ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בין פסח לשבועות | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש חגים וזמנים ספירת העומר עניני ספירת העומר Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבועות תשס"ג

בין פסח לשבועות


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה

אמרו במסכת ראש השנה (ה, א): "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי". בספירת העומר מצוה למנות את הימים, כך וכך ימים בעומר. נוסף לכך מצוה למנות גם את השבועות. בשבעה ימים לעומר יש לומר היום שבעה ימים שהם שבוע אחד בעומר, וכיוצא בו. ויש להבין מדוע מוסיפים גם את מספר השבועות לעומר, בשעה שכל אחד יודע ששבעה ימים הינם שבוע אחד, ארבעה עשר יום הינם שני שבועות, וכיוצא בו. עוד יש לבאר, מדוע ספירת העומר נערכת בין פסח לשבועות, ומשמעות הדבר שיש קשר ביניהם, מהו קשר זה. וכבר נאמרו בזה דברים הרבה, ובכל זאת נראה להאיר נקודה נוספת.

שהנה הקדוש ברוך הוא נקרא מושל ונקרא מלך, שכך נאמר (תהלים כד, כט) "כי לה' המלוכה ומושל בגויים". שמשמע, שעתה הקדוש ברוך הוא מלך ומושל. ואילו בעובדיה (א, כא) נאמר, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". והיתה לה' המלוכה, משמע שעתה אין כביכול מלכות לה', כי אם לעתיד. לפיכך מפרש הגר"א (בפרושו למשלי כז, כז) שיש הבדל בין המושג מושל למושג מלך. שמושל, הוא מי שתפס את השלטון בכוח, ולא קבלוהו הציבור עליהם. ואילו מלך, משמעו, שהציבור השליטוהו עליהם מרצונם. עם ישראל שקיבל את הקדוש ברוך הוא עליהם למלך, נתנו לקדוש ברוך הוא כתר מלכות. אך אומות העולם עדיין לא קיבלו עליהם מלכותו יתברך, ולכן אנו אומרים (בסוף עלינו לשבח), "לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך... יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך... ויקבלו כולם את על מלכותך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד". פירוש, מלכות באה מתוך שיכירו וידעו ויקבלו עֹל מלכותך ואז יהיה, ותמלוך עליהם. לאחר שיקבלו את מלכות הקדוש ברוך הוא, יהיה ה' מלך על כל הארץ.

נמצא, שכאשר מדברים על ישראל, הקדוש ברוך הוא מלך עליהם כבר היום. אך לגבי אומות העולם הקדוש ברוך הוא יהיה מלך עליהם רק לאחר שיקבלו מלכותו, דבר שיקרה כאשר יבוא המשיח וילמד העולם כולו לדעת את ה' ולהכיר במלכותו יתברך לעד.

אולם מושל, הקדוש ברוך הוא כבר מבריאת העולם על כל ההוויה, בין אם מקבלים אותו ובין אם לא מכירים אותו כלל. ואחד הגילויים הברורים לכך, מה שנאמר במסכת אבות (פרק ד, משנה כט) "על כרחך אתה חי ועל כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון". אין אדם שולט על חייו, אלא הם מכוונים מלמעלה לפי רצונו יתברך, בורא העולם ומקיימו.
מוסיף הגר"א, זה שאמרו האחים ליוסף כאשר סיפר להם את חלומו, ש"קמה אלומתו וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי... המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" (בראשית לז, ז-ח). שקימת אלומתו מורה שהוא בא להשתלט עליהם גם כנגד רצונם. ואילו, תסובינה אלומותיכם להשתחוות לאלומתו, פירושו שהם מקבלים עליהם את מלכותו, בלא שהוא מכריחם לכך הן משתחוות לו. (וכן פירש שם אבן עזרא שכתב, אנחנו נשימך מלך, או אתה תמשול בנו בחזקה).

ובאמת במעמד קבלת התורה מוצאים אנו שני דברים אלו. שמצד אחד, קיבלו ישראל את מלכותו יתברך עליהם באומרם נעשה ונשמע שמשמעו, אנו עומדים לרשות ופקודת מלכנו, ונעשה כל שיצוה עלינו. ולכן אין צורך לשמוע תחילה מה המצוה, כי בלאו הכי יקיימו הכל. לא כאומות שאמרו מה כתוב בה, כי אינם מקבלים לקיים מצות הבורא בלא סייג, אלא תחילה רוצים לשמוע מה המצוה, ולשקול אם כדאי לקבל. ודבר שמקשה על החיים הגופניים, אינם חפצים בו. לפי שאינם מעמידים את עבודת ה' במרכז חייהם, אלא את תועלתם האישית. נמצא, שהם עובדים את עצמם ולא את בוראם. ובכל זאת דרשו חכמים (שבת פח, א) את הנאמר (שמות יט, יז):
"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית, ואמר להם, אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו כאן תהא קבורתכם.

