ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הלכות הדלקת נרות חנוכה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה הלכה פניני הלכה זמנים חנוכה Bookmark and Share This Shiur in English



גירסת הדפסה
שלח לחבר

ישיבת הר ברכה
תשע"ה

הלכות הדלקת נרות חנוכה


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה


חנוכה




זהו שיעור הלכתי בעניין הלכות הדלקת נר חנוכה. לחץ כאן לקבלת זמן הדלקת נרות חנוכה



ט - המצווה בהדלקה
הדלקת הנרות היא המצווה ולא היותם דלוקים, וכן תקנו חכמים בנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה". ולכן אם הדליק נרות שיכולים לדלוק חצי שעה, ומישהו הפילם בטעות וכבו לפני שהספיקו לדלוק חצי שעה, אינו חייב לחזור להדליקם, הואיל וכבר קיים את המצווה בעת ההדלקה. ואפילו אם הדליק נרות מסוג גרוע, שיש חשש מסוים שמא יכבו, כיוון שבדרך כלל הם דולקים חצי שעה, יצא ידי חובה. אבל פסקו האחרונים, שבכל אופן אם הנרות כבו לפני שהספיקו לדלוק חצי שעה, ראוי להחמיר ולהדליקם, כדי שידלקו כשיעור חצי שעה שתקנו חכמים (שו"ע תרעג, ב; מ"ב כז).
ואם הדליקם במקום שלא יוכלו לדלוק חצי שעה, כגון במקום שהרוח נושבת, ואכן הרוח כיבתה את הנרות לפני שהספיקו לדלוק חצי שעה, לא יצא ידי חובה, מפני שכבר כשהדליקם לא היו ראויים לדלוק חצי שעה. לדעת רוב הפוסקים עליו לחזור להדליקם בברכה, אולם למעשה יחזור וידליקם בלא ברכה, מפני שיש בזה ספק, וכלל הוא: ספק ברכות להקל. 1
כאמור, הדלקת הנרות היא המצווה ולא הנחתם במקומם, לפיכך, אם היה נר דולק מבעוד יום במקום הכשר לנר חנוכה, כיוון שהנר לא הודלק לשם מצווה, אין יוצאים בו ידי חובה. ואף אם יגביהנו בעודו דולק ויניחנו שוב במקומו לשם מצווה - לא יצא. אלא עליו לכבותו ולהדליקו לשם מצווה, ואין צורך להגביה את החנוכיה ולהניחה לשם מצווה (שבת כג, א; שו"ע תרעה, א).
צריך להדליק את הנרות במקום הנחתם, ואפילו אם בעל הבית חולה ואינו יכול לקום ממיטתו, אין מביאים לו את הנרות כדי שידליקם ליד מיטתו ויעבירום אח"כ למקומם, אלא בעל הבית יברך ואדם אחר ידליק עבורו את הנרות במקום הראוי להם (בא"ח וישב ו). ואם הניח את הנרות על אדן החלון אבל שכח להצמידם לחלון לפני ההדלקה, רשאי לקרבם מעט אחר ההדלקה, כדי שהעוברים ושבים ברחוב יראום טוב יותר. 2

