בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • זבחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן שמחה

הדף היומי הקצר

זבחים - דף פ"ח

שיעור דף יומי בקיצור

undefined

הרב אורי בריליאנט

ב' אדר א' תשע"א
3 דק' קריאה 17 דק' האזנה
פח. במשנה - פח: סוף הפרק)
הכלים מקדשים את מה שבתוכם
בדומה למזבח, גם הכלים מקדשים.
א. הקדמה -
A. מקור הקידוש
1. (פז.) - שמות ל, כט - "וקידשת אותם והיו קודש קודשים, כל הנוגע בהם יקדש".
2. (פח.) - במדבר ז - "קערת כסף... מזרק כסף... שניהם מלאים סולת", משמע שהכלים קידשו את הסולת .
B. שלוש רמות של קידוש
0. מקדשים כמו שהמזבח מקדש - שאם הכניסו אליהם פסול, ניתן יהיה להקריבו לכתחילה - הוה אמינא של ר"ל בדף פז., אך נדחה.
1. מקדשים שיהיו ראויים להקרבה . - דווקא בכלי שראוי לתוכן.
2. מקדשים כך שיהיה ראוי להיפסל (בטומאות גבוליות - טבול יום ומחוסר כיפורים), ושלא ניתן לפדותם (קדושת הגוף). - גם בכלי שאינו ראוי לתוכן.

ב. המשנה
A. כל כלי מקדש את הראוי לו -
כלי מדידת לח - רק לח, (שמואל בגמרא - כלי אחסנת לח - לח ויבש (כי ניתן לאחסן גם יבש), כלי מדידת יבש - רק יבש.
(כלי מדידת לח - כלי מדידת היין והשמן, כלי אחסנת לח - כלים לדם ולשמן, כלי מדידת היבש - עישרון וחצי עישרון).
B. כלי שניקב - מקדש רק אם עדיים ראוי לעבודתו - מקדש.
C. מקדש רק בעזרה .

גמרא
ג. הכלי מקדש את הראוי לו

A. לח-יבש:
1. שמואל (התחלת הגמרא) - מגביל את הגבלת המשנה - כלי איחסון לח - מקדש גם יבש. ראיה - "קערת כסף... מזרק כסף... שניהם מלאים סולת" - ומן הסתם יש סולת שלא נבלל לגמרי בשמן ונשאר יבש, ובכ"ז מתקדש.
2. רב/רב אסי (שליש תחתון) - מגבילים את הגבלת המשנה - שלעניין הכשרה להיפסל - מספיק כלי שאינו ראוי.
[איכא דמתני לה אהכי - לא מביאים מנחות, נסכים וביכורים מדבר שאינו ראוי לאכילה לחלק (מדומע) ולכולם (ערלה, כלאיים), ואם הביא לא קידש. ומגביל רב/רב אסי - שקידש לעניין שעכשיו פסול ולא ניתן להיפדות].

B. שמואל מגביל את יכולת הקידוש (מעל אמצע ע"א):
1. כלי שלם (ללא נקב, כבשמשנה).
2. מלאים ( כל הכמות שאמורה להיות נמצאת, בהמשך - הברייתא לומדת מ"שניהם מלאים סולת"), (ובהמשך - מגביל רי"ח - אם מתכוון להוסיף, מקדש כבר בהתחלה, וכןר' יוסי בברייתא בברייתא).
3. שתי גרסאות: a. מתוכן (בתוך הכלי). b. בפנים (בתוך העזרה - כבמשנה).
(שתי הגרסאות ודאי מסכימות שמקדש רק בעזרה (משנה) ורק בתוך הכלי (אחרת אינו ראוי)), אך יש הבדל - האם מקדש "בירוצי מידות" (הגודש) - לa - לא, לb - כן.
ולסיכום - ברייתא שדורשת את שתי הגרסאות.

כיון שהזכרנו כלי מנוקב -
ד. תיקוני בגדים וכלים - אין עניות במקום עשירות
(כיון שהזכרנו כלי שניקב)
A. תיקון כלי קודש
לא מתקנים חור, פגימה, קת - אלא בכלים מתיכים ועושים חדש, בסכין - גונזים. ואכן מעשה שגנזו (רש"י - כל הבעיה רק בתיקון ניכר, ושם לא היה ניכר וגנזו מחשש שתנבל).
B. בגדי כהונה
נתלכלכו - דעה אחת בברייתא - לפי אביי ) - תלוי ברמת הלכלוך - לכלוך קל שמספיק מים - מותר גם בנתר, לכלוך חזק שצריך נתר - לא מכבסים כלל. (משמע - הלכלוך החזק הוא ה"עניות", לא עצם הכביסה (וצ"ע שבהתחלה משמע ברש"י שעצם הכביסה)). דעה שנייה - לא מכבסים כלל.
(הערות: 1. מה שלא מכבסים - הולך לפתילות. 2. זבח תודה - הכוונה ללכלוך בשטח נרחב, אחרת כל יום יזרקו בגד...).

ה. אודות בגדי הכהונה (תיאור ואגדתא)
A. מבנה המעיל - הוא עצמו תכלת, הרימונים מתכלת ארגמן ותולעת שני, ובתוכם/ביניהם 72 (36*2) או 36 (18*2) זגים וענבלים.
[ר' ענייני בר ששון - גם במספר מראות הנגעים (גוונים) מצינו מחלוקת דומה בין 72 ל36. (נגעים והמעיל באים על לה"ר)].
B. ר' ענייני בר ששון - כפרת בגדי הכהונה (מובא כאן - גם כי הובא לעיל, וגם כי קשור למה שאמר לעיל על הקשר בין המעיל לנגעים - ששניהם על לה"ר)
פרשת קרבנות סמוכה לבגדי כהונה (בפרשת תצוה או צו) - ששניהם מכפרים:
כתנת - שפ"ד (כפרה לציבור), מכנסיים - גל"ע, מצנפת - גסות רוח, אבנט - הרהור הלב, חושן - עיוות הדין, אפוד - עבודת כוכבים, מעיל - לשון הרע , ציץ - עזות פנים.
שאלה - והרי לשפכ"ד וללה"ר מצינו כפרה אחרת? תשובה :
שפיכות דמים - כשהרוצח לא יודע - עגלה ערופה, כשידוע - כתונת,
לה"ר - בגלוי - מעיל (עושה רעש), בסתר - קטרת (שבאה בסתר (בהיכל, בלי שאף אחד מלבד הכה"ג רואה).


שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il