בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שלח לך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

ההתנחלות בארץ

המדבר וארץ ישראל - מה עדיף?

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

מוצש"ק פרשת שלח התשס"ג
13 דק' קריאה 47 דק' צפיה
חטאם של המרגלים
קראנו היום את פרשת שלח, פרשת המרגלים. "שלח לך אנשים - לרצונך" (רש"י), הקב"ה לא אומר למשה לעשות את זה.
מפרשים שואלים: מה צורך היה לעם ישראל בשליחת מרגלים? והם עונים שבנ"י לא רצו להכנס לארץ באופן ניסי, הספיק להם המצב הניסי שהם חיו בו עד היום: היו אוכלים מַן מִן השמים, ענני כבוד כיסו עליהם וכו' והם רצו לחזור לחיים טבעיים נורמליים, לכן כמו במלחמה טבעית הם שולחים מרגלים.
יש מפרשים לצד השני: ישראל רצו להשאר במדבר כדי לשמור על הגובה שבו הם היו: אוכלים לחם זך אלוקי שמזכך את הנפש ועושה אותם לאנשים רוחניים - "לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן בלבד", אין טרדות פרנסה: "שמלתך לא בלתה מעליך", הכל היה מזומן להם מן השמים. בארץ הם ייאלצו לחזור לחיים הטבעיים לחזור לעבוד בקרקע ולא יוכלו ללמוד תורה כמו במדבר. ולכן הם רצו להשאר במדבר ולא רצו להכנס לארץ ישראל. זו הסיבה שהמרגלים הלכו בעצה רעה. ושתי הדעות לא סותרות זו את זו. יכול להיות שהיו בישראל אנשים משתי האסכולות. משני הזרמים.

ויש לשאול: וכי הקב"ה רצה שח"ו ישראל ירדו ממדרגתם וכשיכנסו לארץ לא יוכלו ללמוד? וודאי שלא, אבל עניינה של ארץ ישראל הזאת הוא עליון מאוד מאוד ומדרגתה היא כזאת שמצד אחד אפשר לעלות בה למדרגות עליונות מופשטת ומצד שני לקדש את כל חיי החומר - וזו המטרה השלימה לקדש את כל המציאות הטבעית, לא רק לשמור על גובה עליון מופשט אלא להכניס אותו בחיי המעשה. זו גדולתה של א"י היא מתנשאה עד מרומי גבהים ומשתפלת ויורדת ומקדשת את כל החיים, את כל המציאות ואת כל המעשים.

אבל גם האנשים ששאפו לרוחניות הטהורה וגם האנשים ששאפו לחיים טבעיים לא היו כל כך גדולים שיכלו להקיף את כל המדריגות כולם ולכן הם מיאנו להכנס לארץ. היו להם אידאולוגיות: "חזק הוא ממנו". חז"ל אומרים במסכת סוטה שהמרגלים אמרו כאן דברים גדולים: "אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם", רש"י מפרש: "אם הפקידם שם", יש פה עמים שלמים שכבר קבלו את הפקדון לשמור על א"י וכעת בעל הפקדון, דהיינו הקב"ה, לא יכול להוציא את פקדונו. אפשר להבין את זה באופן מעשי: קשה להלחם איתם כי הם חזקים ממנו. חלילה אין כאן חוסר אמונה שהקב"ה לא יכול להתגבר על העמים שבארץ, אבל אפשר להבין את הגמרא שלמרגלים היתה בעיה מוסרית. יש כאן עמים בארץ ישראל והקב"ה הרי הוא זה שברא אותם והוא הביא אותם לארץ הזאת והם התחברו אליה - איך אפשר להוציא אותם מכאן, זה לא מוסרי. אכן הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שזה הקושי הגדול בגאולת ישראל שלקב"ה קשה להוציא את העמים שנמצאים כאן. זה באמת קושי אבל ההסתכלות הזאת היא היא חטא המרגלים. הם חשבו שלקב"ה קשה מוסרית, רוחנית או הומנית. אלא שהמגמה האלוקית היא גדולה מעל החשבונות ההומניים שלנו. לרבש"ע יש תוכניות אלוקיות נצחיות שהם מעל החשבונות האנושיים. המרגלים היו אנשים צדיקים, הומניים, בעלי רצון טוב, אבל כנראה שלפעמים יש מצב שצדיקים טועים. זה תמוה מאוד איך המרגלים שהיו מנהיגי ישראל עשו טעות כזאת, אפילו התורה מכנה אותם לפני החטא 'אנשים צדיקים' ואיך הלכו בעצה רעה? אבל לצערנו הקושיה הזאת מתורצת בעובדות במשך הדורות. הכוזרי כבר מתלונן על כך ואומר: "כאן מצאת את מקום חרפתנו". מתרגלים לחו"ל, לחיים מסויימים ומתקשים לשנות - אפילו אנשי קודש. זו הבחינה של חטא המרגלים שהוא נמשך, וניצוצות שלו נמשכים במהלך הדורות, ותפקידו של עם ישראל לתקן את חטא המרגלים.