י - איסור הנאה מהנרות

אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, בין תשמיש של חול, כגון לספור מעות לאורם, ובין תשמיש של קודש, כגון ללמוד בספר לאורם. מפני שהנרות מקודשים למצוות נר חנוכה, וכשם שאסור ליהנות מהנרות שבמנורת המקדש כך אסור ליהנות מנרות חנוכה שנתקנו כזכר לנס שהיה במנורת המקדש. ועוד, שהנרות נועדו לפרסום הנס, ואם ישתמש לאורם, יֵראה כמי שהדליקם כדי להאיר ולא לשם מצוות פרסום הנס (שו"ע תרעג, א). 3
אסור להשתמש במה שנותר מן השמן או הנרות שהודלקו לשם נרות חנוכה, מפני שבעת הדלקתם הוקצו למצווה. אם יוכל להשתמש בהם לצורך נרות חנוכה בימים הבאים מה טוב, ואם אינם ראויים לשימוש או שנותרו לאחר הלילה השמיני, יעשה להם מדורה וישרפם (שו"ע תרעז, ד; מ"ב יח). או שישפוך את השמן הנותר בכיור, ואת הפתילות שנותרו יניח בפח. אבל הנרות שנותרו בחבילה, והשמן שנותר בבקבוק, מותרים לכל שימוש.
התחיל להדליק את הנרות וכבה השמש, לא ידליק את השמש מנר מצווה, מפני שהשמש הוא נר של חול, ואין להדליק נר של חול מנר של מצווה. ואם אזלו לו הגפרורים, ואם לא ידליק את השמש מנר חנוכה לא יוכל להמשיך להדליק את שאר הנרות, ידליק את השמש מנר חנוכה. 4
מעיקר הדין צריך להדליק את הנרות למשך חצי שעה בלבד, ואם המשיכו לדלוק אחר חצי שעה, מותר ליהנות מהם. אולם נהגו להחמיר שלא ליהנות מהנרות גם אחר חצי שעה, מפני שגם אז עדיין יש פרסום נס, ואם יהנה מהם, יֵראה כמי שמבזה את המצווה. ועוד, שהואיל והתקין את הנרות לצורך מצווה, ולא חשב ליהנות מהם אחר חצי שעה, יש אומרים שכל הנר נתקדש למצווה, ואסור להשתמש בו לצורך חול. 5

יא - החנוכיה והשמש
ראוי להדר ולהדליק את הנרות בחנוכיה נאה, כל אדם לפי יכולתו. ויש שנהגו להדר לקנות חנוכיה מכסף או זהב. ומי שאין לו חנוכיה יכול להדביק את נרות השעווה על משטח ישר ולהדליקם, וכן יכול ליקח כוסיות ולהניח בהם שמן ופתילה ולהדליקם. ובכלים בזויים, כדוגמת כלי חרס מפויחים, אין להדליק את הנרות (שו"ע תרעג, ג; מ"ב כח; כה"ח ס-סב).
יש להקפיד שיהיה רווח בין הנרות, כדי שכל נר יֵראה לבדו ויתפרסם הנס. בנוסף לכך, יש לחוש שאם יהיו קרובים מדאי, שלהבתם של שני נרות תתאחד ואזי לא יצא בהם ידי חובה, כי יֵראו כמדורה ולא כנר. בנרות שעווה מצטרף חשש נוסף, שאם יהיו קרובים מדאי ימיסו זה את זה ולא יוכלו לדלוק כשיעור חצי שעה (שו"ע תרעא, ד, ונושאי כליו).
מצד הדין, גם אם לא הניח את הנרות בגובה שווה ובשורה שווה, כל זמן שהנרות מופרדים זה מזה, והעומד לידם יכול לסופרם שהם כנגד ימי החנוכה, מקיימים בהם את המצווה. וכן אם הניח פמוטות בעיגול, כיוון שכל נר עומד לעצמו, קיים בהם את המצווה. אבל לכתחילה יש להעמיד את הנרות בשורה שווה, כדי שכל הרואים יוכלו לראות את הנרות ביחד, ולהבחין במספרם המכוון כנגד הנס (רמ"א תרעא, ד, באו"ה 'ומותר').
כדי שלא יבוא אדם לידי איסור של שימוש לאור הנרות, נהגו להדליק נר נוסף לשמש, שאם יצטרכו באותו מקום לאור, ישתמשו לאור השמש. ובחדר שיש בו תאורת חשמל, על פי הדין אין צורך בשמש, ואע"פ כן נהגו רבים להדליק שמש, כדי להבליט את ההבדל שבין נרות המצווה שאסור לנו להשתמש לאורם לנר השמש שמותר לנו להשתמש לאורו.
אולם כדי שלא נטעה במספר הנרות, מניחים את השמש בגובה שונה או במרחק מן הנרות, כדי שיהיה ניכר לכל הרואים, מי הם הנרות ומי הוא השמש. ונהגו להניחו גבוה יותר, כדי שאם יצטרכו שם לאור יהיה ניכר שמשתמשים לאורו ולא לאור שאר הנרות (שו"ע ורמ"א תרעג, א, מ"ב כ). 6
יב - סדר העמדת הנרות והדלקתם
הבא לסדר את החנוכיה עומד בפני התלבטות: היכן עדיף שיקבע את הנר ביום הראשון, והיכן יקבע את הנר השני ביום השני, ומאיזה נר עדיף להתחיל להדליק. ואף שבכל דרך שינהג יקיים את המצווה כ'מהדרין מן המהדרין', המנהג המובחר ביותר הוא לקבוע את הנר ביום הראשון בצד ימין של החנוכיה (ימינו של המדליק שעומד מול החנוכיה), מפני שיש להעדיף תמיד את צד ימין על שמאל. וביום השני יוסיף עוד נר לשמאלו, ואחר שיברך ידליק תחילה את הנר הנוסף ואחריו את הנר שלימינו. ושני טעמים לכך: א) מפני שעדיף להתחיל בנר הנוסף שמבטא את התגדלות הנס. ב) אחר שידליק את הנר השמאלי יצא שיפנה לצד ימין כדי להדליק את הנר שלימינו, וכפי שאמרו חכמים (יומא טו, ב) שבכל פניות שאדם פונה, עדיף לפנות דרך צד ימין. וכך בכל יום יוסיף עוד נר בצד שמאל, וידליק אותו ראשון, ואח"כ יפנה לצד ימינו וידליק את שאר הנרות. וראוי לעמוד בעת הברכות לצד שמאל החנוכיה, כדי שהנר הקרוב אליו יהיה הנר שהוא עומד להדליק ראשון, וכך לא יחשב כמי שמדלג על שאר הנרות כדי להדליקו (שו"ע תרעו, ה, מ"ב יא). 7

