ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קדיש ליום השנה | אתר ישיבה

דף הבית ספריה אמונה במעמד השחר קדיש Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון, תשס"א

קדיש ליום השנה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ישנה חשיבות גדולה וערך רב באמירת קדיש על אדם שנפטר. זאת על פי הנזכר ביורה דעה בהלכות אבילות 1 , שנהגו לומר קדיש על פטירת יהודי במשך שנה שלימה, ואמירת הקדיש מועילה לכפרת עוונותיו ולעליית נשמתו לגנזי מרומים. יש המבארים שזהו הקשר עם המילים "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", כלומר יהי שמו הגדול מבורך לעולמים ולעולמי העולמות. והעניין, ששמו הגדול של הקב"ה מתגלה בעולם על ידי בניו- ישראל, עם הקודש. אם כן כשיהודי נפטר אין זה עניין פרטי הנוגע לו ולקרוביו בלבד. זהו חיסרון ומיעוט בשמו הגדול יתברך, וצריך תפילה מיוחדת למילוי החיסרון ולהשקטת זעזוע נורא זה.

בתוך השנה
חשיבות זו גדולה בעיקר בתוך השנה הראשונה, וליתר דיוק בתוך שנים עשר חודש, מיום הפטירה והקבורה. על פי מאמרי חז"ל 2 נראה שבתוך שנים עשר חודשים מקבורת האדם הוא עומד לדין של מעלה וחייב לתת דין וחשבון על מעשיו. ואם נתחייב, ח"ו, בעונש הרי עיקר עונשו בתוך שנה זו. יש כח באמירת הקדיש לכפר על הנפטר ולהצילו מצער העונשים המגיעים לו. אמנם, על פי דברי האר"י נראה שיש כח באמירת הקדיש לא רק להציל ולכפר על רשעים, אלא גם להעלות ולרומם את הצדיקים מדרגה אחת לדרגה גבוהה יותר. אמירת הקדיש בשנה הראשונה יש לה כח להעלות את נשמת הנפטר, וגם אחרי השנה הראשונה אם היא נאמרת ביום השנה להסתלקותו.

נתבונן מעט ונבין מהו עניין זה של יום השנה ואמירת הקדיש בו. לשם זה כדאי לזכור מהו עניינו של האדם, חייו ומותו.

יום הולדת
במסכת סנהדרין 3 על הפסוק 4 : "יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו" אמרו חז"ל: "אל השמים מעל"- זו הנשמה, "ואל הארץ"- זה הגוף. האדם מורכב משני חלקים שונים, הנשמה השמימית האלוקית והגוף הארצי הגשמי. הנשמה בהיותה שמימית, ערכה הוא כללי והיא אינה מוגבלת במקום ובזמן, ואם כן היא כללית ואיננה פרטית. לעומתה, הגוף סגור בשטח מסוים שבו הוא נמצא, וכל השפעתו היא רק בסביבה הקרובה אליו ביותר. רגע הלידה הוא הזמן שבו מתחברת הנשמה אל הגוף, והיא חייבת לפעול במסגרתו ועל ידו. אם זכה האדם, הרי שנשמתו מראה את כוחה על גופו, והופכת אותו מגוף גשמי מוגבל לגוף מאיר המקרין על סביבותיו מאורו הפנימי שזכה בו.

ישנם אנשים מעולים שעוד בהיותם בחיי העולם זכו להשפיע ולרומם, להאיר ולהקרין, פעמים לסביבה הקרובה, ופעמים למרחקי מקום ולמרחקי זמן, על עמים וארצות, לשנים ולדורות. בין אלה היו כל גדולי ישראל שלאורם אנו חיים וממשיכים אורה וחיים. לפי זה יש ערך רב ליום ההולדת של אדם גדול, שבזכות אותו יום זכתה הסביבה הגשמית וזכה העולם לקבל לתוכו שפע אורה. על ידי ההתחברות אל הגוף הדומה אל העולם הזה ומסגרותיו התאפשר לאותה נשמה, שפעת אורה עליונה, להאיר ולהשפיע גם על חלשים ועלובים ולמלאם באור לקוח ממרומים.

גם לאדם בעצמו שזכה לפעול ולקדש יום זה הוא יום גדול, כי בו ביום התחילה שרשרת מעשיו, קיום השליחות האלוהית שהוטלה עליו ברדתו מטה. ירידה לצורך עליה שלו, של סביבתו, ואם זכה גם של עולם ומלואו. יום זה איננו מקרי אלא מכוון מלמעלה לצורך השלמת השליחות המיוחדת שלצרכה שלחו יוצר הכל מלך העולם אל עולמו ואל בריותיו.