צריך להתרומם מעל החשבונות האנושיים ולדעת שכל השיקולים הללו הם מוטעים. גדולים ככל שיהיו הם נמוכים בהשוואה ליעודה של א"י ולא יכולים להוות סיבה לעצור את החזרה לא"י ואת הציפיה לחזרתו של כל עם ישראל בשלמותו לארצו. לו היו מכירים את הגדולה שלה - כל הקשיים היו סרים הצידה והיתה נכונות גדולה להתמודד עם כל הקשיים.

תיקון חטא המרגלים - שבחה של ארץ ישראל
התיקון של חטא המרגלים הוא ללמוד ולהכיר את מעלתה של ארץ ישראל. בזה חטאו המרגלים הם ידעו שיש לה מעלות מסויימות אבל הם לא חשבו שהן מצדיקות כל כך הרבה סיכונים וכל כך הרבה קשיים ולכן מאסו בה. התיקון הוא ע"י חיבתה של הארץ והכרת ערכה ומעלותיה והסגולות העליונות הטמונות בה. כך אומר מרן הרב זצ"ל באיגרות:
"יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את א"י, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דבה על הארץ, בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כלו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן, מצדנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועלוי אור חכמתה ורוח הקדש המתנוסס בקרבה".

אחרי כל ההפרזות שנפריז ונרבה בשבחה של הארץ הלוואי שנזכה להביע "חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועלוי אור חכמתה ורוח הקדש המתנוסס בקרבה", מוסיף הרב ואומר "מובן שבכל דבר שבקדושה, וכמו כן בחול, ישנן מעלות ומדרגות. ו'כל אחד נכווה מחופתו של חברו' ", יש מדריגות של אנשי קודש ואנשי חול, יהודים בארץ ויהודים בחו"ל, אבל "זה המין של האור והעדן של הקדושה הנמצא בא"י לת"ח מבקשי ד', איננו נמצא כלל בחו"ל. ואנכי הנני בזה יודע ועד, כפי קטני", הרב מעיד על עצמו שהוא יודע בזה וְעֶד (אדם הנוכח בפועל) הוא היה בחו"ל ובא לארץ ורואה את ההבדל "זה המין של האור והעדן של הקדושה הנמצא בא"י לת"ח מבקשי ד', איננו נמצא כלל בחו"ל ", א"י היא מקור כל הקדושות ולכן התורה של ארץ ישראל היא תורה עליונה, "על הגאולה זה תלמוד ירושלמי ועל התמורה זה תלמוד בבלי", תלמוד בבלי הוא תמורה, הוא תחליף, הוא במקום, זה לא אורגינל, זה כאילו משהו במדריגה שניה לעומת התלמוד המקורי - "במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל".