יג - לקראת ההדלקה
אסור להתחיל לאכול חצי שעה לפני זמן הדלקת הנרות שהוא בצאת הכוכבים (כמבואר בהמשך יג, ד). ואפילו ארוחה קלה אסור להתחיל, שמא יימשך בסעודתו וישכח להדליק נרות. וכן אסור לשתות משקה משכר. אבל מותר לאכול פירות וירקות בלא הגבלה, וכן מותר לאכול לחם או מזונות עד שיעור כביצה (כ-50 סמ"ק).
כמו כן, אסור להתחיל בעבודה שעלולה להימשך זמן רב בחצי שעה שלפני זמן הדלקת נרות. וכן לא ילך לישון באותו הזמן. ואם יבקש מחבירו שיזכיר לו להדליק נרות בזמן, רשאי להתחיל באותה חצי שעה לאכול, לעבוד או לישון. ובכל אופן, גם אם התחיל בכל הדברים הללו בהיתר, היינו יותר מחצי שעה לפני זמן הדלקת הנרות, כיוון שיגיע זמן צאת הכוכבים עליו להפסיק ולהדליק נרות, כדי שלא יפסיד את זמן ההדלקה שתקנו חכמים (מ"ב תרעב, י, שעה"צ שם, פניני הלכה תפילה כה, ט).
מי שהוא באמצע עבודתו ואינו יכול לשוב לביתו להדלקת נרות בצאת הכוכבים, רשאי להמשיך בעבודתו עד שיסיים, אבל יזהר שלא לאכול עד שיקיים את המצווה. ואם זו עבודה שהעיסוק בה יכול להימשך זמן רב עד שיש חשש שלבסוף ישכח להדליק נרות, יוכל להמשיך בעבודתו רק אם יבקש מחבירו שיזכיר לו בסיום עבודתו להדליק נרות (ועיין להלן יג, ו; יג, ט).
כשיגיע זמן הדלקת הנרות צריך להזדרז לקיים את המצווה, ואפילו ללמוד תורה אסור באותה שעה, כדי שלא לעכב את קיום המצווה. אבל אם מתקיים באותו זמן שיעור קבוע, שאם יבטלוהו יתקשו לקיימו במועד אחר, עדיף לקיים את השיעור, ובסוף השיעור יזכירו לכולם להדליק נרות (עיין להלן יג, ו, 13).

