ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קדיש בתפילה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה אמונה במעמד השחר קדיש Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון, תשס"א

קדיש בתפילה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

יש צורך להבין מדוע תפילה זו של אמירת הקדיש חוזרת פעמים אחדות בתוך מסגרת התפילה.

נאמר בפוסקים שיש לומר לפחות שבעה קדישים ביום, על פי הפסוק 1 : "שבע ביום היללתיך". מתוכם, ארבעה קדישים בתפילת שחרית, שנים בתפילת מנחה, ואחד בתפילת ערבית.

ארבעת הקדישים בתפילת שחרית בנויים ומסודרים מסביב לתפילת שמונה עשרה, תפילת העמידה, שנים לפניה ושנים לאחריה. הקדיש ראשון אחרי סיום אמירת הקורבנות ולפני אמירת פרקי התהילים בזמירות, והקדיש שני בסיום הזמירות לאחר הברכה המסכמת- "ישתבח", ולפני ברכות קריאת שמע. הקדיש השלישי אחרי תפילת שמונה עשרה לפני אמירת "אשרי" ו"בא לציון", וקדיש רביעי אחרי ו"בא לציון" לפני סיום התפילה. יש שנהגו לומר קדיש נוסף אחרי שיר של יום, ועוד קדיש לפני "עלינו לשבח" או אחריו.

חלוקת התפילה על ידי הקדיש
כשם שהתפילה בנויה מעלות מעלות, היכל לפנים מהיכל, כך מלוות מילות הקדיש את חלקי התפילה למדרגותיהם. אין הקדישים חוזרים על עצמם כפי הנראה לעין, אלא תוכן כל קדיש שייך לפרק התפילה המיוחד. לכן, כל קדיש, אף על פי שמלותיו זהות לשל חבירו, ענינו שונה ממנו והוא עוסק בעולם אחר.

בדומה נוכל לראות את הדמיון החיצוני בין הילד הקטן לבין החכם הגדול מנהיג העדה. שניהם דומים בגופם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים, ואף על פי כן שונים התפקידים המתבצעים על ידי איברי החכם מאותם תפקידים או מעשים הנעשים על ידי איברי הילד.

כל קדיש שייך להתרוממותה של אותה בחינה שהוא מלווה אותה. והרי התפילה כוללת פרקים שונים, חטיבות אחדות, שכולן יחד בונות את התפילה, המסודרת ופועלת דוקא על ידי הסדר.

מעלות מקומות התפילה
להבנת סדרה של התפילה נעזר בהתבוננות על הלכה אחרת מהלכות תפילה העוסקת בכיוון הגוף בזמן התפילה. נאמר במסכת בברכות 2 : "עומד בחוץ לארץ יכוון את לבו כנגד ארץ ישראל. היה עומד בארץ ישראל יכוון את לבו כנגד ירושלים. היה עומד בירושלים יכוון לבו כנגד בית המקדש. היה עמוד בבית המקדש יכוון את לבו כנגד בית קודשי הקודשים". אדם הנמצא בחוץ לארץ, ואפילו בארץ ישראל, אינו יכול להתכוון ישירות אל קודש הקודשים- התכליתי. כדי להגיע אליו יש לעלות מדרגה אחר מדרגה.

ראשית צריך להיות האדם מכיר את ערך העולם וחשיבותו המעשית בהיותו בסיס לקיום האנושי הנראה לעין. משם צריך להתבונן ולראות שבמרכז החברה האנושית עומד עם ה' המיוחד, המשפיע כלב על האנושות כולה ונותן ערך לחיים ולתרבות בזכות ועל ידי אמונתו העזה בה' אלוהי השמים והארץ. מתוך הכרה זו, המתגלית במעשה על ידי כיוון הגוף לארץ ישראל, יש להתבונן במרכז הלאומי, הדתי, הרוחני של עם ישראל העומד מעבר לראיה המעשית, הפוליטית של העם וקבוצותיו השונות- ירושלים עיר המקדש ועיר המלכות, שלא נתחלקה לשבטים.