הגמרא במסכת כתובות אומרת: "כל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה", ובעל ההפלאה מסביר: "כל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה", מה פירוש " כמי שיש לו אלוה", ומה המצב באמת - רק כמי אבל באמת אין לו? והפוך: "כל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה", אבל באמת יש לו? צריך להסביר את דברי חכמים אלו. אלא מפרש ההפלאה: שכל הדר בא"י אעפ"י שאיננו שומר תורה ומצוות, כלומר בפועל אין לו, אבל הוא כמי שיש לו כי הוא דר בא"י - א"י עושה את האדם שאין לו כאילו יש לו, ובחו"ל מי ששומר תורה ומצוות ויש לו לכאורה אלוה - אדמת חו"ל עושה אותו כמי שאין לו. אפילו אם אדם מקפיד ושומר על קיום המצוות אם הוא בחו"ל זה כאילו אין לו.
"כל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים" שנאמר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", והדברים הם כפשוטם, אמנם יש גם משמעות יותר פנימית אבל הם גם כפשוטם: מי שדר בחו"ל הוא שותף למה שקורה שם, הוא שותף למדינה שהוא חי בה. כל המדינות בחו"ל הם עובדות עבודה זרה בכל מיני דרגות והוא משלם לה מיסים - הוא חלק ממנה, מכספו הם עובדים ע"ז. מי שנמצא בחו"ל באונס ואין לו ברירה - "אונס רחמנא פטריה", אבל מי שיכול לעלות - חייב לעלות, עצם הדימוי הזה "כעובד עבודה זרה" - מה יכול להיות יותר חמור מזה, אין יותר חמור מע"ז, ארץ העמים היא ארץ טמאה, חכמים גזרו עליה טומאה מפני שיש בה מהות של טומאה. צריך להכיר את ערכה של א"י וכמה שנפריז בשבחה של א"י הלוואי שנגלה אפילו חלק ממעלותיה.

מחבר הספר "חסד לאברהם" מזכיר כאן שלא רק להיות בא"י זו מעלה גדולה, אלא אפילו לראותה מרחוק:
"ראוי לדעת מהו מעלת הרואה א"י מרחוק אף על פי שלא נכנס בו כי מצינו שאמר הכתוב 'אם יראה איש באנשים האלה את הארץ' "