ללמדך שקבלת התורה נעשתה מתוך הכרח וכפיה, כפי ששליט עושה שכופה את קהלו לקבל את דבריו. ואף על פי שכבר הביעו הסכמתם לקבלת התורה בצורה הנפלאה ביותר כמבואר (שם בגמרא) שאמרו מלאכי השרת מי גילה לבני ישראל לומר נעשה ונשמע, לשון שמלאכי השרת משתמשים בה. כלומר, ישראל הגיעו לקבלת מלכות הקדוש ברוך הוא עליהם, בשלמות שמלאכי השרת ממלאים תפקידם לפני בורא עולם. אולם כדי שקבלת התורה ושעבודנו לבוראנו לא תנבע רק מפני שקיבלנו אותו, כי יכול להיות מצב שיאמרו, מכאן ואילך איננו חפצים בכך. לכך כפה עליהם הר כגיגית ולקחם הקדוש ברוך הוא גם אם לא נחפוץ בכך. ולמרות שאנו עמו מפני שכפה עלינו ממשלו, קיבלו עליהם ישראל את מלכותו, כי היו חפצים בכך, ביודעם שלכך נברא כל העולם, למלא רצון הקדוש ברוך הוא כל הימים שחיים על פני האדמה.

פסח הינו הזמן שאנו מציינים, שהקדוש ברוך הוא בכוחו שולט על העולם, לקח אותנו להיות בניו עמו, והוציאנו ממצרים בכוחו הגדול ובפרסום לעיני כל העולם. ומבאר מהר"ל (בגבורות ה' פרק ס) שלכן אוכלים מצה בפסח ולא חמץ, כי מצה מורה על מהירות, ללמד שממד הזמן וההשתהות, שהוא שייך לפעולות האדם אינן קיימות כאשר הקדוש ברוך הוא גאל אותנו ממצרים. בזה נבין מדוע דוקא בחג השבועות מקריבים במקדש שתי לחם חמץ ביכורים לה', שמתירים מיום זה והלאה להביא מנחות מתבואה חדשה, בעוד כל המנחות הבאות במקדש בדרך כלל הינן מצה ולא חמץ, כנאמר (ויקרא ב, יא), כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. אלא שחג השבועות עיקרו קבלת ישראל את הקדוש ברוך הוא למלך עלינו ולכן עיקרו של החג הוא מצדנו והדבר בא לידי ביטוי בשתי הלחם שהן חמץ, שמורות על מימד הזמן וההשתהות.

נמצא שחג הפסח עיקרו שהקדוש ברוך הוא שולט ומושל בעולמו. ואילו חג מתן תורה, עיקרו מלכות הקדוש ברוך הוא על עמו ונחלתו בני ישראל. לפי זה מובן שספירת העומר שמורכבת מספירת הימים והשבועות באה לאחד את שני עניינים אלה, ממשלתו של הקדוש ברוך הוא ומלכותו. כי הימים הנספרים מורים על עולם הטבע והאדם, שכך נברא העולם הגשמי. אך השבוע, שהינו איחוד ימות החול עם קדושת השבת, בלא פירוט לימים היחידים מבטא את התלות של העולם הגשמי בהוייתו הרוחנית העליונה של בורא העולם. דהיינו הימים הנפרדים מורים על האדם, ומשמעות ספירת הימים, שהסופר מתכונן לקבל את התורה ומכין את עצמו לקבלת עול מלכות שמים. לעומת ספירת השבועות, המבטאת את ממשלתו של הקדוש ברוך הוא על האדם. ספירת העומר שבאה לקשר בין פסח שעיקרו, שהקדוש ברוך הוא מושל העולם, ושבועות שעיקרו, מלכותו של הקדוש ברוך הוא, מהווה את שתי מציאויות אלה, בספירת הימים ובספירת השבועות.

ומה שנאמר ביחזקאל (כ, לג), "חי אני נאם ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". הרי שיש מלכות הנובעת מיד חזקה, זרוע נטויה וחמה שפוכה. שכבר פירש רד"ק (שם) בהמשך דבריו, כי אף על פי שתהיו ימים רבים בגלות בין הגויים, לא תשבתו מהיות גוי. כי אפילו יצאו מועטים מהם מן הכלל, כללם יהיה לפני גוי כל הימים ובחזקה אמלוך עליכם ואצרוף אתכם בהוצאי אתכם מן הגלות וברותי מכם הפושעים והמורדים. כלומר, הקדוש ברוך הוא יעשה בזרועו הנטויה ובחמה שפוכה שתתקיים מלכותו בישראל, על ידי שהוא יעביר מישראל את הפושעים והמורדים במלכותו, וישארו אלה שמקבלים את מלכותו יתברך. זה שאמר רב נחמן (סנהדרין קה, א) על פסוק זה, כל כעס מסוג זה שיכעוס עלינו הקדוש ברוך הוא ויגאלנו. פירוש כעס זה מביא אותנו להכיר במלכותו ולכן הגאולה באה בעטין. לאמור, אנו מבינים פן נוסף בזה שהקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית במעמד קבלת התורה, שגם אם יחזרו בהם לומר נהיה כגויים (יחזקאל שם, פסוקים כט, לא) הכפיה תחזיר אותם לקבל מלכות ה' ברצון.


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il