כאשר זוכים לעלות לירושלים צריכים לשאוף לתחנה הבאה העולה אל בית האלוהים, אותו בית המיועד לריכוז כל כוחות הנפש והעבודה פנימה אל צורנו צור חיינו אשר קידשנו בקדושתו ובחר בנו לעבוד את עבודתו. מבית המקדש אנו מתבוננים ומתכוונים אל קודש הקודשים, נקודת הקדושה של שיא השיאים בנשמתינו שאיננו זקוק לעבודה, אלא מתקדש ומתעלה בעצם הוויתו וחיבורו אל המקור ממנו חוצב. קודש הקודשים הוא המקום במקדש שבו אין עבודה ואין מעשים, ורק הכהן הגדול, בחיר האומה, ביום הגדול והקדוש, זוכה להיכנס שם בגופו כשיחד איתו נכנסות כל נשמותינו הפרטיות באחדות אחת. מנקודת הפגישה הזאת של עצם הנשמה הנלווית אל הכהן הגדול ביום הכיפורים, מושפעת הברכה וההצלחה לכלל האומה בגדלות השפעתה העולמית, ולפרטי החיים של כל משפחה יהודית באצילותה המיוחדת, ועד להופעת סדרי החיים היומיומיים של החזקת המעמד בעולם הזה, והכוונה לסדרי הפרנסה. שלושת אלו היו הנושאים שעליהם היה מתפלל כהן גדול ביום הכיפורים: שלא יסור השלטון וריכוזו מבית דוד- תפארת מלכות ישראל, המשכת החיים לדורות ישראל ומשפחותיו- שלא תפיל אישה את פרי ביטנה, וחיי הפרנסה המתברכים על ידי נתינת הפירות בעצי השדה בברכת הגשם הבא משמים.

חטיבות התפילה מול מעלות הקודש

אם כן מצאנו עליית ישראל אל הקודש, ושל שליחם המקודש, הכהן הגדול, אל קודש הקודשים, תפילתו שם, וחזרת ברכת ה' המושפעת מציון מקור החיים, אל עם ישראל שבקודש ואל הפועלים שבשדות. מקבילה לעליה זו ותחנותיה בדרך אל הקודש, ומהקודש אל חיי המעשה, מסודרת גם תפילתנו, כשבשיאה קודש הקודשים, תפילת העמידה, ולפניה ואחריה המעלות והמורדות המקשרות את חיינו בקשר חיים בכל ההיקף העולה והיורד באותה מסילה.

אנו פותחים את התפילה בברכות השחר, המציינות את עצם החיים ופעולותיהם- ראיית העינים, זקיפת הגוף, תלבושת הבגדים וכדומה. באותו חלק של התפילה אנו עושים מעשים של קדושה, המקדשים את גופנו וחלקיו: נטילת ידיים- טהרת הגוף, התעטפות בטלית- הופעת הביגוד בצורתו הקדושה, והנחת העטרת האלוהית, התפילין, על זרועותינו הפועלות, ועל מוחנו החושב. מלווה למעשים אלה היא אמירת הקורבנות, המבררת כיצד ניתן לקחת את כוחות הגוף הנקיים מטומאה ולהעלותם אל מזבח ה' ועבודתו, כשם שמעלים את הגוף הבהמי הכשר אל המזבח. בסיום שלב זה אנו אוספים את נקודות הקודש שזכינו אליהן, ומייחדים אותם אל צורנו באמירת הקדיש.

מכאן קיבלנו כח ואנו יכולים להתבונן בעולם המעשה ולראות את הסדר הנפלא של ההשגחה האלוקית בכל מדרגות הטבע והחברה. זוהי החטיבה העוסקת בזמירות ההילולים של ה' בפי עבדו דוד מלך ישראל: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו... עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם בעתו פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" 3 . צדק והשגחה הכוללים את כל כוחות היצור, האילמים והמבינים: "אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו... ההרים... עץ פרי וכל ארזים... מלכי ארץ וכל לאומים יהללו את שם ה'... הודו על ארץ ושמים" 4 . גם פרק זה מסתיים ומסוכם בחלקי הקודש הפנימיים, באמירת הקדיש לפני יוצר.

זהו הקדיש האחרון לפני תפילת העמידה, כיון שבין החטיבות הבאות, ברכות יוצר וקריאת שמע, העוסקות בהתעלות החיים המיוחדים לישראל האהובים אהבת עולם על ידי הבוחר בעמו, לבין הפגישה הבלתי אמצעית של לבנו העובד את ה', לא יכולה להיות הפסקה, אפילו לא של קדיש.


^ 1 תהילים קיט, קסד.
^ 2 דף ל ע"א.
^ 3 תהילים קמה, ט-טו.
^ 4 שם קמח, ח.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il