בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תולדות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

המאבק נמשך

undefined

הרב דב בערל וויין

תשע"א
3 דק' קריאה
פרשת השבוע מספרת לנו על לידת התאומים של יצחק ורבקה. הבן הבכור, עשיו, נולד לגמרי מוכן, חסון וחזק. תאומו הצעיר נקרא יעקב. התורה מספרת לנו שהוא אחז בעקבו של עשיו. למעשה, הוא מעכב את עשיו מלהשיג את מאווייו ורצונותיו. המילה "עקב" טמונה בשם "יעקב". נדמה שהייעוד שלו לכל אורך ההיסטוריה הוא לבלום את עשיו, לשמש לו מצפון, להיות העד הדומם והגוער לכל ההתנהגויות המופרזות והאלימות אלימה שמאפיינות את עשיו כל כך.
יעקב תמיד צעיר יותר, קטן יותר. חלש יותר מעשיו, אבל למרות כל מאמציו, עשיו לא מצליח להשתחרר מיעקב האוחז בעקבו. במשך כל שנות קיומן ניסו הנצרות והאיסלם ניסו להשפיל, לרדוף ואפילו להשמיד את יעקב ולסלק אותו מהחברה ומהעולם בכלל. הן מעולם לא הצליחו במשימה הזאת באופן מלא, אך הן מוסיפות לנסות. יעקב הוא לצנינים בעיניו של עשיו. הוא זה שמכחיש את אמונותיו ואת מטרותיו, זה שאוחז בעקבו ומפריע לו באופן רגשי ופסיכולוגי להשיג את השליטה על הזולת שבה הוא חושק כל כך.
הכנסייה הקתולית נסוגה שוב לעמדותיה האנטי-יהודיות והאנטי-ישראליות. האפיפיור יוחנן פאולוס השני הרים את היהדות לדרגת "האח הגדול" של הכנסייה, אך כעת חזרנו שוב להיות האח הצעיר שאוחז בעקב הכנסייה, העד הגוער בה בדממה על בעיותיה, שחיתותה ורשעותה. משום כך אין זה מפתיע שאיש הכנסייה הבכיר, הקרדינל אוסקר אנדרס רודריגז מרידיאגה מהונדורס אומר באופן חד משמעי שהיהודים הם סיבת השערוריות שמטלטלות את הכנסייה הקתולית היום בכל העולם, או שהקרדינל ג'וזף גלמפ מפולין (שכמעט "טוהרה" מיהודים לגמרי) מטיף דרך קבע לאנטישמיות כחלק מתורתו הרוחנית. הכנסייה לא יכולה להרפות מעברה הארסי כלפי היהודים והיהדות, מאחר שיעקב, בתורו, לא שחרר את אחיזתו בעשיו. פשעה של היהדות הוא עצם קיומה בעם היהודי, והעובדה שהיתה לעם היהודי עזות הפנים להקים מדינה עצמאית משלו בארץ הקודש ולהגן עליה בהצלחה רק מוסיפה חטא על פשע בעיני הכנסייה הפרנואידית.
גם האיסלם כועס על אחיזתו של יעקב בעקבו. לרבים בעולם המוסלמי, לאימאמים ולמנהיגים, הקיום של מדינה יהודית בחבלי הארץ שהמוסלמים סבורים ששייכים להם - ווקף שניתן להם על ידי אללה עצמו - הוא דבר בלתי אפשרי מבחינה תיאולוגית. אם לא יצליחו לשחרר את ידו של יעקב מעקבם, כמו ידו של הגנב בחוק השריעה - יש לכרות אותה. העובדה הקשה הזאת טמונה בשורש מה שמכונה הסכסוך הישראלי-ערבי. לא השטחים, הגבולות, זכויות המים או סוגיות אחרות שעליהם אנחנו מנהלים משא ומתן הם הבעיה האמיתית. זה כבר יותר ממאה שנים שהבעיה האמיתית היא עצם קיומה של ריבונות כלשהי או מדינת ישראל בלבו של המזרח התיכון. הבעיה הזאת גדלה והופכת לשאלה אם צריך להתיר ליהודים או ליהדות עצמה להמשיך להתקיים.
שימו לב שהטרוריסט המוסלמי מתימן שלח את מטעני הנפץ שלו לבתי כנסת ולמוסדות בשיקגו ולא בתל אביב. האיסלם מבקש להשתחרר מאחיזתו של יעקב בעקבו כדי שיוכל להפנות את מלוא תשומת לבו לנצרות ולמערב. רבים בעולם היהודי נבוכים, מבולבלים ומבוהלים מזהותם כשהם מסתכלים על עצמם במראה של ההיסטוריה היהודית ושל הייעוד היהודי, ולכן גם הם ממורמרים על גורלם שמאלץ אותם לאחוז בעקבו של עשיו. לכן הם מרגיעים את עצמם בביטויים נשגבים על הצדק והשלום והחמלה כלפי הצד השני יחד עם בוז ואפילו שנאה כלפי בני עמם.
היהודים משלים את עצמם מרות אם נדמה להם שעשיו מבדיל בין "הארץ" ל"ערוץ 7". הקיום המתמשך של היהודים פירושו, אם נרצה ובין אם לאו, שאנחנו עדיין עסוקים באחיזה בעקבו של עשיו.
היהדות לא שואפת לניצחון או לשליטה על הזולת. היא בהחלט מסתפקת בשמירה על קיומה ככוח מוסרי חיוני בעולם ובשמירה על קיומו ורווחתו של העם היהודי ושל מדינתו. המאבק הזה, שנמשך כבר אלפי שנים, נמשך במלוא עוזו גם היום. הכרה באמת הזאת תחזק את ידינו ואת רוחנו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il