יד - הדלקה בבית כנסת
נהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ומברכים על הדלקתם את כל הברכות שמברכים בבית. ואף שלפי תקנת חכמים צריך להדליק נרות בבית בלבד, נהגו להדליק גם בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס יותר. ונוהגים להניח את הנרות בכותל הדרומי של בית הכנסת, בדומה למקומה של המנורה במקדש. ואין אדם יוצא ידי חובתו בהדלקה שמדליקים בבית הכנסת. ואפילו מי שהדליק את הנרות בבית הכנסת בברכה לא יצא ידי חובתו, ועליו לחזור לאחר מכן לביתו, ולהדליק את נרות החנוכה בברכה (שו"ע תרעא, ז). 8
נוהגים להדליק את הנרות בין מנחה לערבית, מפני שאז מירב האנשים נמצאים בבית הכנסת ויתפרסם הנס יותר, אבל אחר תפילת ערבית האנשים כבר מזדרזים לחזור לבתיהם להדלקת נרות.
במקום שמאחרים להתפלל ערבית, לאחר זמן צאת הכוכבים, ידליקו את הנרות לפני תפילת ערבית.
בערב שבת, נוהגים ברוב המקומות להתפלל מנחה סמוך לשקיעה, וממילא אין אפשרות להדליק נרות לאחר מנחה, כי אז צריכים לקבל את השבת, אלא ידליקו את נרות החנוכה לפני מנחה. ובמקום שמקדימים להתפלל מנחה זמן רב לפני השקיעה, ידליקו נרות אחר תפילת מנחה, ויקפידו לסיים את ההדלקה לפחות חמש דקות לפני השקיעה, כדי שיוכלו לקבל את השבת לפני השקיעה, ויקיימו את המצווה להוסיף מהחול על הקודש (מ"ב תרעא, מז). במוצאי שבת, מדליקים נרות לאחר תפילת ערבית, מפני שלפני התפילה עדיין לא יצאו מהשבת.
טעם הדלקת הנרות בבית הכנסת כדי לפרסם את הנס, לפיכך צריכים להיות נוכחים בעת ההדלקה בבית הכנסת עשרה בני אדם לפחות. ואם עוד לא התקבצו שם עשרה אנשים, ואי אפשר לדחות את ההדלקה, כגון בערב שבת, שיש חשש שאם יתעכבו לא יספיקו לסיים את תפילת המנחה בזמן. יש אומרים שהואיל ואח"כ יתקבצו שם עשרה אנשים שיראו את הנרות, אפשר להדליק את הנרות בברכה למרות שאת הברכות לא ישמעו עשרה (מ"א, מ"ב תרעא, מז, ובאו"ה שם). ויש אומרים שידליקו נרות בלי ברכה (מור וקציעה, כה"ח תרעא, עב). 9