זה אמור על המרגלים, הקב"ה אוסר עליהם אפילו לראות את הארץ.
"נראה כי בראיה היא המעלה, גם למשה רבינו ע"ה נאמר סמוך למיתתו שיראה את הארץ כמו שכתוב : 'עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ כדכתיב 'ויראהו ה' את כל הארץ' "
הוא מסביר את הרעיון שהעיינים מקשרות את האדם אל מה שהוא רואה ולכן יש גם איסור לראות עריות אפילו בעיניים כי זה משפיע על הנפש, וכשמסתכלים בדברי קודש משפיעים על הנפש לטובה, "כאשר יצייר האדם בדעתו הצורה הקדושה זה ישלים את שכלו". לכן הקב"ה לא רצה שהמרגלים יסתכלו על הארץ ויקלקלו אותה כביכול. "כמו שאמר הכתוב 'אם יראה איש באנשים האלה את הארץ' כי אחרי שהם סיפרו בגנות הארץ ושנאוה אין ראוי שיהיה צורתם חקוקה בה כדי שלא יזכו בנועם דקות הרוחניות, אבל משה רבנו בו לו היה הדבר כן אלא 'ויראהו ה' את הארץ' ופירש בזוהר כי מה טעם ראה כל זה כי אי אפשר כלל טעם ועיקר להשיג בעין הראות הגשמי כל זה ופירש שהראהו הקב"ה באור הראשון הגנוז מששת ימי בראשית, מזה יובן מה שמראים פני כתב ספר תורה אל כל העם". להסתכל בדברים שבקדושה זה מקדש, ולכן יש מעלה מיוחדת גדולה לראות את הארץ. אף אם משה רבנו לא זכה להכנס לארץ - הוא זכה לראותה. ל'חסד לאברהם' יש מַעָיין שלישי שנקרא "עין הארץ" והוא מרבה להסביר את ערכה המיוחד של ארץ ישראל: "דע כי נשמות הדרים בארץ הם באות ממדריגה עליונה פנימית וכשזוכה להכנס לארץ בא לו נפש מיצירה חדשה ומתלבש תוך נפש הישנה שלו ובלילה הראשונה שישן בארץ ישראל יוצאים בית הנפשות ועולים למעלה ובחזרה אינה חוזרת כי אם החדשה בלבד" - אדם מקבל נפש חדשה כשהוא בא לארץ ישראל ולכן הוא אינו ראוי לעונשים שהרי הנפש החדשה שלו לא חטאה, ולכן אמרו חז"ל שמי שעולה לארץ נמחלו לו כל עוונותיו. "וכל הדר בארץ ישראל נקרא צדיק הגם שהוא אינו צדיק כפי הנראה לעיניים" כלומר אדם לפי הנראה לעיניים הוא לא צדיק אבל באמת הוא צדיק כי אם לא כן הארץ היתה מקיאה אותו, "כמו שכתוב 'כי תקיא הארץ את יושביה' וכיוון שהארץ הוא אינו מקיאו בהכרח שהוא נקרא צדיק אף שהוא בחזקת רשע". ה'חסד לאברהם' שואל מדוע כשעם ישראל נכנס לארץ ישראל ועולה במדריגה פסק המן, אדרבה אין מקום יותר מתאים מא"י שירד שם המן? "ויש לומר, כי הטעם לזה הוא כי במדבר אין פירותיהם כדאי לקבל את רוחניותה של הקדושה כי אין גוף טמא נעשה כלי לקבל את רוחניות הקדושה ואם היתה הקדושה ההיא בפירותיהם ומזונותיהם היה הכל ניתן בלי קדושה חלילה", כלומר אם הקדושה היתה יורדת למזון הטבעי שיש במדבר אז הקדושה הייתה מתפוגגת כי לא היה לה במה לחול, "על כן נתן להם הקב"ה מן מן השמים, אבל בארץ אמנם פירות ארץ ישראל הם ע"י הקדושה ואותה הרוחניות שהיה ראוי אל המן נתלבש בפירות הקדושים ההם ועל כן לא היה מן בארץ ישראל כי אם במדבר", כלומר א"י פירותיה קדושים והיא מקום קדוש והקדושה יכולה לשרות על הטבע, וזו מדריגה עוד יותר גדולה מלחיות חיים אלוקיים ומופשטים כאשר הטבע נשאר נמוך ולא מתעלה. אבל כשבני ישראל נכנסים לארץ ישראל ומקדשים את המציאות בכל מלוא קדושתה זאת המעלה העליונה של א"י שהיא שלימה בכל המדריגות.

הוא מוסיף עוד דבר חשוב: הצדיקים של א"י שונים מהצדיקים בחו"ל, הצדיקים שבא"י הם צדיקים כלליים, הם מגינים על כל העולם כולו והצדיקים של חו"ל מגינים רק על מקומם בלבד. א"י יש בה מעלה כללית.
אנחנו הבאנו מקצת המעלות הרבות של א"י שמדבר עליהם החסד לאברהם.

