה', הרי "אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר", וכי כל ישראל היו ראויים למדרגת הנבואה? על שאלה זו עונים המפרשים - מעמד הר סיני היה מעמד חד פעמי, בבחינת 'אתערותא דלעילא', ואין הוא תלוי בכללים הרגילים. משום כך גם ניתנה התורה בשבת, שהיא 'קביעא וקיימא' - אינה תלויה במעשה אנושי אלא חקוקה בטבע המציאות. מעתה ניתן להבין את ביקורתו של משה רבינו - כיצד הסתפקתם במועט? אמנם בסדר הרגיל של המציאות אין קפיצות מדרגות, אבל מעמד הר סיני הוא ארוע מיוחד - מתנה חד פעמית!

מעמד הר סיני הותיר רושם נצחי
המדרש 14 אומר כי בשעה שהיו ישראל במדבר באו אומות העולם ואמרו 'מי זאת עולה מן ממדבר כתמרות עשן', ישראל יכולים היו להיות 'כתמרות עשן', לעשות דברים שאומות העולם אינם יכולים. והרי יש סכנה בקפיצות רוחניות? ממשיל זאת המגיד מדובנא לאדם שמשקיע כסף, יש סיכוי שירויח ויש סכנה שיפסיד. אך אם יש לו אב עשיר הוא יכול להרשות לעצמו לקחת סיכון. אש יכולה לשרוף ויכולה להאיר ולרפא - 'מקוטרת מור ולבונה', יש להם יתדות נאמנים ולכן אין מה לחשוש.

הגמרא 15 אומרת שלפני שילד בא לעולם בא מלאך, מלמדו את כל התורה ואח"כ סוטר על פיו ומשכח לימודו. לשם מה ללמד אם ממילא העובר שוכח הכל? מכאן נלמד שיש ערך ללימוד, גם אם הוא משתכח. זוהי גם עניינה של הטבת הנר - אחרי שמדליקים ומכבים את הפתילה קל יותר להדליקה שוב. עיקרון זה כותב גם כותב בעל ספר העיקרים על תחיית המתים - "אין ספק שהכח שקיבל שפע אע"פ שהסתלק הנה הכח ההוא יותר מוכן שיקבלו פעם שנית, כי העצים שנדלקו פעם אחת וקיבלו כח האש הרי הם יותר מוכנים לקבלו שוב". וכך גם ביחס לנבואה - מי שקיבל רוח נבואה פעם אחת אע"פ שנסתלקה הריהו יותר קרוב לה' ויכול לקבלה שוב ביתר קלות, משום שנשאר רושם. חוויית הפגישה עם ריבונו של עולם יש לה רושם נצחי, ולכן הצטער משה רבינו. גם אם ישברו הכלים, הזכיה בפגישה בלתי אמצעית עם ריבונו של עולם יש לה ערך גדול יותר, וסוף הכלים להיתקן.

לימוד חי - המפתח לזכרון
נחזור לדברי הרמב"ן. שאלנו כיצד יבאר הרמב"ן את המשנה באבות, האומרת שהפסוק 'השמר לך' עוסק בשכחת לימוד התורה? נתבונן: השכחה באה מאונס, אין היא נובעת מבחירה חופשית של האדם. כיצד ניתן למנעה? במעמד הר סיני קיבלנו מפתח לשאלה זו. במעמד הר סיני היו קולות, ברקים, אש ועשן. מה תפקידם? ניתן להבין זאת ע"פ דברי רב גידל בירושלמי 16 'האומר שמועה בשם אומרה יראה כאילו בעל שמועה עומד כנגדו'. הלימוד צריך להיות חי, כאשר לומדים דבר בשם אומרו צריך לדמיין מי מדבר, לדמיין את רבא ואביי ניצבים זה ליד זה ולוחמים את מלחמתה של תורה. כך גם הקולות במעמד הר סיני חקקו את זכרונו בלב ישראל.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il