טו - הדלקת נרות במקומות ציבוריים
רבים נוהגים להדר בפרסום הנס ולהדליק חנוכיה בכל מקום שמתאספים בו אנשים, כגון בחתונה, בר מצווה, בת מצווה, וכן כאשר מתאספים למסיבת חנוכה או לשמיעת הרצאה. השאלה האם מותר לברך על הדלקת הנרות באירועים אלו.
לדעת רבים מרבני דורנו אין לברך על הדלקת נרות במסיבות אלו, מפני שרק בבית הכנסת נהגו להדליק נרות בברכה, אבל אין בידינו כוח לחדש מנהגים במקומות אחרים, והמברך על ההדלקה במקומות אחרים מברך ברכה לבטלה. ויתכן שטעם המנהג להדליק דווקא בבית הכנסת - זכר למנורה שהדליקו במקדש, שבית הכנסת הוא מקדש מעט, וממילא אין להדליק במקומות אחרים בברכה.
אולם לדעת כמה פוסקים, מותר להדליק נרות בברכה בכל מקום של התאספות ציבורית, מפני שטעם המנהג להדליק בבית הכנסת הוא כדי לפרסם את הנס, ועל כן יש להדליק נרות בברכה בכל מקום שיש בו התאספות ציבורית. ויותר טוב שישתדלו להתפלל שם מנחה ומעריב, או אפילו רק מעריב, ואז אותו מקום יחשב במידה מסוימת כבית כנסת, וממילא יוכלו להדליק בו בברכה כמנהג.
למעשה, הרוצה לסמוך על הסוברים שאפשר להדליק בברכה רשאי. ואם יש באותה התאספות גם אנשים חילונים שאולי לא הדליקו נרות בביתם, ישנה חשיבות מרובה להדליק שם נרות בברכה, מפני שרק אם ידליקו נרות בברכה, יעמדו כולם לשמיעת הברכות ויתפרסם הנס לעיניהם וילמדו כיצד לקיים את המצווה. ואם אפשר, עדיף לכבד בהדלקה ובברכה יהודי שאינו רגיל במצוות, ועל ידי כך יהיה ניכר שהמצוות שייכות לכל ישראל, דתיים וחילוניים כאחד. 10