עניינה של ארץ ישראל
עניינה של א"י הוא שרק בה עם ישראל יכול לגלות את שלימותו, לרומם את שם שמים, את שמו של רבש"ע בהופעה היותר עליונה והיותר גדולה שיכולה להיות. הרבה מעלות יש לא"י אבל מרן הרב אומר לנו שהיחס שלנו לארץ לא מתחיל מהתוצאות המעשיות והרוחניות שיכולות להיות לנו ע"י שנהיה בארץ ישראל.
"א"י איננה דבר חיצוני לעם ישראל", היא לא איזה דבר להשתמש בו למטרות חשובות כגון העמדת האומה. היא אפילו לא אמצעי למטרות גשמיות ואפילו לא אמצעי כדי להשיג הישגים רוחניים. אנחנו יודעים שהדר באוויר הארץ הזאת - מחכים, מטהר, מתקדש, אפשר בא"י לקיים מצוות התלויות בארץ, יש המון מעלות שאפשר לקבל בארץ. אבל הקשר שלנו לארץ ישראל הוא לא מצד התוצאות אלא קשר של חיים הייתי אומר שא"י משולה לגבי עם ישראל לרעיה, גם לגבי רבש"ע: "ישיש עליך אלוקיך כמשוש חתן על כלה", זה נאמר על ירושלים, על א"י. וגם "יבעלוך בניך", כלומר הארץ קשורה לעם ישראל בקשר של נישואין, קשר של בני זוג. בקשר בין בני זוג יש המון תועלות: הבעל מקבל אישה שתכבס לו, תבשל לו, תנקה את הבית תטפל בו - היא עזר כנגדו, לאישה יש על מי להשען - יש הרבה מעלות בקשר הזה, מהקשר הזה אפשר להקים אח"כ בניין עדי עד, מעלות גדולות ועצומות, אבל עצם הקשר עולה על הכל, התוצאות גדולות וחשובות אבל לא כמו עצם שמירת השלמות המשפחתית. איש ואישה נקראים יחד בשם אחד: "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם". החיבור הזה ביחד הוא מציאות חדשה. אדם נקרא לפני זה פלגא דגופא [חצי בן-אדם] וכך הוא היחס בינינו לבין ארץ ישראל. בלי א"י עם ישראל איננו עם, וכן ארץ ישראל איננה ארץ. ארץ ישראל ועם ישראל, זה כמו קישור של חלקי גוף הקשורים זה לזה - הידיים הם לא אמצעי לגוף אלא חלק של הגוף עצמו. האברים לא חיצוניים לאדם, וכך הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל הקשר הוא קשר עצמותי. מתוך הגודל הזה אכן יוצאות המון תוצאות, המון השלכות. כמו הגישה ללימוד תורה לשמה: מלימוד תורה יש הרבה תוצאות, אדם מתרומם, מתעלה, כמו שאומרת המשנה בפרקי אבות: "כל הלומד תורה לשמה כל העולם כולו כדאי הוא לו, נעשה רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות נותנים לו מלכות, ממשלה, וכו'..." - המון מעלות, אבל מי זוכה בהן? מי שלומד תורה לשמה - לא לשם צורך כלשהוא. לקשר עם התורה יש הרבה תוצאות נפלאות אבל לא כמו עצם הקשר שהאדם מתקשר עם התורה, שהאדם מתאחד עם התורה ובטל כלפי אורה של תורה. זה גדול יותר מכל התוצאות שיכולות להיות. הוא נעשה אלוקי, הוא נעשה מציאות של תורה. כך גם הקשר עם א"י. הקשר הוא הדבר היותר גדול והיותר נפלא מצד עצמו, ומתוך כך התוצאות הן כל כך נפלאות. יש הרבה מצוות שתלויות בארץ, ולא הארץ היא שתלויה במצוות, אמור מעתה: מתוך שהארץ קדושה יש בה הרבה מצוות.

על פי זה התיקון הגדול של חטא המרגלים הוא להכיר את מעלתה של א"י, להכיר את הקשר המהותי שיש בין עם ישראל וארץ ישראל ואת עוצמת הקשר הגדול הזה אפשר ללמוד מכל התוצאות, מכל הדברים שהקשר הזה מוביל אליהם. אבל הקשר הוא העיקר.
צריך לדבר בשבחה של ארץ ישראל, אבל צריך גם לעשות למען חזרה לא"י, לפעול למען החזרה לארץ. יש תיקון חטא המרגלים בדיבור אבל גם במעשה, שהרי המרגלים לא רק דברו אלא גם עשו. התיקון הוא לבוא לארץ ישראל ולהתאמץ לחיות בה, זה מה שאנחנו עושים עכשיו בארץ. עם ישראל היושב בארץ עוסק בתיקון חטא המרגלים, הוא מתמודד עם קשיים ואעפ"כ יושב בה. מי שיושב במקומות שיש בהם קושי גדול יותר - הוא יותר מתקן את החטא, יותר בשלמות יותר בהידור. ככל שמתאמצים יותר על יישובה של א"י - יותר מתקנים את חטא המרגלים.