על פי זה יש ערך לחגיגת יום ההולדת אם הוא נעשה מתוך תחושה של הודאה על העבר ולקבלת אחריות על העתיד. כך כותב החיד"א 5 , שביום ההולדת של האדם יש לו כח גדול והוא מוגן מפגעים ומצרות יותר מכל יום אחר, ובאותו יום טמונים כל גרעיני הצלתו בעולם הזה.

יום המיתה

אם זו חשיבות יום הלידה, מהי חשיבותו של יום המיתה? למדנו משלמה המלך החכם 6 : "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום הוולדו". אם כן, יום הוולדו טוב אבל יום המוות טוב יותר. מדוע?

ההסבר פשוט ביותר: אם יום ההולדת חשוב בהיות הגוף מקבל לתוכו את אור הנשמה המאירה אותו, אף על פי כן אליה וקוץ בה. ההשפעה היא הדדית, הנשמה מאירה אל הגוף אבל הגוף מחשיך ומשפיל את הנשמה. על כרחה היא מוגבלת בגבולותיו, אורה הכללי העצום חייב לעבור רק דרך מסגרות הגוף, המקום והזמן, ואם כן ערכה הכללי הגדול יורד אל הפרט הקטן.

יום המיתה, לפי זה, הוא התעלות מחדש אל הכלל. יום המיתה הוא השתחררות ממסגרות הגוף ועליה מחדש אל הטובה במרומים בלי שכנפי הנשמה מוגבלות. מובן שנשמה שהיתה בגוף שהשפיל והרשיע צריכה זמן רב גם אחרי המיתה כדי שההשפעות המזיקות יחלפו והיא תשוב לאיתנה הקודם. אבל נשמת אדם גדול, שזכר בימי חלדו שהוא בעל נשמה ונזהר בכבודה שלא להשפילה בשפלות גופו, זכר שהיא העיקר ורק נתן לגוף את ההכרח כדי קיומו, אבל בשום אופן לא נתן לו להשתלט על הנשמה. בשבילו יום זה הוא יום גדול שבו יוצא לחירות והריהו דואה מחדש בשמי שמים.

מי שזכה והשפיע ורומם גם אחרים, דוקא על ידי גופו העושה מצוות ועוסק בתורת ה', חכמתו ורצונו, הוא לא רק חוזר הביתה ביום מיתתו, לחופש. הוא מביא איתו גם אוצרות של מעשים טובים שעשה, וברגע פטירתו הוא מרומם אותם יחד איתו למדרגה גבוהה בהרבה ממה שהיתה בחייו.

כך ניתן להבין את גדולי ישראל שהשפעתם העצומה האירה דוקא אחרי פטירתם, יותר מאשר בחייהם. אם בחייהם נדחפו ונעצרו דברי האורות שיצאו מהם, הרי שבעליתם הפרטית מגופם עלו דבריהם, אורותיהם עימהם.

כך היה הרמב"ם, שבחייו סבל מצרות ומחלוקות, ואחרי מאות שנים ככל שעובר הזמן, גדלים דבריו והשפעתם העצומה. כך היה המהר"ל מפראג שרק בדורות האחרונים התחילו דבריו לצבור עוצמה ולהתפשט בבתי מדרשות ובבתי כנסיות, מה שלא זכה בעודו בחיים חיותו, וכך הוא בזמננו מרן הרב קוק זצ"ל, ועוד גדולי ישראל רבים וחשובים.

נשמה אדירה חצובה משמי שמים יורדת לעולם למשך עשרות שנים ופועלת פעולות נשגבות בתורה ובמצוות לא רק למען עצמה ולא רק ליחידים. אלא בכל דרכיה פעלה לבנות את ישראל, העם והתורה והארץ, לגוף עצום וכביר הראוי להיות כסא ה' בעולם. אין זו פעולה עם האדם, זוהי פעולה עם האלוהים. וביום הפטירה משנה לשנה עולים מעשיו ומחשבותיו של אותו הצדיק שפעל עם אלוהים ועם אנשים. אותם מעשים מקבלים את הערך הכללי הרוחני המשוחרר ממסגרות הגוף והחומר.


^ 1 סימן שעו בהג"ה.
^ 2 מסכת שבת דף לג ע"ב.
^ 3 דף צא ע"ב.
^ 4 תהילים נ, ד.
^ 5 על פי פירושו בספר "זרוע ימין" פרק ב משנה י.
^ 6 קהלת ז, א.
חזרה למעלה

הודפס מתוך האתר yeshiva.org.il