^ 1.. עיין בבירור הלכה שבת כא, ב, ובתורת המועדים ו, כד-כט. ואין מברכים מפני שאולי יוצאים בהדלקה של פחות מחצי שעה, כמובא בהערה 7. ועוד שלפעמים נדמה שהנרות בוודאי יכבו ובאמת אין בזה וודאות, עי' שעה"צ תרעג, ל. וגם אם כיבם במזיד, חוזר ומדליקם בלא ברכה, כי אולי כבר יצא. ועוד, שלא ברור שהכיבוי ביטל את ההדלקה שהיתה כהלכה. כתב בהר צבי או"ח ב, קיד, שאם הדליק במקום שמסיבה חיצונית אינם יכולים לדלוק חצי שעה ובכל זאת דלקו חצי שעה, יצא ידי חובה, ולכן המדליקים בארגז זכוכית ורק אחר ההדלקה סגרו את הפתח, יוצאים, כי בפועל הנרות יכולים לדלוק באופן זה חצי שעה.
דעת הרש"ל והט"ז (מ"ב כו), שאם בערב שבת הנרות כבו בשגגה, חייבים לחזור להדליקם, כי עדיין לא דלקו אחר שקיעה. ודעת רוה"פ שאין בזה חובה, אבל ראוי מאוד להדליקם. ואחר שנכנסה שבת או שקיבל על עצמו את השבת, לכו"ע אסור להדליקם.
^ 2.. העבירם מבפנים לחוץ או להיפך אחר ההדלקה - לא יצא, שהרואה יחשוב שהדליקם לצורך עצמו (שו"ע תרעה, א). וצ"ע אם גם היום שאין משתמשים בנרות לאורה לא יצא, שכן לכאורה אין חשש שיחשבו שהדליק את הנרות לצורך עצמו. ומ"מ למעשה אפילו בתוך הבית אין להזיז את הנרות ממקום למקום (מ"ב ו). אבל מעט, כאשר ברור שהוא כדי לפרסם את הנס, נראה שמותר, ועי' שעה"צ תרעד, ד; ימי החנוכה ו, לג; הלח"ב ט, 26.
^ 3.. לדעת הרז"ה והעיטור, מותר להשתמש לאורם תשמיש של קדושה. ולדעת הרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש ועוד - אסור, וכך הלכה. ולדעת הרא"ש תשמיש ארעי של חול שאין בו גנאי מותר, כגון למנות מעות מרחוק. ולרוה"פ אסור, וכ"כ בב"י ושו"ע תרעג, א. ובבאו"ה 'ויש' כתב שתשמיש קדושה דרך ארעי, כגון ללמוד מעט לאורן, אפשר דמותר. כתב בשעה"צ יא, שמותר ללכת במקום שנר החנוכה מסייע לו שלא יכשל, ואינו חייב לעצום את עיניו, כי אין זה נחשב תשמיש. ועי' בבירור הלכה שבת כא, ב; מ"ב ח; הלח"ב ט, א-ג, תורת המועדים ו, מג-מה.
^ 4.. עי' שבת כב, א, בירור הלכה שם, שו"ע תרעד, א, ויש בסוגיה זו דעות ופרטים רבים. אבל המנהג שלא להדליק אפילו נר מצווה מנר מצווה כמבואר ברמ"א ומ"ב, וכ"כ בכה"ח ח. ובשעת הדחק יכול לסמוך על דעות המקילים. ועי' בתורת המועדים ו, לט.
^ 5.. שו"ע תרעב, ב, מ"ב ז-ח. ומתחשבים בדעת הרש"ל שחושש לרואים שיחשבו שנהנה באיסור, ובדעת הב"ח שמתיר בהנאה רק אם התנה שלא תחול הקדושה על הנותר אחר חצי שעה. ועיין להלן יג, ד, שכיום יש הידור מצווה שהנרות ידלקו יותר מחצי שעה. ועפ"י סברות אלו כתבתי בסתם ששמן הנותר אסור, בלא לחלק אם כבר דלק חצי שעה. אמנם אם התכוון לכבות את הנר אחר חצי שעה ולהשתמש בנותר לצורך חול - מותר, כמבואר במ"ב תרעז, יח. ועי' תורת המועדים ו, לג; הלח"ב ט, ד, ימי החנוכה ה, יא-יב.
^ 6.. בעניין השמש, עיין שבת כא, ב, ובירור הלכה שם; שו"ע תרעא, ה, באו"ה 'וצריך', שיש עניין להבחין בין נרות מצווה לנר רשות. ועי' בתורת המועדים ו, מט.
לדעת השו"ע ורמ"א תרעג, א, ורוב הפוסקים, נר שמש אחד מתיר את השימוש לאור כלל הנרות. אמנם י"א שאם בא לעיין ממש אסור, כי נהנה מתוספת האור של נרות המצווה. והפר"ח סובר שרק אם צריך לאור רב אסור. ולמ"ב תרעג, טו, עפ"י מ"א, לכתחילה אין להשתמש לאור הנרות והשמש, כי הרואה יאמר שלצרכו הדליקם. ועיין עוד במ"ב כד, ובבאו"ה שם 'שאם', ו'יהיה', וכה"ח לט, ותורת המועדים ו, נג, הלח"ב ט, ז.