בשנים הקודמות נוכחנו שכשהגענו לפרשת שלח היו כל מיני סכנות בהחזקת הארץ. פרשת השבוע הרי מקושרת עם המציאות של אותו השבוע. ולכן בזמנים האלה צריך לעשות תיקונים מיוחדים. בין פרשת שלח לפרשת קרח קמה הממשלה שהביאה לנו את כל הצרות האלה, בשנה זו גם היתה השתדלות מיוחדת של תיקון חטא המרגלים [פינוי מאחזים]. אנחנו צריכים להביע את אחיזתנו בארץ ישראל, את נחישותנו באחיזה בכל הר ובכל גבעה, ולהבעה הזאת יש חשיבות גדולה ביותר לתיקון חטא המרגלים. אמרנו כבר פעם שתשובה נעשית ע"י כך שאדם חוזר ומתקן את החטא ומחליט שיותר הוא לא יחטא, והתשובה שלו מתבררת כתשובה שלימה כשהוא נפגש עם אותה העבירה, עם אותו הקושי. כמו שהרמב"ם אומר בהלכות תשובה: כשנפגש עם אותה האישה שחטא עמה, באותו מקום, אותו יצר תוקף אותו, באותו קושי, והפעם הוא מנצח ולא נכשל, כאן התגלה שהחלטה שלו היא אמיתית, היא ממומשת בפועל, לא רק שהוא החליט ורצה לשוב בתשובה אלא הפעם הוא התמודד נצח ולא נכשל יותר, זו תשובה שלימה. התשובה מחטא המרגלים היא להפגש באותו קושי, עם אותם קשיים עצומים באחיזה בארץ ישראל ולגלות את אהבת הארץ לא לוותר ולא להכנע לקשיים - זהו התיקון היותר אמיתי המתגלה בפועל, לא רק להחליט בפה אלא לעשות בפועל ממש. זה התיקון ולקיים אותו בשבוע של חטא המרגלים זה תיקון יותר גדול. אולי השבוע ייזדמן לנו לעשות את זה בעצמנו, להשתתף במצווה הזאת. נעשה את זה בנחישות ובדביקות ובכל עוצמת אהבת א"י שלנו, ונזכה שהדברים היוצאים מן הלב והמובעים במעשים יחדרו גם ללבבות ויתפשטו אל עוד לבבות נוספים. העברת הרוח הפנימית הזאת של אהבת א"י והכרת מעלותיה וקדושתה, וההכרה שרק בארץ הזאת, בכל הארץ הזאת, אנחנו מופיעים בצורה נכונה, שלמה ואלוקית - זה התיקון הגדול של חטא המרגלים.

הפרשה מלמדת אותנו שגם כשנפגשים עם קושי כזה עצום, אפילו אם נכשל בו, אנו מובטחים שבֹא יבוא התיקון של רבש"ע ויוציאנו מכל צרה. הבטחון נובע מכך שהקב"ה קשר את שמו בשמנו, וזו היתה טענתו של משה רבנו. בהתחלה משה אומר - זה יהיה חילול השם אם הקב"ה יעניש את ישראל, זה לא יהיה כבוד לקב"ה, העמים יגידו שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים, כיסה עליהם בענן, הגן עליהם במלחמות ופתאום העם הזה נעלם, יגידו כל העולם שהקב"ה לא יכל להביא אותם לא"י וח"ו לא היה לו כוח להמשיך להנהיג אותם. "שמך קראת בשמנו" כבוד שמים תלוי בכבוד עם ישראל וזה מבטיח לנו שתמיד רבש"ע ישמור עלינו ובסופו של דבר יחזירנו לדרכנו, אליו לא"י. אבל כמובן התעכבנו בדרך, בגלל החשש של חילול השם הומתקה חריפות העונש אבל עברנו תקופה ארוכה של ייסורים במדבר עד שנכנסנו לא"י.