^ 7.. מנהג זה מבואר בשו"ע תרעו, ה, דרכי משה ב, האר"י בשער הכוונות, כה"ח לא. והעמידה קרוב לנר החדש השמאלי מבוארת בח"א קנד, כג, ומ"ב יא. ונראה להוסיף, שעל ידי שיעמוד בצד השמאלי של הנרות, בבואו להדליק את הנר הראשון בשמאל, לא יחשב כמי שפונה לשמאל, אלא כמדליק את הנר הקרוב אליו ומשם פונה לצד ימין. ויש עוד שני מנהגים: מהרש"ל והגר"א סוברים שתחילה יש להדליק את הנר הקרוב ביותר למזוזת הפתח (בין אם הניחוהו משמאל לפתח כפי שצריך לכתחילה ובין אם הניחוהו מימין), וממנו ממשיכים אל שאר הנרות. ומתחילים בו כי הוא עיקר המצווה והשאר למהדרין, וזה יותר חשוב מלהדליק משמאל לימין. ושיטת הט"ז הפוכה מהשיטה המקובלת, מפני שהוא סובר שהפנייה לצד ימין, פירושה שיתחיל להדליק את הימני ומשם ימשיך לשמאל. וביום הראשון מדליק את הנר השמאלי שבחנוכיה, כי הוא הסמוך למזוזה שבצד שמאל של הפתח. ושיטות אלו נתבארו במ"ב ובאו"ה שם, וכתב שבכל הדרכים יוצא ידי חובה. וע"ע בתורת המועדים ו, לה, וימי החנוכה ו, יט.
^ 8.. הטעם העיקרי שנזכר בראשונים להדלקה בביהכ"נ - משום פרסום הנס. וכ"כ המאירי שבת כג, ב, המנהיג, הכלבו, ועוד רבים. והריב"ש קי"א כתב, שהואיל והתחילו להדליק בפנים, הנהיגו להדליק בביהכ"נ לפרסם את הנס ברבים. ועוד טעם כתב המנהיג, שהואיל והנס היה במקדש רצו לפרסמו בביהכ"נ שהוא מקדש מעט. ולטעמים אלו אין יוצאים בהדלקה זו. ובאורחות חיים באר שהמנהג נועד גם כדי להוציא את מי שאינו בקיא או שאינו זריז במצווה. וי"א שהוא להוציא האורחים שאין להם בית. ולטעמים אלו משמע שאפשר בשעת הדחק לצאת בהדלקה שבביהכ"נ. ולשיטת רש"י, רמב"ם ומרדכי, שהובאה בהערה 5, מי שיצא ידי חובת עצם ההדלקה בנרות שהדליקו בביתו בהעדרו, לא יצא ידי חובת הודאה, ויכול לצאת בשמיעת ברכת 'שעשה נסים' בהדלקה שבביהכ"נ.
ומ"מ להלכה המדליק בביהכ"נ לא יצא ידי חובתו, שחובה על כל אחד להדליק בביתו. ומי שהדליק בביהכ"נ, אם בביתו הוא מדליק גם עבור אשתו או בני ביתו, פשוט שבביתו יחזור לברך את כל הברכות. ואם הוא מתגורר לבדו, ביום הראשון יברך בביתו רק שתי ברכות, מפני שי"א שברכת 'שהחיינו' היא על עיצומו של יום (עי' ב"י תרעו, ג, שעה"צ ג), וכבר יצא בה בברכה שבירך בביה"כ. וכ"כ במ"ב תרעא, מה, כה"ח עד. (וביחו"ד ב, עז, כתב שגם 'שעשה ניסים' לא יחזור לברך, ובאג"מ או"ח א, קצ, כתב שגם 'שהחיינו' יחזור לברך). ולכן עדיף לכתחילה שידליק בביהכ"נ מי שאינו נכנס לספקות הללו, כגון מי שנוהג לצאת בביתו בהדלקת אביו.
^ 9.. כתב בשו"ת רב פעלים או"ח ב, סב, שאם יש שם עשרה בצירוף נשים שבעזרת נשים, גם למצריכים עשרה אפשר לברך. ובתורת המועדים ז, ח, הביא דעות שאפשר לצרף קטנים, וכתב שאם מצרפים קטן טוב שהקטן יברך.
^ 10.. האוסרים לברך הם: מנח"י ו, סה, ציץ אליעזר טו, ל, דברי יציב או"ח רפו, שבט הלוי ד, סה, הרב אלישיב והרב אויערבאך. לעומת זאת הרב אליהו התיר בתנאי שיתפללו שם ערבית. והרב ישראלי התיר להדליק גם אם לא יתפללו ערבית (מקראי קודש הררי י, הערה כד). וכ"כ ביבי"א ח"ז, נז, ו, והביא שכ"כ משנת יעקב להגר"י רוזנטל. ובאז נדברו ה, לז; ו, עה, הורה לברך כאשר ההדלקה נעשית באספה שמתקיימת בחוץ.
ומה שכתבתי להעדיף את שאינו רגיל במצוות, כי גם אם הלכה כמחמירים, אפשר להחשיב את אמירת הברכה שלו כלימוד וחינוך, וכעין מה שמתרגלים קטנים באמירת ברכות (עי' שו"ע או"ח רטו, ג, ומ"ב יד, שעה"צ יד, ונראה שאמירת ברכות תוך כדי קריאה בגמרא חמורה מחילוני שמתרגל לברך).
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il