היום יש לנו ללמד זכות על הציבור שלא מבין כ"כ את עניינה של ארץ ישראל וטועה בזה. אין ענני כבוד גלוים שמלווים אותנו. צריך להסתכל בעיניים עמוקות, בעיניים בהירות כדי לראות את יד ה' המופיעה עלינו, את כל הנס העל-טבעי של קיבוץ גלויות ושל תחית האומה בארץ ישראל, שזה בחינה של קיום נבואת יחזקאל של העצמות ההולכות ומתקבצות ונעשות לגוף חי. זה על-טבעי ולא כל העיניים רואות את זה, זה לא כמו הניסים שהיו לישראל במדבר. אנחנו מצווים לזכור את הניסים הגדולים של אז של העבר אבל עברו כבר כמה מאות שנים וקשה לזכור. אמנם עיקרו של העם זוכר את הכל אבל אורך הגלות ואריכות התקופה של הסתלקות הנבואה והסתר הפנים השכיחו את זה. אנחנו יודעים שרבש"ע מכיר בקשיים הללו ויודע שרבים מישראל הם בחינת 'תינוקות שנשבו', תינוקות שאינם יודעים את ה' ותורתו ואנחנו נוהגים בזה לפי ההנחה הזאת בכמה וכמה הלכות, כי אכן זה המצב ובזה הכירו כל הפוסקים - שלציבור הרחוק שלא מכיר בתורה יש גדר של תינוק שנשבה. אם כן יש רק טוב מהמצב הזה: אלה שלא מודעים למעלותיה של ארץ ישראל הם תינוקות שנשבו, ואלה שיודעים את רצונו של הקב"ה נלחמים על הארץ, מתוך כך התיקון של חטא המרגלים נעשה בשלימותו. אין כאן מצב שיש חלק שמשתתף בתיקון החטא וחלק שחוטא ושוב נצטרך לשלם על החטא. אלא הם תינוקות שנשבו ולכן על דרך האמת כל העם עוסקים כעת בתיקון החטא, אנחנו מייצגים את כל העם כי אנחנו יודעים את ערכה של ארץ ישראל, את הערך האלוקי של ארץ ישראל, ואנחנו מוכנים להתאמץ על זה ולהרבות במסירות למען היותנו כאן בארץ ה' בארץ הקודש. והקב"ה רואה וסולח ומכפר על החטא הזה, חטא המרגלים.

אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים הנוגעות ליושבים כאן, אנשי בית המדרש. השבוע יכול להיות שנצטרך להתמודד עם נסיון שינסו כאן לפגוע בחלק מהיישוב (בית אל) המורחב ואנחנו נתאמץ למנוע את זה. וההתאמצות תשא פרי במרומים בוודאי, וגם בפועל. אם יורידו אותנו אנחנו נשוב ונעלה, ואם יורידו שנית נעלה שנית, ואם ישובו ויורידו נחזור ונעלה וכן הלאה, ואנחנו לא נתעייף. בבית אל בדרך כלל אנחנו מקובלים שכל פעם שעשו לנו בעיות רק הרווחנו. לכן אם יורידו אותנו – יכול להיות שאנחנו נעלה למקום רחוק יותר, ובגדול, לכן אנחנו לא חוששים מההתמודדות הזאת, בעז"ה נתגבר עליה. אנחנו יוצאים לדבר מצווה, וכשיוצאים לדבר מצווה אין בזה ירידה, יש לשמור על הלימוד וגם לצבור רזרבות ולהרבות בימים אלו בלימוד תורה כי יכול להיות שנצטרך אח"כ לבטל שעות לימוד ולעסוק במצוות יישוב הארץ. זה יכול לקרות היום או מחר אני לא יודע מתי, לכן צריך להרבות בלימוד גם לפני וגם אחרי. ואם אנחנו נעשה את זה באופן שלם ששקידת התורה תהיה בכל מילואה וגם הדביקות שלנו בקדושת ארץ ישראל תהיה בשלימותה – אז התוצאות תהינה מבורכות מאוד מאוד.

בעז"ה "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו" אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il